image
imagewidth (px) 46
12.3k
| text
stringlengths 1
103
⌀ |
|---|---|
צליל לחם שעורים מתהפך במחנה מדיין ˙ ר׳ שמוﭏ בר נחמן אמ׳ עמדה |
|
להן בימי חזקיה שנ׳ והיה כל מעבר מטה אשר יניף ייי עליו בתופים ובכנורו |
|
ובמלחמות תנופה נלחם בם ˙ וכי יש מלחמות תנופה באותו הדור איזו זו [מצו׳ |
|
ועשית אותם לך ללחם ˙ שמוﭏ אר׳ רובה לו בשעורים ˙ ר׳ יהושע בן |
|
חררה וכלבא מינה לי טעמ׳ ˙ מטרונה שאלה את ר חלפתא כל צעד |
|
צדיקים מצטערים עמהם ˙ א׳ר׳ לוי עמדה להן בימי המן ˙ כיון שראה מרדכי |
|
מאצלי שלא תכוו בגחלתי שרשע זה בא להרגני ˙ אמרון ליה מן דמיתון |
|
חסלון מן צלותהון יתיבין ועסיקין במצות העומר אתא המן גבהון אמ |
|
להין |
|
ידיך תכסוף כל העולם כולו שלך הוא ואת מאיר לכל העולם כולו ואת מתאוה |
|
לאורן של כני מעלה אדם תכסוף צו את בני ישרﭏ ויקחו אליך שמן זיתזך ˙ |
|
כל חי ורוח כל בשר איש אם הארתה את נדי אני מאיר לך את נרך ויקחו אליך |
|
שמן זית זך ˙ ראשך עליך ככדמל ודלת ראשך נארגמן מלך אסור ברהטים |
|
ראשך עליך ככרמל אמ׳ הק׳ב׳ה׳ הראשים שבכם חביבים עלי כאותו שעלה |
|
להר הכרמל ˙ הה׳ד׳ ואליהו עלה אל הר הכרמל ויגהר ארצה וישם פניו בין [] |
|
ברכיו למה בין ברכיו אמ׳ לפניו רבון העולמים אם אין זכות הבט לברית ˙ |
|
באדין אמר בל שאצר הלבישו לדניאל ארגוונא ת׳ל׳ והמני סא די דהבא על צוארי׳ |
|
ברה טים שנחצב עליו שלא יכנס לארץ ישר׳ בשביל מה בשביל רהטים |
|
ואכלה מפגי שביעית והיו מחזירין אותה בקומפון ˙ התחילה צווחת ואומר׳ |
|
אדני המלך בבקשה ממך תלי לי פגין הללו על צוארי כדי שידעו הכל בשביל |
|
מה אני מוחזרת שלא יאמרו הבריות דבר זימה נמצא בה או דבר מטער |
|
כך אמ׳ משה לפני הק׳ב׳ה׳ רבון העולמים כתו׳ בתורתך מפני מה איני נכנס |
|
לארץ ישרﭏ ˙ אמ׳ לו הק׳ב׳ה׳ חייך שאני כותב׳ שלא היתה אלא על המים |
|
ול ד׳ י |
|
שאינו מפורסס אבל בזמן שהוא מפורסס חיי הוא ˙ אמ׳ רב יעקב בר |
|
אחא עמך הוינא כך אמ׳ רב הונא בשם רב אין ממזר חי יותר משלשים |
|
אימתי בזמן שאינו מפורסס חיי הוא ˙ בימי ר׳ ברכיה סליק חד ממזר |
|
לתמן היה ר׳ ברכיה חכים ליה דהוה ממזר ˙ אמ׳ ליה מרי זכי עמי ˙ אמ׳ ליה |
|
לגביה אמר לחזאנא קום ואכריז בציבורא כל עמא יזכון עם הדין [ממז׳] |
|
ממזירא אמ׳ ליה רבי מה אתית למיבעי חיין מינך את פסקת חיי אמ׳ |
|
אחא עמך הוינא כד אמ׳ רב הונא בשם רב אין ממזר חיה יותר משלשים |
|
א׳ר׳ יודן בן פזי אפי׳ ממזר כאן וממזרת בסוף העולם הק׳ב׳ה׳ מביאן |
|
ומזדווגן זה לזה מה טעם מלהים מושיב יחידים ביתה ˙ ר׳ הונא בשס רב׳] |
|
אף ככשירין כן ˙ אפי׳ כשר כאן וכשירה בסוף העולם הק׳ב׳ה׳ מביאן [ומ׳ ] |
|
אין ממזרים טהורים לעתיד לבא ˙ מה טעמן וישב ממזר באשדוד מו ליכן |
|
אמ׳ לו ר׳ מאיר הרי הוא אומ׳ מכל טומאותיכם ומכל גילו ליכם ˙ אמ׳ לו ר׳[] |
|
יוסי ר׳ אילו אמ׳ הכת׳ מכל טומאותיכם ומכל גילוליכם ושתק הייתי אומ׳ |
|
כשהוא אמר אטהר אתכם אפי׳ מן הממזרת ˙ א׳ר׳ הונא אם אין הלכה כר׳] |
|
בר׳ יהודה יוסי עלובין הן הדורות שכתי אני ואראה את כל העסוקין וגו |
|
דניﭏ חייטא פתר קרייה בממזרים ואראה את כל העסוקים אילו הממזרי׳ |
|
והנה דמעת העשוקין עניין אבותיהן שלא עברו עבירות אילין עלובייא מאי |
|
איכפת להון אביו של זה ˙ בא על הערוה אביו של זה מעשה מה איכפת להון |
|
ומיד עושקיהן כח זה סנהדריו גדולה של ישר׳ שהיא באה עליהן מכח תור׳ |
|
מהן מצוה בעין יפה חד זמון ביומא רהושענא רבה אמרת ליה איתתיה סב |
|
לך פריטין ואיזיל וזבין לבנך כלום מן שוקא מן דנפק פגעו ביה גבאי צדקה |
|
להדא יתימתא נסיב מה דהוה עימיה ויהב להון איתפיך למיהדר לביתיה |
|
על לב כנישתא חמא אתרוגיא מטלקו תמן כדתנן מיד התינוקות שומטין |
|
ליה על למדינתא דימא חדא אילפא דפרשא למדינתא דמלכא פרש [כ׳] |
|
בגוה ויהב עמהון על למדינתא דמלכא ערעת ההיא שעתא והוה ההוא |
|
מלכא חייש במערה אמרון ליה אסותא אם את אכיל מן אתרוגין ˙ [כ׳ ] |
|
דיהוד אי את מיתסי [סרסון בשוקא ולא אשכחון אתו אשכחוניה |
|
אנא מדבין ליה פתחין שקי אשכחוני מלי אתרוגין טענוניה על כתפי׳ |
|
יתהון ומלו יתיה ליה דינרי׳ איתעביד ליה כן ˙ אמ׳ ליה מלכא שאל שאילה |
|
לקרמותיהי אית עביד ליה כן נפקת קילווסים דמלכא דא יתחזר ליה [למ׳] |
|
למדינתיה מה דיליה ויפקון כל עמא לקדמותיה שמע אחוה ואיתתיה |
|
וכניה ונפקון לקדמותיה מן דעכדון בנהרא חמתנון שובלתא דנהרא [וש׳] |
|
שחילק כל נכסיו למצוות ˙ ד׳א׳ כי פועל אדם ישלם לו זה משה ˙ |
|
ויצא אל אחיו וירא בסכלותם ˙ וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו |
|
מה ראה ראה משאוי גדול על קטן ומשאוי קטן על גדול ˙ משאוי בחור |
|
אשה על האיש יושב ומישב להם סבלותיהן ˙ אמ׳ לו הק׳ב׳ה׳ כשם שא |
|
שאתה יושב ומישב להן סבלותיהן כך אתה עתיד להתיר להן את כדריהן |
|
ואמרו מה זה שמא למלחמה באים עלינו ˙ הלכו איצל המלך להודיעו ומצ |
|
ומצאו אותי הגיף מכוסה בלא ראש ˙ באותה שעה רפו ידיהם ˙ ולא עצרו |
|
כח והפנו לנוס איש איש לדרכו ורדפו ישרﭏ אחריהם ורדפו מהם והרגו מהם |
|
עד אין מספר ואין מניין ˙ ומי שעשה ניסיס לאבותינו הוא יעשה עמנו |
|
ניסים ונפלאות במהרה בימינו ונאמר אמן ˙ |
|
והמעשה שושנה : |
|
ויהי איש אחד בארץ בבל ושמו יהוימין ולקח אשה ושמה שושנה יראת |
|
והאיש הזה יהויכין גדול ומכובד מכל דורו והיו מתמידים כל היהודים אל |
|
ביתו כי לא נמצא כמוהו בעם ייי ˙ ויהי לו גינת ביתן בצד ביתו ואשתו שושנה |
|
אל העם בשנת שיצא דבר ייי על חמם הזקנים ומתזירים בצל יום השכם |
|
לבם עליה לרעה ולקחו תקותם משמים וחלקם מן הצדיקים ולא פירסמזו |
|
זה לזה סור רע לבם ˙ וכשהלכו הקהל לביותם מכנו דברים זה לזה והלכו אף |
|
או הודיעו זה לזה הרהור רוע לבבם ונתנו עצה זה לזה איך להטעותה |
|
אמהותיה עמה לרוחצה מן השרב ותשגר אמהותיה להביא לה שמן |
|
לסוך ותאמר להן נעלו הדלת אחריכן ותלכנה ותצאנה ונעלו הדלית אחריה |