| { | |
| "status": "locked", | |
| "versionTitle": "Tanach with Text Only", | |
| "sectionNames": [ | |
| "Chapter", | |
| "Verse" | |
| ], | |
| "license": "Public Domain", | |
| "language": "he", | |
| "title": "ISamuel", | |
| "licenseVetted": true, | |
| "text": [ | |
| [ | |
| "ויהי איש אחד מן־הרמתים צופים מהר אפרים ושמו אלקנה בן־ירחם בן־אליהוא בן־תחו בן־צוף אפרתי", | |
| "ולו שתי נשים שם אחת חנה ושם השנית פננה ויהי לפננה ילדים ולחנה אין ילדים", | |
| "ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה להשתחות ולזבח ליהוה צבאות בשלה ושם שני בני־עלי חפני ופנחס כהנים ליהוה", | |
| "ויהי היום ויזבח אלקנה ונתן לפננה אשתו ולכל־בניה ובנותיה מנות", | |
| "ולחנה יתן מנה אחת אפים כי את־חנה אהב ויהוה סגר רחמה", | |
| "וכעסתה צרתה גם־כעס בעבור הרעמה כי־סגר יהוה בעד רחמה", | |
| "וכן יעשה שנה בשנה מדי עלתה בבית יהוה כן תכעסנה ותבכה ולא תאכל", | |
| "ויאמר לה אלקנה אישה חנה למה תבכי ולמה לא תאכלי ולמה ירע לבבך הלוא אנכי טוב לך מעשרה בנים", | |
| "ותקם חנה אחרי אכלה בשלה ואחרי שתה ועלי הכהן ישב על־הכסא על־מזוזת היכל יהוה", | |
| "והיא מרת נפש ותתפלל על־יהוה ובכה תבכה", | |
| "ותדר נדר ותאמר יהוה צבאות אם־ראה תראה בעני אמתך וזכרתני ולא־תשכח את־אמתך ונתתה לאמתך זרע אנשים ונתתיו ליהוה כל־ימי חייו ומורה לא־יעלה על־ראשו", | |
| "והיה כי הרבתה להתפלל לפני יהוה ועלי שמר את־פיה", | |
| "וחנה היא מדברת על־לבה רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע ויחשבה עלי לשכרה", | |
| "ויאמר אליה עלי עד־מתי תשתכרין הסירי את־יינך מעליך", | |
| "ותען חנה ותאמר לא אדני אשה קשת־רוח אנכי ויין ושכר לא שתיתי ואשפך את־נפשי לפני יהוה", | |
| "אל־תתן את־אמתך לפני בת־בליעל כי־מרב שיחי וכעסי דברתי עד־הנה", | |
| "ויען עלי ויאמר לכי לשלום ואלהי ישראל יתן את־שלתך אשר שאלת מעמו", | |
| "ותאמר תמצא שפחתך חן בעיניך ותלך האשה לדרכה ותאכל ופניה לא־היו־לה עוד", | |
| "וישכמו בבקר וישתחוו לפני יהוה וישבו ויבאו אל־ביתם הרמתה וידע אלקנה את־חנה אשתו ויזכרה יהוה", | |
| "ויהי לתקפות הימים ותהר חנה ותלד בן ותקרא את־שמו שמואל כי מיהוה שאלתיו", | |
| "ויעל האיש אלקנה וכל־ביתו לזבח ליהוה את־זבח הימים ואת־נדרו", | |
| "וחנה לא עלתה כי־אמרה לאישה עד יגמל הנער והבאתיו ונראה את־פני יהוה וישב שם עד־עולם", | |
| "ויאמר לה אלקנה אישה עשי הטוב בעיניך שבי עד־גמלך אתו אך יקם יהוה את־דברו ותשב האשה ותינק את־בנה עד־גמלה אתו", | |
| "ותעלהו עמה כאשר גמלתו בפרים שלשה ואיפה אחת קמח ונבל יין ותבאהו בית־יהוה שלו והנער נער", | |
| "וישחטו את־הפר ויביאו את־הנער אל־עלי", | |
| "ותאמר בי אדני חי נפשך אדני אני האשה הנצבת עמכה בזה להתפלל אל־יהוה", | |
| "אל־הנער הזה התפללתי ויתן יהוה לי את־שאלתי אשר שאלתי מעמו", | |
| "וגם אנכי השאלתהו ליהוה כל־הימים אשר היה הוא שאול ליהוה וישתחו שם ליהוה" | |
| ], | |
| [ | |
| "ותתפלל חנה ותאמר עלץ לבי ביהוה רמה קרני ביהוה רחב פי על־אויבי כי שמחתי בישועתך", | |
| "אין־קדוש כיהוה כי אין בלתך ואין צור כאלהינו", | |
| "אל־תרבו תדברו גבהה גבהה יצא עתק מפיכם כי אל דעות יהוה ולא [ולו] נתכנו עללות", | |
| "קשת גברים חתים ונכשלים אזרו חיל", | |
| "שבעים בלחם נשכרו ורעבים חדלו עד־עקרה ילדה שבעה ורבת בנים אמללה", | |
| "יהוה ממית ומחיה מוריד שאול ויעל", | |
| "יהוה מוריש ומעשיר משפיל אף־מרומם", | |
| "מקים מעפר דל מאשפת ירים אביון להושיב עם־נדיבים וכסא כבוד ינחלם כי ליהוה מצקי ארץ וישת עליהם תבל", | |
| "רגלי חסידו [חסידיו] ישמר ורשעים בחשך ידמו כי־לא בכח יגבר־איש", | |
| "יהוה יחתו מריבו [מריביו] עלו [עליו] בשמים ירעם יהוה ידין אפסי־ארץ ויתן־עז למלכו וירם קרן משיחו", | |
| "וילך אלקנה הרמתה על־ביתו והנער היה משרת את־יהוה את־פני עלי הכהן", | |
| "ובני עלי בני בליעל לא ידעו את־יהוה", | |
| "ומשפט הכהנים את־העם כל־איש זבח זבח ובא נער הכהן כבשל הבשר והמזלג שלש־השנים בידו", | |
| "והכה בכיור או בדוד או בקלחת או בפרור כל אשר יעלה המזלג יקח הכהן בו ככה יעשו לכל־ישראל הבאים שם בשלה", | |
| "גם בטרם יקטרון את־החלב ובא נער הכהן ואמר לאיש הזבח תנה בשר לצלות לכהן ולא־יקח ממך בשר מבשל כי אם־חי", | |
| "ויאמר אליו האיש קטר יקטירון כיום החלב וקח־לך כאשר תאוה נפשך ואמר לו [לא] כי עתה תתן ואם־לא לקחתי בחזקה", | |
| "ותהי חטאת הנערים גדולה מאד את־פני יהוה כי נאצו האנשים את מנחת יהוה", | |
| "ושמואל משרת את־פני יהוה נער חגור אפוד בד", | |
| "ומעיל קטן תעשה־לו אמו והעלתה לו מימים ימימה בעלותה את־אישה לזבח את־זבח הימים", | |
| "וברך עלי את־אלקנה ואת־אשתו ואמר ישם יהוה לך זרע מן־האשה הזאת תחת השאלה אשר שאל ליהוה והלכו למקמו", | |
| "כי־פקד יהוה את־חנה ותהר ותלד שלשה־בנים ושתי בנות ויגדל הנער שמואל עם־יהוה", | |
| "ועלי זקן מאד ושמע את כל־אשר יעשון בניו לכל־ישראל ואת אשר־ישכבון את־הנשים הצבאות פתח אהל מועד", | |
| "ויאמר להם למה תעשון כדברים האלה אשר אנכי שמע את־דבריכם רעים מאת כל־העם אלה", | |
| "אל בני כי לוא־טובה השמעה אשר אנכי שמע מעברים עם־יהוה", | |
| "אם־יחטא איש לאיש ופללו אלהים ואם ליהוה יחטא־איש מי יתפלל־לו ולא ישמעו לקול אביהם כי־חפץ יהוה להמיתם", | |
| "והנער שמואל הלך וגדל וטוב גם עם־יהוה וגם עם־אנשים", | |
| "ויבא איש־אלהים אל־עלי ויאמר אליו כה אמר יהוה הנגלה נגליתי אל־בית אביך בהיותם במצרים לבית פרעה", | |
| "ובחר אתו מכל־שבטי ישראל לי לכהן לעלות על־מזבחי להקטיר קטרת לשאת אפוד לפני ואתנה לבית אביך את־כל־אשי בני ישראל", | |
| "למה תבעטו בזבחי ובמנחתי אשר צויתי מעון ותכבד את־בניך ממני להבריאכם מראשית כל־מנחת ישראל לעמי", | |
| "לכן נאם־יהוה אלהי ישראל אמור אמרתי ביתך ובית אביך יתהלכו לפני עד־עולם ועתה נאם־יהוה חלילה לי כי־מכבדי אכבד ובזי יקלו", | |
| "הנה ימים באים וגדעתי את־זרעך ואת־זרע בית אביך מהיות זקן בביתך", | |
| "והבטת צר מעון בכל אשר־ייטיב את־ישראל ולא־יהיה זקן בביתך כל־הימים", | |
| "ואיש לא־אכרית לך מעם מזבחי לכלות את־עיניך ולאדיב את־נפשך וכל־מרבית ביתך ימותו אנשים", | |
| "וזה־לך האות אשר יבא אל־שני בניך אל־חפני ופינחס ביום אחד ימותו שניהם", | |
| "והקימתי לי כהן נאמן כאשר בלבבי ובנפשי יעשה ובניתי לו בית נאמן והתהלך לפני־משיחי כל־הימים", | |
| "והיה כל־הנותר בביתך יבוא להשתחות לו לאגורת כסף וככר־לחם ואמר ספחני נא אל־אחת הכהנות לאכל פת־לחם" | |
| ], | |
| [ | |
| "והנער שמואל משרת את־יהוה לפני עלי ודבר־יהוה היה יקר בימים ההם אין חזון נפרץ", | |
| "ויהי ביום ההוא ועלי שכב במקמו ועינו [ועיניו] החלו כהות לא יוכל לראות", | |
| "ונר אלהים טרם יכבה ושמואל שכב בהיכל יהוה אשר־שם ארון אלהים", | |
| "ויקרא יהוה אל־שמואל ויאמר הנני", | |
| "וירץ אל־עלי ויאמר הנני כי־קראת לי ויאמר לא־קראתי שוב שכב וילך וישכב", | |
| "ויסף יהוה קרא עוד שמואל ויקם שמואל וילך אל־עלי ויאמר הנני כי קראת לי ויאמר לא־קראתי בני שוב שכב", | |
| "ושמואל טרם ידע את־יהוה וטרם יגלה אליו דבר־יהוה", | |
| "ויסף יהוה קרא־שמואל בשלשית ויקם וילך אל־עלי ויאמר הנני כי קראת לי ויבן עלי כי יהוה קרא לנער", | |
| "ויאמר עלי לשמואל לך שכב והיה אם־יקרא אליך ואמרת דבר יהוה כי שמע עבדך וילך שמואל וישכב במקומו", | |
| "ויבא יהוה ויתיצב ויקרא כפעם־בפעם שמואל שמואל ויאמר שמואל דבר כי שמע עבדך", | |
| "ויאמר יהוה אל־שמואל הנה אנכי עשה דבר בישראל אשר כל־שמעו תצלינה שתי אזניו", | |
| "ביום ההוא אקים אל־עלי את כל־אשר דברתי אל־ביתו החל וכלה", | |
| "והגדתי לו כי־שפט אני את־ביתו עד־עולם בעון אשר־ידע כי־מקללים להם בניו ולא כהה בם", | |
| "ולכן נשבעתי לבית עלי אם־יתכפר עון בית־עלי בזבח ובמנחה עד־עולם", | |
| "וישכב שמואל עד־הבקר ויפתח את־דלתות בית־יהוה ושמואל ירא מהגיד את־המראה אל־עלי", | |
| "ויקרא עלי את־שמואל ויאמר שמואל בני ויאמר הנני", | |
| "ויאמר מה הדבר אשר דבר אליך אל־נא תכחד ממני כה יעשה־לך אלהים וכה יוסיף אם־תכחד ממני דבר מכל־הדבר אשר־דבר אליך", | |
| "ויגד־לו שמואל את־כל־הדברים ולא כחד ממנו ויאמר יהוה הוא הטוב בעינו יעשה", | |
| "ויגדל שמואל ויהוה היה עמו ולא־הפיל מכל־דבריו ארצה", | |
| "וידע כל־ישראל מדן ועד־באר שבע כי נאמן שמואל לנביא ליהוה", | |
| "ויסף יהוה להראה בשלה כי־נגלה יהוה אל־שמואל בשלו בדבר יהוה" | |
| ], | |
| [ | |
| "ויהי דבר־שמואל לכל־ישראל ויצא ישראל לקראת פלשתים למלחמה ויחנו על־האבן העזר ופלשתים חנו באפק", | |
| "ויערכו פלשתים לקראת ישראל ותטש המלחמה וינגף ישראל לפני פלשתים ויכו במערכה בשדה כארבעת אלפים איש", | |
| "ויבא העם אל־המחנה ויאמרו זקני ישראל למה נגפנו יהוה היום לפני פלשתים נקחה אלינו משלה את־ארון ברית יהוה ויבא בקרבנו וישענו מכף איבינו", | |
| "וישלח העם שלה וישאו משם את ארון ברית־יהוה צבאות ישב הכרבים ושם שני בני־עלי עם־ארון ברית האלהים חפני ופינחס", | |
| "ויהי כבוא ארון ברית־יהוה אל־המחנה וירעו כל־ישראל תרועה גדולה ותהם הארץ", | |
| "וישמעו פלשתים את־קול התרועה ויאמרו מה קול התרועה הגדולה הזאת במחנה העברים וידעו כי ארון יהוה בא אל־המחנה", | |
| "ויראו הפלשתים כי אמרו בא אלהים אל־המחנה ויאמרו אוי לנו כי לא היתה כזאת אתמול שלשם", | |
| "אוי לנו מי יצילנו מיד האלהים האדירים האלה אלה הם האלהים המכים את־מצרים בכל־מכה במדבר", | |
| "התחזקו והיו לאנשים פלשתים פן תעבדו לעברים כאשר עבדו לכם והייתם לאנשים ונלחמתם", | |
| "וילחמו פלשתים וינגף ישראל וינסו איש לאהליו ותהי המכה גדולה מאד ויפל מישראל שלשים אלף רגלי", | |
| "וארון אלהים נלקח ושני בני־עלי מתו חפני ופינחס", | |
| "וירץ איש־בנימן מהמערכה ויבא שלה ביום ההוא ומדיו קרעים ואדמה על־ראשו", | |
| "ויבוא והנה עלי ישב על־הכסא יך [יד] דרך מצפה כי־היה לבו חרד על ארון האלהים והאיש בא להגיד בעיר ותזעק כל־העיר", | |
| "וישמע עלי את־קול הצעקה ויאמר מה קול ההמון הזה והאיש מהר ויבא ויגד לעלי", | |
| "ועלי בן־תשעים ושמנה שנה ועיניו קמה ולא יכול לראות", | |
| "ויאמר האיש אל־עלי אנכי הבא מן־המערכה ואני מן־המערכה נסתי היום ויאמר מה־היה הדבר בני", | |
| "ויען המבשר ויאמר נס ישראל לפני פלשתים וגם מגפה גדולה היתה בעם וגם־שני בניך מתו חפני ופינחס וארון האלהים נלקחה", | |
| "ויהי כהזכירו את־ארון האלהים ויפל מעל־הכסא אחרנית בעד יד השער ותשבר מפרקתו וימת כי־זקן האיש וכבד והוא שפט את־ישראל ארבעים שנה", | |
| "וכלתו אשת־פינחס הרה ללת ותשמע את־השמעה אל־הלקח ארון האלהים ומת חמיה ואישה ותכרע ותלד כי־נהפכו עליה צריה", | |
| "וכעת מותה ותדברנה הנצבות עליה אל־תיראי כי בן ילדת ולא ענתה ולא־שתה לבה", | |
| "ותקרא לנער אי־כבוד לאמר גלה כבוד מישראל אל־הלקח ארון האלהים ואל־חמיה ואישה", | |
| "ותאמר גלה כבוד מישראל כי נלקח ארון האלהים" | |
| ], | |
| [ | |
| "ופלשתים לקחו את ארון האלהים ויבאהו מאבן העזר אשדודה", | |
| "ויקחו פלשתים את־ארון האלהים ויביאו אתו בית דגון ויציגו אתו אצל דגון", | |
| "וישכמו אשדודים ממחרת והנה דגון נפל לפניו ארצה לפני ארון יהוה ויקחו את־דגון וישבו אתו למקומו", | |
| "וישכמו בבקר ממחרת והנה דגון נפל לפניו ארצה לפני ארון יהוה וראש דגון ושתי כפות ידיו כרתות אל־המפתן רק דגון נשאר עליו", | |
| "על־כן לא־ידרכו כהני דגון וכל־הבאים בית־דגון על־מפתן דגון באשדוד עד היום הזה", | |
| "ותכבד יד־יהוה אל־האשדודים וישמם ויך אתם בעפלים [בטחרים] את־אשדוד ואת־גבוליה", | |
| "ויראו אנשי־אשדוד כי־כן ואמרו לא־ישב ארון אלהי ישראל עמנו כי־קשתה ידו עלינו ועל דגון אלהינו", | |
| "וישלחו ויאספו את־כל־סרני פלשתים אליהם ויאמרו מה־נעשה לארון אלהי ישראל ויאמרו גת יסב ארון אלהי ישראל ויסבו את־ארון אלהי ישראל", | |
| "ויהי אחרי הסבו אתו ותהי יד־יהוה בעיר מהומה גדולה מאד ויך את־אנשי העיר מקטן ועד־גדול וישתרו להם עפלים [טחרים]", | |
| "וישלחו את־ארון האלהים עקרון ויהי כבוא ארון האלהים עקרון ויזעקו העקרנים לאמר הסבו אלי את־ארון אלהי ישראל להמיתני ואת־עמי", | |
| "וישלחו ויאספו את־כל־סרני פלשתים ויאמרו שלחו את־ארון אלהי ישראל וישב למקמו ולא־ימית אתי ואת־עמי כי־היתה מהומת־מות בכל־העיר כבדה מאד יד האלהים שם", | |
| "והאנשים אשר לא־מתו הכו בעפלים [בטחרים] ותעל שועת העיר השמים" | |
| ], | |
| [ | |
| "ויהי ארון־יהוה בשדה פלשתים שבעה חדשים", | |
| "ויקראו פלשתים לכהנים ולקסמים לאמר מה־נעשה לארון יהוה הודענו במה נשלחנו למקומו", | |
| "ויאמרו אם־משלחים את־ארון אלהי ישראל אל־תשלחו אתו ריקם כי־השב תשיבו לו אשם אז תרפאו ונודע לכם למה לא־תסור ידו מכם", | |
| "ויאמרו מה האשם אשר נשיב לו ויאמרו מספר סרני פלשתים חמשה עפלי [טחרי] זהב וחמשה עכברי זהב כי־מגפה אחת לכלם ולסרניכם", | |
| "ועשיתם צלמי עפליכם [טחריכם] וצלמי עכבריכם המשחיתם את־הארץ ונתתם לאלהי ישראל כבוד אולי יקל את־ידו מעליכם ומעל אלהיכם ומעל ארצכם", | |
| "ולמה תכבדו את־לבבכם כאשר כבדו מצרים ופרעה את־לבם הלוא כאשר התעלל בהם וישלחום וילכו", | |
| "ועתה קחו ועשו עגלה חדשה אחת ושתי פרות עלות אשר לא־עלה עליהם על ואסרתם את־הפרות בעגלה והשיבתם בניהם מאחריהם הביתה", | |
| "ולקחתם את־ארון יהוה ונתתם אתו אל־העגלה ואת כלי הזהב אשר השבתם לו אשם תשימו בארגז מצדו ושלחתם אתו והלך", | |
| "וראיתם אם־דרך גבולו יעלה בית שמש הוא עשה לנו את־הרעה הגדולה הזאת ואם־לא וידענו כי לא ידו נגעה בנו מקרה הוא היה לנו", | |
| "ויעשו האנשים כן ויקחו שתי פרות עלות ויאסרום בעגלה ואת־בניהם כלו בבית", | |
| "וישמו את־ארון יהוה אל־העגלה ואת הארגז ואת עכברי הזהב ואת צלמי טחריהם", | |
| "וישרנה הפרות בדרך על־דרך בית שמש במסלה אחת הלכו הלך וגעו ולא־סרו ימין ושמאול וסרני פלשתים הלכים אחריהם עד־גבול בית שמש", | |
| "ובית שמש קצרים קציר־חטים בעמק וישאו את־עיניהם ויראו את־הארון וישמחו לראות", | |
| "והעגלה באה אל־שדה יהושע בית־השמשי ותעמד שם ושם אבן גדולה ויבקעו את־עצי העגלה ואת־הפרות העלו עלה ליהוה", | |
| "והלוים הורידו את־ארון יהוה ואת־הארגז אשר־אתו אשר־בו כלי־זהב וישמו אל־האבן הגדולה ואנשי בית־שמש העלו עלות ויזבחו זבחים ביום ההוא ליהוה", | |
| "וחמשה סרני־פלשתים ראו וישבו עקרון ביום ההוא", | |
| "ואלה טחרי הזהב אשר השיבו פלשתים אשם ליהוה לאשדוד אחד לעזה אחד לאשקלון אחד לגת אחד לעקרון אחד", | |
| "ועכברי הזהב מספר כל־ערי פלשתים לחמשת הסרנים מעיר מבצר ועד כפר הפרזי ועד אבל הגדולה אשר הניחו עליה את ארון יהוה עד היום הזה בשדה יהושע בית־השמשי", | |
| "ויך באנשי בית־שמש כי ראו בארון יהוה ויך בעם שבעים איש חמשים אלף איש ויתאבלו העם כי־הכה יהוה בעם מכה גדולה", | |
| "ויאמרו אנשי בית־שמש מי יוכל לעמד לפני יהוה האלהים הקדוש הזה ואל־מי יעלה מעלינו", | |
| "וישלחו מלאכים אל־יושבי קרית־יערים לאמר השבו פלשתים את־ארון יהוה רדו העלו אתו אליכם" | |
| ], | |
| [ | |
| "ויבאו אנשי קרית יערים ויעלו את־ארון יהוה ויבאו אתו אל־בית אבינדב בגבעה ואת־אלעזר בנו קדשו לשמר את־ארון יהוה", | |
| "ויהי מיום שבת הארון בקרית יערים וירבו הימים ויהיו עשרים שנה וינהו כל־בית ישראל אחרי יהוה", | |
| "ויאמר שמואל אל־כל־בית ישראל לאמר אם־בכל־לבבכם אתם שבים אל־יהוה הסירו את־אלהי הנכר מתוככם והעשתרות והכינו לבבכם אל־יהוה ועבדהו לבדו ויצל אתכם מיד פלשתים", | |
| "ויסירו בני ישראל את־הבעלים ואת־העשתרת ויעבדו את־יהוה לבדו", | |
| "ויאמר שמואל קבצו את־כל־ישראל המצפתה ואתפלל בעדכם אל־יהוה", | |
| "ויקבצו המצפתה וישאבו־מים וישפכו לפני יהוה ויצומו ביום ההוא ויאמרו שם חטאנו ליהוה וישפט שמואל את־בני ישראל במצפה", | |
| "וישמעו פלשתים כי־התקבצו בני־ישראל המצפתה ויעלו סרני־פלשתים אל־ישראל וישמעו בני ישראל ויראו מפני פלשתים", | |
| "ויאמרו בני־ישראל אל־שמואל אל־תחרש ממנו מזעק אל־יהוה אלהינו וישענו מיד פלשתים", | |
| "ויקח שמואל טלה חלב אחד ויעלה [ויעלהו] עולה כליל ליהוה ויזעק שמואל אל־יהוה בעד ישראל ויענהו יהוה", | |
| "ויהי שמואל מעלה העולה ופלשתים נגשו למלחמה בישראל וירעם יהוה בקול־גדול ביום ההוא על־פלשתים ויהמם וינגפו לפני ישראל", | |
| "ויצאו אנשי ישראל מן־המצפה וירדפו את־פלשתים ויכום עד־מתחת לבית כר", | |
| "ויקח שמואל אבן אחת וישם בין־המצפה ובין השן ויקרא את־שמה אבן העזר ויאמר עד־הנה עזרנו יהוה", | |
| "ויכנעו הפלשתים ולא־יספו עוד לבוא בגבול ישראל ותהי יד־יהוה בפלשתים כל ימי שמואל", | |
| "ותשבנה הערים אשר לקחו־פלשתים מאת ישראל לישראל מעקרון ועד־גת ואת־גבולן הציל ישראל מיד פלשתים ויהי שלום בין ישראל ובין האמרי", | |
| "וישפט שמואל את־ישראל כל ימי חייו", | |
| "והלך מדי שנה בשנה וסבב בית־אל והגלגל והמצפה ושפט את־ישראל את כל־המקומות האלה", | |
| "ותשבתו הרמתה כי־שם ביתו ושם שפט את־ישראל ויבן־שם מזבח ליהוה" | |
| ], | |
| [ | |
| "ויהי כאשר זקן שמואל וישם את־בניו שפטים לישראל", | |
| "ויהי שם־בנו הבכור יואל ושם משנהו אביה שפטים בבאר שבע", | |
| "ולא־הלכו בניו בדרכו [בדרכיו] ויטו אחרי הבצע ויקחו־שחד ויטו משפט", | |
| "ויתקבצו כל זקני ישראל ויבאו אל־שמואל הרמתה", | |
| "ויאמרו אליו הנה אתה זקנת ובניך לא הלכו בדרכיך עתה שימה־לנו מלך לשפטנו ככל־הגוים", | |
| "וירע הדבר בעיני שמואל כאשר אמרו תנה־לנו מלך לשפטנו ויתפלל שמואל אל־יהוה", | |
| "ויאמר יהוה אל־שמואל שמע בקול העם לכל אשר־יאמרו אליך כי לא אתך מאסו כי־אתי מאסו ממלך עליהם", | |
| "ככל־המעשים אשר־עשו מיום העלתי אתם ממצרים ועד־היום הזה ויעזבני ויעבדו אלהים אחרים כן המה עשים גם־לך", | |
| "ועתה שמע בקולם אך כי־העד תעיד בהם והגדת להם משפט המלך אשר ימלך עליהם", | |
| "ויאמר שמואל את כל־דברי יהוה אל־העם השאלים מאתו מלך", | |
| "ויאמר זה יהיה משפט המלך אשר ימלך עליכם את־בניכם יקח ושם לו במרכבתו ובפרשיו ורצו לפני מרכבתו", | |
| "ולשום לו שרי אלפים ושרי חמשים ולחרש חרישו ולקצר קצירו ולעשות כלי־מלחמתו וכלי רכבו", | |
| "ואת־בנותיכם יקח לרקחות ולטבחות ולאפות", | |
| "ואת־שדותיכם ואת־כרמיכם וזיתיכם הטובים יקח ונתן לעבדיו", | |
| "וזרעיכם וכרמיכם יעשר ונתן לסריסיו ולעבדיו", | |
| "ואת־עבדיכם ואת־שפחותיכם ואת־בחוריכם הטובים ואת־חמוריכם יקח ועשה למלאכתו", | |
| "צאנכם יעשר ואתם תהיו־לו לעבדים", | |
| "וזעקתם ביום ההוא מלפני מלככם אשר בחרתם לכם ולא־יענה יהוה אתכם ביום ההוא", | |
| "וימאנו העם לשמע בקול שמואל ויאמרו לא כי אם־מלך יהיה עלינו", | |
| "והיינו גם־אנחנו ככל־הגוים ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את־מלחמתנו", | |
| "וישמע שמואל את כל־דברי העם וידברם באזני יהוה", | |
| "ויאמר יהוה אל־שמואל שמע בקולם והמלכת להם מלך ויאמר שמואל אל־אנשי ישראל לכו איש לעירו" | |
| ], | |
| [ | |
| "ויהי־איש מבן־ימין [מבנימין] ושמו קיש בן־אביאל בן־צרור בן־בכורת בן־אפיח בן־איש ימיני גבור חיל", | |
| "ולו־היה בן ושמו שאול בחור וטוב ואין איש מבני ישראל טוב ממנו משכמו ומעלה גבה מכל־העם", | |
| "ותאבדנה האתנות לקיש אבי שאול ויאמר קיש אל־שאול בנו קח־נא אתך את־אחד מהנערים וקום לך בקש את־האתנת", | |
| "ויעבר בהר־אפרים ויעבר בארץ־שלשה ולא מצאו ויעברו בארץ־שעלים ואין ויעבר בארץ־ימיני ולא מצאו", | |
| "המה באו בארץ צוף ושאול אמר לנערו אשר־עמו לכה ונשובה פן־יחדל אבי מן־האתנות ודאג לנו", | |
| "ויאמר לו הנה־נא איש־אלהים בעיר הזאת והאיש נכבד כל אשר־ידבר בוא יבוא עתה נלכה שם אולי יגיד לנו את־דרכנו אשר־הלכנו עליה", | |
| "ויאמר שאול לנערו והנה נלך ומה־נביא לאיש כי הלחם אזל מכלינו ותשורה אין־להביא לאיש האלהים מה אתנו", | |
| "ויסף הנער לענות את־שאול ויאמר הנה נמצא בידי רבע שקל כסף ונתתי לאיש האלהים והגיד לנו את־דרכנו", | |
| "לפנים בישראל כה־אמר האיש בלכתו לדרוש אלהים לכו ונלכה עד־הראה כי לנביא היום יקרא לפנים הראה", | |
| "ויאמר שאול לנערו טוב דברך לכה נלכה וילכו אל־העיר אשר־שם איש האלהים", | |
| "המה עלים במעלה העיר והמה מצאו נערות יצאות לשאב מים ויאמרו להן היש בזה הראה", | |
| "ותענינה אותם ותאמרנה יש הנה לפניך מהר עתה כי היום בא לעיר כי זבח היום לעם בבמה", | |
| "כבאכם העיר כן תמצאון אתו בטרם יעלה הבמתה לאכל כי לא־יאכל העם עד־באו כי־הוא יברך הזבח אחרי־כן יאכלו הקראים ועתה עלו כי־אתו כהיום תמצאון אתו", | |
| "ויעלו העיר המה באים בתוך העיר והנה שמואל יצא לקראתם לעלות הבמה", | |
| "ויהוה גלה את־אזן שמואל יום אחד לפני בוא־שאול לאמר", | |
| "כעת מחר אשלח אליך איש מארץ בנימן ומשחתו לנגיד על־עמי ישראל והושיע את־עמי מיד פלשתים כי ראיתי את־עמי כי באה צעקתו אלי", | |
| "ושמואל ראה את־שאול ויהוה ענהו הנה האיש אשר אמרתי אליך זה יעצר בעמי", | |
| "ויגש שאול את־שמואל בתוך השער ויאמר הגידה־נא לי אי־זה בית הראה", | |
| "ויען שמואל את־שאול ויאמר אנכי הראה עלה לפני הבמה ואכלתם עמי היום ושלחתיך בבקר וכל אשר בלבבך אגיד לך", | |
| "ולאתנות האבדות לך היום שלשת הימים אל־תשם את־לבך להם כי נמצאו ולמי כל־חמדת ישראל הלוא לך ולכל בית אביך", | |
| "ויען שאול ויאמר הלוא בן־ימיני אנכי מקטני שבטי ישראל ומשפחתי הצערה מכל־משפחות שבטי בנימן ולמה דברת אלי כדבר הזה", | |
| "ויקח שמואל את־שאול ואת־נערו ויביאם לשכתה ויתן להם מקום בראש הקרואים והמה כשלשים איש", | |
| "ויאמר שמואל לטבח תנה את־המנה אשר נתתי לך אשר אמרתי אליך שים אתה עמך", | |
| "וירם הטבח את־השוק והעליה וישם לפני שאול ויאמר הנה הנשאר שים־לפניך אכל כי למועד שמור־לך לאמר העם קראתי ויאכל שאול עם־שמואל ביום ההוא", | |
| "וירדו מהבמה העיר וידבר עם־שאול על־הגג", | |
| "וישכמו ויהי כעלות השחר ויקרא שמואל אל־שאול הגג [הגגה] לאמר קומה ואשלחך ויקם שאול ויצאו שניהם הוא ושמואל החוצה", | |
| "המה יורדים בקצה העיר ושמואל אמר אל־שאול אמר לנער ויעבר לפנינו ויעבר ואתה עמד כיום ואשמיעך את־דבר אלהים" | |
| ], | |
| [ | |
| "ויקח שמואל את־פך השמן ויצק על־ראשו וישקהו ויאמר הלוא כי־משחך יהוה על־נחלתו לנגיד", | |
| "בלכתך היום מעמדי ומצאת שני אנשים עם־קברת רחל בגבול בנימן בצלצח ואמרו אליך נמצאו האתנות אשר הלכת לבקש והנה נטש אביך את־דברי האתנות ודאג לכם לאמר מה אעשה לבני", | |
| "וחלפת משם והלאה ובאת עד־אלון תבור ומצאוך שם שלשה אנשים עלים אל־האלהים בית־אל אחד נשא שלשה גדיים ואחד נשא שלשת ככרות לחם ואחד נשא נבל־יין", | |
| "ושאלו לך לשלום ונתנו לך שתי־לחם ולקחת מידם", | |
| "אחר כן תבוא גבעת האלהים אשר־שם נצבי פלשתים ויהי כבאך שם העיר ופגעת חבל נביאים ירדים מהבמה ולפניהם נבל ותף וחליל וכנור והמה מתנבאים", | |
| "וצלחה עליך רוח יהוה והתנבית עמם ונהפכת לאיש אחר", | |
| "והיה כי תבאינה [תבאנה] האתות האלה לך עשה לך אשר תמצא ידך כי האלהים עמך", | |
| "וירדת לפני הגלגל והנה אנכי ירד אליך להעלות עלות לזבח זבחי שלמים שבעת ימים תוחל עד־בואי אליך והודעתי לך את אשר תעשה", | |
| "והיה כהפנתו שכמו ללכת מעם שמואל ויהפך־לו אלהים לב אחר ויבאו כל־האתות האלה ביום ההוא", | |
| "ויבאו שם הגבעתה והנה חבל־נבאים לקראתו ותצלח עליו רוח אלהים ויתנבא בתוכם", | |
| "ויהי כל־יודעו מאתמול שלשום ויראו והנה עם־נבאים נבא ויאמר העם איש אל־רעהו מה־זה היה לבן־קיש הגם שאול בנביאים", | |
| "ויען איש משם ויאמר ומי אביהם על־כן היתה למשל הגם שאול בנבאים", | |
| "ויכל מהתנבות ויבא הבמה", | |
| "ויאמר דוד שאול אליו ואל־נערו אן הלכתם ויאמר לבקש את־האתנות ונראה כי־אין ונבוא אל־שמואל", | |
| "ויאמר דוד שאול הגידה־נא לי מה־אמר לכם שמואל", | |
| "ויאמר שאול אל־דודו הגד הגיד לנו כי נמצאו האתנות ואת־דבר המלוכה לא־הגיד לו אשר אמר שמואל", | |
| "ויצעק שמואל את־העם אל־יהוה המצפה", | |
| "ויאמר אל־בני ישראל כה־אמר יהוה אלהי ישראל אנכי העליתי את־ישראל ממצרים ואציל אתכם מיד מצרים ומיד כל־הממלכות הלחצים אתכם", | |
| "ואתם היום מאסתם את־אלהיכם אשר־הוא מושיע לכם מכל־רעותיכם וצרתיכם ותאמרו לו כי־מלך תשים עלינו ועתה התיצבו לפני יהוה לשבטיכם ולאלפיכם", | |
| "ויקרב שמואל את כל־שבטי ישראל וילכד שבט בנימן", | |
| "ויקרב את־שבט בנימן למשפחתו [למשפחתיו] ותלכד משפחת המטרי וילכד שאול בן־קיש ויבקשהו ולא נמצא", | |
| "וישאלו־עוד ביהוה הבא עוד הלם איש ויאמר יהוה הנה־הוא נחבא אל־הכלים", | |
| "וירצו ויקחהו משם ויתיצב בתוך העם ויגבה מכל־העם משכמו ומעלה", | |
| "ויאמר שמואל אל־כל־העם הראיתם אשר בחר־בו יהוה כי אין כמהו בכל־העם וירעו כל־העם ויאמרו יחי המלך", | |
| "וידבר שמואל אל־העם את משפט המלכה ויכתב בספר וינח לפני יהוה וישלח שמואל את־כל־העם איש לביתו", | |
| "וגם־שאול הלך לביתו גבעתה וילכו עמו החיל אשר־נגע אלהים בלבם", | |
| "ובני בליעל אמרו מה־ישענו זה ויבזהו ולא־הביאו לו מנחה ויהי כמחריש" | |
| ], | |
| [ | |
| "ויעל נחש העמוני ויחן על־יבש גלעד ויאמרו כל־אנשי יביש אל־נחש כרת־לנו ברית ונעבדך", | |
| "ויאמר אליהם נחש העמוני בזאת אכרת לכם בנקור לכם כל־עין ימין ושמתיה חרפה על־כל־ישראל", | |
| "ויאמרו אליו זקני יביש הרף לנו שבעת ימים ונשלחה מלאכים בכל גבול ישראל ואם־אין מושיע אתנו ויצאנו אליך", | |
| "ויבאו המלאכים גבעת שאול וידברו הדברים באזני העם וישאו כל־העם את־קולם ויבכו", | |
| "והנה שאול בא אחרי הבקר מן־השדה ויאמר שאול מה־לעם כי יבכו ויספרו־לו את־דברי אנשי יביש", | |
| "ותצלח רוח־אלהים על־שאול בשמעו [כשמעו] את־הדברים האלה ויחר אפו מאד", | |
| "ויקח צמד בקר וינתחהו וישלח בכל־גבול ישראל ביד המלאכים לאמר אשר איננו יצא אחרי שאול ואחר שמואל כה יעשה לבקרו ויפל פחד־יהוה על־העם ויצאו כאיש אחד", | |
| "ויפקדם בבזק ויהיו בני־ישראל שלש מאות אלף ואיש יהודה שלשים אלף", | |
| "ויאמרו למלאכים הבאים כה תאמרון לאיש יביש גלעד מחר תהיה־לכם תשועה בחם [כחם] השמש ויבאו המלאכים ויגידו לאנשי יביש וישמחו", | |
| "ויאמרו אנשי יביש מחר נצא אליכם ועשיתם לנו ככל־הטוב בעיניכם", | |
| "ויהי ממחרת וישם שאול את־העם שלשה ראשים ויבאו בתוך־המחנה באשמרת הבקר ויכו את־עמון עד־חם היום ויהי הנשארים ויפצו ולא נשארו־בם שנים יחד", | |
| "ויאמר העם אל־שמואל מי האמר שאול ימלך עלינו תנו האנשים ונמיתם", | |
| "ויאמר שאול לא־יומת איש ביום הזה כי היום עשה־יהוה תשועה בישראל", | |
| "ויאמר שמואל אל־העם לכו ונלכה הגלגל ונחדש שם המלוכה", | |
| "וילכו כל־העם הגלגל וימלכו שם את־שאול לפני יהוה בגלגל ויזבחו־שם זבחים שלמים לפני יהוה וישמח שם שאול וכל־אנשי ישראל עד־מאד" | |
| ], | |
| [ | |
| "ויאמר שמואל אל־כל־ישראל הנה שמעתי בקלכם לכל אשר־אמרתם לי ואמליך עליכם מלך", | |
| "ועתה הנה המלך מתהלך לפניכם ואני זקנתי ושבתי ובני הנם אתכם ואני התהלכתי לפניכם מנערי עד־היום הזה", | |
| "הנני ענו בי נגד יהוה ונגד משיחו את־שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי ואת־מי עשקתי את־מי רצותי ומיד־מי לקחתי כפר ואעלים עיני בו ואשיב לכם", | |
| "ויאמרו לא עשקתנו ולא רצותנו ולא־לקחת מיד־איש מאומה", | |
| "ויאמר אליהם עד יהוה בכם ועד משיחו היום הזה כי לא מצאתם בידי מאומה ויאמר עד", | |
| "ויאמר שמואל אל־העם יהוה אשר עשה את־משה ואת־אהרן ואשר העלה את־אבתיכם מארץ מצרים", | |
| "ועתה התיצבו ואשפטה אתכם לפני יהוה את כל־צדקות יהוה אשר־עשה אתכם ואת־אבותיכם", | |
| "כאשר־בא יעקב מצרים ויזעקו אבותיכם אל־יהוה וישלח יהוה את־משה ואת־אהרן ויוציאו את־אבתיכם ממצרים וישבום במקום הזה", | |
| "וישכחו את־יהוה אלהיהם וימכר אתם ביד סיסרא שר־צבא חצור וביד־פלשתים וביד מלך מואב וילחמו בם", | |
| "ויזעקו אל־יהוה ויאמר [ויאמרו] חטאנו כי עזבנו את־יהוה ונעבד את־הבעלים ואת־העשתרות ועתה הצילנו מיד איבינו ונעבדך", | |
| "וישלח יהוה את־ירבעל ואת־בדן ואת־יפתח ואת־שמואל ויצל אתכם מיד איביכם מסביב ותשבו בטח", | |
| "ותראו כי־נחש מלך בני־עמון בא עליכם ותאמרו לי לא כי־מלך ימלך עלינו ויהוה אלהיכם מלככם", | |
| "ועתה הנה המלך אשר בחרתם אשר שאלתם והנה נתן יהוה עליכם מלך", | |
| "אם־תיראו את־יהוה ועבדתם אתו ושמעתם בקלו ולא תמרו את־פי יהוה והיתם גם־אתם וגם־המלך אשר מלך עליכם אחר יהוה אלהיכם", | |
| "ואם־לא תשמעו בקול יהוה ומריתם את־פי יהוה והיתה יד־יהוה בכם ובאבתיכם", | |
| "גם־עתה התיצבו וראו את־הדבר הגדול הזה אשר יהוה עשה לעיניכם", | |
| "הלוא קציר־חטים היום אקרא אל־יהוה ויתן קלות ומטר ודעו וראו כי־רעתכם רבה אשר עשיתם בעיני יהוה לשאול לכם מלך", | |
| "ויקרא שמואל אל־יהוה ויתן יהוה קלת ומטר ביום ההוא ויירא כל־העם מאד את־יהוה ואת־שמואל", | |
| "ויאמרו כל־העם אל־שמואל התפלל בעד־עבדיך אל־יהוה אלהיך ואל־נמות כי־יספנו על־כל־חטאתינו רעה לשאל לנו מלך", | |
| "ויאמר שמואל אל־העם אל־תיראו אתם עשיתם את כל־הרעה הזאת אך אל־תסורו מאחרי יהוה ועבדתם את־יהוה בכל־לבבכם", | |
| "ולא תסורו כי אחרי התהו אשר לא־יועילו ולא יצילו כי־תהו המה", | |
| "כי לא־יטש יהוה את־עמו בעבור שמו הגדול כי הואיל יהוה לעשות אתכם לו לעם", | |
| "גם אנכי חלילה לי מחטא ליהוה מחדל להתפלל בעדכם והוריתי אתכם בדרך הטובה והישרה", | |
| "אך יראו את־יהוה ועבדתם אתו באמת בכל־לבבכם כי ראו את אשר־הגדל עמכם", | |
| "ואם־הרע תרעו גם־אתם גם־מלככם תספו" | |
| ], | |
| [ | |
| "בן־שנה שאול במלכו ושתי שנים מלך על־ישראל", | |
| "ויבחר־לו שאול שלשת אלפים מישראל ויהיו עם־שאול אלפים במכמש ובהר בית־אל ואלף היו עם־יונתן בגבעת בנימין ויתר העם שלח איש לאהליו", | |
| "ויך יונתן את נציב פלשתים אשר בגבע וישמעו פלשתים ושאול תקע בשופר בכל־הארץ לאמר ישמעו העברים", | |
| "וכל־ישראל שמעו לאמר הכה שאול את־נציב פלשתים וגם־נבאש ישראל בפלשתים ויצעקו העם אחרי שאול הגלגל", | |
| "ופלשתים נאספו להלחם עם־ישראל שלשים אלף רכב וששת אלפים פרשים ועם כחול אשר על־שפת־הים לרב ויעלו ויחנו במכמש קדמת בית און", | |
| "ואיש ישראל ראו כי צר־לו כי נגש העם ויתחבאו העם במערות ובחוחים ובסלעים ובצרחים ובברות", | |
| "ועברים עברו את־הירדן ארץ גד וגלעד ושאול עודנו בגלגל וכל־העם חרדו אחריו", | |
| "וייחל [ויוחל ] שבעת ימים למועד אשר שמואל ולא־בא שמואל הגלגל ויפץ העם מעליו", | |
| "ויאמר שאול הגשו אלי העלה והשלמים ויעל העלה", | |
| "ויהי ככלתו להעלות העלה והנה שמואל בא ויצא שאול לקראתו לברכו", | |
| "ויאמר שמואל מה עשית ויאמר שאול כי־ראיתי כי־נפץ העם מעלי ואתה לא־באת למועד הימים ופלשתים נאספים מכמש", | |
| "ואמר עתה ירדו פלשתים אלי הגלגל ופני יהוה לא חליתי ואתאפק ואעלה העלה", | |
| "ויאמר שמואל אל־שאול נסכלת לא שמרת את־מצות יהוה אלהיך אשר צוך כי עתה הכין יהוה את־ממלכתך אל־ישראל עד־עולם", | |
| "ועתה ממלכתך לא־תקום בקש יהוה לו איש כלבבו ויצוהו יהוה לנגיד על־עמו כי לא שמרת את אשר־צוך יהוה", | |
| "ויקם שמואל ויעל מן־הגלגל גבעת בנימן ויפקד שאול את־העם הנמצאים עמו כשש מאות איש", | |
| "ושאול ויונתן בנו והעם הנמצא עמם ישבים בגבע בנימן ופלשתים חנו במכמש", | |
| "ויצא המשחית ממחנה פלשתים שלשה ראשים הראש אחד יפנה אל־דרך עפרה אל־ארץ שועל", | |
| "והראש אחד יפנה דרך בית חרון והראש אחד יפנה דרך הגבול הנשקף על־גי הצבעים המדברה", | |
| "וחרש לא ימצא בכל ארץ ישראל כי־אמר [אמרו] פלשתים פן יעשו העברים חרב או חנית", | |
| "וירדו כל־ישראל הפלשתים ללטוש איש את־מחרשתו ואת־אתו ואת־קרדמו ואת מחרשתו", | |
| "והיתה הפצירה פים למחרשת ולאתים ולשלש קלשון ולהקרדמים ולהציב הדרבן", | |
| "והיה ביום מלחמת ולא נמצא חרב וחנית ביד כל־העם אשר את־שאול ואת־יונתן ותמצא לשאול וליונתן בנו", | |
| "ויצא מצב פלשתים אל־מעבר מכמש" | |
| ], | |
| [ | |
| "ויהי היום ויאמר יונתן בן־שאול אל־הנער נשא כליו לכה ונעברה אל־מצב פלשתים אשר מעבר הלז ולאביו לא הגיד", | |
| "ושאול יושב בקצה הגבעה תחת הרמון אשר במגרון והעם אשר עמו כשש מאות איש", | |
| "ואחיה בן־אחטוב אחי איכבוד בן־פינחס בן־עלי כהן יהוה בשלו נשא אפוד והעם לא ידע כי הלך יונתן", | |
| "ובין המעברות אשר בקש יונתן לעבר על־מצב פלשתים שן־הסלע מהעבר מזה ושן־הסלע מהעבר מזה ושם האחד בוצץ ושם האחד סנה", | |
| "השן האחד מצוק מצפון מול מכמש והאחד מנגב מול גבע", | |
| "ויאמר יהונתן אל־הנער נשא כליו לכה ונעברה אל־מצב הערלים האלה אולי יעשה יהוה לנו כי אין ליהוה מעצור להושיע ברב או במעט", | |
| "ויאמר לו נשא כליו עשה כל־אשר בלבבך נטה לך הנני עמך כלבבך", | |
| "ויאמר יהונתן הנה אנחנו עברים אל־האנשים ונגלינו אליהם", | |
| "אם־כה יאמרו אלינו דמו עד־הגיענו אליכם ועמדנו תחתינו ולא נעלה אליהם", | |
| "ואם־כה יאמרו עלו עלינו ועלינו כי־נתנם יהוה בידנו וזה־לנו האות", | |
| "ויגלו שניהם אל־מצב פלשתים ויאמרו פלשתים הנה עברים יצאים מן־החרים אשר התחבאו־שם", | |
| "ויענו אנשי המצבה את־יונתן ואת־נשא כליו ויאמרו עלו אלינו ונודיעה אתכם דבר ויאמר יונתן אל־נשא כליו עלה אחרי כי־נתנם יהוה ביד ישראל", | |
| "ויעל יונתן על־ידיו ועל־רגליו ונשא כליו אחריו ויפלו לפני יונתן ונשא כליו ממותת אחריו", | |
| "ותהי המכה הראשנה אשר הכה יונתן ונשא כליו כעשרים איש כבחצי מענה צמד שדה", | |
| "ותהי חרדה במחנה בשדה ובכל־העם המצב והמשחית חרדו גם־המה ותרגז הארץ ותהי לחרדת אלהים", | |
| "ויראו הצפים לשאול בגבעת בנימן והנה ההמון נמוג וילך והלם", | |
| "ויאמר שאול לעם אשר אתו פקדו־נא וראו מי הלך מעמנו ויפקדו והנה אין יונתן ונשא כליו", | |
| "ויאמר שאול לאחיה הגישה ארון האלהים כי־היה ארון האלהים ביום ההוא ובני ישראל", | |
| "ויהי עד דבר שאול אל־הכהן וההמון אשר במחנה פלשתים וילך הלוך ורב ויאמר שאול אל־הכהן אסף ידך", | |
| "ויזעק שאול וכל־העם אשר אתו ויבאו עד־המלחמה והנה היתה חרב איש ברעהו מהומה גדולה מאד", | |
| "והעברים היו לפלשתים כאתמול שלשום אשר עלו עמם במחנה סביב וגם־המה להיות עם־ישראל אשר עם־שאול ויונתן", | |
| "וכל איש ישראל המתחבאים בהר־אפרים שמעו כי־נסו פלשתים וידבקו גם־המה אחריהם במלחמה", | |
| "ויושע יהוה ביום ההוא את־ישראל והמלחמה עברה את־בית און", | |
| "ואיש־ישראל נגש ביום ההוא ויאל שאול את־העם לאמר ארור האיש אשר־יאכל לחם עד־הערב ונקמתי מאיבי ולא טעם כל־העם לחם", | |
| "וכל־הארץ באו ביער ויהי דבש על־פני השדה", | |
| "ויבא העם אל־היער והנה הלך דבש ואין־משיג ידו אל־פיו כי־ירא העם את־השבעה", | |
| "ויונתן לא־שמע בהשביע אביו את־העם וישלח את־קצה המטה אשר בידו ויטבל אותה ביערת הדבש וישב ידו אל־פיו ותראנה [ותארנה] עיניו", | |
| "ויען איש מהעם ויאמר השבע השביע אביך את־העם לאמר ארור האיש אשר־יאכל לחם היום ויעף העם", | |
| "ויאמר יונתן עכר אבי את־הארץ ראו־נא כי־ארו עיני כי טעמתי מעט דבש הזה", | |
| "אף כי לוא אכל אכל היום העם משלל איביו אשר מצא כי עתה לא־רבתה מכה בפלשתים", | |
| "ויכו ביום ההוא בפלשתים ממכמש אילנה ויעף העם מאד", | |
| "ויעש [ויעט] העם אל־שלל [השלל] ויקחו צאן ובקר ובני בקר וישחטו־ארצה ויאכל העם על־הדם", | |
| "ויגידו לשאול לאמר הנה העם חטאים ליהוה לאכל על־הדם ויאמר בגדתם גלו־אלי היום אבן גדולה", | |
| "ויאמר שאול פצו בעם ואמרתם להם הגישו אלי איש שורו ואיש שיהו ושחטתם בזה ואכלתם ולא־תחטאו ליהוה לאכל אל־הדם ויגשו כל־העם איש שורו בידו הלילה וישחטו־שם", | |
| "ויבן שאול מזבח ליהוה אתו החל לבנות מזבח ליהוה", | |
| "ויאמר שאול נרדה אחרי פלשתים לילה ונבזה בהם עד־אור הבקר ולא־נשאר בהם איש ויאמרו כל־הטוב בעיניך עשה ויאמר הכהן נקרבה הלם אל־האלהים", | |
| "וישאל שאול באלהים הארד אחרי פלשתים התתנם ביד ישראל ולא ענהו ביום ההוא", | |
| "ויאמר שאול גשו הלם כל פנות העם ודעו וראו במה היתה החטאת הזאת היום", | |
| "כי חי־יהוה המושיע את־ישראל כי אם־ישנו ביונתן בני כי מות ימות ואין ענהו מכל־העם", | |
| "ויאמר אל־כל־ישראל אתם תהיו לעבר אחד ואני ויונתן בני נהיה לעבר אחד ויאמרו העם אל־שאול הטוב בעיניך עשה", | |
| "ויאמר שאול אל־יהוה אלהי ישראל הבה תמים וילכד יונתן ושאול והעם יצאו", | |
| "ויאמר שאול הפילו ביני ובין יונתן בני וילכד יונתן", | |
| "ויאמר שאול אל־יונתן הגידה לי מה עשיתה ויגד־לו יונתן ויאמר טעם טעמתי בקצה המטה אשר־בידי מעט דבש הנני אמות", | |
| "ויאמר שאול כה־יעשה אלהים וכה יוסף כי־מות תמות יונתן", | |
| "ויאמר העם אל־שאול היונתן ימות אשר עשה הישועה הגדולה הזאת בישראל חלילה חי־יהוה אם־יפל משערת ראשו ארצה כי־עם־אלהים עשה היום הזה ויפדו העם את־יונתן ולא־מת", | |
| "ויעל שאול מאחרי פלשתים ופלשתים הלכו למקומם", | |
| "ושאול לכד המלוכה על־ישראל וילחם סביב בכל־איביו במואב ובבני־עמון ובאדום ובמלכי צובה ובפלשתים ובכל אשר־יפנה ירשיע", | |
| "ויעש חיל ויך את־עמלק ויצל את־ישראל מיד שסהו", | |
| "ויהיו בני שאול יונתן וישוי ומלכי־שוע ושם שתי בנתיו שם הבכירה מרב ושם הקטנה מיכל", | |
| "ושם אשת שאול אחינעם בת־אחימעץ ושם שר־צבאו אבינר בן־נר דוד שאול", | |
| "וקיש אבי־שאול ונר אבי־אבנר בן־אביאל", | |
| "ותהי המלחמה חזקה על־פלשתים כל ימי שאול וראה שאול כל־איש גבור וכל־בן־חיל ויאספהו אליו" | |
| ], | |
| [ | |
| "ויאמר שמואל אל־שאול אתי שלח יהוה למשחך למלך על־עמו על־ישראל ועתה שמע לקול דברי יהוה", | |
| "כה אמר יהוה צבאות פקדתי את אשר־עשה עמלק לישראל אשר־שם לו בדרך בעלתו ממצרים", | |
| "עתה לך והכיתה את־עמלק והחרמתם את־כל־אשר־לו ולא תחמל עליו והמתה מאיש עד־אשה מעלל ועד־יונק משור ועד־שה מגמל ועד־חמור", | |
| "וישמע שאול את־העם ויפקדם בטלאים מאתים אלף רגלי ועשרת אלפים את־איש יהודה", | |
| "ויבא שאול עד־עיר עמלק וירב בנחל", | |
| "ויאמר שאול אל־הקיני לכו סרו רדו מתוך עמלקי פן־אספך עמו ואתה עשיתה חסד עם־כל־בני ישראל בעלותם ממצרים ויסר קיני מתוך עמלק", | |
| "ויך שאול את־עמלק מחוילה בואך שור אשר על־פני מצרים", | |
| "ויתפש את־אגג מלך־עמלק חי ואת־כל־העם החרים לפי־חרב", | |
| "ויחמל שאול והעם על־אגג ועל־מיטב הצאן והבקר והמשנים ועל־הכרים ועל־כל־הטוב ולא אבו החרימם וכל־המלאכה נמבזה ונמס אתה החרימו", | |
| "ויהי דבר־יהוה אל־שמואל לאמר", | |
| "נחמתי כי־המלכתי את־שאול למלך כי־שב מאחרי ואת־דברי לא הקים ויחר לשמואל ויזעק אל־יהוה כל־הלילה", | |
| "וישכם שמואל לקראת שאול בבקר ויגד לשמואל לאמר בא־שאול הכרמלה והנה מציב לו יד ויסב ויעבר וירד הגלגל", | |
| "ויבא שמואל אל־שאול ויאמר לו שאול ברוך אתה ליהוה הקימתי את־דבר יהוה", | |
| "ויאמר שמואל ומה קול־הצאן הזה באזני וקול הבקר אשר אנכי שמע", | |
| "ויאמר שאול מעמלקי הביאום אשר חמל העם על־מיטב הצאן והבקר למען זבח ליהוה אלהיך ואת־היותר החרמנו", | |
| "ויאמר שמואל אל־שאול הרף ואגידה לך את אשר דבר יהוה אלי הלילה ויאמרו [ויאמר] לו דבר", | |
| "ויאמר שמואל הלוא אם־קטן אתה בעיניך ראש שבטי ישראל אתה וימשחך יהוה למלך על־ישראל", | |
| "וישלחך יהוה בדרך ויאמר לך והחרמתה את־החטאים את־עמלק ונלחמת בו עד כלותם אתם", | |
| "ולמה לא־שמעת בקול יהוה ותעט אל־השלל ותעש הרע בעיני יהוה", | |
| "ויאמר שאול אל־שמואל אשר שמעתי בקול יהוה ואלך בדרך אשר־שלחני יהוה ואביא את־אגג מלך עמלק ואת־עמלק החרמתי", | |
| "ויקח העם מהשלל צאן ובקר ראשית החרם לזבח ליהוה אלהיך בגלגל", | |
| "ויאמר שמואל החפץ ליהוה בעלות וזבחים כשמע בקול יהוה הנה שמע מזבח טוב להקשיב מחלב אילים", | |
| "כי חטאת־קסם מרי ואון ותרפים הפצר יען מאסת את־דבר יהוה וימאסך ממלך", | |
| "ויאמר שאול אל־שמואל חטאתי כי־עברתי את־פי־יהוה ואת־דבריך כי יראתי את־העם ואשמע בקולם", | |
| "ועתה שא נא את־חטאתי ושוב עמי ואשתחוה ליהוה", | |
| "ויאמר שמואל אל־שאול לא אשוב עמך כי מאסתה את־דבר יהוה וימאסך יהוה מהיות מלך על־ישראל", | |
| "ויסב שמואל ללכת ויחזק בכנף־מעילו ויקרע", | |
| "ויאמר אליו שמואל קרע יהוה את־ממלכות ישראל מעליך היום ונתנה לרעך הטוב ממך", | |
| "וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם", | |
| "ויאמר חטאתי עתה כבדני נא נגד זקני־עמי ונגד ישראל ושוב עמי והשתחויתי ליהוה אלהיך", | |
| "וישב שמואל אחרי שאול וישתחו שאול ליהוה", | |
| "ויאמר שמואל הגישו אלי את־אגג מלך עמלק וילך אליו אגג מעדנת ויאמר אגג אכן סר מר־המות", | |
| "ויאמר שמואל כאשר שכלה נשים חרבך כן־תשכל מנשים אמך וישסף שמואל את־אגג לפני יהוה בגלגל", | |
| "וילך שמואל הרמתה ושאול עלה אל־ביתו גבעת שאול", | |
| "ולא־יסף שמואל לראות את־שאול עד־יום מותו כי־התאבל שמואל אל־שאול ויהוה נחם כי־המליך את־שאול על־ישראל" | |
| ], | |
| [ | |
| "ויאמר יהוה אל־שמואל עד־מתי אתה מתאבל אל־שאול ואני מאסתיו ממלך על־ישראל מלא קרנך שמן ולך אשלחך אל־ישי בית־הלחמי כי־ראיתי בבניו לי מלך", | |
| "ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני ויאמר יהוה עגלת בקר תקח בידך ואמרת לזבח ליהוה באתי", | |
| "וקראת לישי בזבח ואנכי אודיעך את אשר־תעשה ומשחת לי את אשר־אמר אליך", | |
| "ויעש שמואל את אשר דבר יהוה ויבא בית לחם ויחרדו זקני העיר לקראתו ויאמר שלם בואך", | |
| "ויאמר שלום לזבח ליהוה באתי התקדשו ובאתם אתי בזבח ויקדש את־ישי ואת־בניו ויקרא להם לזבח", | |
| "ויהי בבואם וירא את־אליאב ויאמר אך נגד יהוה משיחו", | |
| "ויאמר יהוה אל־שמואל אל־תבט אל־מראהו ואל־גבה קומתו כי מאסתיהו כי לא אשר יראה האדם כי האדם יראה לעינים ויהוה יראה ללבב", | |
| "ויקרא ישי אל־אבינדב ויעברהו לפני שמואל ויאמר גם־בזה לא־בחר יהוה", | |
| "ויעבר ישי שמה ויאמר גם־בזה לא־בחר יהוה", | |
| "ויעבר ישי שבעת בניו לפני שמואל ויאמר שמואל אל־ישי לא־בחר יהוה באלה", | |
| "ויאמר שמואל אל־ישי התמו הנערים ויאמר עוד שאר הקטן והנה רעה בצאן ויאמר שמואל אל־ישי שלחה וקחנו כי לא־נסב עד־באו פה", | |
| "וישלח ויביאהו והוא אדמוני עם־יפה עינים וטוב ראי ויאמר יהוה קום משחהו כי־זה הוא", | |
| "ויקח שמואל את־קרן השמן וימשח אתו בקרב אחיו ותצלח רוח־יהוה אל־דוד מהיום ההוא ומעלה ויקם שמואל וילך הרמתה", | |
| "ורוח יהוה סרה מעם שאול ובעתתו רוח־רעה מאת יהוה", | |
| "ויאמרו עבדי־שאול אליו הנה־נא רוח־אלהים רעה מבעתך", | |
| "יאמר־נא אדננו עבדיך לפניך יבקשו איש ידע מנגן בכנור והיה בהיות עליך רוח־אלהים רעה ונגן בידו וטוב לך", | |
| "ויאמר שאול אל־עבדיו ראו־נא לי איש מיטיב לנגן והביאותם אלי", | |
| "ויען אחד מהנערים ויאמר הנה ראיתי בן לישי בית הלחמי ידע נגן וגבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תאר ויהוה עמו", | |
| "וישלח שאול מלאכים אל־ישי ויאמר שלחה אלי את־דוד בנך אשר בצאן", | |
| "ויקח ישי חמור לחם ונאד יין וגדי עזים אחד וישלח ביד־דוד בנו אל־שאול", | |
| "ויבא דוד אל־שאול ויעמד לפניו ויאהבהו מאד ויהי־לו נשא כלים", | |
| "וישלח שאול אל־ישי לאמר יעמד־נא דוד לפני כי־מצא חן בעיני", | |
| "והיה בהיות רוח־אלהים אל־שאול ולקח דוד את־הכנור ונגן בידו ורוח לשאול וטוב לו וסרה מעליו רוח הרעה" | |
| ], | |
| [ | |
| "ויאספו פלשתים את־מחניהם למלחמה ויאספו שכה אשר ליהודה ויחנו בין־שוכה ובין־עזקה באפס דמים", | |
| "ושאול ואיש־ישראל נאספו ויחנו בעמק האלה ויערכו מלחמה לקראת פלשתים", | |
| "ופלשתים עמדים אל־ההר מזה וישראל עמדים אל־ההר מזה והגיא ביניהם", | |
| "ויצא איש־הבנים ממחנות פלשתים גלית שמו מגת גבהו שש אמות וזרת", | |
| "וכובע נחשת על־ראשו ושריון קשקשים הוא לבוש ומשקל השריון חמשת־אלפים שקלים נחשת", | |
| "ומצחת נחשת על־רגליו וכידון נחשת בין כתפיו", | |
| "וחץ [ועץ] חניתו כמנור ארגים ולהבת חניתו שש־מאות שקלים ברזל ונשא הצנה הלך לפניו", | |
| "ויעמד ויקרא אל־מערכת ישראל ויאמר להם למה תצאו לערך מלחמה הלוא אנכי הפלשתי ואתם עבדים לשאול ברו־לכם איש וירד אלי", | |
| "אם־יוכל להלחם אתי והכני והיינו לכם לעבדים ואם־אני אוכל־לו והכיתיו והייתם לנו לעבדים ועבדתם אתנו", | |
| "ויאמר הפלשתי אני חרפתי את־מערכות ישראל היום הזה תנו־לי איש ונלחמה יחד", | |
| "וישמע שאול וכל־ישראל את־דברי הפלשתי האלה ויחתו ויראו מאד", | |
| "ודוד בן־איש אפרתי הזה מבית לחם יהודה ושמו ישי ולו שמנה בנים והאיש בימי שאול זקן בא באנשים", | |
| "וילכו שלשת בני־ישי הגדלים הלכו אחרי־שאול למלחמה ושם שלשת בניו אשר הלכו במלחמה אליאב הבכור ומשנהו אבינדב והשלשי שמה", | |
| "ודוד הוא הקטן ושלשה הגדלים הלכו אחרי שאול", | |
| "ודוד הלך ושב מעל שאול לרעות את־צאן אביו בית־לחם", | |
| "ויגש הפלשתי השכם והערב ויתיצב ארבעים יום", | |
| "ויאמר ישי לדוד בנו קח־נא לאחיך איפת הקליא הזה ועשרה לחם הזה והרץ המחנה לאחיך", | |
| "ואת עשרת חרצי החלב האלה תביא לשר־האלף ואת־אחיך תפקד לשלום ואת־ערבתם תקח", | |
| "ושאול והמה וכל־איש ישראל בעמק האלה נלחמים עם־פלשתים", | |
| "וישכם דוד בבקר ויטש את־הצאן על־שמר וישא וילך כאשר צוהו ישי ויבא המעגלה והחיל היצא אל־המערכה והרעו במלחמה", | |
| "ותערך ישראל ופלשתים מערכה לקראת מערכה", | |
| "ויטש דוד את־הכלים מעליו על־יד שומר הכלים וירץ המערכה ויבא וישאל לאחיו לשלום", | |
| "והוא מדבר עמם והנה איש הבנים עולה גלית הפלשתי שמו מגת ממערות [ממערכות] פלשתים וידבר כדברים האלה וישמע דוד", | |
| "וכל איש ישראל בראותם את־האיש וינסו מפניו וייראו מאד", | |
| "ויאמר איש ישראל הראיתם האיש העלה הזה כי לחרף את־ישראל עלה והיה האיש אשר־יכנו יעשרנו המלך עשר גדול ואת־בתו יתן־לו ואת בית אביו יעשה חפשי בישראל", | |
| "ויאמר דוד אל־האנשים העמדים עמו לאמר מה־יעשה לאיש אשר יכה את־הפלשתי הלז והסיר חרפה מעל ישראל כי מי הפלשתי הערל הזה כי חרף מערכות אלהים חיים", | |
| "ויאמר לו העם כדבר הזה לאמר כה יעשה לאיש אשר יכנו", | |
| "וישמע אליאב אחיו הגדול בדברו אל־האנשים ויחר־אף אליאב בדוד ויאמר למה־זה ירדת ועל־מי נטשת מעט הצאן ההנה במדבר אני ידעתי את־זדנך ואת רע לבבך כי למען ראות המלחמה ירדת", | |
| "ויאמר דוד מה עשיתי עתה הלוא דבר הוא", | |
| "ויסב מאצלו אל־מול אחר ויאמר כדבר הזה וישבהו העם דבר כדבר הראשון", | |
| "וישמעו הדברים אשר דבר דוד ויגדו לפני־שאול ויקחהו", | |
| "ויאמר דוד אל־שאול אל־יפל לב־אדם עליו עבדך ילך ונלחם עם־הפלשתי הזה", | |
| "ויאמר שאול אל־דוד לא תוכל ללכת אל־הפלשתי הזה להלחם עמו כי־נער אתה והוא איש מלחמה מנעריו", | |
| "ויאמר דוד אל־שאול רעה היה עבדך לאביו בצאן ובא הארי ואת־הדוב ונשא שה מהעדר", | |
| "ויצאתי אחריו והכתיו והצלתי מפיו ויקם עלי והחזקתי בזקנו והכתיו והמיתיו", | |
| "גם את־הארי גם־הדוב הכה עבדך והיה הפלשתי הערל הזה כאחד מהם כי חרף מערכת אלהים חיים", | |
| "ויאמר דוד יהוה אשר הצלני מיד הארי ומיד הדב הוא יצילני מיד הפלשתי הזה ויאמר שאול אל־דוד לך ויהוה יהיה עמך", | |
| "וילבש שאול את־דוד מדיו ונתן קובע נחשת על־ראשו וילבש אתו שריון", | |
| "ויחגר דוד את־חרבו מעל למדיו ויאל ללכת כי לא־נסה ויאמר דוד אל־שאול לא אוכל ללכת באלה כי לא נסיתי ויסרם דוד מעליו", | |
| "ויקח מקלו בידו ויבחר־לו חמשה חלקי־אבנים מן־הנחל וישם אתם בכלי הרעים אשר־לו ובילקוט וקלעו בידו ויגש אל־הפלשתי", | |
| "וילך הפלשתי הלך וקרב אל־דוד והאיש נשא הצנה לפניו", | |
| "ויבט הפלשתי ויראה את־דוד ויבזהו כי־היה נער ואדמני עם־יפה מראה", | |
| "ויאמר הפלשתי אל־דוד הכלב אנכי כי־אתה בא־אלי במקלות ויקלל הפלשתי את־דוד באלהיו", | |
| "ויאמר הפלשתי אל־דוד לכה אלי ואתנה את־בשרך לעוף השמים ולבהמת השדה", | |
| "ויאמר דוד אל־הפלשתי אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון ואנכי בא־אליך בשם יהוה צבאות אלהי מערכות ישראל אשר חרפת", | |
| "היום הזה יסגרך יהוה בידי והכיתך והסרתי את־ראשך מעליך ונתתי פגר מחנה פלשתים היום הזה לעוף השמים ולחית הארץ וידעו כל־הארץ כי יש אלהים לישראל", | |
| "וידעו כל־הקהל הזה כי־לא בחרב ובחנית יהושיע יהוה כי ליהוה המלחמה ונתן אתכם בידנו", | |
| "והיה כי־קם הפלשתי וילך ויקרב לקראת דוד וימהר דוד וירץ המערכה לקראת הפלשתי", | |
| "וישלח דוד את־ידו אל־הכלי ויקח משם אבן ויקלע ויך את־הפלשתי אל־מצחו ותטבע האבן במצחו ויפל על־פניו ארצה", | |
| "ויחזק דוד מן־הפלשתי בקלע ובאבן ויך את־הפלשתי וימיתהו וחרב אין ביד־דוד", | |
| "וירץ דוד ויעמד אל־הפלשתי ויקח את־חרבו וישלפה מתערה וימתתהו ויכרת־בה את־ראשו ויראו הפלשתים כי־מת גבורם וינסו", | |
| "ויקמו אנשי ישראל ויהודה וירעו וירדפו את־הפלשתים עד־בואך גיא ועד שערי עקרון ויפלו חללי פלשתים בדרך שערים ועד־גת ועד־עקרון", | |
| "וישבו בני ישראל מדלק אחרי פלשתים וישסו את־מחניהם", | |
| "ויקח דוד את־ראש הפלשתי ויבאהו ירושלם ואת־כליו שם באהלו", | |
| "וכראות שאול את־דוד יצא לקראת הפלשתי אמר אל־אבנר שר הצבא בן־מי־זה הנער אבנר ויאמר אבנר חי־נפשך המלך אם־ידעתי", | |
| "ויאמר המלך שאל אתה בן־מי־זה העלם", | |
| "וכשוב דוד מהכות את־הפלשתי ויקח אתו אבנר ויבאהו לפני שאול וראש הפלשתי בידו", | |
| "ויאמר אליו שאול בן־מי אתה הנער ויאמר דוד בן־עבדך ישי בית הלחמי" | |
| ], | |
| [ | |
| "ויהי ככלתו לדבר אל־שאול ונפש יהונתן נקשרה בנפש דוד ויאהבו [ויאהבהו] יהונתן כנפשו", | |
| "ויקחהו שאול ביום ההוא ולא נתנו לשוב בית אביו", | |
| "ויכרת יהונתן ודוד ברית באהבתו אתו כנפשו", | |
| "ויתפשט יהונתן את־המעיל אשר עליו ויתנהו לדוד ומדיו ועד־חרבו ועד־קשתו ועד־חגרו", | |
| "ויצא דוד בכל אשר ישלחנו שאול ישכיל וישמהו שאול על אנשי המלחמה וייטב בעיני כל־העם וגם בעיני עבדי שאול", | |
| "ויהי בבואם בשוב דוד מהכות את־הפלשתי ותצאנה הנשים מכל־ערי ישראל לשור [לשיר] והמחלות לקראת שאול המלך בתפים בשמחה ובשלשים", | |
| "ותענינה הנשים המשחקות ותאמרן הכה שאול באלפו [באלפיו] ודוד ברבבתיו", | |
| "ויחר לשאול מאד וירע בעיניו הדבר הזה ויאמר נתנו לדוד רבבות ולי נתנו האלפים ועוד לו אך המלוכה", | |
| "ויהי שאול עון [עוין] את־דוד מהיום ההוא והלאה", | |
| "ויהי ממחרת ותצלח רוח אלהים רעה אל־שאול ויתנבא בתוך־הבית ודוד מנגן בידו כיום ביום והחנית ביד־שאול", | |
| "ויטל שאול את־החנית ויאמר אכה בדוד ובקיר ויסב דוד מפניו פעמים", | |
| "וירא שאול מלפני דוד כי־היה יהוה עמו ומעם שאול סר", | |
| "ויסרהו שאול מעמו וישמהו לו שר־אלף ויצא ויבא לפני העם", | |
| "ויהי דוד לכל־דרכו משכיל ויהוה עמו", | |
| "וירא שאול אשר־הוא משכיל מאד ויגר מפניו", | |
| "וכל־ישראל ויהודה אהב את־דוד כי־הוא יוצא ובא לפניהם", | |
| "ויאמר שאול אל־דוד הנה בתי הגדולה מרב אתה אתן־לך לאשה אך היה־לי לבן־חיל והלחם מלחמות יהוה ושאול אמר אל־תהי ידי בו ותהי־בו יד־פלשתים", | |
| "ויאמר דוד אל־שאול מי אנכי ומי חיי משפחת אבי בישראל כי־אהיה חתן למלך", | |
| "ויהי בעת תת את־מרב בת־שאול לדוד והיא נתנה לעדריאל המחלתי לאשה", | |
| "ותאהב מיכל בת־שאול את־דוד ויגדו לשאול וישר הדבר בעיניו", | |
| "ויאמר שאול אתננה לו ותהי־לו למוקש ותהי־בו יד־פלשתים ויאמר שאול אל־דוד בשתים תתחתן בי היום", | |
| "ויצו שאול את־עבדו דברו אל־דוד בלט לאמר הנה חפץ בך המלך וכל־עבדיו אהבוך ועתה התחתן במלך", | |
| "וידברו עבדי שאול באזני דוד את־הדברים האלה ויאמר דוד הנקלה בעיניכם התחתן במלך ואנכי איש־רש ונקלה", | |
| "ויגדו עבדי שאול לו לאמר כדברים האלה דבר דוד", | |
| "ויאמר שאול כה־תאמרו לדוד אין־חפץ למלך במהר כי במאה ערלות פלשתים להנקם באיבי המלך ושאול חשב להפיל את־דוד ביד־פלשתים", | |
| "ויגדו עבדיו לדוד את־הדברים האלה וישר הדבר בעיני דוד להתחתן במלך ולא מלאו הימים", | |
| "ויקם דוד וילך הוא ואנשיו ויך בפלשתים מאתים איש ויבא דוד את־ערלתיהם וימלאום למלך להתחתן במלך ויתן־לו שאול את־מיכל בתו לאשה", | |
| "וירא שאול וידע כי יהוה עם־דוד ומיכל בת־שאול אהבתהו", | |
| "ויאסף שאול לרא מפני דוד עוד ויהי שאול איב את־דוד כל־הימים", | |
| "ויצאו שרי פלשתים ויהי מדי צאתם שכל דוד מכל עבדי שאול וייקר שמו מאד" | |
| ], | |
| [ | |
| "וידבר שאול אל־יונתן בנו ואל־כל־עבדיו להמית את־דוד ויהונתן בן־שאול חפץ בדוד מאד", | |
| "ויגד יהונתן לדוד לאמר מבקש שאול אבי להמיתך ועתה השמר־נא בבקר וישבת בסתר ונחבאת", | |
| "ואני אצא ועמדתי ליד־אבי בשדה אשר אתה שם ואני אדבר בך אל־אבי וראיתי מה והגדתי לך", | |
| "וידבר יהונתן בדוד טוב אל־שאול אביו ויאמר אליו אל־יחטא המלך בעבדו בדוד כי לוא חטא לך וכי מעשיו טוב־לך מאד", | |
| "וישם את־נפשו בכפו ויך את־הפלשתי ויעש יהוה תשועה גדולה לכל־ישראל ראית ותשמח ולמה תחטא בדם נקי להמית את־דוד חנם", | |
| "וישמע שאול בקול יהונתן וישבע שאול חי־יהוה אם־יומת", | |
| "ויקרא יהונתן לדוד ויגד־לו יהונתן את כל־הדברים האלה ויבא יהונתן את־דוד אל־שאול ויהי לפניו כאתמול שלשום", | |
| "ותוסף המלחמה להיות ויצא דוד וילחם בפלשתים ויך בהם מכה גדולה וינסו מפניו", | |
| "ותהי רוח יהוה רעה אל־שאול והוא בביתו יושב וחניתו בידו ודוד מנגן ביד", | |
| "ויבקש שאול להכות בחנית בדוד ובקיר ויפטר מפני שאול ויך את־החנית בקיר ודוד נס וימלט בלילה הוא", | |
| "וישלח שאול מלאכים אל־בית דוד לשמרו ולהמיתו בבקר ותגד לדוד מיכל אשתו לאמר אם־אינך ממלט את־נפשך הלילה מחר אתה מומת", | |
| "ותרד מיכל את־דוד בעד החלון וילך ויברח וימלט", | |
| "ותקח מיכל את־התרפים ותשם אל־המטה ואת כביר העזים שמה מראשתיו ותכס בבגד", | |
| "וישלח שאול מלאכים לקחת את־דוד ותאמר חלה הוא", | |
| "וישלח שאול את־המלאכים לראות את־דוד לאמר העלו אתו במטה אלי להמתו", | |
| "ויבאו המלאכים והנה התרפים אל־המטה וכביר העזים מראשתיו", | |
| "ויאמר שאול אל־מיכל למה ככה רמיתני ותשלחי את־איבי וימלט ותאמר מיכל אל־שאול הוא־אמר אלי שלחני למה אמיתך", | |
| "ודוד ברח וימלט ויבא אל־שמואל הרמתה ויגד־לו את כל־אשר עשה־לו שאול וילך הוא ושמואל וישבו בנוית [בניות]", | |
| "ויגד לשאול לאמר הנה דוד בנוית [בניות] ברמה", | |
| "וישלח שאול מלאכים לקחת את־דוד וירא את־להקת הנביאים נבאים ושמואל עמד נצב עליהם ותהי על־מלאכי שאול רוח אלהים ויתנבאו גם־המה", | |
| "ויגדו לשאול וישלח מלאכים אחרים ויתנבאו גם־המה ויסף שאול וישלח מלאכים שלשים ויתנבאו גם־המה", | |
| "וילך גם־הוא הרמתה ויבא עד־בור הגדול אשר בשכו וישאל ויאמר איפה שמואל ודוד ויאמר הנה בנוית [בניות] ברמה", | |
| "וילך שם אל־נוית [ניות] ברמה ותהי עליו גם־הוא רוח אלהים וילך הלוך ויתנבא עד־באו בנוית [בניות] ברמה", | |
| "ויפשט גם־הוא בגדיו ויתנבא גם־הוא לפני שמואל ויפל ערם כל־היום ההוא וכל־הלילה על־כן יאמרו הגם שאול בנביאם" | |
| ], | |
| [ | |
| "ויברח דוד מנוות [מניות] ברמה ויבא ויאמר לפני יהונתן מה עשיתי מה־עוני ומה־חטאתי לפני אביך כי מבקש את־נפשי", | |
| "ויאמר לו חלילה לא תמות הנה לו־עשה [לא־] [יעשה] אבי דבר גדול או דבר קטן ולא יגלה את־אזני ומדוע יסתיר אבי ממני את־הדבר הזה אין זאת", | |
| "וישבע עוד דוד ויאמר ידע ידע אביך כי־מצאתי חן בעיניך ויאמר אל־ידע־זאת יהונתן פן־יעצב ואולם חי־יהוה וחי נפשך כי כפשע ביני ובין המות", | |
| "ויאמר יהונתן אל־דוד מה־תאמר נפשך ואעשה־לך", | |
| "ויאמר דוד אל־יהונתן הנה־חדש מחר ואנכי ישב־אשב עם־המלך לאכול ושלחתני ונסתרתי בשדה עד הערב השלשית", | |
| "אם־פקד יפקדני אביך ואמרת נשאל נשאל ממני דוד לרוץ בית־לחם עירו כי זבח הימים שם לכל־המשפחה", | |
| "אם־כה יאמר טוב שלום לעבדך ואם־חרה יחרה לו דע כי־כלתה הרעה מעמו", | |
| "ועשית חסד על־עבדך כי בברית יהוה הבאת את־עבדך עמך ואם־יש־בי עון המיתני אתה ועד־אביך למה־זה תביאני", | |
| "ויאמר יהונתן חלילה לך כי אם־ידע אדע כי־כלתה הרעה מעם אבי לבוא עליך ולא אתה אגיד לך", | |
| "ויאמר דוד אל־יהונתן מי יגיד לי או מה־יענך אביך קשה", | |
| "ויאמר יהונתן אל־דוד לכה ונצא השדה ויצאו שניהם השדה", | |
| "ויאמר יהונתן אל־דוד יהוה אלהי ישראל כי־אחקר את־אבי כעת מחר השלשית והנה־טוב אל־דוד ולא־אז אשלח אליך וגליתי את־אזנך", | |
| "כה־יעשה יהוה ליהונתן וכה יסיף כי־ייטב אל־אבי את־הרעה עליך וגליתי את־אזנך ושלחתיך והלכת לשלום ויהי יהוה עמך כאשר היה עם־אבי", | |
| "ולא אם־עודני חי ולא־תעשה עמדי חסד יהוה ולא אמות", | |
| "ולא־תכרת את־חסדך מעם ביתי עד־עולם ולא בהכרת יהוה את־איבי דוד איש מעל פני האדמה", | |
| "ויכרת יהונתן עם־בית דוד ובקש יהוה מיד איבי דוד", | |
| "ויוסף יהונתן להשביע את־דוד באהבתו אתו כי־אהבת נפשו אהבו", | |
| "ויאמר־לו יהונתן מחר חדש ונפקדת כי יפקד מושבך", | |
| "ושלשת תרד מאד ובאת אל־המקום אשר־נסתרת שם ביום המעשה וישבת אצל האבן האזל", | |
| "ואני שלשת החצים צדה אורה לשלח־לי למטרה", | |
| "והנה אשלח את־הנער לך מצא את־החצים אם־אמר אמר לנער הנה החצים ממך והנה קחנו ובאה כי־שלום לך ואין דבר חי־יהוה", | |
| "ואם־כה אמר לעלם הנה החצים ממך והלאה לך כי שלחך יהוה", | |
| "והדבר אשר דברנו אני ואתה הנה יהוה ביני ובינך עד־עולם", | |
| "ויסתר דוד בשדה ויהי החדש וישב המלך על־[אל־] הלחם לאכול", | |
| "וישב המלך על־מושבו כפעם בפעם אל־מושב הקיר ויקם יהונתן וישב אבנר מצד שאול ויפקד מקום דוד", | |
| "ולא־דבר שאול מאומה ביום ההוא כי אמר מקרה הוא בלתי טהור הוא כי־לא טהור", | |
| "ויהי ממחרת החדש השני ויפקד מקום דוד ויאמר שאול אל־יהונתן בנו מדוע לא־בא בן־ישי גם־תמול גם־היום אל־הלחם", | |
| "ויען יהונתן את־שאול נשאל נשאל דוד מעמדי עד־בית לחם", | |
| "ויאמר שלחני נא כי זבח משפחה לנו בעיר והוא צוה־לי אחי ועתה אם־מצאתי חן בעיניך אמלטה נא ואראה את־אחי על־כן לא־בא אל־שלחן המלך", | |
| "ויחר־אף שאול ביהונתן ויאמר לו בן־נעות המרדות הלוא ידעתי כי־בחר אתה לבן־ישי לבשתך ולבשת ערות אמך", | |
| "כי כל־הימים אשר בן־ישי חי על־האדמה לא תכון אתה ומלכותך ועתה שלח וקח אתו אלי כי בן־מות הוא", | |
| "ויען יהונתן את־שאול אביו ויאמר אליו למה יומת מה עשה", | |
| "ויטל שאול את־החנית עליו להכתו וידע יהונתן כי־כלה היא מעם אביו להמית את־דוד", | |
| "ויקם יהונתן מעם השלחן בחרי־אף ולא־אכל ביום־החדש השני לחם כי נעצב אל־דוד כי הכלמו אביו", | |
| "ויהי בבקר ויצא יהונתן השדה למועד דוד ונער קטן עמו", | |
| "ויאמר לנערו רץ מצא נא את־החצים אשר אנכי מורה הנער רץ והוא־ירה החצי להעברו", | |
| "ויבא הנער עד־מקום החצי אשר ירה יהונתן ויקרא יהונתן אחרי הנער ויאמר הלוא החצי ממך והלאה", | |
| "ויקרא יהונתן אחרי הנער מהרה חושה אל־תעמד וילקט נער יהונתן את־החצי [החצים] ויבא אל־אדניו", | |
| "והנער לא־ידע מאומה אך יהונתן ודוד ידעו את־הדבר", | |
| "ויתן יהונתן את־כליו אל־הנער אשר־לו ויאמר לו לך הביא העיר", | |
| "הנער בא ודוד קם מאצל הנגב ויפל לאפיו ארצה וישתחו שלש פעמים וישקו איש את־רעהו ויבכו איש את־רעהו עד־דוד הגדיל", | |
| "ויאמר יהונתן לדוד לך לשלום אשר נשבענו שנינו אנחנו בשם יהוה לאמר יהוה יהיה ביני ובינך ובין זרעי ובין זרעך עד־עולם" | |
| ], | |
| [ | |
| "ויקם וילך ויהונתן בא העיר", | |
| "ויבא דוד נבה אל־אחימלך הכהן ויחרד אחימלך לקראת דוד ויאמר לו מדוע אתה לבדך ואיש אין אתך", | |
| "ויאמר דוד לאחימלך הכהן המלך צוני דבר ויאמר אלי איש אל־ידע מאומה את־הדבר אשר־אנכי שלחך ואשר צויתך ואת־הנערים יודעתי אל־מקום פלני אלמוני", | |
| "ועתה מה־יש תחת־ידך חמשה־לחם תנה בידי או הנמצא", | |
| "ויען הכהן את־דוד ויאמר אין־לחם חל אל־תחת ידי כי־אם־לחם קדש יש אם־נשמרו הנערים אך מאשה", | |
| "ויען דוד את־הכהן ויאמר לו כי אם־אשה עצרה־לנו כתמול שלשם בצאתי ויהיו כלי־הנערים קדש והוא דרך חל ואף כי היום יקדש בכלי", | |
| "ויתן־לו הכהן קדש כי לא־היה שם לחם כי־אם־לחם הפנים המוסרים מלפני יהוה לשום לחם חם ביום הלקחו", | |
| "ושם איש מעבדי שאול ביום ההוא נעצר לפני יהוה ושמו דאג האדמי אביר הרעים אשר לשאול", | |
| "ויאמר דוד לאחימלך ואין יש־פה תחת־ידך חנית או־חרב כי גם־חרבי וגם־כלי לא־לקחתי בידי כי־היה דבר־המלך נחוץ", | |
| "ויאמר הכהן חרב גלית הפלשתי אשר־הכית בעמק האלה הנה־היא לוטה בשמלה אחרי האפוד אם־אתה תקח־לך קח כי אין אחרת זולתה בזה ויאמר דוד אין כמוה תננה לי", | |
| "ויקם דוד ויברח ביום־ההוא מפני שאול ויבא אל־אכיש מלך גת", | |
| "ויאמרו עבדי אכיש אליו הלוא־זה דוד מלך הארץ הלוא לזה יענו במחלות לאמר הכה שאול באלפו [באלפיו] ודוד ברבבתו [ברבבתיו]", | |
| "וישם דוד את־הדברים האלה בלבבו וירא מאד מפני אכיש מלך־גת", | |
| "וישנו את־טעמו בעיניהם ויתהלל בידם ויתו [ויתיו] על־דלתות השער ויורד רירו אל־זקנו", | |
| "ויאמר אכיש אל־עבדיו הנה תראו איש משתגע למה תביאו אתו אלי", | |
| "חסר משגעים אני כי־הבאתם את־זה להשתגע עלי הזה יבוא אל־ביתי" | |
| ], | |
| [ | |
| "וילך דוד משם וימלט אל־מערת עדלם וישמעו אחיו וכל־בית אביו וירדו אליו שמה", | |
| "ויתקבצו אליו כל־איש מצוק וכל־איש אשר־לו נשא וכל־איש מר־נפש ויהי עליהם לשר ויהיו עמו כארבע מאות איש", | |
| "וילך דוד משם מצפה מואב ויאמר אל־מלך מואב יצא־נא אבי ואמי אתכם עד אשר אדע מה־יעשה־לי אלהים", | |
| "וינחם את־פני מלך מואב וישבו עמו כל־ימי היות־דוד במצודה", | |
| "ויאמר גד הנביא אל־דוד לא תשב במצודה לך ובאת־לך ארץ יהודה וילך דוד ויבא יער חרת", | |
| "וישמע שאול כי נודע דוד ואנשים אשר אתו ושאול יושב בגבעה תחת־האשל ברמה וחניתו בידו וכל־עבדיו נצבים עליו", | |
| "ויאמר שאול לעבדיו הנצבים עליו שמעו־נא בני ימיני גם־לכלכם יתן בן־ישי שדות וכרמים לכלכם ישים שרי אלפים ושרי מאות", | |
| "כי קשרתם כלכם עלי ואין־גלה את־אזני בכרת־בני עם־בן־ישי ואין־חלה מכם עלי וגלה את־אזני כי הקים בני את־עבדי עלי לארב כיום הזה", | |
| "ויען דאג האדמי והוא נצב על־עבדי־שאול ויאמר ראיתי את־בן־ישי בא נבה אל־אחימלך בן־אחטוב", | |
| "וישאל־לו ביהוה וצידה נתן לו ואת חרב גלית הפלשתי נתן לו", | |
| "וישלח המלך לקרא את־אחימלך בן־אחיטוב הכהן ואת כל־בית אביו הכהנים אשר בנב ויבאו כלם אל־המלך", | |
| "ויאמר שאול שמע־נא בן־אחיטוב ויאמר הנני אדני", | |
| "ויאמר אלו [אליו] שאול למה קשרתם עלי אתה ובן־ישי בתתך לו לחם וחרב ושאול לו באלהים לקום אלי לארב כיום הזה", | |
| "ויען אחימלך את־המלך ויאמר ומי בכל־עבדיך כדוד נאמן וחתן המלך וסר אל־משמעתך ונכבד בביתך", | |
| "היום החלתי לשאול־[לשאל־] לו באלהים חלילה לי אל־ישם המלך בעבדו דבר בכל־בית אבי כי לא־ידע עבדך בכל־זאת דבר קטן או גדול", | |
| "ויאמר המלך מות תמות אחימלך אתה וכל־בית אביך", | |
| "ויאמר המלך לרצים הנצבים עליו סבו והמיתו כהני יהוה כי גם־ידם עם־דוד וכי ידעו כי־ברח הוא ולא גלו את־אזנו [אזני] ולא־אבו עבדי המלך לשלח את־ידם לפגע בכהני יהוה", | |
| "ויאמר המלך לדויג [לדואג] סב אתה ופגע בכהנים ויסב דויג [דואג] האדמי ויפגע־הוא בכהנים וימת ביום ההוא שמנים וחמשה איש נשא אפוד בד", | |
| "ואת נב עיר־הכהנים הכה לפי־חרב מאיש ועד־אשה מעולל ועד־יונק ושור וחמור ושה לפי־חרב", | |
| "וימלט בן־אחד לאחימלך בן־אחטוב ושמו אביתר ויברח אחרי דוד", | |
| "ויגד אביתר לדוד כי הרג שאול את כהני יהוה", | |
| "ויאמר דוד לאביתר ידעתי ביום ההוא כי־שם דויג [דואג] האדמי כי־הגד יגיד לשאול אנכי סבתי בכל־נפש בית אביך", | |
| "שבה אתי אל־תירא כי אשר־יבקש את־נפשי יבקש את־נפשך כי־משמרת אתה עמדי" | |
| ], | |
| [ | |
| "ויגדו לדוד לאמר הנה פלשתים נלחמים בקעילה והמה שסים את־הגרנות", | |
| "וישאל דוד ביהוה לאמר האלך והכיתי בפלשתים האלה ויאמר יהוה אל־דוד לך והכית בפלשתים והושעת את־קעילה", | |
| "ויאמרו אנשי דוד אליו הנה אנחנו פה ביהודה יראים ואף כי־נלך קעלה אל־מערכות פלשתים", | |
| "ויוסף עוד דוד לשאל ביהוה ויענהו יהוה ויאמר קום רד קעילה כי־אני נתן את־פלשתים בידך", | |
| "וילך דוד ואנשו [ואנשיו] קעילה וילחם בפלשתים וינהג את־מקניהם ויך בהם מכה גדולה וישע דוד את ישבי קעילה", | |
| "ויהי בברח אביתר בן־אחימלך אל־דוד קעילה אפוד ירד בידו", | |
| "ויגד לשאול כי־בא דוד קעילה ויאמר שאול נכר אתו אלהים בידי כי נסגר לבוא בעיר דלתים ובריח", | |
| "וישמע שאול את־כל־העם למלחמה לרדת קעילה לצור אל־דוד ואל־אנשיו", | |
| "וידע דוד כי עליו שאול מחריש הרעה ויאמר אל־אביתר הכהן הגישה האפוד", | |
| "ויאמר דוד יהוה אלהי ישראל שמע שמע עבדך כי־מבקש שאול לבוא אל־קעילה לשחת לעיר בעבורי", | |
| "היסגרני בעלי קעילה בידו הירד שאול כאשר שמע עבדך יהוה אלהי ישראל הגד־נא לעבדך ויאמר יהוה ירד", | |
| "ויאמר דוד היסגרו בעלי קעילה אתי ואת־אנשי ביד־שאול ויאמר יהוה יסגירו", | |
| "ויקם דוד ואנשיו כשש־מאות איש ויצאו מקעלה ויתהלכו באשר יתהלכו ולשאול הגד כי־נמלט דוד מקעילה ויחדל לצאת", | |
| "וישב דוד במדבר במצדות וישב בהר במדבר־זיף ויבקשהו שאול כל־הימים ולא־נתנו אלהים בידו", | |
| "וירא דוד כי־יצא שאול לבקש את־נפשו ודוד במדבר־זיף בחרשה", | |
| "ויקם יהונתן בן־שאול וילך אל־דוד חרשה ויחזק את־ידו באלהים", | |
| "ויאמר אליו אל־תירא כי לא תמצאך יד שאול אבי ואתה תמלך על־ישראל ואנכי אהיה־לך למשנה וגם־שאול אבי ידע כן", | |
| "ויכרתו שניהם ברית לפני יהוה וישב דוד בחרשה ויהונתן הלך לביתו", | |
| "ויעלו זפים אל־שאול הגבעתה לאמר הלוא דוד מסתתר עמנו במצדות בחרשה בגבעת החכילה אשר מימין הישימון", | |
| "ועתה לכל־אות נפשך המלך לרדת רד ולנו הסגירו ביד המלך", | |
| "ויאמר שאול ברוכים אתם ליהוה כי חמלתם עלי", | |
| "לכו־נא הכינו עוד ודעו וראו את־מקומו אשר תהיה רגלו מי ראהו שם כי אמר אלי ערום יערם הוא", | |
| "וראו ודעו מכל המחבאים אשר יתחבא שם ושבתם אלי אל־נכון והלכתי אתכם והיה אם־ישנו בארץ וחפשתי אתו בכל אלפי יהודה", | |
| "ויקומו וילכו זיפה לפני שאול ודוד ואנשיו במדבר מעון בערבה אל ימין הישימון", | |
| "וילך שאול ואנשיו לבקש ויגדו לדוד וירד הסלע וישב במדבר מעון וישמע שאול וירדף אחרי־דוד מדבר מעון", | |
| "וילך שאול מצד ההר מזה ודוד ואנשיו מצד ההר מזה ויהי דוד נחפז ללכת מפני שאול ושאול ואנשיו עטרים אל־דוד ואל־אנשיו לתפשם", | |
| "ומלאך בא אל־שאול לאמר מהרה ולכה כי־פשטו פלשתים על־הארץ", | |
| "וישב שאול מרדף אחרי דוד וילך לקראת פלשתים על־כן קראו למקום ההוא סלע המחלקות" | |
| ], | |
| [ | |
| "ויעל דוד משם וישב במצדות עין־גדי", | |
| "ויהי כאשר שב שאול מאחרי פלשתים ויגדו לו לאמר הנה דוד במדבר עין גדי", | |
| "ויקח שאול שלשת אלפים איש בחור מכל־ישראל וילך לבקש את־דוד ואנשיו על־פני צורי היעלים", | |
| "ויבא אל־גדרות הצאן על־הדרך ושם מערה ויבא שאול להסך את־רגליו ודוד ואנשיו בירכתי המערה ישבים", | |
| "ויאמרו אנשי דוד אליו הנה היום אשר־אמר יהוה אליך הנה אנכי נתן את־איביך [איבך] בידך ועשית לו כאשר יטב בעיניך ויקם דוד ויכרת את־כנף־המעיל אשר־לשאול בלט", | |
| "ויהי אחרי־כן ויך לב־דוד אתו על אשר כרת את־כנף אשר לשאול", | |
| "ויאמר לאנשיו חלילה לי מיהוה אם־אעשה את־הדבר הזה לאדני למשיח יהוה לשלח ידי בו כי־משיח יהוה הוא", | |
| "וישסע דוד את־אנשיו בדברים ולא נתנם לקום אל־שאול ושאול קם מהמערה וילך בדרך", | |
| "ויקם דוד אחרי־כן ויצא מן־המערה [מהמערה] ויקרא אחרי־שאול לאמר אדני המלך ויבט שאול אחריו ויקד דוד אפים ארצה וישתחו", | |
| "ויאמר דוד לשאול למה תשמע את־דברי אדם לאמר הנה דוד מבקש רעתך", | |
| "הנה היום הזה ראו עיניך את אשר־נתנך יהוה היום בידי במערה ואמר להרגך ותחס עליך ואמר לא־אשלח ידי באדני כי־משיח יהוה הוא", | |
| "ואבי ראה גם ראה את־כנף מעילך בידי כי בכרתי את־כנף מעילך ולא הרגתיך דע וראה כי אין בידי רעה ופשע ולא־חטאתי לך ואתה צדה את־נפשי לקחתה", | |
| "ישפט יהוה ביני ובינך ונקמני יהוה ממך וידי לא תהיה־בך", | |
| "כאשר יאמר משל הקדמני מרשעים יצא רשע וידי לא תהיה־בך", | |
| "אחרי מי יצא מלך ישראל אחרי מי אתה רדף אחרי כלב מת אחרי פרעש אחד", | |
| "והיה יהוה לדין ושפט ביני ובינך וירא וירב את־ריבי וישפטני מידך", | |
| "ויהי ככלות דוד לדבר את־הדברים האלה אל־שאול ויאמר שאול הקלך זה בני דוד וישא שאול קלו ויבך", | |
| "ויאמר אל־דוד צדיק אתה ממני כי אתה גמלתני הטובה ואני גמלתיך הרעה", | |
| "ואת [ואתה] הגדת היום את אשר־עשיתה אתי טובה את אשר סגרני יהוה בידך ולא הרגתני", | |
| "וכי־ימצא איש את־איבו ושלחו בדרך טובה ויהוה ישלמך טובה תחת היום הזה אשר עשיתה לי", | |
| "ועתה הנה ידעתי כי מלך תמלוך וקמה בידך ממלכת ישראל", | |
| "ועתה השבעה לי ביהוה אם־תכרית את־זרעי אחרי ואם־תשמיד את־שמי מבית אבי", | |
| "וישבע דוד לשאול וילך שאול אל־ביתו ודוד ואנשיו עלו על־המצודה" | |
| ], | |
| [ | |
| "וימת שמואל ויקבצו כל־ישראל ויספדו־לו ויקברהו בביתו ברמה ויקם דוד וירד אל־מדבר פארן", | |
| "ואיש במעון ומעשהו בכרמל והאיש גדול מאד ולו צאן שלשת־אלפים ואלף עזים ויהי בגזז את־צאנו בכרמל", | |
| "ושם האיש נבל ושם אשתו אבגיל והאשה טובת־שכל ויפת תאר והאיש קשה ורע מעללים והוא כלבו [כלבי]", | |
| "וישמע דוד במדבר כי־גזז נבל את־צאנו", | |
| "וישלח דוד עשרה נערים ויאמר דוד לנערים עלו כרמלה ובאתם אל־נבל ושאלתם־לו בשמי לשלום", | |
| "ואמרתם כה לחי ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר־לך שלום", | |
| "ועתה שמעתי כי גזזים לך עתה הרעים אשר־לך היו עמנו לא הכלמנום ולא־נפקד להם מאומה כל־ימי היותם בכרמל", | |
| "שאל את־נעריך ויגידו לך וימצאו הנערים חן בעיניך כי־על־יום טוב בנו תנה־נא את אשר תמצא ידך לעבדיך ולבנך לדוד", | |
| "ויבאו נערי דוד וידברו אל־נבל ככל־הדברים האלה בשם דוד וינוחו", | |
| "ויען נבל את־עבדי דוד ויאמר מי דוד ומי בן־ישי היום רבו עבדים המתפרצים איש מפני אדניו", | |
| "ולקחתי את־לחמי ואת־מימי ואת טבחתי אשר טבחתי לגזזי ונתתי לאנשים אשר לא ידעתי אי מזה המה", | |
| "ויהפכו נערי־דוד לדרכם וישבו ויבאו ויגדו לו ככל הדברים האלה", | |
| "ויאמר דוד לאנשיו חגרו איש את־חרבו ויחגרו איש את־חרבו ויחגר גם־דוד את־חרבו ויעלו אחרי דוד כארבע מאות איש ומאתים ישבו על־הכלים", | |
| "ולאביגיל אשת נבל הגיד נער־אחד מהנערים לאמר הנה שלח דוד מלאכים מהמדבר לברך את־אדנינו ויעט בהם", | |
| "והאנשים טבים לנו מאד ולא הכלמנו ולא־פקדנו מאומה כל־ימי התהלכנו אתם בהיותנו בשדה", | |
| "חומה היו עלינו גם־לילה גם־יומם כל־ימי היותנו עמם רעים הצאן", | |
| "ועתה דעי וראי מה־תעשי כי־כלתה הרעה אל־אדנינו ועל כל־ביתו והוא בן־בליעל מדבר אליו", | |
| "ותמהר אבוגיל [אביגיל] ותקח מאתים לחם ושנים נבלי־יין וחמש צאן עשוות [עשוית] וחמש סאים קלי ומאה צמקים ומאתים דבלים ותשם על־החמרים", | |
| "ותאמר לנעריה עברו לפני הנני אחריכם באה ולאישה נבל לא הגידה", | |
| "והיה היא רכבת על־החמור וירדת בסתר ההר והנה דוד ואנשיו ירדים לקראתה ותפגש אתם", | |
| "ודוד אמר אך לשקר שמרתי את־כל־אשר לזה במדבר ולא־נפקד מכל־אשר־לו מאומה וישב־לי רעה תחת טובה", | |
| "כה־יעשה אלהים לאיבי דוד וכה יסיף אם־אשאיר מכל־אשר־לו עד־הבקר משתין בקיר", | |
| "ותרא אביגיל את־דוד ותמהר ותרד מעל החמור ותפל לאפי דוד על־פניה ותשתחו ארץ", | |
| "ותפל על־רגליו ותאמר בי־אני אדני העון ותדבר־נא אמתך באזניך ושמע את דברי אמתך", | |
| "אל־נא ישים אדני את־לבו אל־איש הבליעל הזה על־נבל כי כשמו כן־הוא נבל שמו ונבלה עמו ואני אמתך לא ראיתי את־נערי אדני אשר שלחת", | |
| "ועתה אדני חי־יהוה וחי־נפשך אשר מנעך יהוה מבוא בדמים והושע ידך לך ועתה יהיו כנבל איביך והמבקשים אל־אדני רעה", | |
| "ועתה הברכה הזאת אשר־הביא שפחתך לאדני ונתנה לנערים המתהלכים ברגלי אדני", | |
| "שא נא לפשע אמתך כי עשה־יעשה יהוה לאדני בית נאמן כי־מלחמות יהוה אדני נלחם ורעה לא־תמצא בך מימיך", | |
| "ויקם אדם לרדפך ולבקש את־נפשך והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים את יהוה אלהיך ואת נפש איביך יקלענה בתוך כף הקלע", | |
| "והיה כי־יעשה יהוה לאדני ככל אשר־דבר את־הטובה עליך וצוך לנגיד על־ישראל", | |
| "ולא תהיה זאת לך לפוקה ולמכשול לב לאדני ולשפך־דם חנם ולהושיע אדני לו והיטב יהוה לאדני וזכרת את־אמתך", | |
| "ויאמר דוד לאביגל ברוך יהוה אלהי ישראל אשר שלחך היום הזה לקראתי", | |
| "וברוך טעמך וברוכה את אשר כלתני היום הזה מבוא בדמים והשע ידי לי", | |
| "ואולם חי־יהוה אלהי ישראל אשר מנעני מהרע אתך כי לולי מהרת ותבאתי [ותבאת] לקראתי כי אם־נותר לנבל עד־אור הבקר משתין בקיר", | |
| "ויקח דוד מידה את אשר־הביאה לו ולה אמר עלי לשלום לביתך ראי שמעתי בקולך ואשא פניך", | |
| "ותבא אביגיל אל־נבל והנה־לו משתה בביתו כמשתה המלך ולב נבל טוב עליו והוא שכר עד־מאד ולא־הגידה לו דבר קטן וגדול עד־אור הבקר", | |
| "ויהי בבקר בצאת היין מנבל ותגד־לו אשתו את־הדברים האלה וימת לבו בקרבו והוא היה לאבן", | |
| "ויהי כעשרת הימים ויגף יהוה את־נבל וימת", | |
| "וישמע דוד כי מת נבל ויאמר ברוך יהוה אשר רב את־ריב חרפתי מיד נבל ואת־עבדו חשך מרעה ואת רעת נבל השיב יהוה בראשו וישלח דוד וידבר באביגיל לקחתה לו לאשה", | |
| "ויבאו עבדי דוד אל־אביגיל הכרמלה וידברו אליה לאמר דוד שלחנו אליך לקחתך לו לאשה", | |
| "ותקם ותשתחו אפים ארצה ותאמר הנה אמתך לשפחה לרחץ רגלי עבדי אדני", | |
| "ותמהר ותקם אביגיל ותרכב על־החמור וחמש נערתיה ההלכות לרגלה ותלך אחרי מלאכי דוד ותהי־לו לאשה", | |
| "ואת־אחינעם לקח דוד מיזרעאל ותהיין גם־שתיהן לו לנשים", | |
| "ושאול נתן את־מיכל בתו אשת דוד לפלטי בן־ליש אשר מגלים" | |
| ], | |
| [ | |
| "ויבאו הזפים אל־שאול הגבעתה לאמר הלוא דוד מסתתר בגבעת החכילה על פני הישימן", | |
| "ויקם שאול וירד אל־מדבר־זיף ואתו שלשת־אלפים איש בחורי ישראל לבקש את־דוד במדבר־זיף", | |
| "ויחן שאול בגבעת החכילה אשר על־פני הישימן על־הדרך ודוד ישב במדבר וירא כי בא שאול אחריו המדברה", | |
| "וישלח דוד מרגלים וידע כי־בא שאול אל־נכון", | |
| "ויקם דוד ויבא אל־המקום אשר חנה־שם שאול וירא דוד את־המקום אשר שכב־שם שאול ואבנר בן־נר שר־צבאו ושאול שכב במעגל והעם חנים סביבתו [סביבתיו]", | |
| "ויען דוד ויאמר אל־אחימלך החתי ואל־אבישי בן־צרויה אחי יואב לאמר מי־ירד אתי אל־שאול אל־המחנה ויאמר אבישי אני ארד עמך", | |
| "ויבא דוד ואבישי אל־העם לילה והנה שאול שכב ישן במעגל וחניתו מעוכה־בארץ מראשתו [מראשתיו] ואבנר והעם שכבים סביבתו [סביבתיו]", | |
| "ויאמר אבישי אל־דוד סגר אלהים היום את־אויבך בידך ועתה אכנו נא בחנית ובארץ פעם אחת ולא אשנה לו", | |
| "ויאמר דוד אל־אבישי אל־תשחיתהו כי מי שלח ידו במשיח יהוה ונקה", | |
| "ויאמר דוד חי־יהוה כי אם־יהוה יגפנו או־יומו יבוא ומת או במלחמה ירד ונספה", | |
| "חלילה לי מיהוה משלח ידי במשיח יהוה ועתה קח־נא את־החנית אשר מראשתו [מראשתיו] ואת־צפחת המים ונלכה לנו", | |
| "ויקח דוד את־החנית ואת־צפחת המים מראשתי שאול וילכו להם ואין ראה ואין יודע ואין מקיץ כי כלם ישנים כי תרדמת יהוה נפלה עליהם", | |
| "ויעבר דוד העבר ויעמד על־ראש־ההר מרחק רב המקום ביניהם", | |
| "ויקרא דוד אל־העם ואל־אבנר בן־נר לאמר הלוא תענה אבנר ויען אבנר ויאמר מי אתה קראת אל־המלך", | |
| "ויאמר דוד אל־אבנר הלוא־איש אתה ומי כמוך בישראל ולמה לא שמרת אל־אדניך המלך כי־בא אחד העם להשחית את־המלך אדניך", | |
| "לא־טוב הדבר הזה אשר עשית חי־יהוה כי בני־מות אתם אשר לא־שמרתם על־אדניכם על־משיח יהוה ועתה ראה אי־חנית המלך ואת־צפחת המים אשר מראשתו [מראשתיו]", | |
| "ויכר שאול את־קול דוד ויאמר הקולך זה בני דוד ויאמר דוד קולי אדני המלך", | |
| "ויאמר למה זה אדני רדף אחרי עבדו כי מה עשיתי ומה־בידי רעה", | |
| "ועתה ישמע־נא אדני המלך את דברי עבדו אם־יהוה הסיתך בי ירח מנחה ואם בני האדם ארורים הם לפני יהוה כי־גרשוני היום מהסתפח בנחלת יהוה לאמר לך עבד אלהים אחרים", | |
| "ועתה אל־יפל דמי ארצה מנגד פני יהוה כי־יצא מלך ישראל לבקש את־פרעש אחד כאשר ירדף הקרא בהרים", | |
| "ויאמר שאול חטאתי שוב בני־דוד כי לא־ארע לך עוד תחת אשר יקרה נפשי בעיניך היום הזה הנה הסכלתי ואשגה הרבה מאד", | |
| "ויען דוד ויאמר הנה החנית [חנית] המלך ויעבר אחד מהנערים ויקחה", | |
| "ויהוה ישיב לאיש את־צדקתו ואת־אמנתו אשר נתנך יהוה היום ביד ולא אביתי לשלח ידי במשיח יהוה", | |
| "והנה כאשר גדלה נפשך היום הזה בעיני כן תגדל נפשי בעיני יהוה ויצלני מכל־צרה", | |
| "ויאמר שאול אל־דוד ברוך אתה בני דוד גם עשה תעשה וגם יכל תוכל וילך דוד לדרכו ושאול שב למקומו" | |
| ], | |
| [ | |
| "ויאמר דוד אל־לבו עתה אספה יום־אחד ביד־שאול אין־לי טוב כי המלט אמלט אל־ארץ פלשתים ונואש ממני שאול לבקשני עוד בכל־גבול ישראל ונמלטתי מידו", | |
| "ויקם דוד ויעבר הוא ושש־מאות איש אשר עמו אל־אכיש בן־מעוך מלך גת", | |
| "וישב דוד עם־אכיש בגת הוא ואנשיו איש וביתו דוד ושתי נשיו אחינעם היזרעאלית ואביגיל אשת־נבל הכרמלית", | |
| "ויגד לשאול כי־ברח דוד גת ולא־יוסף [יסף] עוד לבקשו", | |
| "ויאמר דוד אל־אכיש אם־נא מצאתי חן בעיניך יתנו־לי מקום באחת ערי השדה ואשבה שם ולמה ישב עבדך בעיר הממלכה עמך", | |
| "ויתן־לו אכיש ביום ההוא את־צקלג לכן היתה צקלג למלכי יהודה עד היום הזה", | |
| "ויהי מספר הימים אשר־ישב דוד בשדה פלשתים ימים וארבעה חדשים", | |
| "ויעל דוד ואנשיו ויפשטו אל־הגשורי והגרזי [והגזרי] והעמלקי כי הנה ישבות הארץ אשר מעולם בואך שורה ועד־ארץ מצרים", | |
| "והכה דוד את־הארץ ולא יחיה איש ואשה ולקח צאן ובקר וחמרים וגמלים ובגדים וישב ויבא אל־אכיש", | |
| "ויאמר אכיש אל־פשטתם היום ויאמר דוד על־נגב יהודה ועל־נגב הירחמאלי ואל־נגב הקיני", | |
| "ואיש ואשה לא־יחיה דוד להביא גת לאמר פן־יגדו עלינו לאמר כה־עשה דוד וכה משפטו כל־הימים אשר ישב בשדה פלשתים", | |
| "ויאמן אכיש בדוד לאמר הבאש הבאיש בעמו בישראל והיה לי לעבד עולם" | |
| ], | |
| [ | |
| "ויהי בימים ההם ויקבצו פלשתים את־מחניהם לצבא להלחם בישראל ויאמר אכיש אל־דוד ידע תדע כי אתי תצא במחנה אתה ואנשיך", | |
| "ויאמר דוד אל־אכיש לכן אתה תדע את אשר־יעשה עבדך ויאמר אכיש אל־דוד לכן שמר לראשי אשימך כל־הימים", | |
| "ושמואל מת ויספדו־לו כל־ישראל ויקברהו ברמה ובעירו ושאול הסיר האבות ואת־הידענים מהארץ", | |
| "ויקבצו פלשתים ויבאו ויחנו בשונם ויקבץ שאול את־כל־ישראל ויחנו בגלבע", | |
| "וירא שאול את־מחנה פלשתים וירא ויחרד לבו מאד", | |
| "וישאל שאול ביהוה ולא ענהו יהוה גם בחלמות גם באורים גם בנביאם", | |
| "ויאמר שאול לעבדיו בקשו־לי אשת בעלת־אוב ואלכה אליה ואדרשה־בה ויאמרו עבדיו אליו הנה אשת בעלת־אוב בעין דור", | |
| "ויתחפש שאול וילבש בגדים אחרים וילך הוא ושני אנשים עמו ויבאו אל־האשה לילה ויאמר קסומי־[קסמי־] נא לי באוב והעלי לי את אשר־אמר אליך", | |
| "ותאמר האשה אליו הנה אתה ידעת את אשר־עשה שאול אשר הכרית את־האבות ואת־הידעני מן־הארץ ולמה אתה מתנקש בנפשי להמיתני", | |
| "וישבע לה שאול ביהוה לאמר חי־יהוה אם־יקרך עון בדבר הזה", | |
| "ותאמר האשה את־מי אעלה־לך ויאמר את־שמואל העלי־לי", | |
| "ותרא האשה את־שמואל ותזעק בקול גדול ותאמר האשה אל־שאול לאמר למה רמיתני ואתה שאול", | |
| "ויאמר לה המלך אל־תיראי כי מה ראית ותאמר האשה אל־שאול אלהים ראיתי עלים מן־הארץ", | |
| "ויאמר לה מה־תארו ותאמר איש זקן עלה והוא עטה מעיל וידע שאול כי־שמואל הוא ויקד אפים ארצה וישתחו", | |
| "ויאמר שמואל אל־שאול למה הרגזתני להעלות אתי ויאמר שאול צר־לי מאד ופלשתים נלחמים בי ואלהים סר מעלי ולא־ענני עוד גם ביד־הנביאם גם־בחלמות ואקראה לך להודיעני מה אעשה", | |
| "ויאמר שמואל ולמה תשאלני ויהוה סר מעליך ויהי ערך", | |
| "ויעש יהוה לו כאשר דבר בידי ויקרע יהוה את־הממלכה מידך ויתנה לרעך לדוד", | |
| "כאשר לא־שמעת בקול יהוה ולא־עשית חרון־אפו בעמלק על־כן הדבר הזה עשה־לך יהוה היום הזה", | |
| "ויתן יהוה גם את־ישראל עמך ביד־פלשתים ומחר אתה ובניך עמי גם את־מחנה ישראל יתן יהוה ביד־פלשתים", | |
| "וימהר שאול ויפל מלא־קומתו ארצה וירא מאד מדברי שמואל גם־כח לא־היה בו כי לא אכל לחם כל־היום וכל־הלילה", | |
| "ותבוא האשה אל־שאול ותרא כי־נבהל מאד ותאמר אליו הנה שמעה שפחתך בקולך ואשים נפשי בכפי ואשמע את־דבריך אשר דברת אלי", | |
| "ועתה שמע־נא גם־אתה בקול שפחתך ואשמה לפניך פת־לחם ואכול ויהי בך כח כי תלך בדרך", | |
| "וימאן ויאמר לא אכל ויפרצו־בו עבדיו וגם־האשה וישמע לקלם ויקם מהארץ וישב אל־המטה", | |
| "ולאשה עגל־מרבק בבית ותמהר ותזבחהו ותקח־קמח ותלש ותפהו מצות", | |
| "ותגש לפני־שאול ולפני עבדיו ויאכלו ויקמו וילכו בלילה ההוא" | |
| ], | |
| [ | |
| "ויקבצו פלשתים את־כל־מחניהם אפקה וישראל חנים בעין אשר ביזרעאל", | |
| "וסרני פלשתים עברים למאות ולאלפים ודוד ואנשיו עברים באחרנה עם־אכיש", | |
| "ויאמרו שרי פלשתים מה העברים האלה ויאמר אכיש אל־שרי פלשתים הלוא־זה דוד עבד שאול מלך־ישראל אשר היה אתי זה ימים או־זה שנים ולא־מצאתי בו מאומה מיום נפלו עד־היום הזה", | |
| "ויקצפו עליו שרי פלשתים ויאמרו לו שרי פלשתים השב את־האיש וישב אל־מקומו אשר הפקדתו שם ולא־ירד עמנו במלחמה ולא־יהיה־לנו לשטן במלחמה ובמה יתרצה זה אל־אדניו הלוא בראשי האנשים ההם", | |
| "הלוא־זה דוד אשר יענו־לו במחלות לאמר הכה שאול באלפיו ודוד ברבבתו [ברבבתיו]", | |
| "ויקרא אכיש אל־דוד ויאמר אליו חי־יהוה כי־ישר אתה וטוב בעיני צאתך ובאך אתי במחנה כי לא־מצאתי בך רעה מיום באך אלי עד־היום הזה ובעיני הסרנים לא־טוב אתה", | |
| "ועתה שוב ולך בשלום ולא־תעשה רע בעיני סרני פלשתים", | |
| "ויאמר דוד אל־אכיש כי מה עשיתי ומה־מצאת בעבדך מיום אשר הייתי לפניך עד היום הזה כי לא אבוא ונלחמתי באיבי אדני המלך", | |
| "ויען אכיש ויאמר אל־דוד ידעתי כי טוב אתה בעיני כמלאך אלהים אך שרי פלשתים אמרו לא־יעלה עמנו במלחמה", | |
| "ועתה השכם בבקר ועבדי אדניך אשר־באו אתך והשכמתם בבקר ואור לכם ולכו", | |
| "וישכם דוד הוא ואנשיו ללכת בבקר לשוב אל־ארץ פלשתים ופלשתים עלו יזרעאל" | |
| ], | |
| [ | |
| "ויהי בבא דוד ואנשיו צקלג ביום השלישי ועמלקי פשטו אל־נגב ואל־צקלג ויכו את־צקלג וישרפו אתה באש", | |
| "וישבו את־הנשים אשר־בה מקטן ועד־גדול לא המיתו איש וינהגו וילכו לדרכם", | |
| "ויבא דוד ואנשיו אל־העיר והנה שרופה באש ונשיהם ובניהם ובנתיהם נשבו", | |
| "וישא דוד והעם אשר־אתו את־קולם ויבכו עד אשר אין־בהם כח לבכות", | |
| "ושתי נשי־דוד נשבו אחינעם היזרעלית ואביגיל אשת נבל הכרמלי", | |
| "ותצר לדוד מאד כי־אמרו העם לסקלו כי־מרה נפש כל־העם איש על־בנו [בניו] ועל־בנתיו ויתחזק דוד ביהוה אלהיו", | |
| "ויאמר דוד אל־אביתר הכהן בן־אחימלך הגישה־נא לי האפד ויגש אביתר את־האפד אל־דוד", | |
| "וישאל דוד ביהוה לאמר ארדף אחרי הגדוד־הזה האשגנו ויאמר לו רדף כי־השג תשיג והצל תציל", | |
| "וילך דוד הוא ושש־מאות איש אשר אתו ויבאו עד־נחל הבשור והנותרים עמדו", | |
| "וירדף דוד הוא וארבע־מאות איש ויעמדו מאתים איש אשר פגרו מעבר את־נחל הבשור", | |
| "וימצאו איש־מצרי בשדה ויקחו אתו אל־דוד ויתנו־לו לחם ויאכל וישקהו מים", | |
| "ויתנו־לו פלח דבלה ושני צמקים ויאכל ותשב רוחו אליו כי לא־אכל לחם ולא־שתה מים שלשה ימים ושלשה לילות", | |
| "ויאמר לו דוד למי־אתה ואי מזה אתה ויאמר נער מצרי אנכי עבד לאיש עמלקי ויעזבני אדני כי חליתי היום שלשה", | |
| "אנחנו פשטנו נגב הכרתי ועל־אשר ליהודה ועל־נגב כלב ואת־צקלג שרפנו באש", | |
| "ויאמר אליו דוד התורדני אל־הגדוד הזה ויאמר השבעה לי באלהים אם־תמיתני ואם־תסגרני ביד־אדני ואורדך אל־הגדוד הזה", | |
| "וירדהו והנה נטשים על־פני כל־הארץ אכלים ושתים וחגגים בכל השלל הגדול אשר לקחו מארץ פלשתים ומארץ יהודה", | |
| "ויכם דוד מהנשף ועד־הערב למחרתם ולא־נמלט מהם איש כי אם־ארבע מאות איש־נער אשר־רכבו על־הגמלים וינסו", | |
| "ויצל דוד את כל־אשר לקחו עמלק ואת־שתי נשיו הציל דוד", | |
| "ולא נעדר־להם מן־הקטן ועד־הגדול ועד־בנים ובנות ומשלל ועד כל־אשר לקחו להם הכל השיב דוד", | |
| "ויקח דוד את־כל־הצאן והבקר נהגו לפני המקנה ההוא ויאמרו זה שלל דוד", | |
| "ויבא דוד אל־מאתים האנשים אשר־פגרו מלכת אחרי דוד וישיבם בנחל הבשור ויצאו לקראת דוד ולקראת העם אשר־אתו ויגש דוד את־העם וישאל להם לשלום", | |
| "ויען כל־איש־רע ובליעל מהאנשים אשר הלכו עם־דוד ויאמרו יען אשר לא־הלכו עמי לא־נתן להם מהשלל אשר הצלנו כי־אם־איש את־אשתו ואת־בניו וינהגו וילכו", | |
| "ויאמר דוד לא־תעשו כן אחי את אשר־נתן יהוה לנו וישמר אתנו ויתן את־הגדוד הבא עלינו בידנו", | |
| "ומי ישמע לכם לדבר הזה כי כחלק הירד במלחמה וכחלק הישב על־הכלים יחדו יחלקו", | |
| "ויהי מהיום ההוא ומעלה וישמה לחק ולמשפט לישראל עד היום הזה", | |
| "ויבא דוד אל־צקלג וישלח מהשלל לזקני יהודה לרעהו לאמר הנה לכם ברכה משלל איבי יהוה", | |
| "לאשר בבית־אל ולאשר ברמות־נגב ולאשר ביתר", | |
| "ולאשר בערער ולאשר בשפמות ולאשר באשתמע", | |
| "ולאשר ברכל ולאשר בערי הירחמאלי ולאשר בערי הקיני", | |
| "ולאשר בחרמה ולאשר בבור־עשן ולאשר בעתך", | |
| "ולאשר בחברון ולכל־המקמות אשר־התהלך־שם דוד הוא ואנשיו" | |
| ], | |
| [ | |
| "ופלשתים נלחמים בישראל וינסו אנשי ישראל מפני פלשתים ויפלו חללים בהר הגלבע", | |
| "וידבקו פלשתים את־שאול ואת־בניו ויכו פלשתים את־יהונתן ואת־אבינדב ואת־מלכי־שוע בני שאול", | |
| "ותכבד המלחמה אל־שאול וימצאהו המורים אנשים בקשת ויחל מאד מהמורים", | |
| "ויאמר שאול לנשא כליו שלף חרבך ודקרני בה פן־יבואו הערלים האלה ודקרני והתעללו־בי ולא אבה נשא כליו כי ירא מאד ויקח שאול את־החרב ויפל עליה", | |
| "וירא נשא־כליו כי מת שאול ויפל גם־הוא על־חרבו וימת עמו", | |
| "וימת שאול ושלשת בניו ונשא כליו גם כל־אנשיו ביום ההוא יחדו", | |
| "ויראו אנשי־ישראל אשר־בעבר העמק ואשר בעבר הירדן כי־נסו אנשי ישראל וכי־מתו שאול ובניו ויעזבו את־הערים וינסו ויבאו פלשתים וישבו בהן", | |
| "ויהי ממחרת ויבאו פלשתים לפשט את־החללים וימצאו את־שאול ואת־שלשת בניו נפלים בהר הגלבע", | |
| "ויכרתו את־ראשו ויפשיטו את־כליו וישלחו בארץ־פלשתים סביב לבשר בית עצביהם ואת־העם", | |
| "וישמו את־כליו בית עשתרות ואת־גויתו תקעו בחומת בית שן", | |
| "וישמעו אליו ישבי יביש גלעד את אשר־עשו פלשתים לשאול", | |
| "ויקומו כל־איש חיל וילכו כל־הלילה ויקחו את־גוית שאול ואת גוית בניו מחומת בית שן ויבאו יבשה וישרפו אתם שם", | |
| "ויקחו את־עצמתיהם ויקברו תחת־האשל ביבשה ויצמו שבעת ימים" | |
| ] | |
| ], | |
| "versionSource": "http://www.tanach.us/Tanach.xml", | |
| "heTitle": "שמואל א", | |
| "versionTitleInHebrew": "תנ״ך - טקסט בלבד", | |
| "categories": [ | |
| "Tanakh", | |
| "Prophets" | |
| ] | |
| } |