Datasets:

shay681

/

Precedents

like 0

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1233/98 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט י' אנגלרד המערער : האני עבדל חי נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בת.פ . 3017/97 מיום 3.2.98 שניתן על ידי כבוד השופט: א' סטרשנוב , ז' המר, ש' טימן בשם המערער: עו"ד דרור מקרין ה ח ל ט ה 1. הערעור נקבע לשמיעה בפנינו ליום 23.11.2000 2. במטרה לייעל את הליכי השמיעה ולחסוך בזמן שיפוטי מתבקשים באי-כוח הצדדים להגיש לבית המשפט, ולמסור זה לזה, עיקרי טיעון בכתב שיכללו פירוט הטענות, הפניות לאסמכתאות משפטיות וכן מובאות מן הפרוטוקול ומן המוצגים שבדעתם להסתמך עליהן. 3. בא כוח המערער יגיש את עיקרי טיעוניו לא יאוחר מאשר 20 ימים לפני מועד השמיעה. נציג פרקליטות המדינה יגיש את עיקרי טיעוניו לא יאוחר מאשר 10 ימים לפני מועד השמיעה. 4. באי-כוח הצדדים ימסרו זה לזה במישרין העתקים מעיקרי הטיעון המוגשים, לא יאוחר ממועד הגשתם לבית המשפט. ניתנה היום, כ' באב תש"ס (21.8.2000). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 98012330. F01

ב בית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים ע"פ 1233/98 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' אנגלרד כבוד השופט א' א' לוי המערער : האני עבד-אל-חי נגד המשיב ה: מדינת ישראל ערעור על פסק-דין בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 3.2.98 בת"פ 3017/97 שניתן על-ידי כבוד השופטים א' סטרשנוב, ז' המר וש' טימן תאריך הישיבה: כ"ה בחשוון תשס"א ( 23.11.00 ) בשם המערער : עו"ד דרור מקרין ועו"ד איילת דואן בשם המשיב ה: עו"ד אפרת ברזילי פסק-דין השופטת ד' דורנר : לאחר ששמענו את באי-כוח הצדדים, ואף את הסכמתו של המערער להסדר-הטיעון, הגענו לכלל-דעה כי הסדר הטיעון הוא ראוי ואנו מאשרים אותו. אנו מקבלים איפוא את הערעור, מבטלים את הרשעת המערער בעבירת רצח, ומרשיעים אותו, חלף עבירה זו, בביצוע עבירת הריגה, וגוזרים עליו 12 שנות מאסר לריצוי בפועל. עונש המאסר ירוצה במצטבר לעונש שנגזר על המערער בת"פ 376/95 (בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו), כך שהמערער ירצה החל מיום 8.2.97 בסך-הכל 15 שנות-מאסר ושני חודשי מאסר בפועל. ניתן היום, כ"ה בחשוון תשס"א (23.11.00). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 98012330. L03

ב בית המשפט העליון ע"פ 1233/98 - א' בפני: כבוד השופטת ד' דורנר המערער : האני עבדל חי נגד המשיב ה: מדינת ישראל בקשה להארכת מועד להגשת עיקרי-טיעון החלטה כמבוקש. ניתנה היום, ח' בחשוון תשס"א (6.11.00). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 98012330. L02

ב בית המשפט העליון ע"א 5201/01 - א' בפני: כבוד הרשם עודד שחם המערער ת : הועדה המקומית לתכנון ובניה נגד המשיבים : 1. עופר הלגוע 2. רחל הלגוע בקשה לפטור מערבון בשם המשיבים: עו"ד גדי שילדן החלטה בקשה לפטור מהפקדת ערבון בערעור. הבקשה מבוססת על כך שהמערערת הינה רשות מקומית בעלת יכולת פרעון יציבה. מעבר לכך שהמערערת אינה רשות מקומית (כי אם גוף תכנוני), הרי שאין הנחה בדבר איתנותן הכלכלית של רשויות מקומיות, בשונה - למשל - מבנקים או חברות ביטוח. משכך, ובהעדר נתונים ברורים לעניין זה, אינני רואה מקום להעתר לבקשה. הערבון יופקד בתוך עשרה ימים מקבלת החלטה זו. ניתנה היום, כ"א באלול, תשס"א (9.9.01). עודד שחם ר ש ם _________________ העתק מתאים למקור 01052010. K03 נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444

ב בית המשפט העליון ע"א 5201/01 - ב' בפני: כבוד הרשם בעז אוקון המערער ת : הועדה המקומית לתכנון ובניה נגד המשיבים : 1. עופר הלגוע 2. רחל הלגוע דיון מקדמי החלטה בערעור זה עולה שאלת חיובה של המערערת בהוצאות המשיבים. הוחלט לקיים ישיבה מוקדמת במעמד בעלי הדין ביום 27.02.2002 בשעה 12:30. בישיבה זו ייקבעו סדרי שמיעתו של הערעור ויוכרעו השאלות המקדמיות. ניתנה היום, א' בטבת תשס"ב, 16 בדצמבר 2001. בעז אוקון, רשם ש ו פ ט _________________ העתק מתאים למקור 01052010. D04 נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. שמריהו כהן - מזכיר ראשי בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444

ב בית המשפט העליון ע"א 5201/01 - א' בפני: כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ המערער ת : הועדה המקומית לתכנון ובניה נגד המשיבים : 1. עופר הלגוע 2. רחל הלגוע בקשה לפטור מערבון החלטה לתגובת המשיבים תוך חמישה עשר יום. ניתנה היום, י"א בתמוז, תשס"א (2.7.01). חגית מאק-קלמנוביץ ר ש מ ת _________________ העתק מתאים למקור 01052010. V01 נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444

ב בית המשפט העליון ע"א 5201/01 - א' בפני: כבוד הרשם עודד שחם המערער ת : הועדה המקומית לתכנון ובניה נגד המשיבים : 1. עופר הלגוע 2. רחל הלגוע בקשה לפטור מערבון בשם המבקשת: עו"ד אולגה גורדון בשם המשיבים: עו"ד גדי שילדן החלטה באת כוחה של המערערת בע"א 5201/01, עו"ד אולגה גורדון, תדאג לכך שהערעור, ובקשת הפטור מהפקדת ערבון, יומצאו ליד המשיבים בתוך 3 ימים מהמצאת החלטה זו. המזכירות תמציא לידי ב"כ המשיבים את פרטי ב"כ המערערת. המשיבים יגיבו על הבקשה לפטור מהפקדת ערבון בתוך 15 ימים מיום המצאתה לידיהם. ניתנה היום, ט' באב תשס"א; 29 ביולי 2001. עודד שחם רשם _________________ העתק מתאים למקור 01052010 נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444

ב בית המשפט העליון ע"א 5201/01 - ב' בפני: כבוד הרשם בעז אוקון המערער ת : הועדה המקומית לתכנון ובניה נגד המשיבים : 1. עופר הלגוע 2. רחל הלגוע קדם ערעור תאריך הישיבה: ט"ו באדר התשס"ב (27.02.02) בשם המערערת : עו"ד גורדון אולגה בשם המשיבים 1-2: עו"ד שילדן גדי החלטה על יסוד הודעת באת-כוח המערערת, אני מורה על מחיקת הערעור. אני פוסק למשיבים סכום של 1,250 ש"ח, אשר המשיבים יוכלו להיפרע ממנו מתוך העירבון. המערערת זכאי להשבת מלוא האגרה. ניתנה היום ט"ו אדר התשס"ב, 27 בפברואר 2002. בעז אוקון, שופט רשם _________________ העתק מתאים למקור 01052010. D05 נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. שמריהו כהן - מזכיר ראשי בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: pniot@supreme.court.gov.il לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il

ב בית המשפט העליון ע"א 5201/01 - ד' בפני: כבוד הרשם בעז אוקון המ ערער: הועדה המקומית לתכנון ובניה נגד המשיבים : 1. עופר הלגוע 2. רחל הלגוע בקשה לתיקון טעות סופר בשם המשיבים: עו"ד גדי שילדן החלטה בפרוטוקול בית המשפט אכן מצויין כי בסכום של 1,250 ₪ יתווסף מע"מ. יש להוסיף לפרוטוקול את שמה של עו"ד בלאו-בהרב על פי המבוקש. ניתנה היום, א' ניסן, תשס"ב (‏14/03/2002). בעז אוקון רשם _________________ העתק מתאים למקור 01052010. D06 נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. רשם בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: pniot@supreme.court.gov.il לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il

בבית המשפט העליון ע"א 9129/02 - א' בפני: כבוד הרשם בעז אוקון המערער: יורם קראוס (בפשיטת רגל) נ ג ד המשיבים: 1. כונס הנכסים הרשמי 2. עו"ד גד שילר , הנאמן על נכסי יורם קראוס 3. ח.ג.י. י . שיווק מוצרי בניה בע"מ בקשה לפטור מערבון החלטה המערער הגיש בקשה לפטור אותו מתשלום אגרה וערבון . המערער טוען כי אין בבעלותו נכסים כלשהם והוא מתגורר בשכירות. לדבריו הוא משתכר כמפקח בניה ושכרו החודשי נטו הינו כ-4,000 ₪. מתוך סכום זה משלם המערער סכום של 2,000 ₪ לקופת הנאמן. המשיב 2 הסכים לבקשה למתן פטור, אך המשיב 1 מתנגד לה, מטעמים של סיכויים קלושים לערעור. כן מסביר המשיב 2 כי יכולתו הכלכלית של המערער איננה מצדיקה מתן פטור. אכן בקשתו של המערער איננה מפורטת דיה, והמערער לא התייחס באופן מספק לשאלת ההכנסות של רעייתו. בנסיבות אלה, לא ניתן לקבל את בקשת הפטור במלואה, אך ניתן להפחית את גובה הערבון כפי שנקבע ולהעמידו על סכום של 10,000 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן יידחה ההליך. ניתן פטור מתשלום אגרה. ניתנה היום, י"א בטבת תשס"ג (16/12/02). בעז אוקון ר ש ם _________________ העתק מתאים למקור 02091290_D02.doc נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. שרה ליפשיץ – מזכירה ראשית בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: pniot@supreme.court.gov.il לבתי המשפט אתר באינטרנט : www.court.gov.il

בבית המשפט העליון ע"א 9129/02 - א' בפני: כבוד הרשם בעז אוקון המערער: יורם קראוס (בפשיטת רגל) נ ג ד המשיבים: 1. כונס הנכסים הרשמי 2. עו"ד גד שילר , הנאמן על נכסי יורם קראוס 3. ח.ג.י.י. שיווק מוצרי בניה בע"מ בקשה לפטור מערבון החלטה לתגובת המשיבים בתוך 10 ימים. ניתנה היום, ז' בכסלו תשס"ג (12/11/02). בעז אוקון ר ש ם _________________ העתק מתאים למקור 02091290_D01.doc נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. שרה ליפשיץ – מזכירה ראשית בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: pniot@supreme.court.gov.il לבתי המשפט אתר באינטרנט : www.court.gov.il

בבית המשפט העליון ע"א 9129/02 - ב' בפני: כבוד הרשם עודד שחם המערער: יורם קראוס (בפשיטת רגל) נ ג ד המשיבים: 1. כונס הנכסים הרשמי 2. עו"ד גד שילר , הנאמן על נכסי יורם קראוס 3. ח.ג.י.י. שיווק מוצרי בניה בע"מ בקשה להחזרת אגרה החלטה בהמשך להחלטת כב' הרשם אוקון מיום 16.12.02, סכום האגרה ששולם בתיק זה יושב למערער ללא דיחוי. ניתנה היום, כ"א בטבת תשס"ג (26/12/02). עודד שחם ר ש ם _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 02091290_K03.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

בבית המשפט העליון ע"א 9129/02 בפני: כבוד הרשם בעז אוקון המערער: יורם קראוס (בפשיטת רגל) נ ג ד המשיבים: 1. כונס הנכסים הרשמי 2. עו"ד גד שילר , הנאמן על נכסי יורם קראוס 3. ח.ג.י.י. שיווק מוצרי בניה בע"מ הוגשה תגובה והודעה מטעם הנאמן מיום 9.3.03 החלטה כמבוקש. המדור האזרחי יכניס את הודעת הנאמן לתיקי השופטים. ניתנה היום, ו' באדר ב' תשס"ג (‏10/3/2003). בעז אוקון רשם _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 02091290_D05.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

בבית המשפט העליון ע"א 9129/02 בפני: כבוד הרשם עודד שחם המערער: יורם קראוס (בפשיטת רגל) נ ג ד המשיבים: 1. כונס הנכסים הרשמי 2. עו"ד גד שילר , הנאמן על נכסי יורם קראוס 3. ח.ג.י.י. שיווק מוצרי בניה בע"מ צו סיכומי טענות מכוח תקנה 448 של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, נקבע בזאת הסדר ביחס לדרכי שמיעת הערעור, כמפורט להלן: סיכום טענות 1. הצדדים יגישו את סיכומיהם על הפרשה כולה בכתב. מתכונת הסיכומים 2. היקף הסיכומים של המערער והמשיבים יוגבל ל-7 עמודים, וסיכומי התשובה של המערער ל-2 עמודים. לעניין זה, "עמוד" הוא מסמך בגודל המכונה A4 . ההדפסה תהיה ברווח כפול לפחות, בגודל גופן 12, תוך השארת שוליים ברוחב של שני סנטימטרים לפחות מכל צד. מידות אלה מתייחסות לגופן David . אם בעלי הדין משתמשים בגופן אחר עליהם להתאים את מידותיו לדרישות אלה. 3. סיכומי הטענות של הצדדים לא יוגשו כשהם כרוכים יחד עם תיק המוצגים וכרך האסמכתאות . סדרי הגשת הטענות 4. המערער יגיש את סיכום טענותיו עד יום 12.5.03. 5. המשיבים יגישו את סיכום טענותיהם עד יום 9.7.03. 6. סיכומי תשובה יוגשו, אם חפץ המערער בכך, עד יום 6.8.03. 7. חיובי בעלי הדין לפעול על-פי החלטה זו אינם מותלים זה בזה, ומחדל של בעל דין אינו פוטר את בעלי הדין האחרים מהגשת סיכומיהם במועד, אלא אם שינה בית המשפט את המועד שנקבע, על-פי בקשה שהוגשה. המצאה 8. בעלי הדין ימציאו שלושה עותקים מסיכום טענותיהם לבית המשפט, וכן ימציאו עותק לכל יתר בעלי הדין, בד בבד עם ההמצאה לבית המשפט או קודם לכן. בעלי הדין יציינו את דבר ההמצאה, בסיכומיהם. שינוי 9. חפצו בעלי הדין או מי מהם לשנות הסדר זה, עליהם להגיש בקשה הכוללת את תגובות יתר בעלי הדין, או הסבר להעדר תגובות אלה. הבקשה תציין את המועדים המקוריים שנקבעו וכן תנקוב במועדים המוצעים על דרך של ציון המועד, ולא על דרך של קביעת תקופה. השלמת טיעון בעל פה 10. הצדדים ישלימו את סיכומיהם בכתב על ידי טיעון בעל פה ביום 24.11.03 בשעה 11:30. משך הטיעון בעל פה ייקבע על ידי בית המשפט בעת הדיון, ועל הצדדים להיערך לטיעון על דרך ההשלמה בלבד. הגשת הסיכומים בכתב תקדם לדיון בעל פה, וכל בקשה לשינוי במועדי הגשת הסיכומים בכתב, חייבת לציין את המועד שנקבע לשמיעת הטיעונים בעל פה. ניתנה היום, כ"ח באדר א' תשס"ג (‏2/3/2003). עודד שחם רשם _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 02091290_K04.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

ב בית המשפט העליון בג"ץ 3273/02 - א' בפני: כבוד השופט א' א' לוי העותר : מקסים ניקולסקי נגד המשיבים : 1. שר הביטחון 2. ראש מינהל הגיוס 3. מפקד בסיס קליטה ומיון צו ביניים על יסוד עתירה זו שהובאה היום לפני בית משפט זה, מצווה בית המשפט כי ייצא מלפניו צו-ביניים המכוון אל המשיבים והמורה להם להימנע מגיוסו של העותר. צו-ביניים זה יעמוד בתוקפו עד למתן החלטה אחרת בעתירה. ניתן היום, ז' באייר תשס"ב (19.4.02). ש ו פ ט _________________ העתק מתאים למקור 02032730. O02 /אז נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. רשם בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: pniot@supreme.court.gov.il לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il

ב בית המשפט העליון בג"ץ 3273/02 בפני: כבוד השופט א' א' לוי העותר : מקסים ניקולסקי נגד המשיבים : 1. שר הביטחון 2. ראש מינהל הגיוס 3. מפקד בסיס קליטה ומיון עתירה למתן צו-על-תנאי וצו-ביניים החלטה 1. התיק ייקבע לדיון בפני הרכב, במהלך חודש מאי 2002. 2. ניתן בזה צו-ביניים המורה למשיבים להימנע מגיוסו של העותר. ניתנה היום, ז' באייר תשס"ב (19.4.02). ש ו פ ט _________________ העתק מתאים למקור 02032730. O01 /אז נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. רשם בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: pniot@supreme.court.gov.il לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il

ב בית המשפט העליון בג"ץ 3273/02 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר העותר : מקסים ניקולסקי נגד המשיבים : 1. שר הביטחון 2. ראש מינהל הגיוס 3. מפקד בסיס קליטה ומיון בקשה מטעם המשיבים להארכת מועד להגשת תצהיר תשובה בשם העותר: עו"ד דוד אלדור בשם המשיבים: עו"ד חני אופק החלטה כמבוקש. מייד עם קבלת התשובה, ייקבע המשך הדיון בפני אותו הרכב. ניתנה היום, י"ג באב תשס"ב (22.7.02). ש ו פ ט ת _________________ העתק מתאים למקור 02032730. L07 נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. רשם בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: pniot@supreme.court.gov.il לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il

ב בית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק בג"ץ 3273/02 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט י' אנגלרד העותר : מקסים ניקולסקי נגד המשיבים : 1. שר הביטחון 2. ראש מנהל הגיוס 3. מפקד בסיס קליטה ומיון עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: כ"ד בתמוז תשס"ב ( 4.7.02 ) בשם העותר : עו"ד דוד אלדור בשם המשיבים : עו"ד יובל רויטמן החלטה צו על-תנאי כמבוקש. 15 ימים לתשובה וימי הפגרה יבואו במניין הימים. מייד לאחר קבלת התשובה, ייקבע המשך הדיון בפנינו. ניתנה היום, כ"ד בתמוז תשס"ב (4.7.02). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________ העתק מתאים למקור 02032730. L05 נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. רשם בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: pniot@supreme.court.gov.il לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3273/02 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' אנגלרד העותר : מקסים ניקולסקי נגד המשיבים : 1. שר הביטחון 2. ראש מינהל הגיוס 3. מפקד בסיס קליטה ומיון עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: י' תמוז תשס"ב (20.6.2002) בשם העותר : עו"ד דוד אלדור בשם המשיבים : עו"ד יובל רויטמן החלטה העותר רשאי להגיש תגובה לתגובה תוך 7 ימים. לקבוע את הדיון בעתירה תוך שבועיים מהיום לפני כל הרכב. בעלי הדין ינסו לנצל את תקופת הביניים להידברות ביניהם. ניתנה היום, י' תמוז תשס"ב (20.6.2002). המשנה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________ העתק מתאים למקור 02032730. B03 נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח - רשם. בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: pniot@supreme.court.gov.il לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il

ב בית המשפט העליון בג"ץ 3273/02 - ד' בפני: כבוד הרשם עודד שחם העותר : מקסים ניקולסקי נגד המשיבים : 1. שר הביטחון 2. ראש מינהל הגיוס 3. מפקד בסיס קליטה ומיון בקשה למחיקת עתירה החלטה לבקשת העותר, ובהסכמת המשיב, אני מורה בזה על מחיקת העתירה שבכותרת. ניתנה היום, כ"ה באלול תשס"ב (2/9/02). עודד שחם ר ש ם _________________ העתק מתאים למקור 02032730. K08 נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. רשם בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: pniot@supreme.court.gov.il לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il

בבית המשפט העליון ע"א 9498/02 בפני: כבוד הרשם עודד שחם המערער: אלפלג צבי נ ג ד המשיבה: עיריית הרצליה צו סיכומי טענות מכוח תקנה 448 של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, נקבע בזאת הסדר ביחס לדרכי שמיעת הערעור, כמפורט להלן: סיכום טענות 1. הצדדים יגישו את סיכומיהם על הפרשה כולה בכתב. מתכונת הסיכומים 2. היקף הסיכומים של המערער והמשיבה יוגבל ל-14 עמודים, וסיכומי התשובה של המערער ל-4 עמודים. לעניין זה, "עמוד" הוא מסמך בגודל המכונה A4 . ההדפסה תהיה ברווח כפול לפחות, בגודל גופן 12, תוך השארת שוליים ברוחב של שני סנטימטרים לפחות מכל צד. מידות אלה מתייחסות לגופן David . אם בעלי הדין משתמשים בגופן אחר עליהם להתאים את מידותיו לדרישות אלה. 3. סיכומי הטענות של הצדדים לא יוגשו כשהם כרוכים יחד עם תיק המוצגים וכרך האסמכתאות . סדרי הגשת הטענות 4. המערער יגיש את סיכום טענותיו עד יום 27.4.03. 5. המשיבה תגיש את סיכום טענותיה עד יום 26.6.03. 6. סיכומי תשובה יוגשו, אם חפץ המערער בכך, עד יום 16.7.03. 7. חיובי בעלי הדין לפעול על-פי החלטה זו אינם מותלים זה בזה, ומחדל של בעל דין אינו פוטר את בעלי הדין האחרים מהגשת סיכומיהם במועד, אלא אם שינה בית המשפט את המועד שנקבע, על-פי בקשה שהוגשה. המצאה 8. בעלי הדין ימציאו שלושה עותקים מסיכום טענותיהם לבית המשפט, וכן ימציאו עותק לכל יתר בעלי הדין, בד בבד עם ההמצאה לבית המשפט או קודם לכן. בעלי הדין יציינו את דבר ההמצאה, בסיכומיהם. שינוי 9. חפצו בעלי הדין או מי מהם לשנות הסדר זה, עליהם להגיש בקשה הכוללת את תגובות יתר בעלי הדין, או הסבר להעדר תגובות אלה. הבקשה תציין את המועדים המקוריים שנקבעו וכן תנקוב במועדים המוצעים על דרך של ציון המועד, ולא על דרך של קביעת תקופה. השלמת טיעון בעל פה 10. הצדדים ישלימו את סיכומיהם בכתב על ידי טיעון בעל פה ביום 5.11.03 בשעה 09:00. משך הטיעון בעל פה ייקבע על ידי בית המשפט בעת הדיון, ועל הצדדים להיערך לטיעון על דרך ההשלמה בלבד. הגשת הסיכומים בכתב תקדם לדיון בעל פה, וכל בקשה לשינוי במועדי הגשת הסיכומים בכתב, חייבת לציין את המועד שנקבע לשמיעת הטיעונים בעל פה. ניתנה היום, ט"ו באדר א' תשס"ג (‏17/2/2003). עודד שחם רשם _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 02094980_K02.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

בבית המשפט העליון ע"א 9498/02 בפני: כבוד השופט א' מצא המערער: צבי אלפלג נ ג ד המשיב: עיריית הרצליה בקשת המשיבה להוצאתם מן התיק של עיקרי הטיעון שהוגשו מטעם המערער. בשם המערער: עו"ד ע' שטייף בשם המשיבה: עו"ד ג' ממן החלטה ההרכב שלפניו קבוע הדיון בערעור יידרש, לפי הצורך, גם לבקשה זו. בא-כוח המערער רשאי להגיב על הבקשה בכתב עד ליום 6.1.04 שעה 12:00. ניתנה היום, י' בטבת תשס"ד (4.1.04). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 02094980_F04.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il /עכ.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 9498/02 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' טירקל המערער: צבי אלפלג נ ג ד המשיבה: עיריית הרצליה ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 30.9.02 בת"א 1278/00 שניתן על-ידי כבוד השופטת א' חיות תאריך הישיבה: י"ג בטבת תשס"ד (7.1.04) בשם המערער: עו"ד ע' שטייף בשם המשיבה: עו"ד א' בראף-שניר, עו" ג' ממן פסק-דין בעצת בית-המשפט חזר בו המערער מן הערעור. באי-כוח המשיבה לא עמדו על פסיקת הוצאות. הערעור נדחה. אין צו להוצאות. ניתן היום, י"ג בטבת תשס"ד (7.1.04). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 02094980_F06.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il /עכ.

בבית המשפט העליון רע"א 4494/02 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט א' ריבלין המבקשת: נורית בן עטיה נ ג ד המשיב: קצין התגמולים - משרד הביטחון בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 29.4.02 בע"א 1652/01 שניתן על ידי כבוד השופטת י' שטופמן תאריך הישיבה: י"ג טבת תשס"ג (18.12.2002) בשם המערערת: עו"ד אבינו ביבר, עו"ד מורן שוחט בשם המשיב: עו"ד חיה זנדברג החלטה 1. בשלב זה מסכימים בעלי הדין שיראו את הבקשה כאילו ניתנה עליה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. עוד הוסכם בין בעלי הדין שיותר למערערת לתקן את בקשתה-ערעורה על ידי הוספת הטענה שהועדות הרפואיות אינן מאפשרות לנכה להיות נוכח בעת הטיעונים של הפרקליטים. 2. הערעור יתברר על דרך של סכומי טענות בכתב. המערערת תסכם בכתב תוך 45 ימים; 45 ימים לתשובה; 15 ימים לתשובת המערערים. לאחר הגשת הסכומים שבכתב תהיה השלמה קצרה של טיעונים על פה. ניתנה היום, י"ג טבת תשס"ג (18.12.2002). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 02044940_B04.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

ב בית המשפט העליון רע"א 4494/02 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המ בקשת : נורית בן עטיה נגד המשיב : קצין התגמולים - משרד הביטחון בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 29.4.02 בע"א 1652/01 שניתן על ידי כבוד השופטת י' שטופמן בשם המבקשת: עו"ד אבינו ביבר החלטה לתשובת המשיב תוך 15 ימים. ניתנה היום, ט"ו תמוז תשס"ב (25.6.2002). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור 02044940. B01 נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח - רשם. בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: pniot@supreme.court.gov.il לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il

ב בית המשפט העליון רע"א 4494/02 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המ בקשת : נורית בן עטיה נגד המשיב : קצין התגמולים - משרד הביטחון בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 29.4.02 בע"א 1652/01 שניתן על ידי כבוד השופטת י' שטופמן בשם המבקשת: עו"ד אבינו ביבר בשם המשיב: עו"ד חיה זנדברג החלטה להרכב של שלושה. להקציב לדיון 20 דקות מחולקות בשווה בין הפרקליטים. ניתנה היום, י"ב אב תשס"ב (21.7.2002). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור 02044940. B03 נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח -רשם. בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: pniot@supreme.court.gov.il לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il

ב בית המשפט העליון רע"א 4494/02 - א' בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המ בקשת : נורית בן עטיה נגד המשיב : קצין התגמולים-משרד הביטחון בקשה בהסכמה להארכת מועד להגשת תגוב ת המשיב בשם המבקשת: עו"ד מורן שוחט בשם המשיב: עו"ד חיה זנדברג החלטה להאריך את המועד עד 25.7.2002 ועד בכלל. ניתנה היום, כ"ח תמוז תשס"ב (8.7.2002). המשנה לנשיא _________________ העתק מתאים למקור 02044940. B02 נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח - רשם. בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: pniot@supreme.court.gov.il לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il

בבית המשפט העליון רע"א 4494/02 בפני: כבוד השופט י' טירקל העותרת: נורית בן עטיה נ ג ד המשיב: קצין התגמולים - משרד הביטחון הודעת המשיב מיום 6.2.03 בשם העותרת: עו"ד א' ביבר בשם המשיב: עו"ד חיה זנדברג החלטה העותרת תגיב תוך 7 ימים על הודעת הפרקליטות מיום 6.2.03. ניתנה היום, ט"ו באדר א' תשס"ג (17.2.03). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 02044940_M05.doc הג מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

בבית המשפט העליון רע"א 4494/02 בפני: כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט א' ריבלין כבוד השופטת א' חיות המבקשת: נורית בן עטיה נ ג ד המשיב: קצין התגמולים-משרד הביטחון בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בתיק ע"א 1652/01 שניתן ביום 29.4.02 על ידי כבוד השופטת י' שטופמן תאריך הישיבה: ח' בניסן תשס" ג 10/4/03 בשם המבקשת: עו"ד ביבר אבינו; עו"ד מורן שוחט בשם המשיב: עו"ד חיה זנדברג פסק-דין 1. בעקבות האמור בהחלטתנו מיום 18.12.02, ניתנת בזה רשות לערער והבקשה להרשות ערעור נדונה כאילו הוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. 2. לפי המלצתנו הסכים בא כוח המבקשת כי הדיון יוחזר לוועדה הרפואית העליונה, שתדון מחדש בסוגיות שהועלו בו, וכי בא כוח המבקשת יהיה רשאי להעלות את כל טענותיו לפני הוועדה, במעמד המבקשת עצמה; כפי שהציעה באת כוח המדינה. אנו מניחים כי הוועדה תדון בהשגותיו של בא כוח המבקשת, למרות הדיונים שהיו, בלב פתוח ובנפש חפצה, כבדיון מקורי. 3. הדיונים בנושאים שבמחלוקת נמשכים עת רבה, ולפיכך אנו מביעים את תקוותנו כי בהמשך הדרך יעשו הערכאות שידונו בענין ככל אשר לאל ידן על מנת להחיש את הדיונים ולסיימם בהקדם האפשרי. ניתן היום, ח' בניסן תשס"ג (10.4.03). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 02044940_M06.doc - /מפ מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

ע"א 2512/93 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש. לוין כבוד השופט י' קדמי כבוד השופטת ד' דורנר המערערת: איתורית שירותי תקשורת בע"מ נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק-דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 18.3.93 בתיק ה"פ 652/90 שניתן על ידי כבוד השופט א' גורן תאריך הישיבה: כט' בטבת התשנ"ז (8.1.97) בשם המערערת: עו"ד א' דורות בשם המשיבה: עו"ד א' אלף פסק-דין השופט י' קדמי : 1. זהו ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בה"פ 652/96, לפיה נדחתה בקשתה של המערערת להצהיר, כי זימונית דיגיטלית ("ביפר" בלשון העם), שכינויה Pocsag Radio Paper Dataline דגם 500 (להלן: הזימונית), פטורה ממס קניה. אין מחלוקת על כך, כי הזימונית משמשת לאיתור המחזיקים בה ולהעברת הודעות אליהם, ממוקד שמפעילה המערערת; כאשר יחודה ביחס למכשירי איתור אחרים בכך, שאותות הרדיו הנשלחים מן המוקד מתורגמים על ידי הזימונית למלים וספרות המוצגים על גבי צג הקבוע בה. טענת המערערת היא, שזימונית כזו פטורה ממס קניה, בהיותה "מכשיר המיוחד למלאכה", כמשמעותו בסעיף 11 לתוספת לחוק מס קניה (סחורות ושירותים), התשי"ב1952- (להלן: התוספת). 2. סעיף 11 לתוספת פוטר מתשלום מס קניה: "מכונות ומכשירים המיוחדים לחקלאות, לתעשיה ולמלאכה, ליצור מאור וכוח, וחלקיהם המיוחדים להם"; והשאלה הדורשת הכרעה היא, אם הזימונית באה בגדר "מכשירים המיוחדים למלאכה", כפי שטוענת המערערת. המערערת היתה ערה לכך, כי מכשירי איתור באמצעות אותות רדיו חייבים במס קניה. ברם, טענתה היא, כי הזימונית שבה מדובר כאן שונה, על פי טיבה, ממכשירי האיתור האחרים בכך שהיא מתרגמת את אותות הרדיו למלים ולספרות הניתנות לקריאה מעל גבי צג; וכתוצאה מכך, אין היא משמשת לאיתור בלבד ובכוחה להעביר הודעות. בית המשפט המחוזי קבע כי "הפונקציה העקרית אותה נועד לשמש המכשיר דנא (קרי: הזימונית - י.ק.) היא איתור מקבלי שירותיה של המבקשת" (ההדגשה שלי - י.ק.); ועל כן, דינה, לענין מס קניה, כדין מכשירי האיתור האחרים ואין להתיחס אליה כאל "מכשיר" הבא בגדר הפטור שבסעיף 11 לתוספת. 3. על מנת להינות מן הפטור הקבוע בסעיף 11 לתוספת צריך שה"מכשיר" שבו מדובר יהיה "מיוחד למלאכה". נקודת המוצא של בית המשפט המחוזי היתה, כי יש ליתן למונח "מלאכה" משמעות רחבה, הכוללת כל "עיסוק" ולאו דוקא עיסוק מקצועי - טכני. במצב דברים זה, התמקד הדיון בדרישה שהמכשיר יהיה "מיוחד" למלאכה; ובית המשפט המחוזי קבע כי דרישה זו לא באה על סיפוקה בהתחשב בכך שהמערערת עצמה מודה שהזימונית מתאימה לשימוש רחב יותר מאשר לצרכי "מלאכה". 4. לשיטתי, בדין קבע בית המשפט המחוזי כי לא נתקיימה במקרה דנן הדרישה שהמכשיר יהיה "מיוחד" למלאכה. דרישת ה"יחוד", באה לצמצם את היקף הפטור ל"כלי מלאכה", קרי: לכלים שיעודם הדומיננטי הינו למלאכה ולא לצרכים ולמטרות אחרות. הזימונית, מטבע בריאתה, הינה רב-תכליתית, לאמור: ניתן לעשות בה שימוש בכל מקום שבו נזקקים לאיתורו של המחזיק בה ולהעברת מסר קצר לידיעתו; וזאת - בין שנזקקים לכך במסגרת או בזיקה ל"מלאכה" ובין שנזקקים לכך, בהקשר אחר. בתור שכזו, אין הזימונית מהווה "מכשיר מיוחד למלאכה" כאמור בסעיף 11 לתוספת. 5. בשולי הדברים רואה אנכי להעיר, כי אילו נדרשתי למשמעותה של "מלאכה" בהקשר הנדון כאן, הייתי מהסס לקבוע שמשמעותה זהה לזו של "עיסוק" כלשהו. החלפת המונח "מלאכה" במונח "עיסוק" - השקול כנגד "עבודה" - אינה עולה בקנה אחד עם הפירוט "לחקלאות, לתעשיה ולמלאכה", שבסעיף 11 לתוספת. "חקלאות" ו"תעשיה" מבטאים גזרות משנה של "עיסוק" או "עבודה". אשר על כן, מן הראוי ליתן גם למונח "מלאכה" משמעות זהה, לאמור: לראותו כמבטא גזרת משנה של "עיסוק"; באופן שלא כל עיסוק בא בגדרה של "מלאכה", אלא רק עיסוק שהמונח "מלאכה" יאה לו. 6. לאור כל האמור לעיל, הנני מציע לדחות את הערעור. ש ו פ ט השופטת ד' דורנר : 1. חולקת אני על פסק-דינו של חברי, השופט קדמי, הסובר כי דין הערעור להידחות. לדעתי שלי, יש לקבל את הערעור, ולקבוע כי הזימונית פטורה ממס-קנייה. להלן נימוקיי: העובדות, פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי והשאלות המשפטיות 2. סעיף 3 לחוק מס-קנייה (סחורות ושירותים), תשי"ב1952-, מסמיך את שר האוצר להטיל מס-קנייה רק על מוצרים שאינם כלולים בתוספת לחוק. בין סוגי המוצרים שהשר לא הוסמך להטיל עליהם מס נמנים על-פי סעיף (11) לתוספת "מכונות ומכשירים המיוחדים לחקלאות, לתעשיה ולמלאכה... , למעט מכונות ומכשירים מהסוגים ששר האוצר קבע אותם בצו". בשנת 1989 הוציא שר האוצר מגדר הפטור שורה של מכשירים הדרושים לעבודה בעיסוקים שונים, כגון במספרה, במסעדה, במכבסה ובמשרד, לרבות מחשבים ומכונות-חישוב (סעיף 9 לצו תעריף המכס והפטורים ומס-קנייה על טובין, התש"ן1989-) (להלן: הצו)). באותה שנה הוציאה רשות המכס הממונה על גביית מס-קנייה הנחיה שברישא שלה נכתב כי "משמעות הביטוי 'מלאכה' המופיע בסעיף (11) לתוספת לחוק מס-קנייה היא: " ביצוע עבודה כלשהי (שאינה תעשיה או חקלאות) במסגרת עיסוקו של אדם או חברה" (ההדגשות הוספו). בסיפא של ההנחיה נקבע, כי הפטור חל על כל המכשירים המיועדים למלאכה, כמוגדר ברישא, למעט המכשירים שהוצאו מגדר הפטור בסעיף 9 לצו. 3. המערערת, בהסתמכה על סעיף (11) לתוספת וכן על ההנחיה הנ"ל, ביקשה מרשות המכס לפטור ממס-קנייה מכשיר המעביר בקשר אלחוטי הודעות הכתובות על-גבי צג (להלן: זימונית), שאותו חפצה לייבא. בתחילה הייתה דעתה של רשות המכס כי היא אינה מוסמכת לסווג מוצר כל עוד לא יובא לישראל, ועל-כן סירבה לבקשת המערער. המערערת הגישה איפוא תובענה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כנגד המדינה למתן-פסק דין המצהיר כי יש לסווג את הזימונית בסיווג הפוטר ממס-קנייה. משדחה בית-המשפט המחוזי את עמדתה של רשות המכס כי יש לדחות את התובענה על הסף בשל כך שהזימונית טרם יובאה, החליטה הרשות לסווג את הזימונית בסיווג המחייב מס-קנייה. במשפט הגנה המדינה על סיווג זה בטענה כי הזימונית אינה מיוחדת ל"מלאכה", שאותה ביקשה לפרש כעבודת-כפיים, שכן, ניתן להשתמש בה לעיסוקים רבים. לחלופין נטען, כי גם בהנחה שהמונח "מלאכה" בסעיף (11) לתוספת משמעותו כל עיסוק, הרי שאין בכך לפטור את הזימונית ממס-קנייה, הואיל וניתן לעשות בה שימוש גם לצרכים אישיים שאינם בגדר עיסוק. לביסוס טענותיה השמיעה המדינה שני עדים: האחד - מהנדס מומחה, והאחר - מנהל תחום הסיווג בהנהלת המכס (להלן: המנהל), שהחליט על סיווגה של הזימונית. עמדתם של שני העדים הייתה כי הזימונית משמשת עובדים בתחומי עיסוק שונים, לרבות עיתונאים, מוכרי פרחים, ושליחים, ואין היא, על-כן, מכשיר המיוחד ל"מלאכה", שמשמעותה עבודת-כפיים, כדוגמת סנדלרות, נגרות ואפייה. המנהל עומת עם ההנחיה הפרשנית-מינהלית הקובעת אחרת, והסביר כי ההנחיה אינה "קו סופי", אלא שמור לו שיקול-דעת. המדינה גם הגישה פרסומים של המערערת, שבהם נכתב כי הזימונית יכולה לשמש אף חרשים וכן להוות פיתרון זמני זול לאנשים שבביתם טרם הותקן טלפון. 4. בית-המשפט המחוזי קיבל את פירושה של המערערת למונח "מלאכה" בסעיף (11) לתוספת, וקבע כי משמעות ביטוי זה הוא כל עיסוק. ואולם, בשל עמדתו כי המונח "מיוחד" - משמעו - בלעדי, ולנוכח פרסומי המערערת כי הזימונית יכולה לשמש גם לצרכים אישיים שאינם בגדר עיסוק, מצא בית-המשפט כי השימוש בה אינו בלעדי למלאכה. מסקנתו הייתה כי הוראת הפטור אינה חלה על מכשיר זה. תביעת המערערת נדחתה איפוא. בערעור על פסק-דין זה חזרו בעלי-הדין על טענותיהם בבית-המשפט המחוזי. 5. מחומר הראיות שבא בפני בית-המשפט המחוזי עולה כי לזימונית שימושים בתחומי עיסוק רבים, וכי ניתן להשתמש בה גם לצרכים אישיים שאינם בגדר עיסוק. על רקע עובדתי זה מתעוררות שתי שאלות פרשניות: ראשית, האם הזימונית "מיוחדת" למלאכה כנדרש בסעיף (11) לתוספת; ושנית, האם פירוש המונח "מלאכה" בסעיף הנ"ל הוא כל עיסוק, או שמא הכוונה היא לעבודות- כפיים בלבד. אדון בשאלות אלה על-פי סידרן. משמעות "מיוחד" למלאכה 6. סיווג מכשירים לצורכי מס הממלאים פונקציות שונות נעשה על-פי הפונקציה המובהקת של הפריט. עמד על כך הנשיא שמגר: "יכול שמיתקן מסוים... ישמש למספר מטרות - מהן עיקריות ומהן שוליות או משניות... במקרה כאמור, נכון יהיה אם ייבחר הסיווג הדומינאנטי, היינו אותו סיווג המשקף בצורה הקרובה ביותר את אופיו העיקרי של המתקן". [ר"ע 483/85 מדינת ישראל נ' החברה המרכזית לייצור משקאות בע"מ, פ"ד לט(3) 765, 768]. ראו גם ע"א 4661/91 תדיראן בע"מ נ' מנהל המכס ומע"מ, פ"ד מז(5) 828, 831. ודוקו: אין נדרש כי למוצר יהיה שימוש מובהק יחיד. למוצר עשויים להיות שימושים מובהקים אחרים, להבדילם משימושים שוליים או חריגים. 7. מבחן זה מגשים גם את תכליתו של חוק מס-קנייה, כפי שהיא משתקפת מן ההסטוריה החקיקתית שלו. ראשיתו של חוק מס-קנייה, תשי"ב1952-, היא בפקודת מס מותרות, תש"ט1949-, אשר חוקקה עוד בתקופת כהונתה של מועצת המדינה הזמנית, ובה נקבע בסעיף 1: "מס שייקרא 'מס מותרות' יוטל על יבוא ומכירה של מותרות בהתאם לפקודה זו". בסעיף 2 הוסמך שר האוצר לקבוע את תחולתו של המס על "סוגי הסחורות שיהיו מותרות" ואת שיעורו. פקודה זו הוחלפה בחוק מס מסויג ומס מותרות, תשי"ב1952-. גם בסעיף 3 לחוק זה ניתנה סמכות לשר האוצר לקבוע כי סחורות מסוימות חייבות במס מותרות או במס מסויג, ששיעורו לרוב היה נמוך יותר. עם זאת, סוייגה סמכותו של השר, ונשללה ממנו האפשרות להטיל מס על סחורות המנויות בתוספת לחוק, שביניהן נכללו "מכשירים המיועדים לצרכי התעשיה והמלאכה". בעת הקריאה השנייה והשלישית של החוק, הסביר יושב-ראש ועדת הכספים של הכנסת, חבר הכנסת ישראל גורי, כי החוק נועד ל"ספיגת עודף כוח הקנייה של מצרכי מותרות ומצרכים בלתי חיוניים", וכי "מס מסוייג איננו מס מחזור כללי... המס לא יחול על מוצרים חיוניים", שכן, תכליתו הינה "התחשבות מאכסימאלית עם הצרכן... הכוונה היא להטיל את המס על מצרכי מותרות מובהקים... יש גם כוונה להפחית את שיעור המס על מותרות שאין לראותן בגדר מותרות מובהקים" (ד"כ תשי"ב 3112-3111). בשנת 1954 תוקן גם חוק זה על-ידי חוק מס מסויג ומס מותרות (תיקון), תשי"ד1954-. סעיף 1 לחוק המתקן שינה את שמו של החוק משנת 1952, לחוק מס-קנייה, תשי"ב1952-. מטרתו של החוק המתקן, כפי שצוינה בדברי ההסבר, הייתה "לתקן את חוק מס מסויג ומס מותרות... על מנת להגביר את יעילותו ולמנוע התחמקות מתשלום מס" (ה"ח תשי"ד 124). בקריאה הראשונה הדגיש שר האוצר כי "שינוי זה אינו מהותי ואינו בא לשנות מאומה", (ד"כ תשי"ד 1511), ובקריאה השנייה והשלישית הסביר חבר הכנסת גורי, כי "מבחינה טכנית יש לאחד את שני המסים הללו בלי לשנות עקרונות המס" (שם, 1769). גם בחוק המתקן סויגה סמכות השר להטיל מס על "מכונות ומכשירים המיוחדים לחקלאות, לתעשיה ולמלאכה". בחוק מס-קנייה (תיקון מס 3), תשכ"ב1962-, הוחלף שם החוק לשמו הנוכחי, אך בענייננו לא הוכנס בו שינוי כלשהו. מן המקובץ עולה כי המחוקק ביקש למסות מוצרי צריכה - בתחילה מוצרי מותרות בלבד, ולאחר מכן מוצרים מן השורה - אך תמיד נמנע מלהטיל מס על מוצרים הדרושים לעיסוק. כידוע, למכשירים המשמשים לעיסוק עשויים להיות גם שימושים אחרים, בעלי אופי אישי. פירוש הביטוי "מיוחד" כבלעדי אינו מתיישב עם תכלית החוק לפטור ממס מוצרים הדרושים לעיסוקו של אדם. שכן, פירוש כזה מחייב להוציא מגדר הפטור מכשירים המיועדים לשמש לעיסוק אך בשל כך שיש להם גם שימושים אחרים, לצרכים אישיים, כגון מברגים, פטישים וכיוצא באלה, שנהוג גם להחזיקם ולהשתמש בהם לצרכים ביתיים, שלא במסגרת עיסוק. יש לסווג איפוא פריטים לצורך הפטור על-פי סעיף (11) לתוספת בהתחשב בתשובה לשאלה אם שימוש מובהק בהם הוא לצרכי חקלאות, תעשיה או מלאכה. בענייננו, זימונית מעצם טיבה אינה מיועדת רק לצרכים אישיים שאינם בגדר עיסוק, אף שניתן להשתמש בה גם לצרכים כאלה. בדרך-כלל, בני-אדם אינם נדרשים "לזמן" זה את זה לצורך שיח פרטי. על-כן, מכשירים המאפשרים זימון בלבד משמשים, בדרך-כלל, עובדים הנדרשים להיות "זמינים" לצרכי עבודתם. כך גם עולה מן הדוגמות שהביאו העדים שהעידו מטעם המדינה. בכך שזימונית מתאימה לשימושים אישיים במקרים חריגים, לצרכיהם של חרשים או כתחליף זמני לטלפון פרטי שטרם הותקן, אין כדי לשלול את יעודה המובהק ואף העיקרי, לשמש לצורכי עיסוק. אין זה מתקבל על הדעת כי ייצור זימונית היה כדאי כלכלית עבור שימושים שאינם בגדר עיסוק. משמעות "מלאכה" 8. אכן, הזימונית אינה מיוחדת לעבודות כפיים. אלא שפירושו של בית-המשפט המחוזי למונח "מלאכה", שעל-פיו נכללים בגדר "מלאכה" גם עיסוקים שאינם עבודות-כפיים, מקובל עלי. התכלית המסתברת של אי-חיובם במס-קנייה של "מכונות ומכשירים המיוחדים לחקלאות, לתעשיה ולמלאכה", כאמור בסעיף (11) האמור לתוספת, היא שלא לחייב במס מוצרים המשמשים לעיסוק, להבדילם ממוצרים לשימוש אישי. אין כל טעם להבחנה לעניין זה בין סוגים שונים של עיסוקים, ובתולדות החקיקה אף אין עדות לכוונה להבחנה מסוג זה. זאת ועוד: התיחום החד שעליו רומז חברי, השופט קדמי, בין שלושת סוגי העיסוקים המוזכרים בסעיף - חקלאות, תעשיה ומלאכה - שעל-פיו אין כל חפיפה ביניהם, אינו אפשרי, ואין להניח כי תכלית החוק היא לקיימו. הלוא בימינו חקלאות, במקרים רבים, היא תעשייה. והוא הדין, למשל, בתקשורת על ענפיה השונים, וזאת בין אם נראה בה "מלאכה" ובין אם לאו. לעניין זה יש אף מקום לציין את צו שר האוצר, שהוסמך בחוק להוציא מגדר הפטור מכשירים המיוחדים למלאכה. שכן, כאמור, בצו הוצאו מגדר הפטור מכשירים משרדיים למיניהם, מכונות-חישוב ומחשבים. אף שתחיקת-משנה אינה מקור פרשני מכריע, היא נתון שעל בית-משפט לקחתו בחשבון בפרשו את החוק, ובמיוחד כאשר מדובר במונח טכני וכן בחוק שבו הוסמך מתקין התקנות לאסור את אשר התיר החוק או להתיר את אשר אסר החוק. ראו עש"מ 3/66 לויט נ' סופר, פ"ד כ(3) 331, 334; ע"פ 390,873/83 מדינת ישראל נ' יהודאי, פ"ד לט(4) 197, 209. 9. בעניין זה יש אף משקל להנחיה פרשנית של הרשות המוסמכת. זאת משום מיומנותה ונסיונה המעשי בהפעלת החוק, ובעיקר בשל חובתה לפעול על-פי הנחיותיה, הנגזרת מחובתן של רשויות מנהליות לפעול בשוויוניות. אכן, בית-המשפט הוא המופקד על פרשנותו המחייבת של החוק. עם זאת, הפירוש שניתן לחוק על-ידי הרשות המופקדת על ביצועו עשוי להיות שיקול רלוואנטי בעת שבית-המשפט קובע את פירושו של החוק. ראו והשוו בג"צ 637/89 חוקה למדינת ישראל נ' שר האוצר, פ"ד מו(1) 188, 197; בג"צ 1186/93 מדינת ישראל נ' בנק-דיסקונט בע"מ, פ"ד מח(5) 353, 369. משקלה של פרשנות הרשות עולה כאשר מדובר בפירוש מונח טכני בחוק, שהרשות, כמופקדת על ביצועו התמחתה בו. זאת, במיוחד בנסיבות שבהן פירוש הרשות מעוגן בהנחיה מינהלית, הקיימת מזה שנים, שסטייה ממנה תפגע בציפיות הציבור שהסתמך עליה. יש לזכור, כי הנחיה מינהלית מחייבת את הרשות עצמה. עליה לנהוג בשיוויוניות ולא לסטות מן הפרשנות שאימצה ללא סיבה כבדת-משקל. כדבריו של השופט זוסמן, בבג"צ 246/71 פ"ד מגרש מסודר בע"מ ואח' נ' שר האוצר ואח', פ"ד כו(1) 449, 452: "ואף אם אין להנחיות האמורות כוח של דין, הלכה פסוקה היא, שרשות מינהלית אינה חפשיה לסטות ללא נימוק סביר מן העקרונות שהיא קבעה לפעולתה. הרשות חייבת לנהוג יחס שוה בשווים, שאם לא תעשה כן, תהא בזאת משום אפליה פסולה, המשמשת עילה להתערבותו של בית-משפט זה". בעניין זה כתבתי בבג"צ 4422/92 עפרן נ' מינהל מקרקעי ישראל ואח' , פ"ד מז(3) 853, 858: "... ההנחיה המינהלית היא גמישה. שמור שיקול הדעת לסטות ממנה במקרים המתאימים. ואולם לנוכח הפגיעה בוודאות ובשוויוניות שיש בסטיה מן ההנחיות ולנוכח ציפיית האזרח כי הרשות תפעל על-פי הנחיותיה, דרושה הצדקה עניינית וסבירה לסטייה". ראו גם יצחק זמיר, הסמכות המינהלית (תשנ"ו) 784, 788. בעניין שלפנינו, עדות המנהל כי רשאי הוא לסטות מן ההנחיה במקרים מסוימים על-פי שיקול-דעתו, מבלי לבסס סטייה זו על סיבה עניינית, אינה יכולה להתקבל. כדברי הנשיא שמגר: "רשות ציבורית, המתווה לעצמה קווי פעולה או כללים בענין אופן הפעלת סמכויותיה, איננה יכולה לסטות מן הקווים והכללים שגיבשה וקבעה לעצמה, אלא אם כן קיימים טעמים סבירים לכך העומדים במבחן הביקורת האובייקטיבית, שהרי גם בכך אחד הביטויים של השוויון בפני החוק". [בג"צ 47/91 ניימן נ' פרקליטת המדינה, פ"ד מה(2) 872, 876]. המנהל, בהחליטו כי אין לפטור זימונית ממס-קנייה משום שניתן להשתמש בה בתחומי עבודה רבים, סטה ללא הצדקה מן ההנחיה המינהלית, ממנה מתבקש כי הפטור חל על מכשירים המיוחדים לכל סוגי העבודה. סטייה זו מהנחיה, שהוצאה עוד בשנת 1989, פגעה בעקרון השויון ובציפיות הציבור, ואין לה מקום. סביר איפוא להניח כי תכליתו של סעיף (11) הייתה שלא להטיל מס-קנייה על מוצרים הדרושים לעיסוק מכל סוג שהוא, ובהתאם לכך יש לפרשו. על-יסוד האמור לעיל אני מציעה לקבל את הערעור ולקבוע כי הזימונית פטורה ממס קנייה. כן אני מציעה לחייב את המשיבה בתשלום הוצאות משפט למערערת בסך 20,000 ש"ח. ש ו פ ט ת המשנה לנשיא ש' לוין : 1. סברתי תחילה שהדין עם חברי הנכבד השופט קדמי, אך השופטת דורנר שכנעה אותי שדין הערעור להתקבל. בערעור שלפנינו כבר לא התעוררה שאלת הסיווג ולפיכך אין לדעתי מקום להתייחס להשוואה אפשרית בין המכשיר הנדון לבין מכשיר איתור המופעל באמצעות אותות רדיו גרידא; ונחה דעתי מטעמיה של חברתי הנכבדה השופטת דורנר שהדין עמה הן לענין פירוש הדיבור "מיוחדת" והן לענין פירוש הדיבור "מלאכה". המשנה לנשיא הוחלט כאמור בפסק-דינה של השופטת דורנר. ניתן היום ו' באייר תשנ"ז (13.5.1997). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת

<!-- /* Font Definitions */ @font-face {font-family:Century; panose-1:2 4 6 4 5 5 5 2 3 4; mso-font-charset:0; mso-generic-font-family:roman; mso-font-pitch:variable; mso-font-signature:647 0 0 0 159 0;} @font-face {font-family:"Cambria Math"; panose-1:2 4 5 3 5 4 6 3 2 4; mso-font-charset:1; mso-generic-font-family:roman; mso-font-format:other; mso-font-pitch:variable; mso-font-signature:0 0 0 0 0 0;} @font-face {font-family:Miriam; panose-1:0 0 0 0 0 0 0 0 0 0; mso-font-charset:177; mso-generic-font-family:auto; mso-font-pitch:variable; mso-font-signature:2049 0 0 0 32 0;} @font-face {font-family:David; panose-1:0 0 0 0 0 0 0 0 0 0; mso-font-charset:177; mso-generic-font-family:auto; mso-font-pitch:variable; mso-font-signature:2049 0 0 0 32 0;} @font-face {font-family:FrankRuehl; panose-1:0 0 0 0 0 0 0 0 0 0; mso-font-charset:177; mso-generic-font-family:auto; mso-font-pitch:variable; mso-font-signature:2049 0 0 0 32 0;} @font-face {font-family:"Arial TUR"; mso-font-charset:0; mso-generic-font-family:swiss; mso-font-pitch:variable; mso-font-signature:536881799 -2147483648 8 0 511 0;} @font-face {font-family:DavidFix; mso-font-charset:177; mso-generic-font-family:auto; mso-font-pitch:variable; mso-font-signature:6145 0 0 0 32 0;} @font-face {font-family:"Guttman Yad"; panose-1:2 1 4 1 1 1 1 1 1 1; mso-font-charset:177; mso-generic-font-family:auto; mso-font-pitch:variable; mso-font-signature:2049 1073741824 0 0 32 0;} @font-face {font-family:Garamond; panose-1:2 2 4 4 3 3 1 1 8 3; mso-font-charset:0; mso-generic-font-family:roman; mso-font-pitch:variable; mso-font-signature:647 0 0 0 159 0;} /* Style Definitions */ p.MsoNormal, li.MsoNormal, div.MsoNormal {mso-style-unhide:no; mso-style-qformat:yes; mso-style-parent:""; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; mso-pagination:widow-orphan; mso-layout-grid-align:none; punctuation-wrap:simple; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:10.0pt; mso-bidi-font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman","serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-font-family:David;} p.MsoHeader, li.MsoHeader, div.MsoHeader {mso-style-unhide:no; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; mso-pagination:widow-orphan; tab-stops:center 207.65pt right 415.3pt; mso-layout-grid-align:none; punctuation-wrap:simple; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:10.0pt; mso-bidi-font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman","serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-font-family:David;} p.MsoFooter, li.MsoFooter, div.MsoFooter {mso-style-unhide:no; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; mso-pagination:widow-orphan; tab-stops:center 207.65pt right 415.3pt; mso-layout-grid-align:none; punctuation-wrap:simple; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:10.0pt; mso-bidi-font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman","serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-font-family:David;} a:link, span.MsoHyperlink {mso-style-unhide:no; color:blue; text-decoration:underline; text-underline:single;} a:visited, span.MsoHyperlinkFollowed {mso-style-unhide:no; color:purple; mso-themecolor:followedhyperlink; text-decoration:underline; text-underline:single;} p.Ruller3, li.Ruller3, div.Ruller3 {mso-style-name:"Ruller 3"; mso-style-unhide:no; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; line-height:150%; mso-pagination:widow-orphan; tab-stops:160.5pt 337.65pt; mso-layout-grid-align:none; punctuation-wrap:simple; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:11.0pt; mso-bidi-font-size:14.0pt; font-family:"Times New Roman","serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-font-family:FrankRuehl; letter-spacing:.5pt;} p.Pskdinhead, li.Pskdinhead, div.Pskdinhead {mso-style-name:"Pskdin head"; mso-style-unhide:no; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; line-height:150%; mso-pagination:widow-orphan; mso-layout-grid-align:none; punctuation-wrap:simple; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:10.0pt; mso-bidi-font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman","serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-font-family:David; font-weight:bold; text-decoration:underline; text-underline:single;} p.FileNumber, li.FileNumber, div.FileNumber {mso-style-name:"File Number"; mso-style-unhide:no; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:left; line-height:150%; mso-pagination:widow-orphan; mso-layout-grid-align:none; punctuation-wrap:simple; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:10.0pt; mso-bidi-font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman","serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-font-family:David; mso-bidi-font-weight:bold;} p.FirstpagestylePsakdin, li.FirstpagestylePsakdin, div.FirstpagestylePsakdin {mso-style-name:"First page style Psak din"; mso-style-unhide:no; mso-style-parent:"Ruller 3"; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; line-height:150%; mso-pagination:widow-orphan; tab-stops:160.45pt 337.65pt; mso-layout-grid-align:none; punctuation-wrap:simple; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:11.0pt; mso-bidi-font-size:14.0pt; font-family:"Times New Roman","serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-font-family:FrankRuehl; letter-spacing:.5pt; mso-bidi-font-weight:bold;} p.TyutaDate, li.TyutaDate, div.TyutaDate {mso-style-name:"Tyuta Date"; mso-style-unhide:no; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:center; mso-pagination:widow-orphan; mso-layout-grid-align:none; punctuation-wrap:simple; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:14.0pt; font-family:"Times New Roman","serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-font-family:David; font-weight:bold; font-style:italic;} p.DocumentHead, li.DocumentHead, div.DocumentHead {mso-style-name:"Document Head"; mso-style-unhide:no; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:center; line-height:150%; mso-pagination:widow-orphan; mso-layout-grid-align:none; punctuation-wrap:simple; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:10.0pt; mso-bidi-font-size:14.0pt; font-family:"Times New Roman","serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-font-family:David; letter-spacing:1.5pt; mso-bidi-font-weight:bold; text-decoration:underline; text-underline:single;} p.TfutzaList, li.TfutzaList, div.TfutzaList {mso-style-name:"Tfutza List"; mso-style-unhide:no; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; mso-pagination:widow-orphan; mso-layout-grid-align:none; punctuation-wrap:simple; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:10.0pt; mso-bidi-font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman","serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-font-family:David; font-style:italic;} p.Ruller4, li.Ruller4, div.Ruller4 {mso-style-name:Ruller4; mso-style-unhide:no; mso-style-link:"Ruller4 תו"; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:justify; line-height:150%; mso-pagination:widow-orphan; tab-stops:40.0pt; mso-layout-grid-align:none; punctuation-wrap:simple; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:11.0pt; mso-bidi-font-size:14.0pt; font-family:"Arial TUR","sans-serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-font-family:FrankRuehl; letter-spacing:.5pt;} p.Ruller5, li.Ruller5, div.Ruller5 {mso-style-name:Ruller5; mso-style-unhide:no; mso-style-link:"Ruller5 תו"; margin-top:0cm; margin-right:82.1pt; margin-bottom:0cm; margin-left:64.1pt; margin-bottom:.0001pt; text-align:justify; mso-pagination:widow-orphan; mso-layout-grid-align:none; punctuation-wrap:simple; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:11.0pt; mso-bidi-font-size:14.0pt; font-family:"Arial TUR","sans-serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-font-family:FrankRuehl; letter-spacing:.5pt;} p.Ruller6, li.Ruller6, div.Ruller6 {mso-style-name:Ruller6; mso-style-unhide:no; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; mso-pagination:widow-orphan; tab-stops:39.7pt 4.0cm 289.15pt 13.0cm; mso-layout-grid-align:none; punctuation-wrap:simple; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:11.0pt; mso-bidi-font-size:10.0pt; font-family:"Arial TUR","sans-serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-font-family:DavidFix; letter-spacing:.5pt;} span.Delete {mso-style-name:Delete; mso-style-unhide:no; text-decoration:line-through;} p.WriterName, li.WriterName, div.WriterName {mso-style-name:"Writer Name"; mso-style-unhide:no; mso-style-parent:Ruller4; mso-style-next:Ruller4; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:justify; line-height:150%; mso-pagination:widow-orphan; tab-stops:40.0pt; mso-layout-grid-align:none; punctuation-wrap:simple; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:11.0pt; mso-bidi-font-size:14.0pt; font-family:"Arial TUR","sans-serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-font-family:David; letter-spacing:.5pt; font-weight:bold; text-decoration:underline; text-underline:single;} span.Hand {mso-style-name:Hand; mso-style-unhide:no; font-family:"Guttman Yad"; mso-bidi-font-family:"Guttman Yad";} p.2, li.2, div.2 {mso-style-name:\00F1\00E2\00F0\00E5\00EF2; mso-style-unhide:no; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; mso-pagination:widow-orphan; mso-layout-grid-align:none; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:10.0pt; mso-bidi-font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman","serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman";} p.Casenameintextbody, li.Casenameintextbody, div.Casenameintextbody {mso-style-name:"Case name in text body"; mso-style-unhide:no; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:left; mso-pagination:widow-orphan; mso-layout-grid-align:none; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:10.0pt; mso-bidi-font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman","serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; font-weight:bold; text-decoration:underline; text-underline:single;} p.precasestyle, li.precasestyle, div.precasestyle {mso-style-name:"pre_case style"; mso-style-unhide:no; margin-top:0cm; margin-right:0cm; margin-bottom:0cm; margin-left:127.45pt; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; mso-pagination:widow-orphan; tab-stops:127.6pt; mso-layout-grid-align:none; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:10.0pt; mso-bidi-font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman","serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman";} p.BodyRuller, li.BodyRuller, div.BodyRuller {mso-style-name:"Body Ruller"; mso-style-unhide:no; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; mso-pagination:widow-orphan; mso-layout-grid-align:none; punctuation-wrap:simple; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:11.0pt; mso-bidi-font-size:14.0pt; font-family:"Times New Roman","serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-font-family:David;} p.Ruller38, li.Ruller38, div.Ruller38 {mso-style-name:"סגנון Ruller 3 + \(מורכב\) ‏8 נק"; mso-style-unhide:no; mso-style-parent:"Body Ruller"; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; mso-pagination:widow-orphan; mso-layout-grid-align:none; punctuation-wrap:simple; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:11.0pt; mso-bidi-font-size:8.0pt; font-family:"Times New Roman","serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-font-family:David;} span.Ruller30 {mso-style-name:"Ruller 3 תו"; mso-style-unhide:no; mso-ansi-font-size:11.0pt; mso-bidi-font-size:14.0pt; font-family:FrankRuehl; mso-bidi-font-family:FrankRuehl; mso-ansi-language:EN-US; mso-fareast-language:EN-US; mso-bidi-language:HE;} span.BodyRuller0 {mso-style-name:"Body Ruller תו"; mso-style-unhide:no; mso-style-parent:"Ruller 3 תו"; mso-ansi-font-size:11.0pt; mso-bidi-font-size:14.0pt; font-family:David; mso-bidi-font-family:David; mso-ansi-language:EN-US; mso-fareast-language:EN-US; mso-bidi-language:HE;} span.Ruller380 {mso-style-name:"סגנון Ruller 3 + \(מורכב\) ‏8 נק תו"; mso-style-unhide:no; mso-style-parent:"Body Ruller תו"; mso-ansi-font-size:11.0pt; mso-bidi-font-size:8.0pt; font-family:David; mso-bidi-font-family:David; mso-ansi-language:EN-US; mso-fareast-language:EN-US; mso-bidi-language:HE;} p.FileNumber0, li.FileNumber0, div.FileNumber0 {mso-style-name:"סגנון File Number + ימין"; mso-style-unhide:no; mso-style-parent:"File Number"; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; line-height:150%; mso-pagination:widow-orphan; mso-layout-grid-align:none; punctuation-wrap:simple; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:10.0pt; mso-bidi-font-size:14.0pt; font-family:"Times New Roman","serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-font-family:David; mso-bidi-font-weight:bold;} p.BODYVERDICT, li.BODYVERDICT, div.BODYVERDICT {mso-style-name:"BODY VERDICT"; mso-style-unhide:no; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; mso-pagination:widow-orphan; mso-layout-grid-align:none; punctuation-wrap:simple; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:11.0pt; mso-bidi-font-size:14.0pt; font-family:"Times New Roman","serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-font-family:FrankRuehl; letter-spacing:.5pt;} span.Ruller40 {mso-style-name:"Ruller4 תו"; mso-style-unhide:no; mso-style-locked:yes; mso-style-link:Ruller4; mso-ansi-font-size:11.0pt; mso-bidi-font-size:14.0pt; font-family:"Arial TUR","sans-serif"; mso-ascii-font-family:"Arial TUR"; mso-hansi-font-family:"Arial TUR"; mso-bidi-font-family:FrankRuehl; letter-spacing:.5pt; mso-ansi-language:EN-US; mso-fareast-language:EN-US; mso-bidi-language:HE;} p.Ruller41, li.Ruller41, div.Ruller41 {mso-style-name:"Ruller 4 ממוספר"; mso-style-unhide:no; mso-style-next:רגיל; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:justify; text-indent:0cm; line-height:150%; mso-pagination:widow-orphan; mso-list:l10 level1 lfo12; tab-stops:40.0pt list 45.35pt; mso-layout-grid-align:none; punctuation-wrap:simple; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:12.0pt; mso-bidi-font-size:14.0pt; font-family:"Garamond","serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-font-family:FrankRuehl; letter-spacing:.5pt;} span.Ruller50 {mso-style-name:"Ruller5 תו"; mso-style-unhide:no; mso-style-locked:yes; mso-style-link:Ruller5; mso-ansi-font-size:11.0pt; mso-bidi-font-size:14.0pt; font-family:"Arial TUR","sans-serif"; mso-ascii-font-family:"Arial TUR"; mso-hansi-font-family:"Arial TUR"; mso-bidi-font-family:FrankRuehl; letter-spacing:.5pt; mso-ansi-language:EN-US; mso-fareast-language:EN-US; mso-bidi-language:HE;} /* Page Definitions */ @page {mso-footnote-separator:url("13029960.t09.files/header.htm") fs; mso-footnote-continuation-separator:url("13029960.t09.files/header.htm") fcs; mso-endnote-separator:url("13029960.t09.files/header.htm") es; mso-endnote-continuation-separator:url("13029960.t09.files/header.htm") ecs; mso-endnote-numbering-style:alpha-lower;} @page Section1 {size:595.3pt 841.9pt; margin:2.0cm 89.85pt 72.0pt 89.85pt; mso-header-margin:1.0cm; mso-footer-margin:19.85pt; mso-title-page:yes; mso-even-header:url("13029960.t09.files/header.htm") eh1; mso-header:url("13029960.t09.files/header.htm") h1; mso-even-footer:url("13029960.t09.files/header.htm") ef1; mso-footer:url("13029960.t09.files/header.htm") f1; mso-first-header:url("13029960.t09.files/header.htm") fh1; mso-first-footer:url("13029960.t09.files/header.htm") ff1; mso-paper-source:0; mso-gutter-direction:rtl;} div.Section1 {page:Section1; mso-endnote-numbering-style:alpha-lower;} /* List Definitions */ @list l0 {mso-list-id:-132; mso-list-type:simple; mso-list-template-ids:-948285642;} @list l0:level1 {mso-level-tab-stop:74.6pt; mso-level-number-position:left; margin-left:74.6pt; text-indent:-18.0pt;} @list l1 {mso-list-id:-131; mso-list-type:simple; mso-list-template-ids:515436190;} @list l1:level1 {mso-level-tab-stop:60.45pt; mso-level-number-position:left; margin-left:60.45pt; text-indent:-18.0pt;} @list l2 {mso-list-id:-130; mso-list-type:simple; mso-list-template-ids:-968335612;} @list l2:level1 {mso-level-tab-stop:46.3pt; mso-level-number-position:left; margin-left:46.3pt; text-indent:-18.0pt;} @list l3 {mso-list-id:-129; mso-list-type:simple; mso-list-template-ids:-131071188;} @list l3:level1 {mso-level-tab-stop:32.15pt; mso-level-number-position:left; margin-left:32.15pt; text-indent:-18.0pt;} @list l4 {mso-list-id:-128; mso-list-type:simple; mso-list-template-ids:-2113641168;} @list l4:level1 {mso-level-number-format:bullet; mso-level-text:\F0B7; mso-level-tab-stop:74.6pt; mso-level-number-position:left; margin-left:74.6pt; text-indent:-18.0pt; font-family:Symbol;} @list l5 {mso-list-id:-127; mso-list-type:simple; mso-list-template-ids:-2117278024;} @list l5:level1 {mso-level-number-format:bullet; mso-level-text:\F0B7; mso-level-tab-stop:60.45pt; mso-level-number-position:left; margin-left:60.45pt; text-indent:-18.0pt; font-family:Symbol;} @list l6 {mso-list-id:-126; mso-list-type:simple; mso-list-template-ids:822240408;} @list l6:level1 {mso-level-number-format:bullet; mso-level-text:\F0B7; mso-level-tab-stop:46.3pt; mso-level-number-position:left; margin-left:46.3pt; text-indent:-18.0pt; font-family:Symbol;} @list l7 {mso-list-id:-125; mso-list-type:simple; mso-list-template-ids:-1038481136;} @list l7:level1 {mso-level-number-format:bullet; mso-level-text:\F0B7; mso-level-tab-stop:32.15pt; mso-level-number-position:left; margin-left:32.15pt; text-indent:-18.0pt; font-family:Symbol;} @list l8 {mso-list-id:-120; mso-list-type:simple; mso-list-template-ids:1996778542;} @list l8:level1 {mso-level-tab-stop:18.0pt; mso-level-number-position:left; margin-left:18.0pt; text-indent:-18.0pt;} @list l9 {mso-list-id:-119; mso-list-type:simple; mso-list-template-ids:998247300;} @list l9:level1 {mso-level-number-format:bullet; mso-level-text:\F0B7; mso-level-tab-stop:18.0pt; mso-level-number-position:left; margin-left:18.0pt; text-indent:-18.0pt; font-family:Symbol;} @list l10 {mso-list-id:145096731; mso-list-type:hybrid; mso-list-template-ids:-1295731228 1604089642 67698713 67698715 67698703 67698713 67698715 67698703 67698713 67698715;} @list l10:level1 {mso-level-style-link:"Ruller 4 ממוספר"; mso-level-tab-stop:45.35pt; mso-level-number-position:left; margin-left:0cm; text-indent:0cm;} @list l11 {mso-list-id:374744576; mso-list-type:hybrid; mso-list-template-ids:-328286200 1614568266 67698713 67698715 67698703 67698713 67698715 67698703 67698713 67698715;} @list l11:level1 {mso-level-number-format:hebrew-1; mso-level-tab-stop:39.7pt; mso-level-number-position:left; margin-left:0cm; text-indent:0cm; color:windowtext; mso-ansi-language:EN-US;} ol {margin-bottom:0cm;} ul {margin-bottom:0cm;} --> בבית המשפט העליון רע"פ 2996/13 רע"פ 4845/13 רע"פ 6926/13 לפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופטת ד' ברק-ארז המבקשת ברע"פ 2996/13: טטיאנה נייאזוב המבקש ברע"א 4845/13: ראובן אוזן המבקשת ברע"א 6926/13: מי טל מלול נריאן נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשות רשות ערעור על פסקי דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 17.4.13 בע"פ 12888-12-12 ומיום 26.6.13 בע"פ 48075-04-13 שניתנו על ידי השופטים ר' אבידע, י' צלקובניק וי' רז-לוי; ועל פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 10.9.13 בעפ"ת 34012-03-13 שניתן על ידי השופטים א' טל – סגן נשיא (כתארו אז), צ' דותן וש' בן שלמה תאריך הישיבה: כ"ה בס יון התשע"ד (23.6.2014) בשם המבקשת ברע"פ 2996/13: עו"ד רונן רבי; עו"ד אבישג הלאלי-אלגריסי בשם המבקש ברע"פ 4845/13: עו"ד בני נהרי; עו"ד שוש חיון בשם המבקשת ברע"פ 6926/13: עו"ד אלעד שור בשם המשיבה: עו"ד עדי שגב בשם שירות המבחן: עו"ס ברכה וייס פסק-דין השופט א' רובינשטיין : א. שלוש בקשות רשות ערעור שנדונו בחדא מחתא: הראשונה – רע"פ 2996/13 – בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בע"פ (ב"ש) 12888-12-12 מיום 17.4.13 (השופטים ר' אבידע , י' צלקובניק ו י' רז-לוי ); השניה – רע"פ 4845/13 – בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בת"פ (ב"ש) 48075-04-13 מיום 12.6.13, שניתן בהרכב זהה; השלישית – רע"פ 6926/13 – בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בעפ"ת 34012-03-13 (מרכז) מיום 10.9.13 (סגן הנשיא (כתארו אז) א' טל , והשופטים צ' דותן ו ש' בן שלמה ). עניינן של הבקשות חומרת העונש במקרי גרימת מוות ברשלנות. ב. המשותף לשלוש הבקשות – כל אחד מן המבקשים הורשע בבית משפט השלום בגרימת מוות ברשלנות, ונדון למאסר בפועל. הערעורים על חומרת העונש לבית המשפט המחוזי לעניין המאסר בפועל נדחה (ערעורה של המבקשת ברע"פ 2996/13 התקבל במידת מה והעונש קוצר כפי שיפורט). בקשות רשות הערעור לבית משפט זה הועברו לדיון בפני הרכב תלתא (בהחלטה מיום 14.8.13 לגבי הבקשה הראשונה ו השניה , ובהחלטה מיום 27.11.13 לגבי הבקשה השלישית , שתיהן מפי השופט ח' מלצר ), וביצוע עונשי המאסר של המבקשים עוכב עד להחלטה בבקשות. במוקד הבקשות, המתח בין חומרת התוצאה של מעשה העבירה בכל המקרים, והיא קיפוח חיי אדם, המצדיקה בהתאם למדיניות הענישה הנוהגת ענישה מאחורי סורג ובריח, לבין נסיבותיהם האישיות של המבקשים – אנשים נורמטיביים עד למקרה הטראגי, בעלי משפחות, כל אחד ואחת וסיפורם. רע"פ 2996/13 רקע ג. כנגד המבקשת ברע"פ 2996/13 (להלן נייאזוב ) הוגש כתב אישום לבית משפט השלום לתעבורה בקרית גת (גמ"ר 11446-08-10), המייחס לה עבירות של גרימת מוות ברשלנות לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א – 1961, ואי ציות לתמרור ב-37 (תמרור עצור, שעל פי לוח התמרורים העדכני מספרו 302) לפי תקנות 64(ד) ו-38(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961. על פי כתב האישום, ביום 14.5.10, בסמוך לשעה 13:45, נהגה נייאזוב ברכבה הפרטי בכביש 6 מכיוון צפון לדרום, כאשר עמה ברכב היו ציאלה סדיקוב ע"ה ואשה נוספת. במהלך הנסיעה, ירדה נייאזוב במחלף קריית גת המצטלב עם כביש 35 בכוונה לפנות שמאלה, לכיוון מזרח. באותה עת, נהג סרגיי אירקליס (להלן הנהג המעורב ) ברכב מסחרי מכיוון מזרח למערב בכביש 35. בהגיעה לצומת, לא צייתה נייאזוב לתמרור עצור שניצב בדרכה, נכנסה לצומת וחסמה את דרכו של הרכב המסחרי. הנהג המעורב לא הצליח לבלום, והתנגש בחזית רכבו בדופן השמאלי ברכבה של נייאזוב. בעקבות התאונה נהרגה סדיקוב ע"ה; הנוסעת הנוספת והנהג המעורב נחבלו חבלות של ממש. ד. בהכרעת דינו מיום 29.3.12 קבע בית משפט השלום לתעבורה (השופטת ר' בן יששכר שוורץ ), בעיקר על בסיס דו"ח הבוחן המשטרתי ועדותו של הנהג המעורב, את אלה: משהגיעה נייאזוב לצומת, נכנסה אליו בנסיעה שוטפת, מבלי ליתן דעתה לרכב המסחרי המתקרב משמאל, והבחינה בו לראשונה אך כאשר כבר היתה בתוך הצומת; שדה הראיה בטרם נכנסה אל הצומת איפשר לה להבחין בהתקדמותו של הרכב, ורשלנותה נעוצה בכך שלא עשתה כן; לא ניתן לייחס לנהג המעורב רשלנות תורמת, ואף אם כן, אין לכך השלכה לעניין אחריותה של נייאזוב; נייאזוב לא צייתה להוראות תמרור "עצור" והפרה את חובתה ליתן זכות קדימה לרכב המסחרי; אף אם ניתן היה לומר כי עצרה לפני התמרור, לא יצאה ידי חובתה ליתן זכות קדימה, שכן לא בחנה את מצב התנועה לפני שהשתלבה בכביש. בית המשפט הוסיף, כי חוות הדעת מטעם ההגנה, במסגרתה ביקש המומחה להטיל את האחריות לתאונה על הנהג המעורב, אינה מנומקת ואין בה כדי להפריך את גרסת התביעה. ה. בטרם גזר הדין, התקבל תסקיר (משלים) של שירות המבחן מיום 20.9.12. שירות המבחן התרשם, כי נייאזוב היא אישה נורמטיבית ואחראית שהביעה חרטה כנה וחווה רגשות אשם ודיכאון בשל אירוע התאונה. עוד התרשם השירות, כי שליחתה למאסר עלולה להביא לפגיעה ברווחתן של שתי בנותיה (כיום בנות 16 ו-17, שאחת מהן סובלת מקשיים רפואיים), נוכח היעדר יכולתו או רצונו של האב לטפל בהן לבדו. על כן המליץ השירות להעמיד את נייאזוב תחח פיקוחו למשך שנה, ולהטיל עליה עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות. בגזר הדין מיום 11.4.12 מנה בית המשפט מספר שיקולים, וביניהם עקרון קדושת החיים, אינטרס ההרתעה, מדיניות הענישה, רף הרשלנות ונסיבותיה האישיות של נייאזוב. נקבע, כי רף הרשלנות בנסיבות גבוה במיוחד, וזאת אף אם ניתן להניח כי נייאזוב עצרה לפני תמרור "עצור". כן ציין בית המשפט, כי אמנם נייאזוב היא אדם נורמטיבי ומעשיה מהוים מעידה חד-פעמית, אך אין בכך כדי להימנע מהטלת מאסר בפועל; זאת, בהתאם למדיניות הענישה הנוהגת במקרים אלה, לפיה יש להטיל עונש מאסר בפועל בהיעדר נסיבות חריגות המצדיקות סטיה מכך. נוכח האמור הוטלו על נייאזוב 8 חודשי מאסר בפועל, 6 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, פיצוי למשפחת הקרבן ופסילת רשיון נהיגה לתקופה של 10 שנים. ו. על תוצאות גזר הדין ערערה נייאזוב לבית המשפט המחוזי (בע"פ (ב"ש) 12888-12-12). ערעורה נסב בעיקר על הטענה, שבית משפט השלום לא ייחס משקל מספיק לנסיבותיה האישיות ולהמלצת שירות המבחן, ובייחוד להשלכות מאסרה על בנותיה. הוסיפה נייאזוב וטענה, כי רמת רשלנותה אינה גבוהה משום שעצרה את רכבה בטרם הכניסה לצומת, כהוראת תמרור "עצור". בתגובתה לערעור טענה המשיבה, כי בית המשפט לתעבורה מצא שלא ניתן לבסס את טענתה של נייאזוב כי הנהג המעורב תרם ברשלנותו לתאונה, וכי רמת רשלנותה גבוהה במיוחד בנסיבות. כן הוסיפה, כי בית המשפט שקל בכובד ראש את נסיבותיה האישיות של נייאזוב, ובכל זאת קבע כי הן אינן מצדיקות סטיה מהטלת מאסר בפועל, נוכח מגמת בתי המשפט להחמיר בענישה בכגון דא כחלק מן המלחמה בתאונות דרכים. בפסק דינו מיום 17.4.13 קבע בית המשפט המחוזי, ברוב דעות, כי נוכח מדיניות הענישה, נסיבותיה האישיות של נייאזוב אכן אינן מצדיקות להימנע מהשתת מאסר בפועל, ועם זאת מאפשרות הפחתה קלה בעונש – בחינת "אור בקצה המנהרה", כלשונו (עמ' 12 לפסק הדין) – כך שיעמוד על 7 חודשי מאסר בפועל, במקום 8 חודשים. אב"ד השופטת ר' אבידע סברה בדעת מיעוט, כי נסיבותיה האישיות של נייאזוב – ובייחוד הדאגה לרווחת בנותיה – יחד עם העובדה שהמדובר בנסיבות העניין ברשלנות רגעית, שכן נייאזוב עצרה בפני התמרור אך לא נתנה זכות קדימה לנהג המעורב, מצדיקות המרת עונשה ל-6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות. בקשת רשות הערעור ז. בבקשה נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר לא אימץ את דעת המיעוט, לפיה ניתן להפחית את העונש ל-6 חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות, וזאת ביחוד כדי לספק יציבות לבנותיה של נייאזוב. בתגובתה לבקשה טענה המשיבה, כי אין מקרה זה נכנס בגדרי הנסיבות החריגות בהן תישקל רשות ערעור בגלגול שלישי ביחס לחומרת העונש. לגופם של דברים הוסיפה, כי רף הרשלנות בנסיבות גבוה במיוחד, וטענותיה של נייאזוב בדבר רשלנותו של הנהג המעורב – שלא הוכחו – אינן גורעות מכך שלא צייתה לתמרור "עצור" בכניסה לצומת. המשיבה התייחסה לקושי הכרוך בשליחתם של המורשעים בגרם מוות ברשלנות למאסר בפועל, אך הדגישה כי נוכח תאונות הדרכים הרבות בכבישי המדינה, אין מנוס מכך. ח. לקראת הדיון התקבל בבית המשפט תסקיר משלים בעניינה של נייאזוב, מיום 16.6.13. בתסקיר נאמר, כי אבי הבנות לא נענה להזמנת שירות המבחן להעריך את יכולתו ההורית במצב בו תישלח נייאזוב למאסר בפועל. שירות המבחן התרשם, כי נייאזוב הצליחה לאחרונה להתייצב מבחינה נפשית, ושליחתה למאסר בפועל תפגע בהתקדמות זו. שירות המבחן חזר על המלצתו להעמיד את עונשה על 6 חודשים שירוצו בעבודות שירות, לצד צו מבחן שיאפשר ללוותה ולסייע לה בביצוע העונש ובהתמודדות עם מצבה. רע"פ 4845/13 רקע ט. המבקש ברע"פ 4845/13 (להלן אוזן ) הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מיום 18.6.11 שהוגש לבית משפט השלום לתעבורה באשקלון (גמ"ר 3677-06-11), המייחס לו עבירה של גרם מוות ברשלנות לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה. לפי הנטען בכתב האישום, ביום 14.3.11, בסביבות השעה 10:30, נהג אוזן ברכב מסחרי בחניה של מרכז מסחרי בקרית גת. באותו יום התקיים בסמוך למרכז המסחרי "יום שוק", ובו נוכחות ותנועה מוגברת של אנשים. לאחר שנכנס אוזן לחניה, החל לנסוע לאחור בלא נקיטת אמצעי זהירות כדי למנוע סיכון. באותה עת הלכה אילנה לנקרי ז"ל מאחורי רכבו של אוזן, לצידו של כביש החניה, בכיוון נסיעתו. אוזן, שנסע במהירות גבוהה במיוחד שאינה מתאימה לנסיעה לאחור, לא הבחין בה, פגע בה, הפילה על הכביש ועלה על גופה בגלגלי מכוניתו. כתוצאה מהתאונה נהרגה לנקרי ע"ה. על פי כתב האישום, לא נקט אוזן אמצעי זהירות כנדרש, נסע לאחור כ- 37.8 מטרים במהירות מסוכנת ובלתי סבירה ולא הבחין במנוחה, למרות שיכול היה לעשות כן על פי שדה הראיה ואמצעי הבטיחות שעמדו לרשותו. י. בטרם גזר הדין, הוגש לבית המשפט תסקיר שירות המבחן מיום 21.5.12. משיחה עם אוזן, התרשם שירות המבחן כי מדובר באדם נורמטיבי, בעל תפקוד תקין, ואשר אירוע התאונה מהוה חריג לדפוסי התנהגותו ולעברו התעבורתי. עוד צוין בתסקיר, כי – למרבה הצער – אוזן איבד את אמו בתאונת דרכים בשנת 1968 ואף שכל את בנו בתאונת דרכים שאירעה ב-2007. באשר לאירוע התאונה התרשם שירות המבחן, כי אוזן חש ייסורי מצפון, כאב וצער על מעשיו ומקבל עליו אחריות מלאה. כן צוין, כי הוא מתקשה לשוב לתפקוד תקין לאחר האירוע. נוכח האמור המליץ שירות המבחן להעמידו בצו מבחן למשך שנה, ולהטיל עליו עונש מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות. אוזן נשלח על ידי בית המשפט לממונה על עבודות שירות (תוך שצוין כי אין בכך כדי ללמד על גיבוש עמדה לעניין גזר הדין), אך לא הומלץ בשל מצב בריאותו (הודעת הממונה מ-6.2.13). יא. במסגרת הטיעונים לעונש טען בא כוח אוזן, כי נסיבות האירוע ונסיבותיו האישיות של אוזן אינן מצדיקות הטלת מאסר בפועל. באשר לנסיבות האישיות, הפנה בא כוחו של אוזן לעברו התעבורתי הנקי, לנסיבות חייו הטראגיות, למצבו הבריאותי הלקוי, לתרומתו לקהילה ולהבעת חרטה ולקיחת אחריות מצדו כלפי התאונה. בגזר הדין מיום 6.3.13 הטעים בית המשפט לתעבורה (השופטת ר' בן יששכר שוורץ ), כי בהיעדר נסיבות חריגות, כאשר קופחו חיי אדם בנהיגה רשלנית, מדיניות הענישה הנהוגה היא הטלת מאסר בפועל. הודגש, כי מלאכת גזר הדין קשה במיוחד מקום שמרבית המורשעים הם אנשים נורמטיביים הנושאים גם הם בתוצאות הטרגיות של התאונה, אך על בית המשפט להירתם למאבק כנגד המצב השורר בכבישי הארץ. באשר לנסיבות האירוע נקבע, כי אוזן התרשל ופעל בניגוד למצופה מנהג מן היישוב בנסיבות העניין. עוד צוין, כי רף הרשלנות אינו מן הנמוכים נוכח הנסיבות, ובין היתר המקום והשעה, בהם צפויה היתה תנועה ערה של הולכי רגל; מרחק הנסיעה לאחור; היעדר הסתייעות באמצעי בטיחות, וביחוד במראות הצד שבמכונית. בית המשפט שקל את נסיבות חייו הטראגיות של המבקש, אולם קבע, כי יש להעדיף בנסיבות את עקרון קדושת החיים, חיי הקרבן שנגדעו. הושתו איפוא על אוזן 6 חודשי מאסר בפועל, 6 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, פסילת רישיון נהיגה למשך 10 שנים, ופיצוי למשפחת המנוחה. יב. אוזן ערער על גזר הדין (עפ"ג 48075-04-13), בטענה כי בית המשפט לתעבורה סטה לחומרה ממסגרת הענישה המקובלת במקרים מעין אלה, וזאת ביחוד נוכח נסיבותיו האישיות והמלצתו החיובית של שירות המבחן. נטען כי לא ניתן משקל ראוי לנסיבות אלה במסגרת פסק הדין, וביחוד להיותו כיום בבחינת "שבר כלי" בשל האירועים הטראגיים שחוה בחייו, החל מתאונות הדרכים בהן שכל את אמו ואת בנו, וכלה באירוע הנידון. נוכח האמור שב ועתר המערער כי יומר עונשו לעבודות שירות. בפסק הדין מיום 26.6.13 סקר בית המשפט המחוזי את השתלשלות האירועים ומכלול הטענות, וקבע כי אין בנסיבות הצדקה להתערב בעונש שהוטל על אוזן. בקשת רשות הערעור יג. בקשתו של אוזן נסבה בעיקר על הטענה, כי נסיבותיו האישיות חריגות ביותר, באופן המצדיק המרת עונשו לעבודות שירות. בהקשר זה נטען, כי הפנייתו אל הממונה יצרה ציפייה שיוכל לרצות את עונשו בדרך של עבודות שירות, ביחוד לאחר התסקיר שהמליץ על כך. בתגובתה לבקשה טענה המשיבה, כי אין מקום למתן רשות ערעור, כאשר לרוב אין בית המשפט נוהג ליתן רשות כזאת בהשגה על חומרת העונש. כן הוסיפה המשיבה, כי היא מודעת לנסיבות חייו הטראגיות של אוזן, אך למול נסיבות אלה עומדת רשלנותו שאינה מצויה ברף הנמוך, כקביעת בתי המשפט הקודמים. אשר לציפייה שנוצרה בעקבות הפנייתו לממונה על עבודות שירות, טוענת המשיבה כי בית המשפט לתעבורה ציין מפורשות שאין בכך כל הבטחה, וכי ממילא אין בהזמנת חוות דעת הממונה כדי לחייב את בית המשפט בגזירת הדין. רע"פ 6926/13 רקע יד. המבקשת ברע"פ 6926/13 (להלן נריאן ) הורשעה על פי הודאתה בכתב אישום מיום 22.2.11 (גמ"ר 8751-02-11, בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקוה), המייחס לה עבירה של גרימת מוות ברשלנות לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה. על פי כתב האישום, ביום 22.11.10, בסביבות השעה 9:55, נהגה נריאן בקטנוע בדרך הים ברחובות, מכיוון מזרח למערב, בנתיב הימני מבין שני הנתיבים בכיוון נסיעתה. תנאי הדרך בעת התאונה מתוארים בכתב האישום כך: כביש אספלט תקין ויבש, דו מסלולי, בעל שני נתיבי נסיעה לכל כיוון; בין המסלולים מפריד אי-תנועה מצויר; מדרכה לצד הכביש בכיוון נסיעתה של נריאן, ושול אספלט לצד הכביש בכיוון הנגדי; שדה ראיה פתוח של 200 מטרים לפחות בכיוון הנסיעה; קטע דרך במעבר בין דרך עירונית לדרך בינעירונית. על פי המתואר, נסעה נריאן בעת התאונה במהירות שאינה פחותה מ- 80 קמ"ש . באותה עת הלך וונדה גמבר ע"ה (להלן המנוח ) על שול האספלט שלצד הכביש בכיוון הנגדי לנסיעתה של נריאן. המנוח ירד אל הכביש והחל לחצותו בהליכה רגילה, שלא במעבר חציה. המנוח חצה את שני מסלולי התנועה בכיוון הנגדי לנסיעתה של נריאן, חצה את אי-התנועה המצויר והחל לחצות את שני הנתיבים בכיוון הנגדי. הוא הספיק לחצות את הנתיב השמאלי בכיוון נסיעתה של נריאן והגיע אל הנתיב הימני. נריאן המשיכה בנסיעתה מבלי שהאטה או בלמה, ופגעה במנוח. כתוצאה מהפגיעה ספג המנוח פציעות קשות, פונה לבית החולים ונפטר מפציעותיו כעבור ארבעה ימים, ביום 26.11.10. כתוצאה מהתאונה נגרמו לנריאן שבר ביד שמאל, שיניים שבורות ושפשוף בבטן. כתב האישום ייחס לנריאן רשלנות בשל כך שלא שתה ליבה לדרך ונהגה בקלות ראש, לא הבחינה במנוח או הבחינה בו באיחור רב למרות שדה הראיה הפתוח, ולא האטה או בלמה. טו. בתסקיר שירות המבחן בעניינה של נריאן מיום 27.3.12, התרשם השירות כי מדובר באשה נורמטיבית, וכי אירוע התאונה הוא לגביה טראומטי ומצטרף לשורת משברים עמה התמודדה בשנים שקדמו לתאונה, ובהם מות אמה, והליכי הפירוד מבעלה. השירות התייחס בהרחבה למצבה של בתה בת ה-2 (כיום בת 4) ולהשלכות האפשריות של הטלת מאסר בפועל על חייה. נוכח האמור המליץ שירות המבחן להעמיד את נריאן בפיקוחו למשך שנה, ולהטיל עליה עונש מאסר בעבודות שירות. במסגרת הטיעונים לעונש התייחסה המשיבה לנסיבותיה האישיות הקשות של נריאן ולנסיבות ביצוע העבירה – וביחוד למהירות נסיעתה ולעובדה שהמנוח לא קפץ לכביש אלא חצה בהליכה – ועתרה להטלת מאסר בפועל. נטען, כי מדיניות הענישה הנהוגה בכגון דא היא הטלת מאסר כזה, ואין הנסיבות מצדיקות סטיה מכך. נריאן טענה, כי מדובר במקרה חריג המצדיק סטיה ממדיניות זו, נוכח רשלנותו התורמת של המנוח ומחדלים שונים בכביש, וכן בשל נסיבותיה האישיות החריגות. באשר לרף הרשלנות, צירפה נריאן חוות דעת משטרתית, לפיה בנתיב הנגדי ניצב תמרור המורה על מהירות של 50 קמ"ש – שכן מדובר בדרך עירונית – ואילו בנתיב נסיעתה מוצב תמרור המעיד על סיומה של דרך עירונית אשר קובע מהירות מותרת של 80 קמ"ש , מהירות שבה לא יכלה, כך לדבריה, לבלום או להאט. כן צוין בחוות הדעת, כי בסמוך למקום התאונה ניצב עץ המסתיר את שדה הראיה במקום. עוד טענה נריאן, כי המנוח חצה את הכביש שלא במעבר חציה, וכל נהג סביר היה פועל כפי שפעלה בנסיבות. לבסוף טענה, כי נסיבותיה האישיות, וביחוד הדאגה לרווחת בתה, מצדיקות הטלת מאסר בדרך של עבודות שירות. טז. בגזר הדין מיום 10.2.13 קבע בית המשפט (השופטת מגי כהן ), כי מדיניות הענישה הנוהגת אינה מאפשרת – חרף הנסיבות החריגות – להימנע מהטלת עונש מאסר בפועל. באשר לנסיבות התאונה נאמר, כי העץ הניצב בצד הדרך מצוי מצד ימין לנתיב הימני ואשר על כן לא הפריע לנריאן להבחין במנוח, וכן שאף כי המנוח תרם ברשלנותו לקרות התאונה, הנה במהירות בו נסעה נריאן ניתן היה למנוע את התאונה. הוטלו על נריאן 8 חודשי מאסר בפועל בצירוף מאסר על תנאי של 12 חודשים למשך 3 שנים ופסילת רישיון למשך 12 שנה. יז. כנגד גזר הדין הגישה נריאן ערעור (ת"פ 34012-03-13) שהופנה כנגד חומרת העונש ותקופת הפסילה. הערעור נסב על הטענה, כי נסיבות התאונה מלמדות על רף רשלנות נמוך נוכח רשלנותו התורמת של המנוח. כן נטען, כי לא הובאו בחשבון נסיבותיה האישיות וביחוד ההשפעה הצפויה של עונש מאסר בפועל על בתה הפעוטה. בפסק דינו מיום 10.9.13 קבע בית המשפט המחוזי, כי אין עילה להתערבות בגזר דינו של בית המשפט לתעבורה. לא נתקבלה טענת הרשלנות הנמוכה ונקבע כי חרף נסיבותיה האישיות של נריאן, צדק בית המשפט לתעבורה בקביעתו כי אין הצדקה לסטות ממדיניות הענישה המקובלת. בקשת רשות הערעור יח. בבקשת רשות הערעור נטען, כי נסיבותיה האישיות של נריאן, וכן נסיבות התאונה, מצדיקות המרת עונשה לעבודות שירות. אשר לנסיבות התאונה, הודגשו כשלים הנדסיים במקום התאונה יחד עם רשלנותו התורמת של המנוח. אשר לנסיבותיה האישיות, הפנתה נריאן למקרים אחרים של גרימת מוות בנהיגה רשלנית, בהם הוטלו עונשי מאסר בעבודות שירות. כן חזרה והדגישה, כי בתה זקוקה לה, שכן אין אביה מסוגל או מעוניין לטפל בה לבדו. בתגובה לבקשה טענה המשיבה, כן אין זו מעוררת שאלה כללית החורגת מנסיבות המקרה, והמצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי. לגופו של עניין נטען, כי נסיבות המקרה מלמדות שרף הרשלנות בנסיבות אינו רגעי, אלא כי מדובר ברשלנות גבוהה. עוד נטען, כי בתי המשפט הקודמים שקלו בכובד ראש את נסיבותיה האישיות של נריאן. דיון מיום 23.6.14 יט. בדיון בפנינו חזרו באי כוח המבקשים על עיקרי טענותיהם. בא כוחה של נייאזוב הדגיש את החשש לפגיעה ברווחת בנותיה אם תישלח אמן למאסר בפועל, גם נוכח חוסר נוכחותו של האב בחייהן. מטעם שירות המבחן, ציינה עו"ס וייס, כי יש לבדוק מול רשויות הרווחה את יכולותיו של האב כנושא תפקיד הורי כלפי הבנות, וכי לעת עתה נראה כי אין גורמים משפחתיים אחרים העשויים לקחת על עצמם את נטל הטיפול בבנות. כן הדגישה, כי דווקא כאשר מצויות הבנות בגיל ההתבגרות, לניתוק מאמן עלולות להיות השלכות משמעותיות. בא כוחו של אוזן ציין את נסיבותיו הייחודיות שפורטו מעלה, ובפרט התייחס למצבו הרפואי ולנטילת אחריות מצדו לאירוע התאונה. כן הוסיף, כי הזמנת חוות דעת של הממונה על עבודות שירות – אף כי אין הדבר מחייב את בית המשפט בהטלת גזר דין – יצרה אצל אוזן ציפיה. בא כוחה של נריאן הביא בפנינו מספר מקרים של גרימת מוות ברשלנות, בהם הוטל על הנאשם עונש מאסר בעבודות שירות. כן הביא מחוות הדעת מטעם הבוחן המשטרתי לעניין הכשלים ההנדסיים בכביש, והתייחס לרשלנותו התורמת של המנוח. כ. באת כוח המשיבה טענה, כי אין שלושת המקרים מצדיקים מתן רשות ערעור בגלגול שלישי, וכי הנסיבות אינן מצדיקות סטיה ממדיניות הענישה הנוהגת, חרף הקושי הטמון בהטלת עונשי מאסר בפועל על המבקשים, אנשים נורמטיביים ונעדרי עבר פלילי. תוך כך ציינה את משפחות המנוחים שחרב עליהם עולמם, את עקרון קדושת החיים ואת הצורך להיאבק בתופעת תאונות הדרכים הקטלניות בכבישים. אשר ל נייאזוב , הדגישה באת כוח המשיבה, כי חרף הקושי, נראה כי בנותיה לא יישארו ללא מסגרת תומכת. אשר ל אוזן , הודגשה מידת רשלנותו בהתחשב בנסיבות ובמרחק נסיעתו לאחור, ונטען כי בעקבות כך, לא ניתן להסתפק בעונש מאסר בדרך של עבודות שירות, חרף נסיבותיו האישיות הטראגיות. אשר ל נריאן נטען, כי בעוד אין חולק כי למנוח רשלנות תורמת בנסיבות, מידת רשלנותה של נריאן גבוהה במיוחד שכן לא ניסתה לעצור או לבלום. ביחס לנסיבותיה האישיות של נריאן, ובפרט רווחת בתה, טענה בא כוח המשיבה כי קיים גורם שיוכל לטפל בדמות אביה של נריאן, סב בתה, וכי בנסיבות אלה אין הצדקה להמרת עונש מאסרה לעבודות שירות. הכרעה לאחר העיון החלטנו שלא להיעתר לבקשות. הן תחומות במובהק לעניינם של הצדדים, ואינן מעוררות שאלה משפטית כללית או בעלת חשיבות ציבורית, ומשכך אין הן מצדיקות מתן רשות ערעור בגלגול שלישי. אכן, הן הועברו להרכב מתוך מצוקותיהם האישיות המשפחתיות של שלושת המבקשים, וניתן להם יום נוסף בבתי המשפט, אך לא שוכנענו כי יש מקום לשנות ממדיניות הענישה הנוהגת. ההשגה על חומרת העונש אינה מהוה עילה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי למעט מקרים חריגים, בהם העונש שהושת על המבקש סוטה באופן ניכר ממדיניות הענישה הראויה והמקובלת (ראו, לאחרונה, רע"פ 4491/14 סורן נ' מדינת ישראל (29.6.14) בפסקה 7 והאסמכתאות שם). העונשים שהוטלו על המבקשים אינם בכלל אלה. בשל רף הרשלנות המשתקף מנסיבות התאונות וחרף הנסיבות האישיות; הם משקפים את הצורך במאבק בקיפוח חיי אדם בדרכים, המהוה, למרבה הצער, תופעה שכיחה במחוזותינו, ומדיניות הענישה משקפת את היחס לקדושת חיי אדם. האמת תורה דרכה, כי הענישה במקרי גרימת מוות ברשלנות בגדרי תאונות דרכים או תאונות אחרות היא אתגר קשה, שכן עסקינן ככלל בנאשמים נורמטיביים שמעדו והתרשלו בהיסח הדעת של רגע, וחרב עולמן של שתי משפחות; בראש וראשונה, וברמה עילאית, של משפחת הקרבן שקופדו חייו בשל רשלנות; אליה נכמר הלב. אך במרבית המקרים ישנה גם טראומה לפוגע ולמשפחתו, לא רק בשל הענישה אלא בשל המעשה, ומאמינים אנו איפוא כי הנאשמים מתייסרים אף הם, בכלל וגם בפרשה שלפנינו. כפי שאמרו זאת בתי המשפט הקודמים בתיקים אלה שלפנינו, מלאכת גזירת הדין בכגון דא קשה היא מן הרגיל, וכדברי הנשיא שמגר בר"ע 530/84 שפר נ' מדינת ישראל , פ"ד לח (4) 162, 163 "...שאנו דנים בעבירה שאינה כרוכה בפגמים מוסריים או בשחיתות, אלא ביטויה כידוע לכולנו, באופן התנהגותו של האדם הנוהג ברכב". מכל מקום, בנסיבות אלה של אבדן חיים, לעובדת מותם של הקרבנות ולקדושת חייהם נודעת חשיבות רבה בענישה; עוד משכבר הימים כתב מ"מ הנשיא זילברג (ע"פ 211/66 שפירא נ' היועץ המשפטי לממשלה , פ"ד כ(3) 375, 382, (1966)) דברים אלה שלא פג טעמם: "לי נראה כי הוראת המינימום האמורה בסעיף 64 של פקודת התעבורה (נוסח חדש) באה לטעת בלב האזרח יחס של הכרת כבוד מיוחדת בפני קדושת החיים, ולכן משהוכחה רשלנותו של הפוגע הממית שומה עלינו להטיל עליו עונש מאסר, חוץ אם אשמתו היא כקליפת השום ממש – דבר שלא אירע במקרה שלפנינו". על כן ההתחשבות בנסיבות האישיות לפטור ממאסר בפועל תהא במקרים חריגים, וכמובן תוך הבאה בחשבון של מידת הרשלנות בכל מקרה ספציפי). לא למותר להזכיר כאן, כי בהצעת חוק העונשין (תיקון מס' 119) (עבירות המתה), תשע"ד – 2014, הצעות חוק – הממשלה תשע"ד 862 (9.7.14), הוצע (עמ' 875) להוסיף לחוק את סעיף 304 א' שעניינו "גרימת מוות ברשלנות בנסיבות מחמירות" למקרי סטיה ניכרת מהתנהגות סבירה ותוך מודעות - ב"תג ענישה" של חמש שנים, וראו דברי ההסבר שם. כב. גם בנידון דידן המבקשים כולם אנשים נורמטיביים, אנשי משפחה, ובעלי נסיבות אישיות לא פשוטות, אם בשל המצב המשפחתי הכרוך בילדי נייאזוב ונריאן ואם בשל העבר המשפחתי הקשה של אוזן. חרף זאת לא ראינו להיעתר לבקשות לגופן. החובה לשמור על חוקי התנועה היא בחינת "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" ( דברים ד', ט"ו), שמירה לא רק על חייו של אדם עצמו אלא גם על חיי הזולת. בית משפט זה חזר ושנה את המדיניות השיפוטית בכגון דא; אכן, ברע"פ 548/05 מאירה לוין נ' מדינת ישראל (2006), המובא תדיר על-ידי סנגורים בתאונות דרכים, הוחלט ברוב דעות, אליו השתייכתי עם השופט ג'ובראן כנגד דעתה החולקת של השופטת פרוקצ'יה , שלא להטיל מאסר בפועל. אמנם ציינתי את המדיניות בכגון דא, לפיה "דינם של המורשעים בגין (גרימת מוות ברשלנות – א"ר) תקופת מאסר מאחורי סורג ובריח, והחריגים לכך נדירים", ובהמשך נאמר: "אכן, מרבית המורשעים בעבירות אלה – מן הסתם – הם אנשים מן היישוב, מה שקרוי נורמטיביים, אלא שנמצא לבתי המשפט לנסות להרתיע את הנוהגים בכביש מעבירות על-ידי המודעות כי אם יתרשלו ויפגעו בזולת, דינם מאסר. נוכח ההפקרות המרובה בכבישים, קיפודם של חיי אדם, השבר הנורא שאין לו מרפא ואיחוי הפוקד את משפחות הקרבנות, ותחושת אין האונים החברתית אל מול המס שגובות תאונות הדרכים מחברה שאינה חסרה קרבנות בטרור ובקרב, מבקשים גם בתי המשפט לתרום תרומה צנועה בדמות גזרי הדין המחמירים. האם יש בכך תועלת של ממש? האם ההרתעה פועלת? האם יש תרומה למאבק בתאונות הדרכים בגזרי דין שעניינם מאסר אנשים נורמטיביים בקרב חברה עבריינית שאינה מקומם? התשובה לכך אינה ברורה. אבל היש עצה אחרת להרתיע את מופקרי הכביש, אם צעירים שלגמו לגימה יתרה, אם אחרים? גם לכך אין תשובה מניחה את הדעת, וכל עוד לא עלה רעיון מועיל יותר, חובת בתי המשפט להמשיך במדיניות בחינת בית שמאי". באותו עניין ספציפי הטתה את הכף מבחינתי במידה רבה נכות פסיכיאטרית של 75% שהוכרה למבקשת שם. ואולם, ברע"פ 8576/11 מזרחי נ' מדינת ישראל (2012) (וראו גם דנ"פ 1391/12 מזרחי נ' מדינת ישראל (2012)) (להלן עניין מזרחי ) , שבנו ושיננו את המדיניות השיפוטית . יצויין כי בע"פ 6755/09 אלמוג נ' מדינת ישראל (2009) נאמר מפי השופט הנדל: "נדמה שקיימים שלושה כללים מנחים בסוגיית הענישה הראויה בעבירה של גרימת תאונת דרכים קטלנית ברשלנות. האחד , ראוי לגזור על נאשם עונש מאסר בפועל ופסילה מלנהוג לתקופה הולמת, הן בשל עקרון קדושת החיים והן משיקולי הרתעה. השני , בדרך-כלל הנסיבות האישיות של הנאשם בעבירה זו אינן בעלות משקל כבעבירות אחרות המלוות בכוונה פלילית, הן בשל אופייה המיוחד של העבירה הנדונה והן בשל ביצועה השכיח גם ע"י אנשים נורמטיביים. השלישי , אמת המידה הקובעת בעבירה זו היא דרגת הרשלנות". דברים אלה צוטטו מפי המשנָה לנשיא נאור ברע"פ 2955/12 הרמוס נ' מדינת ישראל (2012) (להלן עניין הרמוס ), שם הובאו גם מדברי השופט לוי בע"פ 4300/09 בן רובי נ' מדינת ישראל (2009), על "המצב הבלתי נסבל בכבישי ישראל, שאת מחירו משלמים רבים בחייהם, כמעשה של יום יום. מצב זה אינו נובע מגזירת שמים, הואיל ובחלקו הארי נגרם עקב התנהגות רשלנית של נהגים אשר אינם מקפידים לקיים כללי בטיחות בסיסיים". כג. ומדוע "ייענשו" בנות נייאזוב ונריאן על מעשי אמותיהן? האתוס היהודי שולל ענישה בין דורית; "בן לא ישא בעון האב והאב לא ישא בעון הבן" ( יחזקאל יח, כ). במקום אחר ובהקשר אחר עמדתי על המתח האמור בין המקורות ודרכי יישובו (בבג"ץ 9353/08 אבו דהים נ' אלוף פיקוד העורף (2009), בפסקאות ד-ה לחוות דעתי; לסקירה נוספת ברוח זו ראו ע"מ (ירושלים) 464/03 פלמוני נ' אלמוני (2004), בפסקאות 70-62 לפסק דינו של השופט – כתארו אז – מ' דרורי ) . אך לא בכך עסקינן כאן; ענייננו בסיטואציה עצובה, שבה עלול להיגרם סבל לבנות בשל מאסר האם, אך אין מטילים חלילה "עונש" על הבנות, והדבר דומה, למרבה הצער למצבים אחרים, לא מעטים, שבהם משנאסר אדם סובלת משפחתו. אולם לא בזאת ענייננו. כד. אבקש בנקודה זו להדגיש את אחריותן וחשיבות תפקידן של רשויות הרווחה במעקב נמשך והדוק אחר הטיפול בבנותיהן של נייאזוב ושל נריאן (ראו לעניין זה חוות דעתה של השופטת ד' ברק ארז בעניין הרמוס . כאמור, הקושי העיקרי שניצב בפנינו הוא ניתוק הבנות מאמותיהן, במצב של חסר בתמיכה המשפחתית האחרת, בדמות האב. הנה דברים שנאמרו בחוות דעתי בעניין הרמוס הנזכר: "לא אכחד ... ראיתי לנגד עיניי את ילדי המבקשת ואת אשר ייגרם להם במאסר אמם, והתלבטתי; אך הכף הוכרעה אל נכון כדעת חברתי המשנה לנשיאה. כל שאוכל להטעים הוא, כי מעבר לחובתן של רשויות הרווחה, יש חובה בדין ובמוסר לאבי הקטינים, לעשות כל שלאל ידו כדי לטפל בילדיו בעת היעדרה של אמם בשל מאסרה ". כה. סוף דבר - אין ספק, וכמתואר מעלה, כי האירועים הקשים הטביעו חותמם בחיי המבקשים, החווים את תוצאות התאונה. ואולם ממול לנגד עינינו חיי המנוחים שנקטעו באבם ועקרון קדושת החיים, עקרון יסוד במורשתנו המשפטית, העברית והישראלית, ומן המפורסמות שאינן צריכות ראיה, וסבל משפחת הקרבנות. סוף דבר: משקופחו חיי אדם ברשלנותו של נהג, המדיניות השיפוטית היא מאסר בפועל, בהיעדר נסיבות אישיות חריגות מאוד המצדיקות זאת. קשיים אישיים ומשפחתיים הכרוכים בכניסה למאסר הם אינתרנטיים למצב, ועל כן ככלל לא ייראו אלה כנסיבות להקלה (עניין אלמוג; עניין מזרחי; עניין הרמוס ). בשלושת המקרים שבפנינו נראה כי רף הרשלנות היה גבוה, ואין בנסיבות האישיות – מצערות ככל שיהיו – כדי להימנע מהטלת עונש מאסר בפועל. אדרש כעת בקצרה לכל מקרה בנפרד. מן הכלל אל הפרט רע"פ 2996/13 כו. נציין כי על שלושת המקרים שבפנינו אין תיקון 113 לחוק העונשין חל, על פי מועדי הכרעת הדין אל מול כניסתו לתוקף. במקרה של המבקשת נייאזוב , אף אם ניתן להניח, עצרה בסמוך לתמרור עצור, נעוצה רשלנותה, כפי שנקבע בבתי המשפט הקודמים, בכך שלא נתנה זכות קדימה לרכב המעורב שנע משמאלה, אף כי שדה הראיה שברשותה איפשר לה לראותו ולעצור בטרם חצתה את הצומת. חוות הדעת שהוגשה מטעמה של נייאזוב, ובה הוטלה האחריות לתאונה על הרכב המעורב, לא נומקה דיה. אשר לנסיבותיה האישיות, הן אינן מצדיקות סטיה ממדיניות הענישה הנוהגת. מקריאת תסקירי שירות המבחן, ניכר כי אכן מדובר באשה נורמטיבית, החווה סבל רב בעקבות התאונה, בה נהרגה חברתה. לכך יש להוסיף כמובן את הדאגה לרווחת בנותיה, המצויות בגיל ההתבגרות, גיל משמעותי מבחינה התפתחותית, כדבריה של עו"ס וייס, ללא שהאב מגלה נכונות להירתם למשימת הטיפול בהן. ואולם, עם כל הצער שבדבר, אין בכוחן של נסיבות אלה לשנות מן התוצאה אליה הגיעו בתי המשפט הקודמים, כפי שפורט מעלה. כאמור, יש לבקש מאוד כי רשויות הרווחה ילוו את בנותיה של נייאזוב בתקופת מאסרה. רע"פ 4845/13 כז. אשר למבקש אוזן , מצטיירת ניגודיות הבולטת לעין בין נסיבות חייו הטראגיות מזה, לבין מידת רשלנותו הבולטת בחומרתה בפרשה מזה. למקרא התסקירים אין חולק, כי אוזן הוא איש משפחה ובעל זכויות רבות, כמתואר מעלה, לרבות התנדבות בקהילה; ואולם נסיבות התאונה אינן מאפשרות לסטות ממדיניות הענישה הנהוגה. כמתואר, נסע המבקש לאחור למרחק משמעותי ( 37 מטר ), במהירות בלתי סבירה לנסיעה מסוג זה, בחניה של מרכז מסחרי הומה אדם ומבלי להיעזר באמצעי זהירות המותקנים ברכבו. כח. אשר לטענתו של אוזן, כי הזמנת חוות דעת של הממונה יצרה אצלו ציפיה: אזכיר תחילה, כי הממונה לא אישר התאמתו לעבודות שירות בנסיבותיו. במישור הכללי יש להדגיש, כי אמנם הזמנת חוות דעת מטעם הממונה על עבודות שירות יוצרת ציפיה מסוימת, וכשלעצמי מפציר אני בבתי המשפט שלא להזמין חוות דעת ממונה, אלא אם כן נטייתם הברורה היא לכיוון זה. עם זאת, במובן המשפטי, אין בעצם הזמנת חוות הדעת כדי לכבול את ידיו של בית המשפט הגוזר את דין הנאשם, לא כל שכן כאשר בית המשפט מציין זאת מפורשות בהחלטתו. נזדמן לי לומר, כי "מטבע הדברים, כשמזמין בית המשפט חוות דעת לגבי נאשם מאת הממונה על עבודות שירות, יש בכך אינדיקציה לכיוון מסוים, וציפיה אנושית (גם אם לא – מכל וכל – אינטרס הסתמכות במובן המשפטי)" (ע"פ 6294/05 חובב נ' מדינת ישראל (2006), בפסקה ב' לחוות דעתי); אך נאמר שם בהמשך, כי "אין בכך כדי לומר כי אין בית משפט יכול לשנות דעתו משעיין, או נפרשה לפניו תמונה מלאה יותר, כל עוד לא הכריע" (וראו גם דברי השופט דנציגר בע"פ 8704/08 הייב נ' מדינת ישראל (2009) בפסקה 10 לחוות דעתו; וכן ראו, לאחרונה, רע"פ 3026/14 רימן נ' מדינת ישראל (4.5.2014), בפסקה 12). ואחר כל אלה – לטעמי ככלל כל הזהיר במשלוח לממונה הרי זה משובח בראש וראשונה, במישור האנושי כלפי הנאשם, וגם טרחת הממונה ראויה להתחשבות. רע"פ 6926/13 כט. ההכרעה בבקשה זו לוותה בהתלבטות רבה, שנבעה הן מן העבודה, כי המנוח תרם באופן מסוים לתוצאה, והן בשל הדאגה לרווחת בתה הפעוטה של המבקשת נריאן . אשר לנסיבות התאונה, חרף רשלנותו של המנוח, לא נוכל להתערב בקביעה כי מידת רשלנותה של נריאן מצויה ברף הגבוה, היא לא ניסתה לבלום או להאט, ונדמה כי לא הבחינה במנוח, אף ששדה הראיה שברשותה איפשר לה לעשות כן. בהקשר זה אוסיף, כי הכשלים הקיימים בכביש, שצוינו בחוות דעתו של הבוחן המשטרתי, אינם משנים ממסקנה זו: אשר לעץ הניצב בצד הדרך נקבע, כי זה לא הסתיר את שדה הראיה של המבקשת. וביחס לתמרורי המהירות; אכן, היא נסעה במהירות שאינה חורגת מן המותר "פורמלית", ואולם נסיעה במהירות המותרת אינה חזות הכל; על כל נהג לפעול בהיגיון, בדריכות ובהתאם למצב הקיים בכביש . חוששני, כי נריאן לא פעלה כך. אשר לנסיבותיה האישיות, אין ספק כי ניתוק ילדה בת 4 מאמה לתקופת חודשים נעשה בלב כבד. בהקשר זה יש לקוות כי אביה של נריאן, יוכל למלא – כטענת המשיבה – את תפקיד המטפל העיקרי, וכאמור מעלה קיימת חשיבות מיוחדת אף כאן לתפקידן של רשויות הרווחה במעקב אחר שלומה ורווחתה של הפעוטה. כללם של דברים ל. סופו של דבר, שאין בידינו להיעתר לבקשות רשות הערעור. עונשי המאסר שהוטלו על המבקשים יעמדו בעינם. המבקשות נייאזוב ונריאן יתייצבו לתחילת ריצוי המאסר בפועל, ביום 19.10.14 לא יאוחר מהשעה 10:00 בבית הסוהר "נוה תרצה" במתחם איילון, והמבקש אוזן יתייצב באותו יום עד השעה 10:00 בבית הסוהר "דקל" בבאר שבע, או על פי החלטת שירות בתי הסוהר. על המבקשים להצטייד בתעודת זהות, ובידיהם לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר. ש ו פ ט השופט ס' ג'ובראן : אני מסכים. ש ו פ ט השופטת ד' ברק ארז : אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' רובינשטיין. ניתן היום, י"ז באב תשע"ד (13.8.2014). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13029960_T09.doc מש / + חכ/ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

בבית המשפט העליון רע"פ 2996/13 לפני: כבוד השופט ח' מלצר המבקשת: טטיאנה נייאזוב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 17.04.2013 ב-ע"פ 12888-12-12, שניתן בהרכב: כב' השופטת ר' אבידע, כב' השופט י' צלקובניק, וכב' השופטת י' רז-לוי בשם המבקשת: עו"ד רונן רבי בשם המשיבה: עו"ד עידית פרג'ון החלטה 1. בקשת רשות הערעור תובא לדיון בפני הרכב תלתא, ותשמע בפני אותו מותב אשר ידון ב-רע"פ 4845/13. 2. עונש המאסר בפועל, אשר הושת על המבקשת – יעוכב עד להכרעה בבקשת רשות הערעור. ניתנה היום, ‏ח' באלול התשע"ג (‏14.08.2013). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13029960_K05.doc עכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

בבית המשפט העליון רע"פ 2996/13 - ב' לפני: כבוד השופט ח' מלצר המבקשת: טטיאנה נייאזוב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל הודעת המשיבה מתאריך 14.05.2013 בשם המבקשת: עו"ד רונן רבי בשם המשיבה: עו"ד עידית פרג'ון החלטה 1. נוכח הודעת המשיבה, שירות המבחן מתבקש להכין תסקיר משלים ביחס למבקשת, אשר יוגש עד לתאריך 19.06.2013. המשיבה תגיש את תגובתה לבקשת רשות הערעור בתוך 14 ימים מיום הגשת התסקיר המשלים הנ"ל. 2. עונש המאסר בפועל שהושת על המבקשת יעוכב עד להחלטה אחרת. מובהר בזאת, כי יתר חלקי גזר הדין אינם מעוכבים. ניתנה היום, ‏י' בסיון התשע"ג (‏19.05.2013). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13029960_K04.doc עכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

בבית המשפט העליון רע"פ 2996/13 - ב' לפני: כבוד השופט ח' מלצר המבקשת: טטיאנה נייאזוב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשת המבקשת מתאריך 6.5.13 להורות על הגשת תסקיר משלים בשם המבקשת: עו"ד רבי רונן החלטה המשיבה תגיש את תגובתה לבקשה במאוחד עם תגובתה לבקשת רשות הערעור, וזאת עד לתאריך 19.5.2013. ניתנה היום, ‏כ"ז באייר התשע"ג (‏7.5.2013). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13029960_K03.doc מה מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

בבית המשפט העליון רע"פ 2996/13 לפני: כבוד השופט ח' מלצר המבקשת: טטיאנה נייאזוב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 17.04.2013 ב-ע"פ 12888-12-12, שניתן על ידי כב' השופטת ר' אבידע, כב' השופט י' צלקובניק וכב' השופטת י' רז-לוי בשם המבקשת: עו"ד רונן רבי החלטה המשיבה תגיש את תגובתה לבקשת רשות הערעור עד לתאריך 19.05.2013. ניתנה היום, ‏כ"ה באייר התשע"ג (‏05.05.2013). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13029960_K02.doc עכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

<!-- /* Font Definitions */ @font-face {font-family:Century; panose-1:2 4 6 4 5 5 5 2 3 4; mso-font-charset:0; mso-generic-font-family:roman; mso-font-pitch:variable; mso-font-signature:647 0 0 0 159 0;} @font-face {font-family:"Cambria Math"; panose-1:2 4 5 3 5 4 6 3 2 4; mso-font-charset:1; mso-generic-font-family:roman; mso-font-format:other; mso-font-pitch:variable; mso-font-signature:0 0 0 0 0 0;} @font-face {font-family:Miriam; panose-1:0 0 0 0 0 0 0 0 0 0; mso-font-charset:177; mso-generic-font-family:auto; mso-font-pitch:variable; mso-font-signature:2049 0 0 0 32 0;} @font-face {font-family:David; panose-1:0 0 0 0 0 0 0 0 0 0; mso-font-charset:177; mso-generic-font-family:auto; mso-font-pitch:variable; mso-font-signature:2049 0 0 0 32 0;} @font-face {font-family:FrankRuehl; panose-1:0 0 0 0 0 0 0 0 0 0; mso-font-charset:177; mso-generic-font-family:auto; mso-font-pitch:variable; mso-font-signature:2049 0 0 0 32 0;} @font-face {font-family:"Arial TUR"; mso-font-charset:0; mso-generic-font-family:swiss; mso-font-pitch:variable; mso-font-signature:536881799 -2147483648 8 0 511 0;} @font-face {font-family:DavidFix; mso-font-charset:177; mso-generic-font-family:auto; mso-font-pitch:variable; mso-font-signature:6145 0 0 0 32 0;} @font-face {font-family:"Guttman Yad"; panose-1:2 1 4 1 1 1 1 1 1 1; mso-font-charset:177; mso-generic-font-family:auto; mso-font-pitch:variable; mso-font-signature:2049 1073741824 0 0 32 0;} @font-face {font-family:Garamond; panose-1:2 2 4 4 3 3 1 1 8 3; mso-font-charset:0; mso-generic-font-family:roman; mso-font-pitch:variable; mso-font-signature:647 0 0 0 159 0;} /* Style Definitions */ p.MsoNormal, li.MsoNormal, div.MsoNormal {mso-style-unhide:no; mso-style-qformat:yes; mso-style-parent:""; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; mso-pagination:widow-orphan; mso-layout-grid-align:none; punctuation-wrap:simple; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:10.0pt; mso-bidi-font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman","serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-font-family:David;} p.MsoHeader, li.MsoHeader, div.MsoHeader {mso-style-unhide:no; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; mso-pagination:widow-orphan; tab-stops:center 207.65pt right 415.3pt; mso-layout-grid-align:none; punctuation-wrap:simple; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:10.0pt; mso-bidi-font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman","serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-font-family:David;} p.MsoFooter, li.MsoFooter, div.MsoFooter {mso-style-unhide:no; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; mso-pagination:widow-orphan; tab-stops:center 207.65pt right 415.3pt; mso-layout-grid-align:none; punctuation-wrap:simple; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:10.0pt; mso-bidi-font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman","serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-font-family:David;} a:link, span.MsoHyperlink {mso-style-unhide:no; color:blue; text-decoration:underline; text-underline:single;} a:visited, span.MsoHyperlinkFollowed {mso-style-unhide:no; color:purple; mso-themecolor:followedhyperlink; text-decoration:underline; text-underline:single;} p.Ruller3, li.Ruller3, div.Ruller3 {mso-style-name:"Ruller 3"; mso-style-unhide:no; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; line-height:150%; mso-pagination:widow-orphan; tab-stops:160.5pt 337.65pt; mso-layout-grid-align:none; punctuation-wrap:simple; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:11.0pt; mso-bidi-font-size:14.0pt; font-family:"Times New Roman","serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-font-family:FrankRuehl; letter-spacing:.5pt;} p.Pskdinhead, li.Pskdinhead, div.Pskdinhead {mso-style-name:"Pskdin head"; mso-style-unhide:no; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; line-height:150%; mso-pagination:widow-orphan; mso-layout-grid-align:none; punctuation-wrap:simple; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:10.0pt; mso-bidi-font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman","serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-font-family:David; font-weight:bold; text-decoration:underline; text-underline:single;} p.FileNumber, li.FileNumber, div.FileNumber {mso-style-name:"File Number"; mso-style-unhide:no; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:left; line-height:150%; mso-pagination:widow-orphan; mso-layout-grid-align:none; punctuation-wrap:simple; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:10.0pt; mso-bidi-font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman","serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-font-family:David; mso-bidi-font-weight:bold;} p.FirstpagestylePsakdin, li.FirstpagestylePsakdin, div.FirstpagestylePsakdin {mso-style-name:"First page style Psak din"; mso-style-unhide:no; mso-style-parent:"Ruller 3"; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; line-height:150%; mso-pagination:widow-orphan; tab-stops:160.45pt 337.65pt; mso-layout-grid-align:none; punctuation-wrap:simple; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:11.0pt; mso-bidi-font-size:14.0pt; font-family:"Times New Roman","serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-font-family:FrankRuehl; letter-spacing:.5pt; mso-bidi-font-weight:bold;} p.TyutaDate, li.TyutaDate, div.TyutaDate {mso-style-name:"Tyuta Date"; mso-style-unhide:no; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:center; mso-pagination:widow-orphan; mso-layout-grid-align:none; punctuation-wrap:simple; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:14.0pt; font-family:"Times New Roman","serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-font-family:David; font-weight:bold; font-style:italic;} p.DocumentHead, li.DocumentHead, div.DocumentHead {mso-style-name:"Document Head"; mso-style-unhide:no; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:center; line-height:150%; mso-pagination:widow-orphan; mso-layout-grid-align:none; punctuation-wrap:simple; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:10.0pt; mso-bidi-font-size:14.0pt; font-family:"Times New Roman","serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-font-family:David; letter-spacing:1.5pt; mso-bidi-font-weight:bold; text-decoration:underline; text-underline:single;} p.TfutzaList, li.TfutzaList, div.TfutzaList {mso-style-name:"Tfutza List"; mso-style-unhide:no; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; mso-pagination:widow-orphan; mso-layout-grid-align:none; punctuation-wrap:simple; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:10.0pt; mso-bidi-font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman","serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-font-family:David; font-style:italic;} p.Ruller4, li.Ruller4, div.Ruller4 {mso-style-name:Ruller4; mso-style-unhide:no; mso-style-link:"Ruller4 תו"; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:justify; line-height:150%; mso-pagination:widow-orphan; tab-stops:40.0pt; mso-layout-grid-align:none; punctuation-wrap:simple; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:11.0pt; mso-bidi-font-size:14.0pt; font-family:"Arial TUR","sans-serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-font-family:FrankRuehl; letter-spacing:.5pt;} p.Ruller5, li.Ruller5, div.Ruller5 {mso-style-name:Ruller5; mso-style-unhide:no; mso-style-link:"Ruller5 תו"; margin-top:0cm; margin-right:82.1pt; margin-bottom:0cm; margin-left:64.1pt; margin-bottom:.0001pt; text-align:justify; mso-pagination:widow-orphan; mso-layout-grid-align:none; punctuation-wrap:simple; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:11.0pt; mso-bidi-font-size:14.0pt; font-family:"Arial TUR","sans-serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-font-family:FrankRuehl; letter-spacing:.5pt;} p.Ruller6, li.Ruller6, div.Ruller6 {mso-style-name:Ruller6; mso-style-unhide:no; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; mso-pagination:widow-orphan; tab-stops:39.7pt 4.0cm 289.15pt 13.0cm; mso-layout-grid-align:none; punctuation-wrap:simple; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:11.0pt; mso-bidi-font-size:10.0pt; font-family:"Arial TUR","sans-serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-font-family:DavidFix; letter-spacing:.5pt;} span.Delete {mso-style-name:Delete; mso-style-unhide:no; text-decoration:line-through;} p.WriterName, li.WriterName, div.WriterName {mso-style-name:"Writer Name"; mso-style-unhide:no; mso-style-parent:Ruller4; mso-style-next:Ruller4; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:justify; line-height:150%; mso-pagination:widow-orphan; tab-stops:40.0pt; mso-layout-grid-align:none; punctuation-wrap:simple; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:11.0pt; mso-bidi-font-size:14.0pt; font-family:"Arial TUR","sans-serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-font-family:David; letter-spacing:.5pt; font-weight:bold; text-decoration:underline; text-underline:single;} span.Hand {mso-style-name:Hand; mso-style-unhide:no; font-family:"Guttman Yad"; mso-bidi-font-family:"Guttman Yad";} p.2, li.2, div.2 {mso-style-name:\00F1\00E2\00F0\00E5\00EF2; mso-style-unhide:no; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; mso-pagination:widow-orphan; mso-layout-grid-align:none; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:10.0pt; mso-bidi-font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman","serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman";} p.Casenameintextbody, li.Casenameintextbody, div.Casenameintextbody {mso-style-name:"Case name in text body"; mso-style-unhide:no; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:left; mso-pagination:widow-orphan; mso-layout-grid-align:none; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:10.0pt; mso-bidi-font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman","serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; font-weight:bold; text-decoration:underline; text-underline:single;} p.precasestyle, li.precasestyle, div.precasestyle {mso-style-name:"pre_case style"; mso-style-unhide:no; margin-top:0cm; margin-right:0cm; margin-bottom:0cm; margin-left:127.45pt; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; mso-pagination:widow-orphan; tab-stops:127.6pt; mso-layout-grid-align:none; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:10.0pt; mso-bidi-font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman","serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman";} p.BodyRuller, li.BodyRuller, div.BodyRuller {mso-style-name:"Body Ruller"; mso-style-unhide:no; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; mso-pagination:widow-orphan; mso-layout-grid-align:none; punctuation-wrap:simple; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:11.0pt; mso-bidi-font-size:14.0pt; font-family:"Times New Roman","serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-font-family:David;} p.Ruller38, li.Ruller38, div.Ruller38 {mso-style-name:"סגנון Ruller 3 + \(מורכב\) ‏8 נק"; mso-style-unhide:no; mso-style-parent:"Body Ruller"; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; mso-pagination:widow-orphan; mso-layout-grid-align:none; punctuation-wrap:simple; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:11.0pt; mso-bidi-font-size:8.0pt; font-family:"Times New Roman","serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-font-family:David;} span.Ruller30 {mso-style-name:"Ruller 3 תו"; mso-style-unhide:no; mso-ansi-font-size:11.0pt; mso-bidi-font-size:14.0pt; font-family:FrankRuehl; mso-bidi-font-family:FrankRuehl; mso-ansi-language:EN-US; mso-fareast-language:EN-US; mso-bidi-language:HE;} span.BodyRuller0 {mso-style-name:"Body Ruller תו"; mso-style-unhide:no; mso-style-parent:"Ruller 3 תו"; mso-ansi-font-size:11.0pt; mso-bidi-font-size:14.0pt; font-family:David; mso-bidi-font-family:David; mso-ansi-language:EN-US; mso-fareast-language:EN-US; mso-bidi-language:HE;} span.Ruller380 {mso-style-name:"סגנון Ruller 3 + \(מורכב\) ‏8 נק תו"; mso-style-unhide:no; mso-style-parent:"Body Ruller תו"; mso-ansi-font-size:11.0pt; mso-bidi-font-size:8.0pt; font-family:David; mso-bidi-font-family:David; mso-ansi-language:EN-US; mso-fareast-language:EN-US; mso-bidi-language:HE;} p.FileNumber0, li.FileNumber0, div.FileNumber0 {mso-style-name:"סגנון File Number + ימין"; mso-style-unhide:no; mso-style-parent:"File Number"; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; line-height:150%; mso-pagination:widow-orphan; mso-layout-grid-align:none; punctuation-wrap:simple; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:10.0pt; mso-bidi-font-size:14.0pt; font-family:"Times New Roman","serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-font-family:David; mso-bidi-font-weight:bold;} p.BODYVERDICT, li.BODYVERDICT, div.BODYVERDICT {mso-style-name:"BODY VERDICT"; mso-style-unhide:no; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; mso-pagination:widow-orphan; mso-layout-grid-align:none; punctuation-wrap:simple; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:11.0pt; mso-bidi-font-size:14.0pt; font-family:"Times New Roman","serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-font-family:FrankRuehl; letter-spacing:.5pt;} span.Ruller40 {mso-style-name:"Ruller4 תו"; mso-style-unhide:no; mso-style-locked:yes; mso-style-link:Ruller4; mso-ansi-font-size:11.0pt; mso-bidi-font-size:14.0pt; font-family:"Arial TUR","sans-serif"; mso-ascii-font-family:"Arial TUR"; mso-hansi-font-family:"Arial TUR"; mso-bidi-font-family:FrankRuehl; letter-spacing:.5pt; mso-ansi-language:EN-US; mso-fareast-language:EN-US; mso-bidi-language:HE;} p.Ruller41, li.Ruller41, div.Ruller41 {mso-style-name:"Ruller 4 ממוספר"; mso-style-unhide:no; mso-style-next:רגיל; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:justify; text-indent:0cm; line-height:150%; mso-pagination:widow-orphan; mso-list:l10 level1 lfo12; tab-stops:40.0pt list 45.35pt; mso-layout-grid-align:none; punctuation-wrap:simple; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:12.0pt; mso-bidi-font-size:14.0pt; font-family:"Garamond","serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-font-family:FrankRuehl; letter-spacing:.5pt;} span.Ruller50 {mso-style-name:"Ruller5 תו"; mso-style-unhide:no; mso-style-locked:yes; mso-style-link:Ruller5; mso-ansi-font-size:11.0pt; mso-bidi-font-size:14.0pt; font-family:"Arial TUR","sans-serif"; mso-ascii-font-family:"Arial TUR"; mso-hansi-font-family:"Arial TUR"; mso-bidi-font-family:FrankRuehl; letter-spacing:.5pt; mso-ansi-language:EN-US; mso-fareast-language:EN-US; mso-bidi-language:HE;} /* Page Definitions */ @page {mso-footnote-separator:url("13029960.t09.files/header.htm") fs; mso-footnote-continuation-separator:url("13029960.t09.files/header.htm") fcs; mso-endnote-separator:url("13029960.t09.files/header.htm") es; mso-endnote-continuation-separator:url("13029960.t09.files/header.htm") ecs; mso-endnote-numbering-style:alpha-lower;} @page Section1 {size:595.3pt 841.9pt; margin:2.0cm 89.85pt 72.0pt 89.85pt; mso-header-margin:1.0cm; mso-footer-margin:19.85pt; mso-title-page:yes; mso-even-header:url("13029960.t09.files/header.htm") eh1; mso-header:url("13029960.t09.files/header.htm") h1; mso-even-footer:url("13029960.t09.files/header.htm") ef1; mso-footer:url("13029960.t09.files/header.htm") f1; mso-first-header:url("13029960.t09.files/header.htm") fh1; mso-first-footer:url("13029960.t09.files/header.htm") ff1; mso-paper-source:0; mso-gutter-direction:rtl;} div.Section1 {page:Section1; mso-endnote-numbering-style:alpha-lower;} /* List Definitions */ @list l0 {mso-list-id:-132; mso-list-type:simple; mso-list-template-ids:-948285642;} @list l0:level1 {mso-level-tab-stop:74.6pt; mso-level-number-position:left; margin-left:74.6pt; text-indent:-18.0pt;} @list l1 {mso-list-id:-131; mso-list-type:simple; mso-list-template-ids:515436190;} @list l1:level1 {mso-level-tab-stop:60.45pt; mso-level-number-position:left; margin-left:60.45pt; text-indent:-18.0pt;} @list l2 {mso-list-id:-130; mso-list-type:simple; mso-list-template-ids:-968335612;} @list l2:level1 {mso-level-tab-stop:46.3pt; mso-level-number-position:left; margin-left:46.3pt; text-indent:-18.0pt;} @list l3 {mso-list-id:-129; mso-list-type:simple; mso-list-template-ids:-131071188;} @list l3:level1 {mso-level-tab-stop:32.15pt; mso-level-number-position:left; margin-left:32.15pt; text-indent:-18.0pt;} @list l4 {mso-list-id:-128; mso-list-type:simple; mso-list-template-ids:-2113641168;} @list l4:level1 {mso-level-number-format:bullet; mso-level-text:\F0B7; mso-level-tab-stop:74.6pt; mso-level-number-position:left; margin-left:74.6pt; text-indent:-18.0pt; font-family:Symbol;} @list l5 {mso-list-id:-127; mso-list-type:simple; mso-list-template-ids:-2117278024;} @list l5:level1 {mso-level-number-format:bullet; mso-level-text:\F0B7; mso-level-tab-stop:60.45pt; mso-level-number-position:left; margin-left:60.45pt; text-indent:-18.0pt; font-family:Symbol;} @list l6 {mso-list-id:-126; mso-list-type:simple; mso-list-template-ids:822240408;} @list l6:level1 {mso-level-number-format:bullet; mso-level-text:\F0B7; mso-level-tab-stop:46.3pt; mso-level-number-position:left; margin-left:46.3pt; text-indent:-18.0pt; font-family:Symbol;} @list l7 {mso-list-id:-125; mso-list-type:simple; mso-list-template-ids:-1038481136;} @list l7:level1 {mso-level-number-format:bullet; mso-level-text:\F0B7; mso-level-tab-stop:32.15pt; mso-level-number-position:left; margin-left:32.15pt; text-indent:-18.0pt; font-family:Symbol;} @list l8 {mso-list-id:-120; mso-list-type:simple; mso-list-template-ids:1996778542;} @list l8:level1 {mso-level-tab-stop:18.0pt; mso-level-number-position:left; margin-left:18.0pt; text-indent:-18.0pt;} @list l9 {mso-list-id:-119; mso-list-type:simple; mso-list-template-ids:998247300;} @list l9:level1 {mso-level-number-format:bullet; mso-level-text:\F0B7; mso-level-tab-stop:18.0pt; mso-level-number-position:left; margin-left:18.0pt; text-indent:-18.0pt; font-family:Symbol;} @list l10 {mso-list-id:145096731; mso-list-type:hybrid; mso-list-template-ids:-1295731228 1604089642 67698713 67698715 67698703 67698713 67698715 67698703 67698713 67698715;} @list l10:level1 {mso-level-style-link:"Ruller 4 ממוספר"; mso-level-tab-stop:45.35pt; mso-level-number-position:left; margin-left:0cm; text-indent:0cm;} @list l11 {mso-list-id:374744576; mso-list-type:hybrid; mso-list-template-ids:-328286200 1614568266 67698713 67698715 67698703 67698713 67698715 67698703 67698713 67698715;} @list l11:level1 {mso-level-number-format:hebrew-1; mso-level-tab-stop:39.7pt; mso-level-number-position:left; margin-left:0cm; text-indent:0cm; color:windowtext; mso-ansi-language:EN-US;} ol {margin-bottom:0cm;} ul {margin-bottom:0cm;} --> בבית המשפט העליון רע"פ 2996/13 רע"פ 4845/13 רע"פ 6926/13 לפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופטת ד' ברק-ארז המבקשת ברע"פ 2996/13: טטיאנה נייאזוב המבקש ברע"א 4845/13: ראובן אוזן המבקשת ברע"א 6926/13: מי טל מלול נריאן נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשות רשות ערעור על פסקי דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 17.4.13 בע"פ 12888-12-12 ומיום 26.6.13 בע"פ 48075-04-13 שניתנו על ידי השופטים ר' אבידע, י' צלקובניק וי' רז-לוי; ועל פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 10.9.13 בעפ"ת 34012-03-13 שניתן על ידי השופטים א' טל – סגן נשיא (כתארו אז), צ' דותן וש' בן שלמה תאריך הישיבה: כ"ה בס יון התשע"ד (23.6.2014) בשם המבקשת ברע"פ 2996/13: עו"ד רונן רבי; עו"ד אבישג הלאלי-אלגריסי בשם המבקש ברע"פ 4845/13: עו"ד בני נהרי; עו"ד שוש חיון בשם המבקשת ברע"פ 6926/13: עו"ד אלעד שור בשם המשיבה: עו"ד עדי שגב בשם שירות המבחן: עו"ס ברכה וייס פסק-דין השופט א' רובינשטיין : א. שלוש בקשות רשות ערעור שנדונו בחדא מחתא: הראשונה – רע"פ 2996/13 – בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בע"פ (ב"ש) 12888-12-12 מיום 17.4.13 (השופטים ר' אבידע , י' צלקובניק ו י' רז-לוי ); השניה – רע"פ 4845/13 – בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בת"פ (ב"ש) 48075-04-13 מיום 12.6.13, שניתן בהרכב זהה; השלישית – רע"פ 6926/13 – בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בעפ"ת 34012-03-13 (מרכז) מיום 10.9.13 (סגן הנשיא (כתארו אז) א' טל , והשופטים צ' דותן ו ש' בן שלמה ). עניינן של הבקשות חומרת העונש במקרי גרימת מוות ברשלנות. ב. המשותף לשלוש הבקשות – כל אחד מן המבקשים הורשע בבית משפט השלום בגרימת מוות ברשלנות, ונדון למאסר בפועל. הערעורים על חומרת העונש לבית המשפט המחוזי לעניין המאסר בפועל נדחה (ערעורה של המבקשת ברע"פ 2996/13 התקבל במידת מה והעונש קוצר כפי שיפורט). בקשות רשות הערעור לבית משפט זה הועברו לדיון בפני הרכב תלתא (בהחלטה מיום 14.8.13 לגבי הבקשה הראשונה ו השניה , ובהחלטה מיום 27.11.13 לגבי הבקשה השלישית , שתיהן מפי השופט ח' מלצר ), וביצוע עונשי המאסר של המבקשים עוכב עד להחלטה בבקשות. במוקד הבקשות, המתח בין חומרת התוצאה של מעשה העבירה בכל המקרים, והיא קיפוח חיי אדם, המצדיקה בהתאם למדיניות הענישה הנוהגת ענישה מאחורי סורג ובריח, לבין נסיבותיהם האישיות של המבקשים – אנשים נורמטיביים עד למקרה הטראגי, בעלי משפחות, כל אחד ואחת וסיפורם. רע"פ 2996/13 רקע ג. כנגד המבקשת ברע"פ 2996/13 (להלן נייאזוב ) הוגש כתב אישום לבית משפט השלום לתעבורה בקרית גת (גמ"ר 11446-08-10), המייחס לה עבירות של גרימת מוות ברשלנות לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א – 1961, ואי ציות לתמרור ב-37 (תמרור עצור, שעל פי לוח התמרורים העדכני מספרו 302) לפי תקנות 64(ד) ו-38(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961. על פי כתב האישום, ביום 14.5.10, בסמוך לשעה 13:45, נהגה נייאזוב ברכבה הפרטי בכביש 6 מכיוון צפון לדרום, כאשר עמה ברכב היו ציאלה סדיקוב ע"ה ואשה נוספת. במהלך הנסיעה, ירדה נייאזוב במחלף קריית גת המצטלב עם כביש 35 בכוונה לפנות שמאלה, לכיוון מזרח. באותה עת, נהג סרגיי אירקליס (להלן הנהג המעורב ) ברכב מסחרי מכיוון מזרח למערב בכביש 35. בהגיעה לצומת, לא צייתה נייאזוב לתמרור עצור שניצב בדרכה, נכנסה לצומת וחסמה את דרכו של הרכב המסחרי. הנהג המעורב לא הצליח לבלום, והתנגש בחזית רכבו בדופן השמאלי ברכבה של נייאזוב. בעקבות התאונה נהרגה סדיקוב ע"ה; הנוסעת הנוספת והנהג המעורב נחבלו חבלות של ממש. ד. בהכרעת דינו מיום 29.3.12 קבע בית משפט השלום לתעבורה (השופטת ר' בן יששכר שוורץ ), בעיקר על בסיס דו"ח הבוחן המשטרתי ועדותו של הנהג המעורב, את אלה: משהגיעה נייאזוב לצומת, נכנסה אליו בנסיעה שוטפת, מבלי ליתן דעתה לרכב המסחרי המתקרב משמאל, והבחינה בו לראשונה אך כאשר כבר היתה בתוך הצומת; שדה הראיה בטרם נכנסה אל הצומת איפשר לה להבחין בהתקדמותו של הרכב, ורשלנותה נעוצה בכך שלא עשתה כן; לא ניתן לייחס לנהג המעורב רשלנות תורמת, ואף אם כן, אין לכך השלכה לעניין אחריותה של נייאזוב; נייאזוב לא צייתה להוראות תמרור "עצור" והפרה את חובתה ליתן זכות קדימה לרכב המסחרי; אף אם ניתן היה לומר כי עצרה לפני התמרור, לא יצאה ידי חובתה ליתן זכות קדימה, שכן לא בחנה את מצב התנועה לפני שהשתלבה בכביש. בית המשפט הוסיף, כי חוות הדעת מטעם ההגנה, במסגרתה ביקש המומחה להטיל את האחריות לתאונה על הנהג המעורב, אינה מנומקת ואין בה כדי להפריך את גרסת התביעה. ה. בטרם גזר הדין, התקבל תסקיר (משלים) של שירות המבחן מיום 20.9.12. שירות המבחן התרשם, כי נייאזוב היא אישה נורמטיבית ואחראית שהביעה חרטה כנה וחווה רגשות אשם ודיכאון בשל אירוע התאונה. עוד התרשם השירות, כי שליחתה למאסר עלולה להביא לפגיעה ברווחתן של שתי בנותיה (כיום בנות 16 ו-17, שאחת מהן סובלת מקשיים רפואיים), נוכח היעדר יכולתו או רצונו של האב לטפל בהן לבדו. על כן המליץ השירות להעמיד את נייאזוב תחח פיקוחו למשך שנה, ולהטיל עליה עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות. בגזר הדין מיום 11.4.12 מנה בית המשפט מספר שיקולים, וביניהם עקרון קדושת החיים, אינטרס ההרתעה, מדיניות הענישה, רף הרשלנות ונסיבותיה האישיות של נייאזוב. נקבע, כי רף הרשלנות בנסיבות גבוה במיוחד, וזאת אף אם ניתן להניח כי נייאזוב עצרה לפני תמרור "עצור". כן ציין בית המשפט, כי אמנם נייאזוב היא אדם נורמטיבי ומעשיה מהוים מעידה חד-פעמית, אך אין בכך כדי להימנע מהטלת מאסר בפועל; זאת, בהתאם למדיניות הענישה הנוהגת במקרים אלה, לפיה יש להטיל עונש מאסר בפועל בהיעדר נסיבות חריגות המצדיקות סטיה מכך. נוכח האמור הוטלו על נייאזוב 8 חודשי מאסר בפועל, 6 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, פיצוי למשפחת הקרבן ופסילת רשיון נהיגה לתקופה של 10 שנים. ו. על תוצאות גזר הדין ערערה נייאזוב לבית המשפט המחוזי (בע"פ (ב"ש) 12888-12-12). ערעורה נסב בעיקר על הטענה, שבית משפט השלום לא ייחס משקל מספיק לנסיבותיה האישיות ולהמלצת שירות המבחן, ובייחוד להשלכות מאסרה על בנותיה. הוסיפה נייאזוב וטענה, כי רמת רשלנותה אינה גבוהה משום שעצרה את רכבה בטרם הכניסה לצומת, כהוראת תמרור "עצור". בתגובתה לערעור טענה המשיבה, כי בית המשפט לתעבורה מצא שלא ניתן לבסס את טענתה של נייאזוב כי הנהג המעורב תרם ברשלנותו לתאונה, וכי רמת רשלנותה גבוהה במיוחד בנסיבות. כן הוסיפה, כי בית המשפט שקל בכובד ראש את נסיבותיה האישיות של נייאזוב, ובכל זאת קבע כי הן אינן מצדיקות סטיה מהטלת מאסר בפועל, נוכח מגמת בתי המשפט להחמיר בענישה בכגון דא כחלק מן המלחמה בתאונות דרכים. בפסק דינו מיום 17.4.13 קבע בית המשפט המחוזי, ברוב דעות, כי נוכח מדיניות הענישה, נסיבותיה האישיות של נייאזוב אכן אינן מצדיקות להימנע מהשתת מאסר בפועל, ועם זאת מאפשרות הפחתה קלה בעונש – בחינת "אור בקצה המנהרה", כלשונו (עמ' 12 לפסק הדין) – כך שיעמוד על 7 חודשי מאסר בפועל, במקום 8 חודשים. אב"ד השופטת ר' אבידע סברה בדעת מיעוט, כי נסיבותיה האישיות של נייאזוב – ובייחוד הדאגה לרווחת בנותיה – יחד עם העובדה שהמדובר בנסיבות העניין ברשלנות רגעית, שכן נייאזוב עצרה בפני התמרור אך לא נתנה זכות קדימה לנהג המעורב, מצדיקות המרת עונשה ל-6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות. בקשת רשות הערעור ז. בבקשה נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר לא אימץ את דעת המיעוט, לפיה ניתן להפחית את העונש ל-6 חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות, וזאת ביחוד כדי לספק יציבות לבנותיה של נייאזוב. בתגובתה לבקשה טענה המשיבה, כי אין מקרה זה נכנס בגדרי הנסיבות החריגות בהן תישקל רשות ערעור בגלגול שלישי ביחס לחומרת העונש. לגופם של דברים הוסיפה, כי רף הרשלנות בנסיבות גבוה במיוחד, וטענותיה של נייאזוב בדבר רשלנותו של הנהג המעורב – שלא הוכחו – אינן גורעות מכך שלא צייתה לתמרור "עצור" בכניסה לצומת. המשיבה התייחסה לקושי הכרוך בשליחתם של המורשעים בגרם מוות ברשלנות למאסר בפועל, אך הדגישה כי נוכח תאונות הדרכים הרבות בכבישי המדינה, אין מנוס מכך. ח. לקראת הדיון התקבל בבית המשפט תסקיר משלים בעניינה של נייאזוב, מיום 16.6.13. בתסקיר נאמר, כי אבי הבנות לא נענה להזמנת שירות המבחן להעריך את יכולתו ההורית במצב בו תישלח נייאזוב למאסר בפועל. שירות המבחן התרשם, כי נייאזוב הצליחה לאחרונה להתייצב מבחינה נפשית, ושליחתה למאסר בפועל תפגע בהתקדמות זו. שירות המבחן חזר על המלצתו להעמיד את עונשה על 6 חודשים שירוצו בעבודות שירות, לצד צו מבחן שיאפשר ללוותה ולסייע לה בביצוע העונש ובהתמודדות עם מצבה. רע"פ 4845/13 רקע ט. המבקש ברע"פ 4845/13 (להלן אוזן ) הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מיום 18.6.11 שהוגש לבית משפט השלום לתעבורה באשקלון (גמ"ר 3677-06-11), המייחס לו עבירה של גרם מוות ברשלנות לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה. לפי הנטען בכתב האישום, ביום 14.3.11, בסביבות השעה 10:30, נהג אוזן ברכב מסחרי בחניה של מרכז מסחרי בקרית גת. באותו יום התקיים בסמוך למרכז המסחרי "יום שוק", ובו נוכחות ותנועה מוגברת של אנשים. לאחר שנכנס אוזן לחניה, החל לנסוע לאחור בלא נקיטת אמצעי זהירות כדי למנוע סיכון. באותה עת הלכה אילנה לנקרי ז"ל מאחורי רכבו של אוזן, לצידו של כביש החניה, בכיוון נסיעתו. אוזן, שנסע במהירות גבוהה במיוחד שאינה מתאימה לנסיעה לאחור, לא הבחין בה, פגע בה, הפילה על הכביש ועלה על גופה בגלגלי מכוניתו. כתוצאה מהתאונה נהרגה לנקרי ע"ה. על פי כתב האישום, לא נקט אוזן אמצעי זהירות כנדרש, נסע לאחור כ- 37.8 מטרים במהירות מסוכנת ובלתי סבירה ולא הבחין במנוחה, למרות שיכול היה לעשות כן על פי שדה הראיה ואמצעי הבטיחות שעמדו לרשותו. י. בטרם גזר הדין, הוגש לבית המשפט תסקיר שירות המבחן מיום 21.5.12. משיחה עם אוזן, התרשם שירות המבחן כי מדובר באדם נורמטיבי, בעל תפקוד תקין, ואשר אירוע התאונה מהוה חריג לדפוסי התנהגותו ולעברו התעבורתי. עוד צוין בתסקיר, כי – למרבה הצער – אוזן איבד את אמו בתאונת דרכים בשנת 1968 ואף שכל את בנו בתאונת דרכים שאירעה ב-2007. באשר לאירוע התאונה התרשם שירות המבחן, כי אוזן חש ייסורי מצפון, כאב וצער על מעשיו ומקבל עליו אחריות מלאה. כן צוין, כי הוא מתקשה לשוב לתפקוד תקין לאחר האירוע. נוכח האמור המליץ שירות המבחן להעמידו בצו מבחן למשך שנה, ולהטיל עליו עונש מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות. אוזן נשלח על ידי בית המשפט לממונה על עבודות שירות (תוך שצוין כי אין בכך כדי ללמד על גיבוש עמדה לעניין גזר הדין), אך לא הומלץ בשל מצב בריאותו (הודעת הממונה מ-6.2.13). יא. במסגרת הטיעונים לעונש טען בא כוח אוזן, כי נסיבות האירוע ונסיבותיו האישיות של אוזן אינן מצדיקות הטלת מאסר בפועל. באשר לנסיבות האישיות, הפנה בא כוחו של אוזן לעברו התעבורתי הנקי, לנסיבות חייו הטראגיות, למצבו הבריאותי הלקוי, לתרומתו לקהילה ולהבעת חרטה ולקיחת אחריות מצדו כלפי התאונה. בגזר הדין מיום 6.3.13 הטעים בית המשפט לתעבורה (השופטת ר' בן יששכר שוורץ ), כי בהיעדר נסיבות חריגות, כאשר קופחו חיי אדם בנהיגה רשלנית, מדיניות הענישה הנהוגה היא הטלת מאסר בפועל. הודגש, כי מלאכת גזר הדין קשה במיוחד מקום שמרבית המורשעים הם אנשים נורמטיביים הנושאים גם הם בתוצאות הטרגיות של התאונה, אך על בית המשפט להירתם למאבק כנגד המצב השורר בכבישי הארץ. באשר לנסיבות האירוע נקבע, כי אוזן התרשל ופעל בניגוד למצופה מנהג מן היישוב בנסיבות העניין. עוד צוין, כי רף הרשלנות אינו מן הנמוכים נוכח הנסיבות, ובין היתר המקום והשעה, בהם צפויה היתה תנועה ערה של הולכי רגל; מרחק הנסיעה לאחור; היעדר הסתייעות באמצעי בטיחות, וביחוד במראות הצד שבמכונית. בית המשפט שקל את נסיבות חייו הטראגיות של המבקש, אולם קבע, כי יש להעדיף בנסיבות את עקרון קדושת החיים, חיי הקרבן שנגדעו. הושתו איפוא על אוזן 6 חודשי מאסר בפועל, 6 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, פסילת רישיון נהיגה למשך 10 שנים, ופיצוי למשפחת המנוחה. יב. אוזן ערער על גזר הדין (עפ"ג 48075-04-13), בטענה כי בית המשפט לתעבורה סטה לחומרה ממסגרת הענישה המקובלת במקרים מעין אלה, וזאת ביחוד נוכח נסיבותיו האישיות והמלצתו החיובית של שירות המבחן. נטען כי לא ניתן משקל ראוי לנסיבות אלה במסגרת פסק הדין, וביחוד להיותו כיום בבחינת "שבר כלי" בשל האירועים הטראגיים שחוה בחייו, החל מתאונות הדרכים בהן שכל את אמו ואת בנו, וכלה באירוע הנידון. נוכח האמור שב ועתר המערער כי יומר עונשו לעבודות שירות. בפסק הדין מיום 26.6.13 סקר בית המשפט המחוזי את השתלשלות האירועים ומכלול הטענות, וקבע כי אין בנסיבות הצדקה להתערב בעונש שהוטל על אוזן. בקשת רשות הערעור יג. בקשתו של אוזן נסבה בעיקר על הטענה, כי נסיבותיו האישיות חריגות ביותר, באופן המצדיק המרת עונשו לעבודות שירות. בהקשר זה נטען, כי הפנייתו אל הממונה יצרה ציפייה שיוכל לרצות את עונשו בדרך של עבודות שירות, ביחוד לאחר התסקיר שהמליץ על כך. בתגובתה לבקשה טענה המשיבה, כי אין מקום למתן רשות ערעור, כאשר לרוב אין בית המשפט נוהג ליתן רשות כזאת בהשגה על חומרת העונש. כן הוסיפה המשיבה, כי היא מודעת לנסיבות חייו הטראגיות של אוזן, אך למול נסיבות אלה עומדת רשלנותו שאינה מצויה ברף הנמוך, כקביעת בתי המשפט הקודמים. אשר לציפייה שנוצרה בעקבות הפנייתו לממונה על עבודות שירות, טוענת המשיבה כי בית המשפט לתעבורה ציין מפורשות שאין בכך כל הבטחה, וכי ממילא אין בהזמנת חוות דעת הממונה כדי לחייב את בית המשפט בגזירת הדין. רע"פ 6926/13 רקע יד. המבקשת ברע"פ 6926/13 (להלן נריאן ) הורשעה על פי הודאתה בכתב אישום מיום 22.2.11 (גמ"ר 8751-02-11, בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקוה), המייחס לה עבירה של גרימת מוות ברשלנות לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה. על פי כתב האישום, ביום 22.11.10, בסביבות השעה 9:55, נהגה נריאן בקטנוע בדרך הים ברחובות, מכיוון מזרח למערב, בנתיב הימני מבין שני הנתיבים בכיוון נסיעתה. תנאי הדרך בעת התאונה מתוארים בכתב האישום כך: כביש אספלט תקין ויבש, דו מסלולי, בעל שני נתיבי נסיעה לכל כיוון; בין המסלולים מפריד אי-תנועה מצויר; מדרכה לצד הכביש בכיוון נסיעתה של נריאן, ושול אספלט לצד הכביש בכיוון הנגדי; שדה ראיה פתוח של 200 מטרים לפחות בכיוון הנסיעה; קטע דרך במעבר בין דרך עירונית לדרך בינעירונית. על פי המתואר, נסעה נריאן בעת התאונה במהירות שאינה פחותה מ- 80 קמ"ש . באותה עת הלך וונדה גמבר ע"ה (להלן המנוח ) על שול האספלט שלצד הכביש בכיוון הנגדי לנסיעתה של נריאן. המנוח ירד אל הכביש והחל לחצותו בהליכה רגילה, שלא במעבר חציה. המנוח חצה את שני מסלולי התנועה בכיוון הנגדי לנסיעתה של נריאן, חצה את אי-התנועה המצויר והחל לחצות את שני הנתיבים בכיוון הנגדי. הוא הספיק לחצות את הנתיב השמאלי בכיוון נסיעתה של נריאן והגיע אל הנתיב הימני. נריאן המשיכה בנסיעתה מבלי שהאטה או בלמה, ופגעה במנוח. כתוצאה מהפגיעה ספג המנוח פציעות קשות, פונה לבית החולים ונפטר מפציעותיו כעבור ארבעה ימים, ביום 26.11.10. כתוצאה מהתאונה נגרמו לנריאן שבר ביד שמאל, שיניים שבורות ושפשוף בבטן. כתב האישום ייחס לנריאן רשלנות בשל כך שלא שתה ליבה לדרך ונהגה בקלות ראש, לא הבחינה במנוח או הבחינה בו באיחור רב למרות שדה הראיה הפתוח, ולא האטה או בלמה. טו. בתסקיר שירות המבחן בעניינה של נריאן מיום 27.3.12, התרשם השירות כי מדובר באשה נורמטיבית, וכי אירוע התאונה הוא לגביה טראומטי ומצטרף לשורת משברים עמה התמודדה בשנים שקדמו לתאונה, ובהם מות אמה, והליכי הפירוד מבעלה. השירות התייחס בהרחבה למצבה של בתה בת ה-2 (כיום בת 4) ולהשלכות האפשריות של הטלת מאסר בפועל על חייה. נוכח האמור המליץ שירות המבחן להעמיד את נריאן בפיקוחו למשך שנה, ולהטיל עליה עונש מאסר בעבודות שירות. במסגרת הטיעונים לעונש התייחסה המשיבה לנסיבותיה האישיות הקשות של נריאן ולנסיבות ביצוע העבירה – וביחוד למהירות נסיעתה ולעובדה שהמנוח לא קפץ לכביש אלא חצה בהליכה – ועתרה להטלת מאסר בפועל. נטען, כי מדיניות הענישה הנהוגה בכגון דא היא הטלת מאסר כזה, ואין הנסיבות מצדיקות סטיה מכך. נריאן טענה, כי מדובר במקרה חריג המצדיק סטיה ממדיניות זו, נוכח רשלנותו התורמת של המנוח ומחדלים שונים בכביש, וכן בשל נסיבותיה האישיות החריגות. באשר לרף הרשלנות, צירפה נריאן חוות דעת משטרתית, לפיה בנתיב הנגדי ניצב תמרור המורה על מהירות של 50 קמ"ש – שכן מדובר בדרך עירונית – ואילו בנתיב נסיעתה מוצב תמרור המעיד על סיומה של דרך עירונית אשר קובע מהירות מותרת של 80 קמ"ש , מהירות שבה לא יכלה, כך לדבריה, לבלום או להאט. כן צוין בחוות הדעת, כי בסמוך למקום התאונה ניצב עץ המסתיר את שדה הראיה במקום. עוד טענה נריאן, כי המנוח חצה את הכביש שלא במעבר חציה, וכל נהג סביר היה פועל כפי שפעלה בנסיבות. לבסוף טענה, כי נסיבותיה האישיות, וביחוד הדאגה לרווחת בתה, מצדיקות הטלת מאסר בדרך של עבודות שירות. טז. בגזר הדין מיום 10.2.13 קבע בית המשפט (השופטת מגי כהן ), כי מדיניות הענישה הנוהגת אינה מאפשרת – חרף הנסיבות החריגות – להימנע מהטלת עונש מאסר בפועל. באשר לנסיבות התאונה נאמר, כי העץ הניצב בצד הדרך מצוי מצד ימין לנתיב הימני ואשר על כן לא הפריע לנריאן להבחין במנוח, וכן שאף כי המנוח תרם ברשלנותו לקרות התאונה, הנה במהירות בו נסעה נריאן ניתן היה למנוע את התאונה. הוטלו על נריאן 8 חודשי מאסר בפועל בצירוף מאסר על תנאי של 12 חודשים למשך 3 שנים ופסילת רישיון למשך 12 שנה. יז. כנגד גזר הדין הגישה נריאן ערעור (ת"פ 34012-03-13) שהופנה כנגד חומרת העונש ותקופת הפסילה. הערעור נסב על הטענה, כי נסיבות התאונה מלמדות על רף רשלנות נמוך נוכח רשלנותו התורמת של המנוח. כן נטען, כי לא הובאו בחשבון נסיבותיה האישיות וביחוד ההשפעה הצפויה של עונש מאסר בפועל על בתה הפעוטה. בפסק דינו מיום 10.9.13 קבע בית המשפט המחוזי, כי אין עילה להתערבות בגזר דינו של בית המשפט לתעבורה. לא נתקבלה טענת הרשלנות הנמוכה ונקבע כי חרף נסיבותיה האישיות של נריאן, צדק בית המשפט לתעבורה בקביעתו כי אין הצדקה לסטות ממדיניות הענישה המקובלת. בקשת רשות הערעור יח. בבקשת רשות הערעור נטען, כי נסיבותיה האישיות של נריאן, וכן נסיבות התאונה, מצדיקות המרת עונשה לעבודות שירות. אשר לנסיבות התאונה, הודגשו כשלים הנדסיים במקום התאונה יחד עם רשלנותו התורמת של המנוח. אשר לנסיבותיה האישיות, הפנתה נריאן למקרים אחרים של גרימת מוות בנהיגה רשלנית, בהם הוטלו עונשי מאסר בעבודות שירות. כן חזרה והדגישה, כי בתה זקוקה לה, שכן אין אביה מסוגל או מעוניין לטפל בה לבדו. בתגובה לבקשה טענה המשיבה, כן אין זו מעוררת שאלה כללית החורגת מנסיבות המקרה, והמצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי. לגופו של עניין נטען, כי נסיבות המקרה מלמדות שרף הרשלנות בנסיבות אינו רגעי, אלא כי מדובר ברשלנות גבוהה. עוד נטען, כי בתי המשפט הקודמים שקלו בכובד ראש את נסיבותיה האישיות של נריאן. דיון מיום 23.6.14 יט. בדיון בפנינו חזרו באי כוח המבקשים על עיקרי טענותיהם. בא כוחה של נייאזוב הדגיש את החשש לפגיעה ברווחת בנותיה אם תישלח אמן למאסר בפועל, גם נוכח חוסר נוכחותו של האב בחייהן. מטעם שירות המבחן, ציינה עו"ס וייס, כי יש לבדוק מול רשויות הרווחה את יכולותיו של האב כנושא תפקיד הורי כלפי הבנות, וכי לעת עתה נראה כי אין גורמים משפחתיים אחרים העשויים לקחת על עצמם את נטל הטיפול בבנות. כן הדגישה, כי דווקא כאשר מצויות הבנות בגיל ההתבגרות, לניתוק מאמן עלולות להיות השלכות משמעותיות. בא כוחו של אוזן ציין את נסיבותיו הייחודיות שפורטו מעלה, ובפרט התייחס למצבו הרפואי ולנטילת אחריות מצדו לאירוע התאונה. כן הוסיף, כי הזמנת חוות דעת של הממונה על עבודות שירות – אף כי אין הדבר מחייב את בית המשפט בהטלת גזר דין – יצרה אצל אוזן ציפיה. בא כוחה של נריאן הביא בפנינו מספר מקרים של גרימת מוות ברשלנות, בהם הוטל על הנאשם עונש מאסר בעבודות שירות. כן הביא מחוות הדעת מטעם הבוחן המשטרתי לעניין הכשלים ההנדסיים בכביש, והתייחס לרשלנותו התורמת של המנוח. כ. באת כוח המשיבה טענה, כי אין שלושת המקרים מצדיקים מתן רשות ערעור בגלגול שלישי, וכי הנסיבות אינן מצדיקות סטיה ממדיניות הענישה הנוהגת, חרף הקושי הטמון בהטלת עונשי מאסר בפועל על המבקשים, אנשים נורמטיביים ונעדרי עבר פלילי. תוך כך ציינה את משפחות המנוחים שחרב עליהם עולמם, את עקרון קדושת החיים ואת הצורך להיאבק בתופעת תאונות הדרכים הקטלניות בכבישים. אשר ל נייאזוב , הדגישה באת כוח המשיבה, כי חרף הקושי, נראה כי בנותיה לא יישארו ללא מסגרת תומכת. אשר ל אוזן , הודגשה מידת רשלנותו בהתחשב בנסיבות ובמרחק נסיעתו לאחור, ונטען כי בעקבות כך, לא ניתן להסתפק בעונש מאסר בדרך של עבודות שירות, חרף נסיבותיו האישיות הטראגיות. אשר ל נריאן נטען, כי בעוד אין חולק כי למנוח רשלנות תורמת בנסיבות, מידת רשלנותה של נריאן גבוהה במיוחד שכן לא ניסתה לעצור או לבלום. ביחס לנסיבותיה האישיות של נריאן, ובפרט רווחת בתה, טענה בא כוח המשיבה כי קיים גורם שיוכל לטפל בדמות אביה של נריאן, סב בתה, וכי בנסיבות אלה אין הצדקה להמרת עונש מאסרה לעבודות שירות. הכרעה לאחר העיון החלטנו שלא להיעתר לבקשות. הן תחומות במובהק לעניינם של הצדדים, ואינן מעוררות שאלה משפטית כללית או בעלת חשיבות ציבורית, ומשכך אין הן מצדיקות מתן רשות ערעור בגלגול שלישי. אכן, הן הועברו להרכב מתוך מצוקותיהם האישיות המשפחתיות של שלושת המבקשים, וניתן להם יום נוסף בבתי המשפט, אך לא שוכנענו כי יש מקום לשנות ממדיניות הענישה הנוהגת. ההשגה על חומרת העונש אינה מהוה עילה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי למעט מקרים חריגים, בהם העונש שהושת על המבקש סוטה באופן ניכר ממדיניות הענישה הראויה והמקובלת (ראו, לאחרונה, רע"פ 4491/14 סורן נ' מדינת ישראל (29.6.14) בפסקה 7 והאסמכתאות שם). העונשים שהוטלו על המבקשים אינם בכלל אלה. בשל רף הרשלנות המשתקף מנסיבות התאונות וחרף הנסיבות האישיות; הם משקפים את הצורך במאבק בקיפוח חיי אדם בדרכים, המהוה, למרבה הצער, תופעה שכיחה במחוזותינו, ומדיניות הענישה משקפת את היחס לקדושת חיי אדם. האמת תורה דרכה, כי הענישה במקרי גרימת מוות ברשלנות בגדרי תאונות דרכים או תאונות אחרות היא אתגר קשה, שכן עסקינן ככלל בנאשמים נורמטיביים שמעדו והתרשלו בהיסח הדעת של רגע, וחרב עולמן של שתי משפחות; בראש וראשונה, וברמה עילאית, של משפחת הקרבן שקופדו חייו בשל רשלנות; אליה נכמר הלב. אך במרבית המקרים ישנה גם טראומה לפוגע ולמשפחתו, לא רק בשל הענישה אלא בשל המעשה, ומאמינים אנו איפוא כי הנאשמים מתייסרים אף הם, בכלל וגם בפרשה שלפנינו. כפי שאמרו זאת בתי המשפט הקודמים בתיקים אלה שלפנינו, מלאכת גזירת הדין בכגון דא קשה היא מן הרגיל, וכדברי הנשיא שמגר בר"ע 530/84 שפר נ' מדינת ישראל , פ"ד לח (4) 162, 163 "...שאנו דנים בעבירה שאינה כרוכה בפגמים מוסריים או בשחיתות, אלא ביטויה כידוע לכולנו, באופן התנהגותו של האדם הנוהג ברכב". מכל מקום, בנסיבות אלה של אבדן חיים, לעובדת מותם של הקרבנות ולקדושת חייהם נודעת חשיבות רבה בענישה; עוד משכבר הימים כתב מ"מ הנשיא זילברג (ע"פ 211/66 שפירא נ' היועץ המשפטי לממשלה , פ"ד כ(3) 375, 382, (1966)) דברים אלה שלא פג טעמם: "לי נראה כי הוראת המינימום האמורה בסעיף 64 של פקודת התעבורה (נוסח חדש) באה לטעת בלב האזרח יחס של הכרת כבוד מיוחדת בפני קדושת החיים, ולכן משהוכחה רשלנותו של הפוגע הממית שומה עלינו להטיל עליו עונש מאסר, חוץ אם אשמתו היא כקליפת השום ממש – דבר שלא אירע במקרה שלפנינו". על כן ההתחשבות בנסיבות האישיות לפטור ממאסר בפועל תהא במקרים חריגים, וכמובן תוך הבאה בחשבון של מידת הרשלנות בכל מקרה ספציפי). לא למותר להזכיר כאן, כי בהצעת חוק העונשין (תיקון מס' 119) (עבירות המתה), תשע"ד – 2014, הצעות חוק – הממשלה תשע"ד 862 (9.7.14), הוצע (עמ' 875) להוסיף לחוק את סעיף 304 א' שעניינו "גרימת מוות ברשלנות בנסיבות מחמירות" למקרי סטיה ניכרת מהתנהגות סבירה ותוך מודעות - ב"תג ענישה" של חמש שנים, וראו דברי ההסבר שם. כב. גם בנידון דידן המבקשים כולם אנשים נורמטיביים, אנשי משפחה, ובעלי נסיבות אישיות לא פשוטות, אם בשל המצב המשפחתי הכרוך בילדי נייאזוב ונריאן ואם בשל העבר המשפחתי הקשה של אוזן. חרף זאת לא ראינו להיעתר לבקשות לגופן. החובה לשמור על חוקי התנועה היא בחינת "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" ( דברים ד', ט"ו), שמירה לא רק על חייו של אדם עצמו אלא גם על חיי הזולת. בית משפט זה חזר ושנה את המדיניות השיפוטית בכגון דא; אכן, ברע"פ 548/05 מאירה לוין נ' מדינת ישראל (2006), המובא תדיר על-ידי סנגורים בתאונות דרכים, הוחלט ברוב דעות, אליו השתייכתי עם השופט ג'ובראן כנגד דעתה החולקת של השופטת פרוקצ'יה , שלא להטיל מאסר בפועל. אמנם ציינתי את המדיניות בכגון דא, לפיה "דינם של המורשעים בגין (גרימת מוות ברשלנות – א"ר) תקופת מאסר מאחורי סורג ובריח, והחריגים לכך נדירים", ובהמשך נאמר: "אכן, מרבית המורשעים בעבירות אלה – מן הסתם – הם אנשים מן היישוב, מה שקרוי נורמטיביים, אלא שנמצא לבתי המשפט לנסות להרתיע את הנוהגים בכביש מעבירות על-ידי המודעות כי אם יתרשלו ויפגעו בזולת, דינם מאסר. נוכח ההפקרות המרובה בכבישים, קיפודם של חיי אדם, השבר הנורא שאין לו מרפא ואיחוי הפוקד את משפחות הקרבנות, ותחושת אין האונים החברתית אל מול המס שגובות תאונות הדרכים מחברה שאינה חסרה קרבנות בטרור ובקרב, מבקשים גם בתי המשפט לתרום תרומה צנועה בדמות גזרי הדין המחמירים. האם יש בכך תועלת של ממש? האם ההרתעה פועלת? האם יש תרומה למאבק בתאונות הדרכים בגזרי דין שעניינם מאסר אנשים נורמטיביים בקרב חברה עבריינית שאינה מקומם? התשובה לכך אינה ברורה. אבל היש עצה אחרת להרתיע את מופקרי הכביש, אם צעירים שלגמו לגימה יתרה, אם אחרים? גם לכך אין תשובה מניחה את הדעת, וכל עוד לא עלה רעיון מועיל יותר, חובת בתי המשפט להמשיך במדיניות בחינת בית שמאי". באותו עניין ספציפי הטתה את הכף מבחינתי במידה רבה נכות פסיכיאטרית של 75% שהוכרה למבקשת שם. ואולם, ברע"פ 8576/11 מזרחי נ' מדינת ישראל (2012) (וראו גם דנ"פ 1391/12 מזרחי נ' מדינת ישראל (2012)) (להלן עניין מזרחי ) , שבנו ושיננו את המדיניות השיפוטית . יצויין כי בע"פ 6755/09 אלמוג נ' מדינת ישראל (2009) נאמר מפי השופט הנדל: "נדמה שקיימים שלושה כללים מנחים בסוגיית הענישה הראויה בעבירה של גרימת תאונת דרכים קטלנית ברשלנות. האחד , ראוי לגזור על נאשם עונש מאסר בפועל ופסילה מלנהוג לתקופה הולמת, הן בשל עקרון קדושת החיים והן משיקולי הרתעה. השני , בדרך-כלל הנסיבות האישיות של הנאשם בעבירה זו אינן בעלות משקל כבעבירות אחרות המלוות בכוונה פלילית, הן בשל אופייה המיוחד של העבירה הנדונה והן בשל ביצועה השכיח גם ע"י אנשים נורמטיביים. השלישי , אמת המידה הקובעת בעבירה זו היא דרגת הרשלנות". דברים אלה צוטטו מפי המשנָה לנשיא נאור ברע"פ 2955/12 הרמוס נ' מדינת ישראל (2012) (להלן עניין הרמוס ), שם הובאו גם מדברי השופט לוי בע"פ 4300/09 בן רובי נ' מדינת ישראל (2009), על "המצב הבלתי נסבל בכבישי ישראל, שאת מחירו משלמים רבים בחייהם, כמעשה של יום יום. מצב זה אינו נובע מגזירת שמים, הואיל ובחלקו הארי נגרם עקב התנהגות רשלנית של נהגים אשר אינם מקפידים לקיים כללי בטיחות בסיסיים". כג. ומדוע "ייענשו" בנות נייאזוב ונריאן על מעשי אמותיהן? האתוס היהודי שולל ענישה בין דורית; "בן לא ישא בעון האב והאב לא ישא בעון הבן" ( יחזקאל יח, כ). במקום אחר ובהקשר אחר עמדתי על המתח האמור בין המקורות ודרכי יישובו (בבג"ץ 9353/08 אבו דהים נ' אלוף פיקוד העורף (2009), בפסקאות ד-ה לחוות דעתי; לסקירה נוספת ברוח זו ראו ע"מ (ירושלים) 464/03 פלמוני נ' אלמוני (2004), בפסקאות 70-62 לפסק דינו של השופט – כתארו אז – מ' דרורי ) . אך לא בכך עסקינן כאן; ענייננו בסיטואציה עצובה, שבה עלול להיגרם סבל לבנות בשל מאסר האם, אך אין מטילים חלילה "עונש" על הבנות, והדבר דומה, למרבה הצער למצבים אחרים, לא מעטים, שבהם משנאסר אדם סובלת משפחתו. אולם לא בזאת ענייננו. כד. אבקש בנקודה זו להדגיש את אחריותן וחשיבות תפקידן של רשויות הרווחה במעקב נמשך והדוק אחר הטיפול בבנותיהן של נייאזוב ושל נריאן (ראו לעניין זה חוות דעתה של השופטת ד' ברק ארז בעניין הרמוס . כאמור, הקושי העיקרי שניצב בפנינו הוא ניתוק הבנות מאמותיהן, במצב של חסר בתמיכה המשפחתית האחרת, בדמות האב. הנה דברים שנאמרו בחוות דעתי בעניין הרמוס הנזכר: "לא אכחד ... ראיתי לנגד עיניי את ילדי המבקשת ואת אשר ייגרם להם במאסר אמם, והתלבטתי; אך הכף הוכרעה אל נכון כדעת חברתי המשנה לנשיאה. כל שאוכל להטעים הוא, כי מעבר לחובתן של רשויות הרווחה, יש חובה בדין ובמוסר לאבי הקטינים, לעשות כל שלאל ידו כדי לטפל בילדיו בעת היעדרה של אמם בשל מאסרה ". כה. סוף דבר - אין ספק, וכמתואר מעלה, כי האירועים הקשים הטביעו חותמם בחיי המבקשים, החווים את תוצאות התאונה. ואולם ממול לנגד עינינו חיי המנוחים שנקטעו באבם ועקרון קדושת החיים, עקרון יסוד במורשתנו המשפטית, העברית והישראלית, ומן המפורסמות שאינן צריכות ראיה, וסבל משפחת הקרבנות. סוף דבר: משקופחו חיי אדם ברשלנותו של נהג, המדיניות השיפוטית היא מאסר בפועל, בהיעדר נסיבות אישיות חריגות מאוד המצדיקות זאת. קשיים אישיים ומשפחתיים הכרוכים בכניסה למאסר הם אינתרנטיים למצב, ועל כן ככלל לא ייראו אלה כנסיבות להקלה (עניין אלמוג; עניין מזרחי; עניין הרמוס ). בשלושת המקרים שבפנינו נראה כי רף הרשלנות היה גבוה, ואין בנסיבות האישיות – מצערות ככל שיהיו – כדי להימנע מהטלת עונש מאסר בפועל. אדרש כעת בקצרה לכל מקרה בנפרד. מן הכלל אל הפרט רע"פ 2996/13 כו. נציין כי על שלושת המקרים שבפנינו אין תיקון 113 לחוק העונשין חל, על פי מועדי הכרעת הדין אל מול כניסתו לתוקף. במקרה של המבקשת נייאזוב , אף אם ניתן להניח, עצרה בסמוך לתמרור עצור, נעוצה רשלנותה, כפי שנקבע בבתי המשפט הקודמים, בכך שלא נתנה זכות קדימה לרכב המעורב שנע משמאלה, אף כי שדה הראיה שברשותה איפשר לה לראותו ולעצור בטרם חצתה את הצומת. חוות הדעת שהוגשה מטעמה של נייאזוב, ובה הוטלה האחריות לתאונה על הרכב המעורב, לא נומקה דיה. אשר לנסיבותיה האישיות, הן אינן מצדיקות סטיה ממדיניות הענישה הנוהגת. מקריאת תסקירי שירות המבחן, ניכר כי אכן מדובר באשה נורמטיבית, החווה סבל רב בעקבות התאונה, בה נהרגה חברתה. לכך יש להוסיף כמובן את הדאגה לרווחת בנותיה, המצויות בגיל ההתבגרות, גיל משמעותי מבחינה התפתחותית, כדבריה של עו"ס וייס, ללא שהאב מגלה נכונות להירתם למשימת הטיפול בהן. ואולם, עם כל הצער שבדבר, אין בכוחן של נסיבות אלה לשנות מן התוצאה אליה הגיעו בתי המשפט הקודמים, כפי שפורט מעלה. כאמור, יש לבקש מאוד כי רשויות הרווחה ילוו את בנותיה של נייאזוב בתקופת מאסרה. רע"פ 4845/13 כז. אשר למבקש אוזן , מצטיירת ניגודיות הבולטת לעין בין נסיבות חייו הטראגיות מזה, לבין מידת רשלנותו הבולטת בחומרתה בפרשה מזה. למקרא התסקירים אין חולק, כי אוזן הוא איש משפחה ובעל זכויות רבות, כמתואר מעלה, לרבות התנדבות בקהילה; ואולם נסיבות התאונה אינן מאפשרות לסטות ממדיניות הענישה הנהוגה. כמתואר, נסע המבקש לאחור למרחק משמעותי ( 37 מטר ), במהירות בלתי סבירה לנסיעה מסוג זה, בחניה של מרכז מסחרי הומה אדם ומבלי להיעזר באמצעי זהירות המותקנים ברכבו. כח. אשר לטענתו של אוזן, כי הזמנת חוות דעת של הממונה יצרה אצלו ציפיה: אזכיר תחילה, כי הממונה לא אישר התאמתו לעבודות שירות בנסיבותיו. במישור הכללי יש להדגיש, כי אמנם הזמנת חוות דעת מטעם הממונה על עבודות שירות יוצרת ציפיה מסוימת, וכשלעצמי מפציר אני בבתי המשפט שלא להזמין חוות דעת ממונה, אלא אם כן נטייתם הברורה היא לכיוון זה. עם זאת, במובן המשפטי, אין בעצם הזמנת חוות הדעת כדי לכבול את ידיו של בית המשפט הגוזר את דין הנאשם, לא כל שכן כאשר בית המשפט מציין זאת מפורשות בהחלטתו. נזדמן לי לומר, כי "מטבע הדברים, כשמזמין בית המשפט חוות דעת לגבי נאשם מאת הממונה על עבודות שירות, יש בכך אינדיקציה לכיוון מסוים, וציפיה אנושית (גם אם לא – מכל וכל – אינטרס הסתמכות במובן המשפטי)" (ע"פ 6294/05 חובב נ' מדינת ישראל (2006), בפסקה ב' לחוות דעתי); אך נאמר שם בהמשך, כי "אין בכך כדי לומר כי אין בית משפט יכול לשנות דעתו משעיין, או נפרשה לפניו תמונה מלאה יותר, כל עוד לא הכריע" (וראו גם דברי השופט דנציגר בע"פ 8704/08 הייב נ' מדינת ישראל (2009) בפסקה 10 לחוות דעתו; וכן ראו, לאחרונה, רע"פ 3026/14 רימן נ' מדינת ישראל (4.5.2014), בפסקה 12). ואחר כל אלה – לטעמי ככלל כל הזהיר במשלוח לממונה הרי זה משובח בראש וראשונה, במישור האנושי כלפי הנאשם, וגם טרחת הממונה ראויה להתחשבות. רע"פ 6926/13 כט. ההכרעה בבקשה זו לוותה בהתלבטות רבה, שנבעה הן מן העבודה, כי המנוח תרם באופן מסוים לתוצאה, והן בשל הדאגה לרווחת בתה הפעוטה של המבקשת נריאן . אשר לנסיבות התאונה, חרף רשלנותו של המנוח, לא נוכל להתערב בקביעה כי מידת רשלנותה של נריאן מצויה ברף הגבוה, היא לא ניסתה לבלום או להאט, ונדמה כי לא הבחינה במנוח, אף ששדה הראיה שברשותה איפשר לה לעשות כן. בהקשר זה אוסיף, כי הכשלים הקיימים בכביש, שצוינו בחוות דעתו של הבוחן המשטרתי, אינם משנים ממסקנה זו: אשר לעץ הניצב בצד הדרך נקבע, כי זה לא הסתיר את שדה הראיה של המבקשת. וביחס לתמרורי המהירות; אכן, היא נסעה במהירות שאינה חורגת מן המותר "פורמלית", ואולם נסיעה במהירות המותרת אינה חזות הכל; על כל נהג לפעול בהיגיון, בדריכות ובהתאם למצב הקיים בכביש . חוששני, כי נריאן לא פעלה כך. אשר לנסיבותיה האישיות, אין ספק כי ניתוק ילדה בת 4 מאמה לתקופת חודשים נעשה בלב כבד. בהקשר זה יש לקוות כי אביה של נריאן, יוכל למלא – כטענת המשיבה – את תפקיד המטפל העיקרי, וכאמור מעלה קיימת חשיבות מיוחדת אף כאן לתפקידן של רשויות הרווחה במעקב אחר שלומה ורווחתה של הפעוטה. כללם של דברים ל. סופו של דבר, שאין בידינו להיעתר לבקשות רשות הערעור. עונשי המאסר שהוטלו על המבקשים יעמדו בעינם. המבקשות נייאזוב ונריאן יתייצבו לתחילת ריצוי המאסר בפועל, ביום 19.10.14 לא יאוחר מהשעה 10:00 בבית הסוהר "נוה תרצה" במתחם איילון, והמבקש אוזן יתייצב באותו יום עד השעה 10:00 בבית הסוהר "דקל" בבאר שבע, או על פי החלטת שירות בתי הסוהר. על המבקשים להצטייד בתעודת זהות, ובידיהם לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר. ש ו פ ט השופט ס' ג'ובראן : אני מסכים. ש ו פ ט השופטת ד' ברק ארז : אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' רובינשטיין. ניתן היום, י"ז באב תשע"ד (13.8.2014). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13029960_T09.doc מש / + חכ/ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

בבית המשפט העליון רע"פ 2996/13 - ג' לפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופטת ד' ברק-ארז המבקשת: טטיאנה נאיזוב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשה להקדמת ריצוי המאסר בפועל החלטה הטעם לקביעת המועד להתיצבות היה החגים. כיוון שהמבקשת עותרת להקדמה, תתייצב לריצוי העונש ביום 21.9.14 עד שעה 10:00 בבית הסוהר נוה תרצה. ניתנה היום, י"ב אלול התשע"ד (07.09.14). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13029960_T10.doc יש /רח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3441/14 - ג' לפני: כבוד השופט י' דנציגר המבקשת: מרכז צדק לנשים העותרת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול 2. בית הדין האזורי בחיפה 3. פלוני בקשה להצטרף לעתירה כידיד בית משפט החלטה העותרת והמשיבים יגישו תגובות קצרות לבקשת ההצטרפות, עד ליום 14.9.2014. ניתנה היום, כ"א באב תשע"ד (17.8.2014). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14034410_W05.doc חכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3441/14 - א' לפני: כבוד השופט י' דנציגר העותרת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול 2. בית הדין האזורי בחיפה 3. פלוני בקשה למתן זכות להגיש תשובה קצרה לתגובות המשיבים החלטה ניתנת לעותרת רשות להגיש תגובה קצרה לתגובות המשיבים. התשובה תוגש עד ליום 20.7.2014. ניתנה היום, ד' בתמוז תשע"ד (2.7.2014). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14034410_W04.doc חכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3441/14 - ג' לפני: כבוד השופט י' דנציגר המבקשת: מרכז צדק לנשים העותרת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול 2. בית הדין האזורי בחיפה 3. פלוני בקשה להצטרף לעתירה כידיד בית משפט החלטה העותרת והמשיבים יגישו תגובות קצרות לבקשת ההצטרפות, עד ליום 14.9.2014. ניתנה היום, כ"א באב תשע"ד (17.8.2014). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14034410_W05.doc חכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3441/14 לפני: כבוד השופט י' דנציגר העותרת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול 2. בית הדין האזורי בחיפה 3. פלוני עתירה למתן צו על תנאי החלטה התיק ייקבע לדיון לפני מותב שלושה. ניתנה היום, א' בתמוז תשע"ד (29.6.2014). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14034410_W03.doc חכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3441/14 לפני: כבוד השופט י' דנציגר העותרת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול 2. בית הדין האזורי בחיפה 3. פלוני עתירה למתן צו על תנאי החלטה המשיב 3 יגיש תגובתו לעתירה עד ליום 26.6.2014. המשיבים 2-1 רשאים אף הם להגיש תגובתם לעתירה עד למועד הנ"ל ככל שיחפצו בכך. ניתנה היום, י"ד באייר תשע"ד (14.5.2014). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14034410_W01.doc חכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

בבית המשפט העליון בג"ץ 3441/14 לפני: כבוד השופט י' דנציגר העותרת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול 2. בית הדין האזורי בחיפה 3. פלוני תגובות הצדדים לבקשת ההצטרפות כ"ידיד בית המשפט", ובקשת המשיב 3 לפטור אותו מהתייצבות לדיון החלטה 1. בקשת ההצטרפות כ"ידיד בית משפט" ותגובות הצדדים לה יוכרעו על ידי המותב שידון בתיק בפתח הדיון. 2. בקשת המשיב 3 לפטור אותו מהתייצבות לדיון נדחית. ניתנה היום, י"ג בתשרי התשע"ה (7.10.2014). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14034410_W06.doc עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3441/14 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט א' שהם כבוד השופטת ע' ברון העותרת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול 2. בית הדין האזורי בחיפה 3. פלוני מבקשת ההצטרפות: מרכז צדק לנשים עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: ט' בשבט תשע"ה (29.1.15) בשם העותרת: עו"ד יוסי נקר בשם המשיבים 2-1: עו"ד ד"ר רפי רכס בשם המשיב 3: עו"ד תבור גולדמן בשם המבקשת להצטרף: עו"ד אלונה טולדנו; עו"ד ניצן כספי שילוני החלטה 1. ניתן בזאת צו על תנאי המכוון אל המשיבים 2-1 והמורה להם להתייצב וליתן טעם מדוע לא תבוטלנה החלטותיהם מיום 6.4.2014 ו-9.4.2013 בהתאמה, ומדוע לא יורו על המשך הדיון בתביעת העותרת לגירושיה מבלי שהעותרת תידרש להסיר את תביעת הנזיקין שאותה הגישה נגד בעלה, המשיב 3, בבית המשפט לענייני משפחה. 2. המשיבים 1 ו-2 יגישו תשובתם בתוך 90 ימים מהיום. 3. המשיב 3 יגיש תשובה, אם רצונו בכך, בתוך 90 ימים מהיום. 4. בקשת מרכז צדק לנשים להצטרף לעתירה כידיד בית המשפט תוכרע בבוא היום. ניתנה היום, ‏ט' בשבט התשע"ה (‏29.1.2015). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14034410_W07.doc חכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3441/14 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט א' שהם כבוד השופטת ע' ברון העותרת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול 2. בית הדין האזורי בחיפה 3. פלוני עתירה למתן צו על תנאי פסק-דין לנוכח העובדה כי העותרת והמשיב 3 התגרשו לאחרונה, הרי שהעתירה התייתרה והשאלה העומדת במרכזה הפכה לתיאורטית, כפי שמסכימים גם הצדדים. איננו מוצאים כי בנסיבות אלה יש מקום להוסיף ולדון בעתירה, הגם שהיא מעוררת שאלה בעלת חשיבות עקרונית, הראויה לליבון בבית משפט זה. יש יסוד להניח כי השאלה הנ"ל תגיע בעתיד לפתחו של בית משפט זה בתיקים שבהם תהיה להכרעה בה השלכה על הצדדים הקונקרטיים. העתירה נמחקת איפוא. לאחר התלבטות, הגענו לידי החלטה כי אין לעשות צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ז בכסלו התשע"ו (‏9.12.2015). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14034410_W14.doc חכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3441/14 לפני: כבוד השופט י' דנציגר העותרת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול 2. בית הדין האזורי בחיפה 3. פלוני הודעת עדכון מטעם היועץ המשפטי לשיפוט הרבני מיום 11.6.2015; הודעה מטעם העותרת מיום 18.6.2015; החלטה מעיון בהודעות העדכון שהוגשו מטעם היועץ המשפטי לשיפוט הרבני ומטעם העותרת עולה כי חלו התפתחויות מסוימות בהליכים בבית המשפט לענייני משפחה ובבית הדין הרבני, אך בסופו של דבר נראה כי השאלה העקרונית ממשיכה לעמוד בעינה. מעיון בתיק עולה כי בפרק הזמן שחלף מאז החלטת המותב מיום 29.1.2015, במסגרתה הוצא צו על תנאי, לא הוגשו תשובות המשיבים בפרקי הזמן שנקבעו בהחלטה. יש להניח שהדבר נבע מההתפתחויות שחלו בהליכים בבית המשפט לענייני משפחה ובבית הדין הרבני, אך לא ברור מדוע לא הוגשו בקשות למתן ארכה. עוד עולה כי עד עתה לא הוגשה עמדת היועץ המשפטי לממשלה כפי שהתבקשה בהחלטתנו מיום 10.2.2015. אכן, בעניין זה הוגשה בזמנו הודעה מטעם ב"כ היועץ המשפטי לממשלה ביום 20.5.2015, בה הוסבר כי לא ניתן להגיש עמדה עקב שביתת הפרקליטים, אך שביתה זו הסתיימה זה מכבר, ולא נראה שמאז הייתה התקדמות בחזית זו. לנוכח כל האמור לעיל, ועל מנת "להתניע מחדש" את ההליך לפנינו, מתבקש היועץ המשפטי לממשלה להגיש עמדתו בשאלה העקרונית שעל הפרק בהקדם האפשרי, ולא יאוחר מיום 31.8.2015. לאחר שתוגש עמדת היועץ המשפטי לממשלה, יוחלט בדבר המשך הטיפול בתיק. מזכירות בית המשפט מתבקשת להמציא החלטה זו, ללא דיחוי, לבאי כוח היועץ המשפטי לממשלה בפרקליטות המדינה, כמו גם לבאי כוח הצדדים בתיק. ניתנה היום, ‏י"ד באב התשע"ה (‏30.7.2015). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14034410_W11.doc אב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3441/14 לפני: כבוד השופט י' דנציגר העותרת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול 2. בית הדין האזורי בחיפה 3. פלוני הודעה מטעם פרקליטות המדינה מיום 13.5.2015 החלטה עו"ד ברט יודיע עד ליום 20.5.2015 האם ההודעה דנן הוגשה על דעתו של היועץ המשפטי לממשלה. ניתנה היום, ‏כ"ח באייר התשע"ה (‏17.5.2015). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14034410_W10.doc חכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3441/14 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט א' שהם כבוד השופטת ע' ברון העותרת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול 2. בית הדין האזורי בחיפה 3. פלוני מבקשת ההצטרפות: מרכז צדק לנשים בשם העותר: עו"ד יוסי נקר בשם המשיבים 2-1: עו"ד ד"ר רפי רכס בשם המשיב 3: עו"ד תבור גולדמן בשם המבקשת להצטרף: עו"ד אלונה טולדנו; עו"ד ניצן כספי שילוני החלטה 1. בהמשך להחלטתנו מיום 29.1.2015, שבה ניתן צו על תנאי בעתירה, אנו רואים לנכון לקבל גם את עמדת היועץ המשפטי לממשלה ביחס לעתירה. לפיכך אנו מורים לכל הצדדים להעביר בתוך שבוע ימים העתק מכל כתבי טענותיהם בעתירה לבא-כוח היועץ המשפטי לממשלה. כמו כן יעבירו המשיבים לבא-כוח היועץ המשפטי לממשלה העתקים מתשובותיהם, אשר תוגשנה בתוך 90 ימים ממועד מתן החלטתנו דלעיל. עמדת היועץ המשפטי לממשלה תוגש לבית משפט זה בתוך 90 ימים מהיום. בהיאסף כל החומר בתיק נקבל החלטה בדבר המשך הטיפול בעתירה. 2. מזכירות בית המשפט מתבקשת לרשום הערה בתיק, לפיה בקשות ארכה או דחייה בתיק – גם אם תוגשנה בהסכמה – תועלנה ללשכת ראש ההרכב, וכי בהיעדר בקשות כאלה יועלה התיק ללשכת ראש ההרכב לא יאוחר מיום 17.5.2015. ניתנה היום, ‏כ"א בשבט התשע"ה (10.2.2015). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14034410_W08.doc אב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3441/14 - י"א לפני: כבוד השופט י' דנציגר העותר: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול 2. בית הדין האזורי בחיפה 3. פלוני 4. היועץ המשפטי לממשלה בקשה למתן ארכה מטעם המשיב 4 החלטה כמבוקש. ניתנה היום, ‏י"ט באלול התשע"ה (‏3.9.2015). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14034410_W12.doc חכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

בבית המשפט העליון בג"ץ 3595/14 - ו' לפני: כבוד השופט י' דנציגר העותר: שעאבן אלסייד נ ג ד המשיבים: 1. רשות העתיקות 2. נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ בקשה להקדמת מועד דיון בלי הסכמה החלטה מועד הדיון בעתירה נקבע בהתאם לאילוצי יומן בית המשפט. לנוכח נימוקי הבקשה תתברר אפשרות הקדמת מועד הדיון, והכל בכפוף לסדרי העדיפויות של יומן בית המשפט. ניתנה היום, כ"א באב תשע"ד (17.8.2014). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14035950_W06.doc חכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

בבית המשפט העליון בג"ץ 3595/14 לפני: כבוד השופט י' דנציגר העותר: שעאבן אלסייד נ ג ד המשיבים: 1. רשות העתיקות 2. נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים החלטה התיק ייקבע לדיון לפני הרכב שלושה. בשלב זה איני רואה לנכון להוציא צו ביניים. אולם, מובן כי המשיבות תמנענה מביצוע פעולות בשטח שעלולות להפוך את הדיון בעתירה לתיאורטי. ניתנה היום, ‏ד' באב התשע"ד (‏31.7.2014). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14035950_W05.doc בח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

בבית המשפט העליון בג"ץ 3595/14 - ג' לפני: כבוד השופט י' דנציגר העותר: שעאבן אלסייד נ ג ד המשיבות: 1. רשות העתיקות 2. נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ בקשה מטעם העותר למתן ארכה להגשת תשובה בשם העותר: עו"ד אמיר מלכי-אור בשם המשיבה 1: עו"ד פארס בדיחי בשם המשיבה 2: עו"ד דוד כחלון החלטה לנוכח נימוקי הבקשה, ועל אף התנגדותו של ב"כ המשיבה 1 לארכה המבוקשת, ניתנת ארכה כמבוקש. ניתנה היום, ט"ז בתמוז תשע"ד (14.7.2014). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14035950_W03.doc הג מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3595/14 לפני: כבוד השופט י' דנציגר העותר: שעאבן אלסייד נ ג ד המשיבות: 1. רשות העתיקות 2. חברת נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות בע"מ תגובה לעתירה ולבקשה למתן צו ביניים מטעם המשיבה 2 מיום 29.6.2014 החלטה העותר יגיש תשובה, במסגרתה יתייחס לטענות שעולות מתגובות המשיבות, עד ליום 10.7.2014. ניתנה היום, א' בתמוז תשע"ד (29.6.2014). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14035950_W02.doc חכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

בבית המשפט העליון בירושלים בג"ץ 3595/14 - ז' לפני: כבוד הרשם גלעד לובינסקי העותר: שעאבן אלסייד נ ג ד המשיבות: 1. רשות העתיקות 2. נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ בקשה למחיקת העתירה פסק-דין כמבוקש וכמוסכם, העתירה נמחקת ללא צו להוצאות. ממילא מבוטל הדיון הקבוע ליום 24.12.2014. ניתן היום, כ' בחשוון תשע"ה (13.11.2014). גלעד לובינסקי, שופט ר ש ם _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14035950_X08.doc כש מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

בבית המשפט העליון בירושלים בג"ץ 3595/14 - ז' לפני: כבוד הרשם גלעד לובינסקי העותר: שעאבן אלסייד נ ג ד המשיבות: 1. רשות העתיקות 2. נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ בקשה מיום 9.11.2014 למחיקת העתירה החלטה לתגובת המשיבות תוך 3 ימים מיום המצאת החלטה זו. ניתנה היום, י"ז בחשוון תשע"ה (10.11.2014). גלעד לובינסקי, שופט ר ש ם _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14035950_X07.doc טו מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

בבית המשפט העליון בג"ץ 3595/14 - א' לפני: כבוד השופט י' דנציגר העותר: שעאבן אלסייד נ ג ד המשיבות: 1. רשות העתיקות 2. חברת נתיבי ישראל – החברה הלאומית לתשתיות בע"מ עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותר: עו"ד גלעד אבני החלטה המשיבות תגשנה תגובה לעתירה ולבקשה למתן צו ביניים עד ליום 29.6.2014. המשיבות תמנענה מביצוע פעולות בשטח שעלולות להפוך את הדיון בעתירה לתיאורטי. ניתנה היום, כ' באייר תשע"ד (20.5.2014). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14035950_W01.doc הג מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

בבית המשפט העליון בג"ץ 3595/14 - ו' לפני: כבוד השופט י' דנציגר העותר: שעאבן אלסייד נ ג ד המשיבים: 1. רשות העתיקות 2. נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ בקשה להקדמת מועד דיון בלי הסכמה החלטה מועד הדיון בעתירה נקבע בהתאם לאילוצי יומן בית המשפט. לנוכח נימוקי הבקשה תתברר אפשרות הקדמת מועד הדיון, והכל בכפוף לסדרי העדיפויות של יומן בית המשפט. ניתנה היום, כ"א באב תשע"ד (17.8.2014). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14035950_W06.doc חכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

בבית המשפט העליון רע"ב 10085/05 - ג' בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין המבקש: חגי עמיר נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל - שירות בתי הסוהר בקשה להארכת מועד להגשת תגובה בשם המשיבה: עו"ד גלעד שירמן החלטה בנסיבות כמבוקש. ניתנה היום, כ"ה בכסלו תשס"ו (26.12.05). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05100850_T06.doc מפ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

בבית המשפט העליון רע"ב 10085/05 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין המבקש: חגי עמיר נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל - שירות בתי הסוהר עתירה למתן צו על תנאי החלטה המשיבה תגיש תשובתה לעתירה תוך 21 ימים. ניתנה היום, כ' בחשון תשס"ו (22.11.05). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05100850_T04.doc /אמ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

בבית המשפט העליון רע"ב 10085/05 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין המבקש: חגי עמיר נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל - שירות בתי הסוהר בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בעע"א 2053/05 שניתנה ביום 28.9.05 על-ידי השופטת נגה אהד בשם המבקש: בעצמו בשם המשיבה: עו"ד גלעד שירמן החלטה בטרם החלטה אבקש כי בא כוח המשיבה יבהיר בתוך 15 יום האם ההסתייגות מן הביקור היא כללית, קרי, מביקורים שאינם קרובי משפחה, או ספציפית, לביקור הגב' בה מדובר. אם המדובר בהסתייגות בעלת אופי כללי, אבקש להודיע אם יש בנמצא חריגים לגבי אסירים בטחוניים באשר לביקורים שאינם של קרובי משפחה. אם המדובר בהסתייגות ספציפית, אבקש כי החומר הנוגע לכך יועמד לעיוני באמצעות המזכירה הראשית של בית משפט זה. ניתנה היום, כ"ח בכסלו תשס"ו (29.12.05). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05100850_T07.doc מפ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

בבית המשפט העליון בירושלים רע"ב 10085/05 - א' בפני: כבוד הרשמת שושנה ליבוביץ המבקש: חגי עמיר נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל - שירות בתי הסוהר בקשה לפטור מאגרה החלטה נוכח מצבו הכלכלי של המבקש, כפי שהוא משתקף בכרטיס כספי האסיר, ניתן בזה פטור מאגרה בהליך שבכותרת. ניתנה היום, י"ט בחשון תשס"ו (21.11.2005). שושנה ליבוביץ ר ש מ ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05100850_E01.doc מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

בבית המשפט העליון רע"ב 10085/05 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין המבקש: חגי עמיר נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל - שירות בתי הסוהר תגובה מיום 11.1.06 מטעם המשיבה החלטה לאחר שעיינתי בתגובה ובחומר שהוצג, אבקש כי המשיבה תודיע בתוך 15 יום אם נכונה היא לאפשר ביקור אחד לשכנת המשפחה, גב' צדוק, בפיקוח מתאים, מבלי להתחייב להמשך או לביקורים נוספים או אחרים (ראו גם החלטת סגן הנשיא – כתארו אז – ריבלין בעתירה 1569/99 מיום 18.3.99). ניתנה היום, י"ב בטבת תשס"ו (12.1.06). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05100850_T08.doc לח מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

בבית המשפט העליון רע"ב 10085/05 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין המבקש: חגי עמיר נ ג ד המשיב: מדינת ישראל - שירות בתי הסוהר בקשה למתן רשות ערעור החלטה א. זו בקשת רשות ערעור מיום 27.10.05 על החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב (השופטת נגה אהד) מיום 28.9.05, בה נדונו נושאים אחדים, ובהם בקשה לאישור ביקור אצל המבקש לגב' פלונית, שכנת משפחתו. נקבע לענין זה, כי משנבדקה הבקשה על-ידי שב"כ ושב"כ מתנגד לביקור, החלטת המשיבה שלא לאשר את הביקור סבירה, ולפיכך לא התערב בה בית המשפט קמא. הבקשה מופנית כלפי נושא זה בהחלטה. ב. יוזכר כי המבקש מרצה עונש מאסר של שש עשרה שנה, שראשיתו ביום 5.11.95, וזאת בעבירות קשר לביצוע פשע – הפשע הוא רצח ראש הממשלה יצחק רבין עליו השלום – והחזקת נשק. ג. המבקש ציין כי ייסד בקשתו על החלטת סגן הנשיא (כתארו אז) אליעזר ריבלין בבית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 18.3.99. יצויין כי בהחלטה זו – שצורפה לתגובת המשיבה כפי שיפורט – נאמר בין השאר "העותר מבקש כי יוגדל מעגל המבקרים אותו עד שיכלול גם בני משפחה שאינם בדרגה ראשונה וכן ידידים ומכרים. המשיב הודיע היום כי אין לו התנגדות עקרונית להעתר לבקשה זו. הוא מסביר שעל העותר להעביר לשלטונות הכלא רשימה של אנשים המבקשים לבקר אותו על מנת שזו תיבדק לגופה. העותר יערוך רשימה שכזו ובמידת הצורך יוכל לפנות בעתירה מתאימה אם בקשתו בענין זה תידחה". בעקבות זאת טוען העורר, כי "כבר שנים רבות אני באגף הפרדה ויכול לשוחח עם אורחים רבים, ביטחוניים ופלילים, ומדוע דווקא אתה אני לא יכול לשוחח? ומדובר בשכנה של משפחתו שהיא כבר סבתא לנכדים ללא שום עבר פלילי, ללא קשר לפוליטיקה". המבקש טוען כי מניעת הביקור משמעה "שמדובר בהמשך האפליה נגדו ועוד רדיפה פוליטית מתמשכת, שפשוט אין עוד סיבה אחרת". ד. (1) נתבקשה תשובת המשיבה. נאמר בה, ראשית, כי אין המדובר בנושא בעל חשיבות כללית שבשכמותו יש להצדיק רשות ערעור. שנית, המבקש אסיר בטחוני, ולכן אינו זכאי לפי נהלי שירות בתי הסוהר (שב"ס) אלא לביקוריהם של קרובי משפחה מדרגה ראשונה. לגבי המבקש דנא, באשור גורמי הביטחון, הורחב מעגל המבקרים גם לקרובי משפחה שאינם מדרגה ראשונה; אך מחשש להפצת משנה רעיונית של פגיעה באישים, סבורים גורמי הביטחון כי אין להרחיב את מעגל המבקרים מעבר לקרובי משפחה. (2) באשר לבקשה הספציפית, מעבר לטיעון שאין מדובר בבקשה שלגביה נשקלת רשות ערעור, נאמר כי בכללי השב"ס, המנוסחים בפקודת נציבות שב"ס 03.03.00, ניתנים לאסירים ביטחוניים רק ביקורי קרובים מדרגה ראשונה, אך למבקש אושרו ביקורים של קרובי משפחה מדרגה רחוקה יותר, כגון דודים, בני דודים ואחיינים. ואולם – כאמור – לגבי המבקרת בה מדובר, קיים חשש להפצת משנה רעיונית של פגיעה באישים. באשר להחלטת השופט ריבלין מ- 1999, נאמר, כי אכן הוגדל מאגר המבקרים אצל המבקש, אך כיום אין ניתן לאפשר ביקורים של מי שאינם קרובים, נוכח עמדתם של גורמי הביטחון. ה. (1) בהחלטה מיום 29.12.05 ביקשתי הבהרה האם הסתייגות שב"כ מן הביקור כללית, או ספציפית לגבי הגברת בה מדובר. אם המדובר בהסתייגות בעלת אופי כללי, ביקשתי להודיע אם יש בנמצא חריגים לגבי אסירים ביטחוניים באשר לביקורים של מי שאינם קרובי משפחה. (2) במענה נמסר, כי ההתנגדות כללית וספציפית כאחד. כללית – כיוון שיש התנגדות לביקורי מי שאינם קרובי משפחה, ואין זו התנגדות ספציפית לגבי האשה בה מדובר. להתנגדות - עם זאת - גם אופי ספציפי, נוכח חוות דעתם של גורמי הביטחון לגבי המבקש, לעניין משנה רעיונית של פגיעה באישים. נמסר מטעם שב"ס "כי גם כאשר מתקיימים חריגים לכלל הקובע כי אסירים ביטחוניים יזכו בביקורים של קרובי משפחה מדרגה ראשונה בלבד (הדגשה במקור – א"ר) - ולפי בדיקת שב"ס ישנם חריגים בודדים בלבד לכלל זה בקרב האסירים הביטחוניים – הדבר נעשה באישור פרטני של הגורמים הרלוונטיים לגבי כל אסיר", במקרה דנן לעת הזאת הוגבלה החריגה לקרובי משפחה בלבד. (3) עיינתי בחוות דעתם של גורמי הביטחון, שהועברה אלי על פי ההחלטה האמורה. (4) בעקבות זאת ביקשתי - בהחלטה מיום 12.1.06 – כי המשיבה תודיע אם נכונה היא לאפשר ביקור אחד לשכנה בה מדובר, בפיקוח מתאים, בלי להתחייב להמשך או לביקורים נוספים או אחרים. המשיבה הודיעה כי אין לדעתה מקום לכך, מן השיקולים הכלליים, וכן בשל העלאת החשש - כאמור - כי ביקורים אצל המבקש ישמשו להפצת אידיאולוגיה של פגיעה באישים, וכן נוכח עקרון השוויון, נוכח מספרם הרב של אסירים ביטחוניים אחרים. כחיזוק צורפה הכרעת דין מיום 22.1.06 בבית משפט השלום בנתניה, שבמסגרתה הורשע המבקש באיומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, בכך שהשמיע איומים לפגיעה בראש הממשלה אריאל שרון. (5) עיינתי בהכרעת הדין (מפי סגנית הנשיא לורך), מדובר בפרשה מיום 31.10.04; משחייג סוהר להורי המבקש ולא היה מענה, אמר המבקש באיום "אני יכול להרים שיחת טלפון ולדאוג שיחסלו ויפוצצו את שרון". לאחר שמיעת הראיות הורשע המבקש. ו. (1) מלכתחילה אולי ניתן היה שלא להיעתר לבקשה זו על יסוד הכלל המקובל באשר לרשות ערעור, הנשקלת כשהמדובר בבעיה משפטית בעל חשיבות או בבעיה כללית (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם) הנשיא שמגר) וכמוהו דוגמאות רבות. עם זאת, ככל שמתרבות השנים שבהן יושב אדם בבית הסוהר, הדעת נותנת כי ראוי לנסות לברר את משאלתו בהקשר לביקורים ככל שאינה חורגת לאמיתה מן המסגרת המשמשת בכגון דא. (2) באשר לבקשה לגופה, הטרידתני שאלת השויון, והמדיניות בעניין זה. היסוד הנורמטיבי בעיקרו הוא תקנות בתי הסוהר, תשל"ח-1978, פרק ה' ופקודת נציבות בתי הסוהר 03.02.00 שבתוקף מ- 15.3.02 ועודכנה לאחרונה ב- 12.12.04. בסעיף יד(1) בה נאמר "אסירים יורשו לקבל ביקורי משפחה מדרגת קרבה ראשונה ..."; בסעיף יד(4) מוגדרת קרבה ראשונה כהורים, בן/בת זוג, ילדים, אחים/אחיות, וכקרבה שניה סב/סבתא, דודים, דודות, בני דודים ובני דודות. מתגובת המדינה לעתירה בפני השופט ריבלין בבאר שבע ב-1999 אני למד שכבר אז היתה נכונות לחריגה לגבי המבקש. מהי הגמישות הנוהגת ביישום הפקודה? המבקש מוגדר כנמסר כ"אסיר ביטחוני"; הואיל והנושא לא עלה בבקשה ואין בפני נתוני הגדרה, לא אדרש לכך, ולשאלה היש סיווגי משנה בתוך אסירים כאלה; איני מביע דעה בעניין זה. ואולם, כנטען אושרו למבקש לפנים משורת הדין ביקוריהם של קרובי משפחה שאינם מדרגה ראשונה, ונאמר (ראו החלטתו של השופט ריבלין) כי יישקלו גם ביקורים נוספים, שמעבר לבני משפחה. לא נאמר מי הם גנרית האסירים הביטחוניים - המעטים, כנמסר - המקבלים ביקורים של אנשים שאינם קרובי משפחה ובמה זכו הם, מה הקריטריונים לכך ומה דרך הפיקוח על שיקול הדעת של שב"כ ושל שב"ס לענין שויוניות; זאת, כדי להבין אם בא עניינו של המבקש בגדר החריגים. שאלה אחרת, בגדרי סבירות, היא - אם אכן ישנם חריגים כאמור, האם יש סכנה שבביקור אחד (כפי שנתבקש) של שכנה פלונית, שלגביה כשלעצמה אין טענה ספציפית, יש משום אותו חשש להפצת אידיאולוגיה של פגיעה באישים, והרי ממילא אם יתברר כי נעשה דבר שלא כדין ניתן למנוע ביקור כזה בעתיד. זאת, גם אם יש חשדנות מבוססת כלפי המבקש נוכח רקע הרשעתו בעבירה קשה ובזויה ודרכיו, כעולה מן החומר. בגדרי שאלות אלה שקלתי איפוא אם יש מקום להעביר את הבקשה להרכב. ואולם, לאחר העיון החלטתי שלא לעשות כן; הטתה את הכף הרשעתו של המבקש כאמור בבית משפט השלום בעבירת איום; הרשעה זו, שאמנם אינה חלוטה, הקשורה בהתנהגותו בכלאו, הכריעה לעת הזאת את הכף, כדי שלא להתערב בעמדת בית המשפט קמא והמשיבה באשר לביקורים שמעבר למשפחה. (3) נוכח כל אלה, איני נעתר לבקשה. ניתנה היום, י"ז בשבט תשס"ו (15.2.06). ש ו פ ט העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05100850_T10.doc הג מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

בבית המשפט העליון רע"ב 10085/05 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין המבקש: חגי עמיר נ ג ד המשיב: מדינת ישראל - שירות בתי הסוהר בקשה להארכת מועד מטעם המשיבה בשם המשיב: עו"ד גלעד שירמן החלטה כמבוקש. ניתנה היום, י"א בשבט תשס"ו (9.2.06). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05100850_T09.doc מפ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

בבית המשפט העליון בירושלים בר"ם 1715/05 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש המבקשת: אורנה מגנזי נ ג ד המשיב: מנהל הארנונה של עיריית הרצליה בקשת רשות ערעור החלטה בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בשבתו כבית משפט לענינים מינהליים (השופטת מ' רובינשטיין ) מיום 21.1.05, אשר קיבל את ערעור המשיב על החלטת ועדת הערר שליד עירית הרצליה (להלן: ועדת הערר ) מיום 17.5.04. המבקשת הינה השוכרת של מבנה בהרצליה בו היא מפעילה סוכנות דואר (להלן: המבנה ). המבקשת חויבה בארנונה על ידי המשיב על פי הסיווג הקבוע בסעיף 2.1 לצו הארנונה של עירית הרצליה (להלן: צו הארנונה ), היינו לפי הסיווג המתייחס למשרדים, לשירותים ולמסחר. המבקשת הגישה השגה על חיובה כאמור, בטענה כי שטח המבנה מחולק לשניים: בחלק האחד מתקבל קהל ומתבצעת עבודת סוכנות הדואר ואילו החלק השני משמש כמחסן לאחסון דברי דואר. על כן טענה המבקשת כי ראוי שהחיוב לפי התעריף הקבוע בסעיף 2.1 לצו הארנונה ייעשה רק לגבי החלק המשמש לפעילות עסקית ואילו החלק השני יסווג בנפרד כמחסן. השגתה של המבקשת נדחתה על ידי המשיב, אך הערר שהגישה בנושא התקבל על ידי ועדת הערר. זו הגיעה למסקנה כי אכן יש להבחין בין סוכנות הדואר, המשמשת לקבלת קהל ולמתן שירותי דואר, לבין השטח המשמש לאחסון, אותו יש לסווג בנפרד כמחסן. על החלטה זו הגיש המשיב ערעור לבית המשפט לענינים מינהליים. בית המשפט קמא קיבל, כאמור, את ערעור המשיב. בפסק דינו התייחס בית המשפט ליחס שבין סעיף 4 למבוא לצו הארנונה לסעיף 12.5 לצו הארנונה. סעיף 4 למבוא לצו הארנונה קובע כדלהלן: "מבנה שהמחזיק עושה בו במקביל מספר שימושים, יסווג בהתאם לשימוש העיקרי שעושה בו המחזיק. אין האמור מתייחס למבנה המפורט בפרק 2 לסעיף 2.6 להלן ולמבנה כמפורט בפרק 12, בסעיף 12.5 להלן". סעיף 12.5(1) לצו הארנונה (שהוא הרלוונטי לענייננו) קובע כך: " מחסנים: (1) מבנה המשמש אך ורק לאחסנה ולא מתבצעת בו פעילות עסקית, למעט מחסן ברח' סוקולוב". בית המשפט דחה את טענת המבקשת, לפיה כאשר חלק ממבנה משמש לאחסנה בלבד, יש לחייבו בארנונה על פי הסיווג של מחסן, ולא תחול לגביו הרישא של סעיף 4 לצו הארנונה, המתייחסת לסיווג המבנה בהתאם לשימוש העיקרי שעושה בו המחזיק. בית המשפט קמא קבע כי שני חלקי המבנה מהווים יחידה אינטגראלית אחת, הגם שקיימת ביניהם הפרדה פיסית באמצעות קיר ודלת, שהשימוש העיקרי שלה הוא סוכנות דואר ולא מחסן. בית המשפט הדגיש כי אחסנת דברי הדואר היא לצורך הפעילות העסקית של סוכנות הדואר והיא טפלה לשימושו העיקרי של המבנה. נוכח האמור לעיל קבע בית המשפט כי סיווג המבנה ייעשה בהתאם לשימוש העיקרי שעושה בו המחזיק, על פי סעיף 4 לצו הארנונה, וכי סעיף 12.5 לצו הארנונה אינו חל, מאחר שהמבנה אינו משמש לאחסנה בלבד. עוד ציין בית המשפט קמא כי החלטתו עולה בקנה אחד עם פסיקת בית משפט זה, לפיה חלק מנכס שהוא טפל למהות העיקרית של הנכס יסווג בהתאם לסיווג העיקרי של הנכס ופיצול הסיווג בהתאם לשימוש שנעשה בכל אחד מחלקי הנכס יתאפשר רק כאשר כל שימוש עומד בפני עצמו (ע"א 7975/98 אחוזת ראשונים רובינשטיין נ' עיריית ראשון לציון (לא פורסם) פס' 9-8 (להלן: עניין אחוזת ראשונים )). מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי. בבקשתה שבה המבקשת וטוענת כי מאחר וחלק מן המבנה משמש לאחסנה בלבד ואין מתבצעת בו פעילות עסקית, יש לסווגו כמחסן על פי סעיף 12.5(1) לצו הארנונה ואילו הרישא של סעיף 4 למבוא לצו הארנונה אינה חלה לגביו. עוד טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט קמא באופן יישומו את ההלכה בעניין סיווג חלקיו השונים של מבנה רב-תכליתי בהתאם לשימוש שנעשה בכל חלק. המבקשת גורסת כי מאחר שהחלק המשמש כמחסן תופס 40% מכלל המבנה, כך שאינו מהווה חלק שולי וטפל לחלק האחר המשמש לקבלת קהל, ומאחר שהאבחנה בין שני חלקי המבנה היא אבחנה טבעית והגיונית, יש לסווג כל חלק בנפרד, על פי השימוש שנעשה בו. לאחר שעיינתי בבקשה, על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות. כידוע, ערעור שני אינו ניתן בזכות. ככלל, הרשות לערעור נוסף תינתן כאשר הבקשה מעלה שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית. ככל שמופנות טענות המבקשת נגד פרשנות צו הארנונה, הרי שהן אינן מעוררות שאלה כאמור. מעבר לדרוש יצוין כי גם לגוף העניין לא מצאתי עילה להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא. הסיפא לסעיף 4 למבוא לצו הארנונה לא נועדה לפטור חלק ממבנה המשמש לאחסון ממבחן השימוש העיקרי, החל על המבנה לפי סעיף זה, אלא להטיל מבחן מחמיר יותר לשם סיווג מבנה כמחסן, לפיו נדרשת האחסנה להיות השימוש הבלעדי - ולא רק העיקרי - של אותו מבנה. אשר לטענות המבקשת נגד האופן שבו יישם בית המשפט קמא את ההלכה בעניין סיווג חלקיו השונים של מבנה רב-תכליתי, הרי שאף טענות אלה אינן מעוררות כל שאלה החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת ולפיכך אינן מצדיקות מתן רשות ערעור. כאשר מדובר במתקן רב-תכליתי שניתן להפריד בין חלקיו השונים, ייעשה סיווג הנכס לצורכי ארנונה לפי השימוש והתכלית של כל חלק בנפרד (בג"ץ 764/88 דשנים וחומרים כימיים בע"מ נ' עיריית קרית אתא , פ"ד מו(1) 793, 816). בעניין אחוזת ראשונים בחן בית משפט זה מתי ייקבע כי ביחידות שטח סמוכות נעשה שימוש שונה, המצדיק סיווג נפרד, ומתי ייקבע שאף אם בכל אחת מן היחידות מתרחשת אומנם פעילות שונה, משולבות פעילויות אלה זו בזו ותכליתן אחת, כך שאין מקום לפצלן לצורך הסיווג. בהקשר זה אימץ בית המשפט את מבחני העזר שהציעו בתי המשפט המחוזיים. לפי אחד המבחנים הללו, כאשר קיימת זיקה בין תכליתה של יחידה אחת לבין תכליתה של יחידה סמוכה יש לראות במתקן הרב-תכליתי נכס אחד. לפי מבחן אחר, יש לבדוק האם השימוש בחלק ספציפי של הנכס הכרחי למהות השימוש העיקרי בנכס ולמימוש תכליתו. היבטים אלה נבחנו על ידי בית המשפט קמא והובילוהו למסקנה כי יש לראות במבנה יחידה אינטגראלית אחת. לא מצאתי מקום להתערב באופן שבו יישם בית המשפט קמא מבחנים אלה בנסיבות העניין הקונקרטי שבפניו. אשר על כן, הבקשה נדחית. ניתנה היום, כ"ד באדר ב' התשס"ה (4.4.2005). ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05017150_N01.doc /צש מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

בבית המשפט העליון בש"א 5923/05 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. פלוני 2. פלוני בקשה להעברת מקום דיון בשם המבקש: בעצמו החלטה הבקשה היא להעברת תיק משפחה מבית המשפט לענייני משפחה באילת לבית המשפט לענייני משפחה בבאר-שבע, לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984. דין הבקשה להידחות על הסף. הסמכות לפי סעיף 78 עוסקת בהעברת מקום דיון בין אזורי שיפוט שונים; ואילו בתי המשפט באילת ובבאר-שבע מצויים שניהם באותו אזור שיפוט. את הבקשה יש להפנות, איפוא, לנשיא בית משפט השלום או לסגן הנשיא לענייני משפחה. הבקשה נדחית. ניתנה היום, ‏ג' בתמוז, תשס"ה (10.07.05). ה נ ש י א _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05059230_A02.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

בבית המשפט העליון בג"ץ 7067/06 בפני: כבוד השופט א' א' לוי העותר: נצ"מ משה אריאל נ ג ד המשיבים: 1. המפקד הכללי של משטרת ישראל 2. השר לביטחון פנים בקשה למתן ארכה להגשת תשובה מקדמית מטעם המשיבים בשם המשיבים: עו"ד מיכל לייסר החלטה בהסכמת העותר, יידחה המועד להגשת תשובת המדינה, כמבוקש. לא אחליט בבקשה לקיום דיון קודם שתונח לפני התשובה. ניתנה היום, ט"ז בחשוון תשס"ז (7.11.06). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06070670_O03.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

בבית המשפט העליון בג"ץ 7067/06 בפני: כבוד השופט א' א' לוי העותר: נצ"מ משה אריאל נ ג ד המשיבים: 1. המפקד הכללי של משטרת ישראל 2. השר לביטחון פנים עתירה למתן צו-על-תנאי החלטה העתירה תיקבע לדיון בפני הרכב, על פי לוח הדיונים הרגיל של בתי המשפט. ניתנה היום, ח' בכסלו תשס"ז (29.11.06). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06070670_O06.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

בבית המשפט העליון בג"ץ 7067/06 - א' בפני: כבוד השופט א' א' לוי העותר: נצ"מ משה אריאל נ ג ד המשיבים: 1. המפקד הכללי של משטרת ישראל 2. השר לביטחון פנים בקשה למתן צו ביניים החלטה לתשובה מקדמית של המשיבים בתוך 30 ימים. לעת הזו לא ראיתי מקום למתן צו הביניים המבוקש. ניתנה היום, י' באלול תשס"ו (3.9.06). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06070670_O01.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7067/06 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט ד' חשין העותר: נצ"מ משה אריאל נ ג ד המשיבים: 1. המפקד הכללי של משטרת ישראל 2. השר לביטחון פנים עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: כ"ז בשבט התשס"ז (15.02.2007) בשם העותר: עו"ד צ' זף בשם המשיבים: עו"ד מ' לייסר פסק-דין הנשיאה ד' ביניש: העתירה שבפנינו מופנית כנגד החלטת המשיבים להפסיק החל מיום 31.1.07 את שירותו של העותר, קצין בדרגת ניצב משנה במשטרת ישראל. ההחלטה על פרישתו של העותר התקבלה בהליך של "פיטורים בהסכמה" הנהוג במשטרת ישראל, שלפיו משתחררים שוטרים משירותם בהסכמה, לפני הגיעם לגיל הפרישה הקבוע בחוק. אישור הפרישה של קציני משטרה נעשה על ידי המשיב 2 מכוח הסמכות הנתונה לו על-פי סעיף 15 לדבר המלך במועצה על ארץ ישראל, 1922 (להלן: דבר המלך ). השאלה המתעוררת בעתירה שלפנינו הינה, למעשה, שאלה עובדתית - האם בראיון שנערך לעותר ביום 6.3.05 עם ראש אגף משאבי אנוש במשטרה, הוא נתן הסכמתו לתכנית הפרישה שהוצגה בפניו? 1. אין חולק כי ברקע ההחלטה על פרישתו של העותר לגמלאות מצויה מערכת היחסים העכורה שנוצרה בינו לבין ניצב ישראל יצחק, שמונה ביום 31.10.04 למפקד מחוז ש"י, בו שירת העותר כקצין אג"מ (אגף מבצעים) של המחוז. לאחר מספר ראיונות שנערכו לעותר עם ניצב יצחק, שבהם הביע מפקד המחוז את חוסר שביעות רצונו מתפקודו של העותר, זומן העותר ביום 2.2.05 לראיון בפני מפכ"ל המשטרה רב-ניצב משה קראדי. בראיון שנערך לו עם המפכ"ל הובהר לעותר כי מפקד המחוז אינו מרוצה מתפקודו המקצועי וכי על רקע תוכנית ההתנתקות, שעמדה אותה עת בפתח, לא ניתן לאפשר מצב שבו מפקד המחוז וקצין האג"מ במחוז אינם מקיימים ביניהם מערכת יחסי עבודה תקינה. המפכ"ל מסר עוד לעותר, כי באותו שלב אין בידו פתרון לשיבוץ העותר לתפקיד מחוץ למחוז, ולכן האפשרויות הנבחנות הן המשך בדיקת שיבוצו של העותר ברמה הארצית או "הצרחה" של העותר עם בעל תפקיד אחר במחוז, מבלי שיהיה בכך כדי לפגוע במעמדו. ביום 17.2.05, ועל רקע סירובו של העותר למלא תפקיד אחר שהוצע לו במסגרת המחוז, זומן העותר לראיון בפני ראש אגף משאבי אנוש במשטרה, שבו נמסר לו, כי מאז הראיון שנערך לו אצל המפכ"ל ולאחר שנבדקו כל התפקידים הפנויים בדרגת נצ"מ ברמה הארצית והתאמתו לכל אחד מהם, לא נמצא שיבוץ מתאים עבורו. בנסיבות אלה זומן העותר ביום 6.3.05 לראיון נוסף בפני ראש אגף משאבי אנוש במשטרה. בראיון זה הוצגה לעותר, על רקע המצב שנוצר, תכנית להמשך שירותו במשטרה עד לפרישתו המיועדת לגמלאות ביום 31.1.07. על פי תכנית הפרישה שהוצגה לעותר, נמסר לעותר כי הוא ישובץ על תקן של נצ"מ במנהלת ההתנתקות, ומסיום פעילות זו הוא ישמש כ"פרויקטור" בכל תפקיד שהמערכת תמצא לנכון עד ליציאתו לחופשה צבורה ולאחר מכן לחופשת פרישה, כשמועד שחרורו יהיה ביום 31.1.07. אין חולק כי באותו ראיון נמסר עוד לעותר כי מאחר שמועד פרישתו יהיה לפני הגיעו לגיל 55 הוא יהיה זכאי לפדיון ימי מחלה לפי מפתח של שישה ימים בשנה ולא שמונה; כי המפכ"ל אישר עקרונית את הסיכום והוא טעון אישור של השר לבטחון פנים; וכי היה והעותר יקבל את ההצעה והיא תאושר על ידי השר לבטחון פנים, שהינו הגורם המוסמך לכך, יש לראות בה סיכום שאין חזרה ממנו. 2. השאלה העיקרית השנויה במחלוקת בין בעלי הדין הינה, כאמור, האם באותו ראיון עם ראש אגף משאבי אנוש הביע העותר את הסכמתו להסדר הפרישה שהוצג לו. בסיכום הראיון שנערך לעותר ביום 6.3.05 מצוין כי תגובת העותר לתכנית הפרישה שהוצגה לו הייתה שהסיכום מקובל עליו ושהוא שבע רצון מהפיתרון שנמצא. לטענת העותר, הוא מעולם לא הביע שביעות רצון מתכנית הפרישה שהוצגה לו והוא מעולם לא נתן את הסכמתו לתכנית. העותר מציין עוד כי הוא מבקש להוסיף ולשרת במשטרה, וכי שביעות רצונו במהלך הראיון הובעה אך ורק בכל הנוגע לשיבוצו המתוכנן במסגרת תכנית ההתנתקות. העותר מוסיף עוד, כי מאז קיום הראיון הוא פנה לגורמים שונים ובהם ראש אגף משאבי אנוש במשטרה ומנכ"ל המשרד לבטחון הפנים והבהיר להם את העדר הסכמתו לפרישה ואת רצונו להמשיך ולשרת במשטרה עד גיל הפרישה הקבוע בחוק. אולם פניות אלה לא נשאו פרי, ולטענת העותר המשיבים לא פעלו למציאת תפקיד ראוי עבורו ולא הוצע לו פתרון אמיתי וצודק למצבו. העותר טוען, כי משלא ניתנה הסכמתו ליציאתו לגמלאות הרי ההחלטה בעניין ניתנה בחוסר סמכות. כן טוען העותר כי ההחלטה על הוצאתו לגמלאות נגועה בחוסר סבירות קיצוני, שכן הוא קצין מצטיין בעל ותק של למעלה משלושים שנה, ומקורה של ההחלטה הוא בתקופה של כמה חודשים בלבד, שבהם הוא "לא הסתדר" עם מפקד המחוז, ניצב יצחק. 3. המשיבים טוענים כי העותר הסכים לתכנית הפרישה שהוצגה בפניו, כשהוא מיודע בדבר תנאי פרישתו וכי על יסוד ההסכמה בין העותר למשטרה אישר השר לביטחון פנים את הפיטורים מכוח הסמכות הנתונה לו על-פי סעיף 15 לדבר המלך. המשיבים מציינים, כי ברקע להסכמה בדבר פרישתו של העותר, תוך מיצוי זכויותיו לגמלה, עומד חוסר שביעות רצון מתפקודו המקצועי כקצין אג"מ במחוז ש"י. לטענת המשיבים אין ממש בטענות העותר כי מלכתחילה לא נתן את הסכמתו לתכנית הפרישה, וניתן ללמוד על הסכמה זו הן מהתשתית העובדתית והן מדרך התנהלותו של העותר. בהקשר זה מציינים המשיבים כי העותר ביקש לחזור מהסכם הפרישה רק לאחר למעלה משישה חודשים במהלכם שובץ בתפקיד זמני במנהלת ההתנתקות במסגרת יישום ההסכם. כן טוענים המשיבים כי זכויותיו של העותר לא קופחו וכי ההסכם שנעשה עימו הינו מיטיב בצורה יוצאת דופן. עוד מציינים המשיבים כי נעשו מאמצים למצוא עבור העותר תפקיד תקני ונבדקו כל תפקידי נצ"מ ברמה הארצית, אך לא נמצא תפקיד פנוי ומתאים עבורו. המשיבים מוסיפים וטוענים כי החלטת השר לביטחון פנים להותיר את פיטורי העותר על כנם על יסוד תכנית הפרישה הינה החלטה סבירה, מידתית ומאוזנת, שאינה מצדיקה את התערבותו של בית המשפט בעניין. 4. דין העתירה להידחות. הכול מסכימים כי השר לביטחון פנים מוסמך מכוח סעיף 15 לדבר המלך להורות על פיטורי שוטר (ובכלל זה הוצאתו לגמלאות) וכי השר מוסמך לאשר גם הסדר של "פיטורים בהסכמה", כאשר שוטר משוחרר מן השירות לפני הגיעו לגיל פרישה, וזאת על יסוד הסכמה בין אותו שוטר לבין הגורמים המוסמכים במשטרה. יצוין, כי על-פי הליך ה"פיטורים בהסכמה" מתגבשת זכאותו של השוטר, ששוחרר בהתאם להליך, לקצבת פרישה ולמענקים הנלווים לכך מיד עם שחרורו. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים שוכנעתי כי לאחר שהוצגה לעותר, בראיון שנערך לו ביום 6.3.05 עם ראש אגף משאבי אנוש במשטרה, תכנית הפרישה שנבנתה עבורו, נתן העותר את הסכמתו לתכנית. לאחר הצגת התכנית לעותר, שהינו קצין משטרה ותיק ומנוסה, הוא שאל שאלות שונות אודות תנאי הפרישה ושאלותיו נענו על ידי הנוכחים בפגישה. מסיכום הראיון עולה כי העותר נתן את הסכמתו לתכנית הפרישה מבלי שהוסיף או סייג הסכמה זו בסייג כלשהו. סיכום הראיון המודפס נשלח בסמוך לאחר הראיון לעותר ולגורמים המוסמכים במשטרה. בהתאם לסיכום, ומבלי שהועלתה מצד העותר טענה כלשהי בנוגע לסיכום הראיון שנשלח אליו, החל העותר לכהן בתפקידו החדש במנהלת ההתנתקות. ביום 21.9.05, למעלה מחצי שנה לאחר הראיון שנערך לו, פנה העותר לראשונה לראש אגף משאבי אנוש וביקש כי מועד פרישתו לא יהיה לפני חודש אוקטובר 2007, שבו יגיע לגיל 55, שכן אז הוא יהיה זכאי לפדיון של שמונה ימי מחלה לכל שנת שירות ולא לפדיון של שישה ימים בלבד לשנה (פער שלטענת העותר מגיע לכ-120,000 ש"ח ולטענת המשיבים לכ-45,000 ש"ח). פנייה זו נענתה במכתבה של ראש מחלקת פרט מיום 2.10.05, שבו נמסר לעותר כי משאישר השר את פיטוריו בהתאם לסמכותו אין עוד אפשרות לחזור מן הסיכום. כחודש וחצי לאחר מכן, ביום 14.11.05, העלה העותר במכתב לראש אגף משאבי אנוש לראשונה טענה כנגד נכונותו של סיכום הראיון מיום 6.3.05. על-פי הטענה אמר העותר בראיון, לאחר שנאמר לו כי הוא יהיה זכאי לפדיון של שישה ימים לשנה ולא שמונה, כי הדבר מקובל עליו אם ההפרש הכספי הוא זניח. 5. טענתו של העותר, לפיה התנה את הסכמתו לתכנית הפרישה בכך שההפרש בין פדיון ימי המחלה לפי מפתח של שישה ימים בשנה לבין פדיון לפי מפתח של שמונה ימים בשנה יהיה זניח עלתה, אפוא, לראשונה רק כשמונה וחצי חודשים לאחר הראיון, ולאחר שהובהר לעותר כי משניתן אישור השר לתכנית הפרישה הוא אינו יכול לחזור בו מהסכמתו לתכנית. בנסיבות אלה אין לקבל את טענת העותר כי הסכמתו לתכנית הפרישה הייתה תלויה בסוגית פדיון ימי המחלה, ונראה שהעותר ביקש לחזור בו מן ההסכמה רק לאחר שהתבררה לו המשמעות הכספית של יציאתו לגמלאות לפני הגיעו לגיל 55. אין זה סביר לקבל טענה כי קצין משטרה ותיק ומנוסה כדוגמת העותר, אשר מקבל לידיו סיכום ראיון מודפס שבו מצוין כי הוא מסכים לתכנית הפרישה אינו מתריע כי הסיכום אינו מקובל עליו. ככל שהיו לעותר טענות באשר לנכונותו של סיכום הראיון מחודש מרץ 2005, שהופץ בסמוך לאחר קיום הראיון, היה עליו להעלותן באותו מועד ולא כשמונה וחצי חודשים לאחר מכן. זאת ועוד, דחיית בקשת העותר לחזור בו מהסכמתו מבוססת גם על הצורך בוודאות וביציבות של ההסכמות המתגבשות מדי שנה עם שוטרים שמשתחררים מן השירות בהליך של "פיטורים בהסכמה", ועל כן אף מטעם זה אין לקבל את העתירה. משנמצא כי העותר נתן את הסכמתו ליציאתו לגמלאות בהליך של "פיטורים בהסכמה" אינני נדרשת להכריע בטענות בדבר סבירות ההחלטה בעניינו של העותר. אולם, מכל מקום נוכח שיקול הדעת הרחב הנתון למשיבים באשר להעסקתם של שוטרים וקציני משטרה והצבתם ונוכח אופיו של השירות במשטרה אינני מוצאת כי נפל פגם כלשהו בהחלטה אף מבחינה זו. אשר על כן, העתירה נדחית. ה נ ש י א ה השופט א' א' לוי: אני מסכים. ש ו פ ט השופט ד' חשין: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינה של הנשיאה ד' ביניש. ניתן היום, ט"ו באדר התשס"ז (05.03.2007). ה נ ש י א ה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06070670_N08.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

בית המשפט העליון בירושלים רע"פ 97 / 3556 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקש : דיב נביל נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת בב"ש 1452/97 שניתנה ביום 8.6.97 על ידי כבוד השופט גינת בשם המבקש: עו"ד מ' שילה החלטה אף כי נציג המדינה לא התייחס לענין הסמכות ולענין אופן הגשת ההליך, ספק רב בעיני אם רשאי אני לטפל בבקשה כפי שהוגשה או לדון בענין כדן יחיד. בהנחה שהחלטת השופט גינת ניתנה לפי סעיף 87(ב) לחוק העונשין, תשל"ז1977-, היא ניתנה לפי פיסקה (ד) של אותו סעיף לערעור וההליך הנכון הוא ערעור ולא הגשת בקשת רשות לערער. בהעדר הוראה מיוחדת לענין זה בסעיף 26 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ז1984-, יש לברר את הערעור במושב תלתא. המזכירות תקבע איפוא את הבקשה (בהנחה שמותר להתייחס אליה כאל ערעורׂ לפני הרכב של שלושה שופטים בדחיפות ובימים הקרובים . יש להקדיש לדיון 15 דקות. ניתנה היום, י"ח בסיון תשנ"ז (23.6.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97035560. B04 חכ/

בית המשפט העליון רע"פ 97 / 3556 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקש : דיב נביל נגד המשיב : מדינת ישראל בקשה לעיכוב ביצוע גזר דין במסגרת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת בב"ש 1452/97 שניתן ביום 8.6.97 על ידי כבוד השופט גינת בשם המבקש: עו"ד לפידות החלטה בקשתי תשובה לבקשת הרשות לערער תוך 7 ימים. המזכירות תברר אם כבר הגיעה התשובה. אין מקום לצווים נוספים בענין זה. ניתן היום יב בסיון תשנ"ז (17.6.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97035560. B03

בית המשפט העליון רע"פ 3556/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקש : דיב נביל נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת בב"ש 1452/97 שניתן ביום 8.6.97 על ידי כבוד השופט גינת. בשם המבקש: עו"ד א' לפידות החלטה לתשובת המדינה תוך 7 ימים. ניתנה היום, ה' בסיון תשנ"ז (10.6.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97035560. B01

ב בית המשפט העליון רע"פ 97 / 3556 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט ת' אור המ בקש : דיב נביל נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת בב"ש 1452/97 מיום 8.6.97 שניתנה ע"י כבוד השופט ג' גינת ובקשת עיכוב ביצוע תאריך הישיבה: א' בתמוז התשנ"ז ( 06.07.97 ) בשם המ בקש: עו"ד עלא עלא אל דין בשם המשיב ה עו"ד נורית ישראלי פסק-דין בהתחשב בכך שהערעור נקבע לדיון ב15.7.97-, אנו מקבלים את הערעור ומעכבים את ביצוע העונש עד למתן פסק הדין בערעור, והוא - בהסכמת המדינה. ניתן היום, א' תמוז התשנ"ז (6.7.97) בפני באי כח הצדדים. ה נ ש י א משנה לנשיא ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97035560. A06 /דז/

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2880/97 - ג' בפני: כבוד השופט י. קדמי המערערים : 1. עזבון המנוח סמואל יוסף ז"ל 2. סמואל שמואל,עו"ד 3. חתמי ללוידס לונדון 4. כלל חברה לביטוח בע"מ נגד המשיבים : 1. פרנקל בת שבע 2. רינון חיה,עו"ד 3. שיף אבי 4. עוזיאל דני בקשה ל תיקון טעות קולמוס ולחיוב במתן ערובה החלטה 1. זוהי בקשה לתיקון ולשינוי ההחלטה שניתנה על ידי ביום 7.9.97 בדבר עיכוב ביצוע חלקי של פסק הדין בת.א. 940/92, בית משפט מחוזי תל-אביב-יפו, כנגד עורכת הדין חיה רינון. 2. בהחלטה האמורה - לפיה הוגבל ביצוע פסק הדין לסכום שאינו עולה על 80,000 (שמונים אלף) ש"ח - לא נפלה טעות; ובנסיבות הענין לא מצאתי מקום והצדקה לחייב את עוה"ד רינון במתן ערובה, להבטחת תשלום הסכום שלא עוכב לביצוע. ניתנה היום, כ"ה בתשרי תשנ"ח (26.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97028800. H06

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2880/97 - 2 בפני: כבוד השופט י' קדמי המערערים : 1. עזבון המנוח סמואל יוסף ז"ל 2. סמואל שמואל,עו"ד 3. חתמי ללוידס לונדון 4. כלל חברה לביטוח בע"מ נגד המשיבים : 1. פרנקל בת שבע 2. רינון חיה,עו"ד 3. שיף אבי 4. עוזיאל דני בקשה לעיכוב ביצוע החלטה לתגובת המשיבים עד 1.9.97. המזכירות תביא את התיק בפני ב - 1.9.97. ניתנה היום, כב' באב תשנ"ז (25.8.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97028800. H04

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2880/97 - ב' בפני: כבוד השופט י. קדמי המבקשת: חיה רינון, עו"ד נ ג ד המשיבים: 1. פרנקל בת שבע 2. עזבון המנוח סמואל יוסף ז"ל (ע"י רחל סמואל) 3. סמואל שמואל,עו"ד 4. חתמי ללוידס לונדון 5. כלל חברה לביטוח בע"מ 6. שיף אברהם 7. עוזיאל דני בקשה לעיכוב ביצוע החלטה 1. המבקשת, עורכת דין, חויבה על ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ת.א. 940/92) בתשלום פיצויים למשיבה מס' 1, ביחד עם המשיבים מס' 2-7. המדובר בפיצויים בשל רשלנות מקצועית בהבטחת זכויותיה של המשיבה מס' 1 כרוכשת דירה. המבקשת שימשה כעורכת הדין של חברה שמכרה את הדירה למשיבה מס' 1 (להלן: "החברה המוכרת"); והמשיבים מס' 6 ומס' 7 הם שני מנהליה. את המשיבה מס' 1 ייצג בעסקת רכישת הדירה, המנוח עו"ד יוסף סמואל, אשר עזבונו הוא המשיב מס' 2. בפסק הדין נקבע סכום כולל של פיצויים, מבלי שחולק בין המשיבים השונים - לרבות המבקשת - על פי מידת אחריותו של כל אחד מהם לנזק שנגרם למשיבה מס' 1; כאשר על פני הדברים נראה, ש"תרומתה" של המבקשת לנזקה של המשיבה מס' 1, כבאת כוח החברה המוכרת, נופלת מזו של העזבון. 2. עיינתי בתגובות בעלי הדין לבקשה והגעתי למסקנה כי אכן עלול להיגרם למבקשת נזק בלתי הפיך בסכום נכבד ביותר, אם ביצוע פסק הדין כנגדה לא יעוכב ולו רק בחלקו בלבד; וזאת - בין היתר - משום שפסק הדין לא רק שלא חילק את האחריות בין המשיבים, אלא ראה כל אחד מהם כאחראי (ביחד ולחוד) לתשלום סכום הפיצויים כולו. במצב דברים זה, נראה לי נכון וצודק לעכב את ביצוע פסק הדין כלפי המבקשת באורח חלקי, באופן שהעיכוב יחול על כל סכום שמעל 80,000 ש"ח. אין בכך משום אפליה לגבי העזבון והמשיבים האחרים, בהתחשב ב"מעמדה" של המבקשת כבאת כוח המוכרת כפי שציינתי לעיל. 3. אשר על כן, יעוכב ביצוע פסק הדין כלפי המבקשת, לגבי כל סכום שמעל 80,000 ש"ח עד למתן פסק הדין בערעור. ניתנה היום, ה' באב תשנ"ז (7.9.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97028800. H05

בבית המשפט העליון ע"א 2880/97 - 1 ע"א 2908/97 ע"א 2997/97 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים : 1. עזבון המנוח סמואל יוסף ז"ל 2. סמואל שמואל,עו"ד 3. חתמי ללוידס לונדון 4. כלל חברה לביטוח בע"מ נגד המשיבים : 1. פרנקל בת שבע 2. רינון חיה,עו"ד 3. שיף אבי 4. עוזיאל דני בקשה לאיחוד הדיון בשם המשיבה הראשונה: עו"ד מ. ויתקון החלטה 1. איחוד הדיון בערעורים שבכותרת כמבוקש. 2. אני מבקשת להביא בפני בעלי הדין את האפשרות להעביר את הסכסוך שביניהם להליכי פישור על-פי סעיף 79ג לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד1984-, והתקנות שהותקנו על-פיו. בימים אלה נערך נסיון בבית-המשפט העליון במסגרתו פועלים מפשרים שונים (ובהם שופטים בדימוס) ליד בית המשפט, ומנסים להביא את בעלי הדין לידי סיום מוסכם של הסכסוך שביניהם. עד כה נרשמו הצלחות בשיעורים נאים. המדובר, כאמור, בהליך נסיוני אשר אינו כרוך בתשלום, ואשר אינו פוגע ב"תור" התיקים הממתינים לדיון. נהפוך הוא, ניתן לקבוע ישיבת פישור ראשונה בסמוך לאחר הפגרה על אף שהמדובר בערעורים שהוגשו בעת האחרונה. באי כוח בעלי הדין מתבקשים להביא עמדתם להצעה שלעיל, וזאת תוך 20 יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, י"א בתמוז תשנ"ז (16.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97028800. Q01

ע"א 2880/97 - 2 בפני: כבוד השופט י. קדמי המערערים : 1. עזבון המנוח סמואל יוסף ז"ל 2. סמואל שמואל, עו"ד 3. חתמי ללוידס לונדון 4. כלל חברה לביטוח בע"מ נגד המשיבים : 1. פרנקל בת שבע 2. רינון חיה, עו"ד 3. שיף אבי 4. עוזיאל דני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין החלטה עיינו בפסק הדין ובהודעת הערעור ולא מצאנו הצדקה לעיכוב הביצוע. נראה שזו היתה גם עמדתו של בית המשפט המחוזי אשר הפנה את המבקשים למשא ומתן לקראת פשרה. במצב דברים זה, הבקשה נדחית. ניתנה היום, י"ח באב תשנ"ז (21.8.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97028800. H02

ב בית המשפט העליון ע"א 2880/97 - ו' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים : 1. עזבון המנוח סמואל יוסף ז"ל 2. סמואל שמואל,עו"ד 3. חתמי ללוידס לונדון 4. כלל חברה לביטוח בע"מ נגד המשיבים : 1. פרנקל בת שבע 2. רינון חיה, עו"ד 3. שיף אבי 4. עוזיאל דני בקשה למחיקת ערעור בשם המערערות 3 ו4-: עו"ד שלמה זינגר החלטה ערעורן של המערערות 3 ו4- נמחק לבקשתן ללא צו להוצאות. ערעורם של המערערים 1 ו2- נשאר על כנו. ניתנה היום, ח' בטבת תשנ"ח (6.1.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97028800. O08

ב בית המשפט העליון ע"א 2880/97 - ה' וערעור שכנגד ע"א 2908/97 ע"א 2997/97 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים בע"א 2880/97 והמשיבים בשאר הערעורים : 1. עזבון המנוח סמואל יוסף ז"ל 2. סמואל שמואל,עו"ד 3. חתמי ללוידס לונדון 4. כלל חברה לביטוח בע"מ נגד המ ערערת בערעור שכנגד בע"א 2880/97 והמשיבה בשאר הערעורים : 1. פרנקל בת שבע המערערת בע"א 2997/97 והמשיבה בשאר הערעורים: 2. רינון חיה,עו"ד המשיב בכל הערעורים: 3. שיף אבי המערער בע"א 2908/97 והמשיב בשאר הערעורים: 4. עוזיאל דני בקשה למחיקת ערעור ים בשם המערער הראשון בע"א 2880/97: עו"ד יורם יוסיפוף בשם המערערת בערעור שכנגד בע"א 2880/97: עו"ד מ. ויתקון בשם המערערת בע"א 2997/97: עו"ד נתן רסקין בשם המערער בע"א 2908/97: עו"ד י. עוזיאל החלטה 1. לבקשת באי כוח בעלי הדין נמחקים הערעור שכנגד בע"א 2880/97, ע"א 2908/97 ו-ע"א 2997/97, ללא צו להוצאות. 2. ע"א 2880/97 נשאר על כנו. 3. נרשמה התנגדות עו"ד יוסיפוף להסכם הפשרה בין המערער בע"א 2908/97 והמערערת בערעור שכנגד בע"א 2880/97, אך מאחר שהצדדים להסכם לא חזרו עוד על בקשתם לתת תוקף של פסק דין להסכם זה, ההתנגדות איננה רלבנטית. ניתנה היום, ב' בטבת תשנ"ח (31.12.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97028800. O07

ב בית המשפט העליון ע"א 2880/97 - ח' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים : 1. עזבון המנוח סמואל יוסף ז"ל 2. סמואל שמואל,עו"ד 3. חתמי ללוידס לונדון 4. כלל חברה לביטוח בע"מ נגד המשיבים : 1. פרנקל בת שבע 2. רינון חיה,עו"ד 3. שיף אבי 4. עוזיאל דני בקשה למחיקת ערעור בשם המערער הראשון: עו"ד י. יוסיפוף בשם המערער השני: בעצמו החלטה על יסוד הודעת בא כוח המערער הראשון והמערער השני אני מוחקת את הערעור. אין צו להוצאות. ניתנה היום ב' בשבט תשנ"ח (29.1.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97028800. O10

ב בית המשפט העליון ע"א 2880/97 - ז' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים : 1. עזבון המנוח סמואל יוסף ז"ל 2. סמואל שמואל, עו"ד נגד המשיבים : 1. פרנקל בת שבע 2. רינון חיה, עו"ד 3. שיף אבי 4. עוזיאל דני בקשה למחיקת ערעור בשם המערער הראשון: עו"ד יורם יוסיפוף החלטה לפני שאחליט בבקשת בא כוח המערער הראשון למחוק את הערעור, מתבקש בא כוח המערער השני, עו"ד אמגור, להודיע לבית המשפט אם הוא עומד על בירור הערעור. תגובת המערער השני תוגש תוך שבעה ימים מיום המצאת ההחלטה. ניתנה היום ב' בשבט תשנ"ח (29.1.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97028800. O09

ב בית המשפט העליון בג"ץ 3964/96 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותר : אוחנה יוסף נגד המשיבים : 1. השר לענייני דתות 2. ועדת השרים 3. מועצת עיריית קרית מוצקין 4. הרב דרוקמן, רב העיר דיון מקדמי בעתירה החלטה פרקליטות המדינה מתבקשת להגיש תגובה לעתירה. התגובה תוגש תוך 30 יום. ניתנה היום, כ"ט בכסלו תשנ"ח (28.12.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96039640. I04

ב בית המשפט העליון בג"ץ 3964/96 - ב' בפני: כבוד השופט י' זמיר העותר : יוסף אוחנה נגד המשיבים : 1. השר לענייני דתות 2. ועדת השרים 3. מועצת עירית קרית מוצקין 4. רב העיר בקשה למחיקת עתירה החלטה לבקשת העותר, העתירה נמחקת. ניתנה היום, ז' בתמוז תשנ"ט (21.6.99). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96039640. I05

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 706/94 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' מצא כבוד השופט מ' חשין העותר ת: שפרה רונן נגד המשיבים : 1. פרופ' אמנון רובינשטיין - שר החינוך והתרבות 2. משרד המשפטים - מחלקת החנינות 3. נציב שירות בתי הסוהר 4. שנסי עזרא תאריך סיכומים: ג' אלול התשנ"ט (15.8.99) בשם העותר : עו"ד יהודה רסלר בשם המשיבים 3-1: עו"ד מלכיאל בלאס, ממונה על ענייני הבג"צים בפרקליטות המדינה בשם המשיב 4: עו"ד אביגדור פלדמן עו"ד מיכאל ספרד תשובה לצו על-תנאי פסק-דין השופט מ' חשין: זו הפעם שאלת-משפט יחודית לפנינו: חנינה או הקלה בעונש שהעניק נשיא המדינה לעבריין - הניתנות הן לביטול? ואם ניתנות הן לביטול - מהו שבכוחו להביא לביטולן? השאלה ייחודית היא, הואיל ונשיא המדינה אין הוא כשאר רשויות ציבור, ומעשי חנינה או הקלה בעונש שעושה הנשיא אין הם כשאר מעשיהן של רשויות ציבור. העתירה שלפנינו היא לבטל מעשה הקלה בעונש שהעניק נשיא המדינה למי שהורשע בדינו; לבטל הקלה בעונש ולהחזיר לכלא מי שכבר נפטר לביתו. מתבקשים אנו לעשות מעשה שאינו קל, וממילא נשגיח היטב בדרכנו ונלך בה זהיר-זהיר. אלא שעד אשר נגיע לבחינת הסוגיות במשפט דרך ארוכה עוד לפנינו, והיא בתיאור העובדות שלעניין. ופרשה זו שלפנינו פרשה מפותלת היא, מפותלת וסבוכה. עיקרי העובדות שלעניין 2. הדמות המרכזית בהליכים שלפנינו הוא מר עזיז עזרא שנסי, המשיב מס' 4 לעתירה, ולהלן נכנה אותו - שנסי. שנסי הועמד לדין לפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, הורשע ברצח אברהם סמרגנדי ז"ל, וערעורו לבית-המשפט העליון נדחה. לסמרגנדי ולשנסי היו חנויות בתחנה המרכזית (הישנה) בתל-אביב, ובין השניים נמשך והלך סיכסוך שמקורו היה ברצונו ובנסיונותיו של סמרגנדי לדחוק את שנסי מחנותו-שלו. במהלך סיכסוך ממושך זה אף פנה שנסי פעמים אחדות למשטרה בבקשה כי תחקור בתלונותיו נגד סמרגנדי. יום אחד, ובעקבות פריצה שהיתה לחנותו, הלך שנסי אל חנותו של סמרגנדי ואקדחו עליו. בין השניים התפתחו חילופי דברים קשים, ובמהלכם שלף שנסי את אקדחו וירה אל-עבר סמרגנדי שתים-עשרה יריות. שמונה מאותם כדורי-אקדח שנורו פגעו בגופו של סמרגנדי - פגעו ונטלו את חייו. בית-המשפט המחוזי הרשיע את שנסי בעבירת רצח, ואולם ההרשעה לא היתה אלא ברוב דעות. שופט המיעוט האמין לשנסי כי סמרגנדי תקפו תחילה בסכין, וכי הוא, שנסי, שלף את אקדחו וירה בסמרגנדי כהגנה עצמית. יחד עם זאת, כך סבר שופט המיעוט, שנסי המשיך לירות בסמרגנדי גם לאחר שכרע-נפל, ויריות אלו חרגו מגדר הגנה עצמית. אך הואיל ולא ניתן להכריע אלו יריות היו יריות-המוות, אמר שופט המיעוט להרשיע את שנסי בעבירת נסיון רצח תחת הרשעתו בעבירת רצח. בית-המשפט העליון דחה את ערעורו של שנסי על הרשעתו, גם-הוא ברוב דעות של חבריו. שופט המיעוט, השופט אליעזר גולדברג, סבר כי נתקיים ספק באשר להיעדרו של יסוד הקינטור, ועל-כן הציע להרשיע את שנסי בעבירת הריגה תחת הרשעתו בעבירת רצח. 3. לא חלפו אלא שבועות מספר מאז הכרעת הדין בבית-המשפט העליון, ושנסי פנה שתי פעמים אל נשיא המדינה בבקשת חנינה: פעם במכתב שבכתב-ידו ופעם במכתב באי-כוחו, עורכי הדין פרופ' דוד ליבאי ודן שיינמן. מכתבו של שנסי, וכמותו מכתבם של באי-כוחו, רוויים בקשת חסד ורחמים ומצביעים הם על מצבו הקשה של שנסי. את מכתבו-שלו משתית שנסי, בעיקר, על הנסיבות החריגות של הפרשה ועל מצב בריאותו, וכך מתאר הוא, בין השאר, את מצב בריאותו: " .. המחלה שבי כואבת ומשאירה את חותמה בי יותר ויותר לאחר כמה התקפות לב קשות ומחלת ריאות דרכי נשימה ובעיות רפואיות נלוות החורצת (כך) את דיני כמעט למוות בין הכלאים" בעוד אשר מכתבו של שנסי בולטת בו הנימה האישית, מכתב באי-כוחו הוא מכתב "משפטי", בנוי וסדור כהילכת עורכי-הדיינין. עיון במכתב זה מעלה בבירור כי נשען הוא על שני עמודי-תמיכה, וכאמור ברישה למכתב: 2. בקשת חנינה זו מבוססת על שני טעמים עיקריים אשר יפורטו בהמשך: א. ב. נסיבותיו האישיות של המבקש ובעיקר מצבו הרפואי החמור והסכנה המיידית לחייו עקב המשך מאסרו. נסיבות המקרה. ................ " (ההדגשה במקור - מ' ח') בהמשך המכתב מזכירים באי-כוחו של שנסי את שופטי המיעוט בשתי הערכאות, ולטענתם "מן הראוי לקחת זאת בחשבון כשיקול רציני בשיקולי החנינה". כן מפורט עניינו של שנסי ומסכת ההתעללויות בו מצידו של סמרגנדי. מצב בריאותו הקשה של שנסי מהווה מוטיב מרכזי במכתב. באי-כוחו כותבים, למשל, כי "כבר בעת שנעצר היה מר שנסי אדם חולה מאד ...", וכי - "... במשך ארבע השנים ורבע מאז שנעצר - חלה הדרדרות כה חמורה במצבו הבריאותי והנפשי עד כי הרופאים סבורים שנשקפת סכנה מיידית לחייו אם מאסרו ימשך ." (ההדגשה במקור - מ' ח') עוד נאמר באותו מכתב על שנסי כי "[]מצבו הבריאות והנפשי חמור מאין כמוהו" וכי "[]הוא גווע לנגד עינינו". לקראת סיומו של המכתב חוזרים באי-כוחו של שנסי על נסיבותיה החריגות של הפרשה; מתארים הם את שנסי כ"אדם הגווע ממש לנגד עינינו"; וחותמים הם את דבריהם במלים אלו: "אפילו אם מתעלמים מכל הטענות הנ"ל ואפילו אם מתעלמים מדעות שני שופטי המיעוט ויוצאים מן הנחה שעזרא שאנסי הוא רוצח, גם אז במצבו הבריאותי הנוכחי ובהתחשב בסכנת המוות האורבת לו בכל רגע, ראוי וצודק לדעתנו לשחררו לאלתר. נבקש איפוא כי כב' יתיחס לבקשת חנינה זו כבקשה מיוחדת ויוצאת דופן ויחון את מרשנו באופן שישוחרר לאלתר או בהקדם." לבקשת החנינה צורפו שתי חוות-דעת של רופאים ועניינן מצב בריאותו של שנסי: האחת, חוות-דעת מסכמת של ד"ר אילן אור, מנהל מכון הלב של מרכז הבריאות "פרוקרדיה", והאחרת, חוות-דעתו של הפסיכיאטר ד"ר שלום ליטמן. נפתח באומרנו כי שתי חוות-הדעת - כל אחת מהן בדרכה - מעלות סכנה ממשית לחייו של שנסי אם לא ישוחרר מן הכלא. בחוות-דעת אלו נוסיף ונדון בהמשך דברינו. 4. עד שבקשת החנינה באה להכרעת הנשיא, נתמנה פרופ' ליבאי לכהונת שר המשפטים, ועל-כן הועבר הטיפול בבקשה לחבר הממשלה פרופ' אמנון רובינשטיין שהיה אותה עת שר האנרגיה והתשתית. השר רובינשטיין המליץ לפני הנשיא לקצוב את עונשו של שנסי לעשר שנות מאסר מיום מעצרו, והנשיא קיבל את ההמלצה וחתם על כתב הקלה בעונש: תחת מאסר עולם שנגזר עליו העמיד הנשיא את עונשו של שנסי על עשר שנות מאסר בפועל החל ביום מעצרו. לאחר כשנה, בעבור שני שלישים ממאסר עשר השנים ובהצטרף לכך החלטה על הקלה מינהלית, שוחרר שנסי מכילאו לאחר ריצוי מאסר בן שש שנים וארבעה חודשים. 5. בִּיתו של סמרגנדי המנוח לא השלימה עם החלטת הנשיא להקל בעונשו של שנסי, וביום 2.2.1994 פנתה אלינו בעתירה בה הצביעה על פגמים רבים שנפלו, לטענתה, בהליך ההקלה בעונש. אותה עת טרם שוחרר שנסי מכילאו, ובקשת העותרת היתה כי נורה ושנסי לא ישוחרר לביתו. סירבנו לבקשתה של העותרת ליתן צו ביניים, ושנסי אכן שוחרר מכילאו. 6. עוד העתירה תלויה ועומדת, ולעותרת נתגלה דבר קשר פסול שנקשר בין יוסף שנסי, אחיו של שנסי, לבין אחד בשם משה משיח (להלן נכנה אותו - משיח) פקיד בקופת-חולים. תכלית הקשר: השגת חוות-דעת של רופאים המצביעות על מצב בריאותו החמור של שנסי, חוות דעת האמורות לתמוך בבקשת חנינה. בתמורה להשגתן של אותן חוות-דעת אמור היה אחיו של שנסי לשקול על ידו של משיח טבין-ותקילין - 115,000 ש"ח, והם שוויים של 50,000 דולר של ארה"ב אותה עת. היתרנו לעותרת לתקן את העתירה, ובה-בעת החלה המשטרה חוקרת בעניינו של אותו קשר. 7. נקצר במקום שיכולנו להאריך: לסופם של הליכי משטרה הוחלט להגיש כתב אישום נגד משיח ונגד יוסף שנסי, בעבירה של קשר לביצוע פשע. עקב כך החלטנו לדחות את שמיעתה של העתירה עד לסיום ההליכים הפליליים. 8. תוך כדי ההליך הפלילי נחתם הסדר-טיעון בין המדינה לבין משיח, ומשיח הודה בעובדות אלו (בין שאר עובדות): "שני הנאשמים [משיח ויוסף שנסי] קשרו קשר לפיו נאשם 1 [משיח] יפנה לרופאים אותם הוא מכיר, ודרכם ישיג חוות-דעת לא נכונות אשר יעידו כי עזרא [שנסי] חולה אנוש, גווע בכלא, כי ימיו ספורים וכי המשך שהייתו בבית הסוהר מסכן את חייו. את חוות הדעת האלה ימציא נאשם 2 [יוסף שנסי] לעזרא בתמיכה לבקשת החנינה שתוגש." העבירה שיוחסה למשיח בשל עובדות אלו היתה - כאמור - קשירת קשר לבצע פשע. משיח הורשע בעבירה זו, ועונשו נגזר, כעתירת התביעה, לחודשיים מאסר בפועל שהומרו בעבודות שירות. 9. לאחר שנסתיים ההליך הפלילי נגד משיח, הגיע תורו של יוסף שנסי, אחיו של שנסי (להלן נכנה אותו - האח או אחי-שנסי). האישום נגד האח היה אותו אישום שכנגד משיח - קשירת קשר לבצע פשע - ובעקבות סיום ההליכים נגד משיח הוגש נגד האח כתב אישום מתוקן, ולפיו קָשַר קֶשֶר עם משיח, בנסיבות מחמירות, שלתמיכה בבקשת חנינה שיגיש שנסי לנשיא המדינה, ישיג משיח חוות-דעת רפואיות שאינן דוברות אמת ואשר תעדנה כי שנסי חולה אנוש וגווע בכלא. בית-המשפט הרשיע את האח בעבירה שיוחסה לו, ועונשו נגזר ל12- חודשי מאסר, מתוכם 5 חודשים לריצוי בעבודות שירות והיתרה מאסר על-תנאי. האח ערער על הרשעתו בדין ועל גזר-הדין ואילו המדינה עירערה על קולת העונש. בית-המשפט המחוזי החליט לדחות את ערעורו של האח, לקבל את עירעורה של המדינה, וגזר על האח עונש מאסר בן 18 חודשים, מתוכם 10 חודשים לריצוי בפועל והיתרה מאסר על-תנאי. וכך אמר בית-משפט השלום, מפי השופטת נירה לידסקי, בהרשיעו את אחי-שנסי: "... אני מחליטה להרשיע הנאשם [אחי-שנסי] ורואה את התביעה כמי שהוכיחה את הנטען על ידה בעובדות כתב האישום, דהיינו שהנאשם קשר קשר עם משיח, על מנת שזה יפנה לרופאים אותם הוא מכיר ודרכם ישיג חוות דעת מזוייפות אשר תעדנה באופן שקרי כי עזרא [שנסי] חולה אנוש, גווע בכלא, כי ימיו ספורים וכי המשך שהותו בכלא מסכן את חייו." 10. כאמור, דחינו את שמיעת העתירה עד לאחר סיום ההליכים הפליליים נגד משיח ונגד האח. לאחר שנסתיימו אותם הליכים שינתה המדינה את עמדתה מקצה-אל-קצה: בעוד אשר בתחילה העמידה המדינה חומת-מגן סביב הליך החנינה והֵגֵנָּה על שנעשה - למתחילה ועד סוף - הנה לאחר סיום ההליכים הפליליים שינתה המדינה את טעמה. בסוברה כי נפלו פגמים קשים בהליך החנינה, צירפה המדינה עצמה אל מחנה העותרת, והסכימה לעתירה (כפי שתוקנה) והיא, כי מעשה ההקלה בעונש יבוטל וכי שנסי יוחזר לכלא לריצוי מאסר עולם שהושת עליו. חילוקי-הדעות בין בעלי הדין והשאלות השנויות במחלוקת 11. וזו היא תמצית עמדותיהם של בעלי-הדין: העותרת טוענת כי יש וראוי לבטל את מעשה ההקלה בעונש - או להכריז עליו כמעשה בטל - הואיל ושנסי ומקורביו היטעו את השר רובינשטיין ואת הנשיא, בכזבם להם בנושא מצב בריאותו של שנסי. לטענתה של העותרת יוסדה החנינה - בנושא מצב בריאותו של שנסי - על הונאה ועל טעות-שבעובדה, טעות מהותית היורדת-אלי-שורש, וטעות זו, לדבריה, יש בה כדי להביא לביטול מעשה ההקלה בעונש. מנגד טוען שנסי כי לא נפלה במעשה ההקלה בעונש טעות מהותית; כי חוות-הדעת שניתנו בעניינו לא היו חוות-דעת שיקריות; וכי מכל מקום מצב בריאותו של שנסי היה שיקול זניח במעשה החנינה. עוד טוען שנסי כי ידו לא היתה במעל, כי לא היה צד לקשר שבו הורשעו אחיו ומשיח, אשר-על-כן אין להלקותו בביטול מעשה ההקלה בעונש. יתר-על-כן, כך טוען הוא: כל עוד לא הוכח כי הוא עצמו - אישית - הונה את הנשיא, אין לבטל את ההקלה בעונש לה זכה ואשר לטענתו היה ראוי לה. 12. עיקר חילוקי-הדעות בין בעלי-הדין נסב על שאלת מצב בריאותו של שנסי לעת שזכה בהקלה בעונש, ועל רקע השתלשלות האירועים שאת מיקצתם תיארנו לעיל שומה עלינו להידרש, בראש ובראשונה, לשלוש שאלות אלו: אחת , כיצד תיארו שנסי ומקורביו את מצב בריאותו של שנסי לעת בקשתו להקל בעונשו? שתיים , האם תיאור מצב בריאותו של שנסי ניגע במירמה או בהטעייה או, למיצער, לקה בתיאור שאינו אמת? שלוש , בהנחה שאכן היו מירמה, הטעייה או תיאור שאינו-אמת: האם השפיע תיאור זה על מעשה החנינה, ואם השפיע - באיזו עוצמה השפיע? אחרי כל אלה נידרש לשאלה המשפטית המתבקשת, והיא: בנסיבות העניין, ובתיתנו דעתנו לעוצמת ההשפעה שנודעה לשיקול בדבר מצב בריאותו של שנסי על מעשה ההקלה בעונש, האם ראויה היא ההקלה בעונש כי תבוטל או כי תוכרז כבטלה? נפתח איפוא בתחנה ראשונה ונסיע עצמנו מתחנה לתחנה, כסידרן. הערה : שנסי זכה בהקלה בעונש ולא בחנינה; אך הואיל ולענייננו אין הבדל בין השתיים, נדבר להלן בחנינה ככוללת גם החלטה על הקלה בעונש. השאלה הראשונה: כיצד תיארו שנסי ומחנהו את מצב בריאותו של שנסי 13. עמדנו לעיל על בקשתו של שנסי להקלה בעונש ועל מכתב באי-כוחו אל נשיא המדינה. במכתבו אמר שנסי על עצמו כי עבר "כמה התקפות לב קשות", ואילו באי-כוחו דיברו על "הסכנה המיידית לחייו עקב המשך מאסרו"; על היותו "חולה מאוד"; על כי "נשקפת סכנה מיידית לחייו אם מאסרו יימשך"; על כי "מצבו הבריאותי והנפשי חמור מאין כמוהו"; על כי "הוא גווע לנגד עינינו"; ועל כך ש "[]סכנת המוות []אורבת לו בכל רגע". ביטויים קשים ודרמטיים אלה על מצב בריאותו של שנסי לא בדו באי-כוחו מליבם. בכותבם את אשר כתבו סמכו עצמם באי-כוחו אל שתי חוות-דעת שכתבו שני רופאים, ומחוות-דעת אלו - אשר צירפו למכתבם - אף ציטטו במכתבם. הבה נעמוד מעט על אותן שתי חוות-דעת. 14. נדבר בתחילה בחוות-דעתו של ד"ר אילן אור, חוות-דעת שניתנה כתצהיר. בראשית חוות דעתו מציג ד"ר אור את עצמו כך: "אני מרכז את הטיפול הרפואי בו [בשנסי] מטעם המשפחה, מכיר את חוות הדעת ונמצא בקשר עם המומחים השונים; לאור זאת אוכל לתת חוות דעת כוללת המאחדת את המחלות הרבות מהן סובל מר שנסי ומתארת באופן כולל ומקיף את מצבו הרפואי." בהמשך חוות-הדעת קובע ד"ר אור כי עניינו של שנסי מציג "[] מקרה מיוחד, קיצוני, אשר בו המשך השהות בבית-הסוהר מסכן באופן חמור את בריאותו ואף עלול חלילה לסכן את חייו." ובסיכום: " .. למר שנסי נגרמים היום בפועל נזקים בריאותיים בלתי הפיכים והמשך ההתדרדרות במצבו הרפואי עלול חלילה לגרום לסיכון קיומי ממשי. ככל שחולפים הימים (וגורם הזמן במקרה זה הוא קריטי) מצטברים נזקים בריאותיים נוספים. מר שנסי ממש גווע בהדרגה לנגד עינינו. שומה עלינו לנקוט בכל האמצעים הדרושים ולעשות בהקדם כל שלאל ידנו על מנת להצילו וזאת, בטרם יקרה חלילה אסון." נזכור את המלים "מר שנסי ממש גווע בהדרגה לנגד עינינו". מלים אלו מחוות-דעתו של ד"ר אור נתגלגלו לבקשת החנינה של באי-כוחו; מבקשת החנינה אל שולחנו של השר רובינשטיין; ומשולחן השר אל שולחן הנשיא, מקום בו נעצרו. אשר לחוות-דעתו של ד"ר שלום ליטמן, מומחה לפסיכיאטריה: תיאור מצבו של שנסי בחוות-דעת זו דומה במאוד לתיאור שבחוות-דעתו של ד"ר אור. בפרק "התרשמות קלינית ומסקנות" אומר ד"ר ליטמן כי "מר שנסי נחשב 'למת חי'", ובהמשך: "לדעתי אין למר שנסי מאגר נוסף של כוחות נפשיים וגופניים כדי להתמודד עם המשך מאסרו, והסכנה הקיומית מוות פיזי או נפשי קרובים ומציאותיים ביותר". ולבסוף: "כמי שראה את מהלך הדרדרות זו איני רואה אפשרות של הישרדות של הנבדק בתנאי בית סוהר לזמן נוסף." נזכיר כבר עתה, כי ד"ר ליטמן אינו מזכיר כלל את חוות-דעתה של ד"ר ויינשטיין, פסיכיאטרית העובדת במשרד הבריאות, הגם שחוות-דעתה אינה עולה בקנה אחד עם חוות-דעתו. 15. כללם של דברים: שנסי עצמו והדוברים מטעמו הציגו אותו כאדם גווע; אדם שימיו ספורים; אדם שאפסו סיכוייו להישרד זמן נוסף בכלא. על רקע זה נעבור לשאלה השניה, והיא: האם היה אמת בתיאור מצבו זה של שנסי? השאלה השניה: האם תיאור מצב בריאותו של שנסי ניגע במירמה או בהטעייה או באי-אמת? 16. מוסכם על הכל כי שנסי עצמו לא דיבר אמת שעה שכתב לנשיא כי עבר "כמה התקפות לב קשות". שנסי לא הותקף בליבו - לא-כל-שכן שלא הותקף כמה פעמים - וכל העת אף התעקש וסירב כי ייעשה צינתור בגופו לבדיקת מצבו. זה איפיון בקשתו של שנסי - איפיון של אי-אמת - וזה עיקר איפיונם של שאר המיסמכים שהונחו על שולחנו של השר רובינשטיין ועל שולחנו של הנשיא מטעמו של שנסי. אכן, דומה כי כיום לא יכחיש איש - בייחוד לאחר שד"ר אור נחקר בבית-המשפט על חוות-דעתו - כי בתיאור מצב בריאותו של שנסי, ובקביעתו (בין השאר) כי שנסי "גווע בהדרגה לנגד עינינו", עבר ד"ר אור את גבול האמת אל עבר אי-אמת. באי-כוחו המלומדים של שנסי, עורכי-דין פלדמן וספרד, עשו בסיכומיהם בכתב את כל הניתן כדי לחלץ את שנסי מן הסבך. לטענתם (ותוך פירוש לדברים שאמר בית-משפט השלום על ד"ר אור) אין בה בחוות-דעתו של ד"ר אור לא מירמה ולא שקר, "אלא במקרה הגרוע ביותר [המדובר הוא] בליצנציה מדיקה, על משקל ליצנציה פואטיקה, שהיא הרשיון הניתן למשוררים להדגיש קווים ותכונות". נער הייתי, גם זקנתי: ליצנציה פואטיקה שמעתי עליה וידעתי מהי; ליצנציה מדיקה - לא שמעתי עליה ולא ידעתי מהי. השיר נישא על כנפי הרוח - בני-רשף יגביהו-עוף - ומיטב השיר - כְּזָבוֹ; ואולם טרם שמעתי כי מיטב חוות-דעתו של רופא הוא כְּזָבוֹ. משורר שיספר לנו כי ראה דגים הנכנסים במעופה אל ביתו מבעד לחלון, נקבל את דבריו בהתפעמות ובהשתאות; פרופסור שכך ילמד את תלמידיו בשיעור זואולוגיה, יועבר לפקולטה לדרמה. אשר לחוות-דעתו של רופא - כחוות-דעתו של ד"ר אור - לתומנו סברנו עד-כה כי מיטב חוות-דעתו של רופא הוא באמת שבו, אמת שאינה ניגַעַת לא בהפרזה, לא בגוזמה ובוודאי לא בְּכָזָב. ואם אלה דברים אמורים בחוות-דעת הניתנת בידי חולה והמאשרת כי נזקק הוא לשלושה ימי מנוחה בביתו, על-אחת-כמה-וכמה ייאמרו הדברים על חוות-דעת שלידיעת הרופא החותם עליה אמורה להיות מוגשת לנשיא המדינה או לבית-משפט. אם נכיר ב"ליצנציה מדיקה", כטענת באי-כוח של שנסי, כמו הוספנו ואמרנו כי בתי-המשפט אל להם להשתית הכרעות-דין על חוות-דעת של רופאים. 17. הרושם הברור הוא, שתיאור מצבו של שנסי בחוות-דעתו של ד"ר אור לא נועד אלא לצורכי חנינה בלבד. כיצד זה שד"ר אור מתאר את שנסי - חולה בו הוא מטפל, לדבריו - כאדם "גווע", ובה-בעת אין הוא מפנה את תשומת ליבן של רשויות הכלא ושל רופאי הכלא לדבר? ד"ר אור נחקר על-כך בבית-משפט השלום וזו היתה תשובתו: "באף אחד מן המסמכים שאתה מראה לי ... איני רואה שהפניתי את תשומת לב מישהו לכך שהמשך שהייתו של שנסי בבית הסוהר עלולה לסכן את חייו. אם מדובר בסכנה מיידית, מקובל עלי שהייתי אמור לדווח על כך לרופאים. אני מסכים ששנסי לא היה בסכנת חיים מיידית ." (ההדגשה שלי - מ' ח') שנסי מסרב בכל-תוקף לעשות בדיקת צינתור - כל בר-דעת יבין מדוע; כיצד זה שד"ר אור מתרצה ואינו עומד על דעתו כי ה"גווע" יעשה אותה בדיקה? יתר-על-כן: לא נדע לעולם מה עבר בליבו של ד"ר אור, ואולם חזקה על ד"ר אור כי ידע היטב מה פירושו של המושג "גווע", וכיצד יפרש הקורא מושג זה בחוות-דעת של רופא. כיצד זה איפוא נתיר לו לטעון כיום כי לא נתכוון "ברצינות" לתאר את מצבו של שנסי כמצבו של "גווע"? זאת ועוד: ד"ר אור מציג את חוות דעתו כמרכזת את חוות הדעת של המומחים למיניהם שטיפלו בשנסי; כמי שנמצא בקשר עם המומחים השונים; ואת עצמו מציג הוא כמי שיכול "לתת חוות דעת כוללת ...". לא מיניה ואך מעט מיקצתיה. בחקירתו בבית-המשפט עלה כי ד"ר אור אינו מכיר כלל למיצער שלושה מן הרופאים שטיפלו בשנסי, וכי מעולם אף לא נפגש עימהם. ומה אמר על-כך בחקירתו בבית-המשפט: "הייתי בקשר עם שלושה מומחים: ד"ר שינדלר, שהוא מומחה למחלות ריאה, ד"ר אונטרמסקי שהוא מומחה לאורטופדיה, וד"ר שלומי שהוא מומחה לכירורגיית פה ולסת. כשכתבתי בחוות דעתי 'המומחים' התכוונתי לחלק מן המומחים." (עמ' 104 לפרוטוקול) ועוד: מחוות דעתו של ד"ר אור עולה כי מצב ריאותיו של שנסי בסכנה קריטית של הידרדרות (בשל שהייה מתמדת בחברת אסירים מעשנים), וכי כך כותב הוא בהסתמך על חוות-דעתו של ד"ר שמעון שפיצר. אלא שד"ר שפיצר לא אמר דברים אלה מעולם. בחוות דעתו בכתב נוקט ד"ר אור במונחים מעורפלים, ורק בחקירה נוקבת נסוג הוא בו מדבריו. כך, למשל, קובע ד"ר אור בחוות-דעתו כי "מזה זמן מועמד [שנסי] לצינטור (כך) לב אשר עד כה לא יצא לפועל מסיבות שונות". מהן אותן "סיבות שונות" - סתם ד"ר אור ולא פירש. רק בחקירתו עלה כי אותן "סיבות שונות" אינן אלא סירובו של שנסי להיבדק. ובלשונו של ד"ר אור בחקירתו בבית-המשפט: "נכון שכתבתי בנ10/ שהצינתור לא בוצע ממספר סיבות. חוץ מהסיבה ששנסי התנגד לבדיקה, איני זוכר מה היו הסיבות הנוספות, אני זוכר שסירובו לבצע את הצינתור היתה הסיבה העיקרית ." (ההדגשה שלי - מ' ח') השופט המר בבית-המשפט המחוזי מביא רשימה של עשרות בדיקות להן סירב שנסי במהלך שנותיו הכלא, ודעת לנבון נקל מדוע סירב שנסי לבדיקות. אכן, גם לאחר שיחרורו מן הכלא לא טרח שנסי לבצע צינתור, וגם קטן יבין מדוע. מדוע כתב ד"ר אור כי שנסי "ממש גווע בהדרגה לנגד עינינו"? כך מסביר הוא את הדבר בחקירתו בבית-המשפט: " לשאלת בית המשפט : אני אומר שהוא [שנסי] לא היה עדיין במצב של 'גווע' ממש. אם הובן מדברי שכתבתי 'גווע' זה מחר או בשבוע הבא, לא לזה התכוונתי. אני מעריך סדר גודל של חודשים, אך איני זוכר בדיוק את הסיטואציה. העד ממשיך : אני כתבתי בפירוש שהוא 'גווע' בתנאים הנוכחיים שהוא נמצא בהם, והכל מתייחס לתנאים הנוכחיים. במצב דברים אחר אם התנאים היו אחרים, הייתי כותב אחרת. מוסכם עלי כי אחת האפשרויות לשיפור מצבו עובר לתאריך שנכתב נ10/ היה לאשפזו בבית חולים של בית הסוהר." ואני אשאל: כיצד ניתן להסמיך ולו מימצא-שבעובדה אחד על דברים שכותב ד"ר אור בתצהירו? ד"ר אור העיד במשפטו של אחי-שנסי, ובית-המשפט אומר על עדותו דברים קשים. כך, למשל, לעניין הקביעה כי "מר שנסי ממש גווע בהדרגה לנגד עינינו ..." אומר בית המשפט כי רופאים שד"ר אור מתיימר להסתמך על חוות-דעתם לא אמרו כך. ובלשונו: "עד חודש אפריל 1992 לא מצא ד"ר אור שינוי משמעותי במצבו של עזרא [שנסי], ואף ידע כי עד המועד הנ"ל (משך כשנה ומחצה מ- 10.12.90) - לא בוצע הצינתור. למרות זאת, בחוות דעתו מיום 24.2.92, לאחר שהד"ר הנ"ל ריכז בידיו חוות דעת של רופאים אחרים (ד"ר שפיצר, ד"ר פרידמן, פרופ' שכנר) - הסיק וכתב כי 'מר שנסי ממש גווע בהדרגה לנגד עינינו ...' - דבר שלא הוסק ע"י אף רופא אחר. ונכון אף לציין, שלמרות המצב הרפואי שתואר על ידו, נסע הד"ר אור לבדוק את עזרא ולטפל בו - רק לפי דרישת משפחת שנסי ולא בהתאם לצורך, לפי דעתו שלו." וכך ממשיך בית-המשפט באותו נושא: "... במהלך השנים בהן שהה עזרא [שנסי] בין כותלי הכלא, נבדק ע"י מספר לא מבוטל של רופאים: - ד"ר פרידמן, ד"ר ליטמן, פרופ' שפיצר, ד"ר אור, ד"ר רוטנברג, ד"ר לוי ופרופ' שכנר - אינם אלא רשימה חלקית של רופאים אשר בדקו את עזרא ונתנו את חוות דעתם על מצבו - כל אחד בשטח הרפואי בו הוא עוסק. (וזאת בנוסף לרופאי שב"ס ורופאי בתי החולים בהם היה). איש מן הרופאים שבדק את עזרא לא ראה סיכון לחייו מעצם שהותו בבית הסוהר. ולמשל פרופ' שפיצר: 'אני לא חשבתי שמצבו בכלא מסכן את חייו'; ד"ר פרידמן, מומחה למחלות לב - מסכים עם ד"ר שפיצר שלא מדובר במחלה שנמצאת במצב חמור, המליץ על צינתור כדי לקבוע את חומרת המחלה, ומבחינה קרדיאלית, עד סוף 1991 היה מצבו בינוני ורחוק מתהליך גסיסה. לדעת הד"ר פרידמן יש לבצע בדיקות - אך אין צורך לשחררו." ובהמשך כך אומר בית-המשפט: "נראה כי לא בכדי צורפו לבקשת החנינה רק שתי חוות דעת: זו של הד"ר ליטמן, פסיכיאטר, וזו של הד"ר אור כ'רכז' רפואי. וייאמר, כי חוות דעתו של הפסיכיאטר הד"ר ליטמן, אינה עולה בקנה אחד עם דעתה של פסיכיאטרית בית הסוהר, הד"ר וינשטיין." ובמקום אחר: "למרות שעזרא [שנסי] טופל ללא הפוגה במסגרת השירות הרפואי של שב"ס, ידע הנאשם [אחי-שנסי] כי רופאי שב"ס אינם רואים סכנה לחייו בהמשך שהותו בכלא. ומכאן פניית הנאשם למשיח, תוך כוונה להשיג חוות דעת חדשות, נוספות וסותרות." אין פלא בדבר, איפוא, שבית-משפט השלום כך מסכם את התרשמותו מד"ר אור: " צר היה לי לראות רופא נכבד עומד על דוכן העדים נפתל, מזיע, חש אי נוחות רבה ומחפש את דרכו להסביר את מסקנתו הקשה בחוות הדעת .. ולתרצה. לטעמי - כל שכר אין בו משום פיצוי למעמד זה." 18. בית-המשפט המחוזי המשיך בדרכו של בית-משפט השלום והנחית מכות עזות על אותו תוף מהדהד שעליו תופף בית משפט השלום: תוף האמת-לא-אמת. על-חוות-דעתו של ד"ר אור אומר בית-המשפט המחוזי, בין השאר, דברים אלה: "חוו"ד רפואית כללית של ד"ר אור (נ10/), האמורה לשקף ' חוות דעת רפואית כוללת לגבי מצבו של מר שנסי '. ד"ר אור אכן בדק את עזרא מספר פעמים, אך טענתו כי ריכז את הטיפול הרפואי בו והיה בקשר עם המומחים השונים, נתבררה כלא מדוייקת, בלשון המעטה, שכן הרופאים המומחים שהעידו, כלל לא הכירוהו ומעולם לא שוחחו עמו (למשל: ד"ר פרידמן, פרופ' שפיצר ופרופ' שכנר). ................... ................... בימ"ש קמא התרשם לשלילה מד"ר אור ומעדותו, בין היתר, גם מכך, שהסכים לכתוב שעזרא ' גווע בהדרגה לנגד עינינו ' בהסתמכו כביכול, על חוו"ד של רופאים אחרים, שאיש מהם לא אמר ולא כתב זאת." דומה שאין צורך להוסיף על דברים שאמרנו, שהרי אם נוסיף אפשר נגרע. 19. הרשעותיהם של משיח ושל אחי-שנסי בקשירת קשר להונאת הנשיא יש בהן כדי לחזקנו במסקנתנו - מסקנה שאינה נדרשת לחיזוק - כי שנסי עשה כמירעו כדי להביא להטעיית הנשיא בבואו לשקול את הבקשה לחנינה. טענתו של שנסי כי הוא עצמו לא הועמד לדין וממילא לא הורשע בעבירת קשר להונאת הנשיא; וכי אין לחייבו בעוון אחיו - בבחינת "איש בעוונו ימות"; טענה זו על שלוחותיה אין בה אלא היתממות. אכן, כדברי באי-כוחו של שנסי, בהחלטת-ביניים אחת בעניינו של שנסי כתבתי כי "העתירה שלפנינו מדיפה ריח חריף של הליך פלילי"; אך גם בהליך פלילי שליט השכל הישר וההגיון הצרוף. הנאמר כי האח קשר קשר להונות את נשיא המדינה בעשותו על דעת עצמו - לטובת שנסי - בבחינת זכין לאדם שלא בפניו ואף שלא מדעתו? טיעון מעין-זה לא יצלח. לדעתנו, יש לדחות את טענת שנסי כי אחיו ומשיח עשו, כביכול, מאחורי-גבו ושלא בידיעתו. המסקנה הנדרשת מן הראיות, ומסקנה אחת היא: הקשר שקשרו משיח ואחי-שנסי להונאת הנשיא נעשה, למיצער, על דעתו ובידיעתו של שנסי. הראיות המוצגות לפנינו - הן והשכל הישר לדֶבֶק להן וביניהן - מוליכות אותנו היישר למסקנה שהיסקנו, לעניין ההליך המינהלי - אם תרצו: ההליך החוקתי - בו מדברים אנו עתה. 20. לסיכום: הראיות שהוצגו לפנינו וניתוחן בהקשרן יביאונו לכלל מסקנה כי שנסי עשה כמירעו להטעות את הנשיא באשר למצב בריאותו, והמיסמכים שביקש להציג לפני השר רובינשטיין ולפני הנשיא לא ציירו תמונת-אמת באשר למצב בריאותו. בעוד אשר התמונה המצטיירת מבקשתו של שנסי; ממכתבם של באי-כוחו; ומחוות-הדעת של ד"ר אור ושל ד"ר ליטמן; היא כי שנסי הוא אדם "גווע" ו"מת-חי" - לאמיתם של דברים שנסי לא היה לא אדם גווע ולא מת-חי. אכן, שנסי לא היה אדם בריא והשהות בכלא אף לא היטיבה עימו, ואולם מצב בריאותו לא הצביע, לאמיתם של דברים, על סכנת-חיים אקוטית כפי שהצטיירו הדברים מבקשתו. מבין כל הרופאים הרבים שטיפלו בשנסי - למעט שני אלה שחוות-דעתם צורפו לבקשת החנינה - לא היה ולו רופא אחד בדעה כי שנסי "גווע" או כי נשקפת סכנה מיידית לחייו. נהפוך הוא: הרופאים האחרים סברו מפורשות כי אין נשקפת סכנה לחייו. וכחוות-דעתם של הרופאים ד"ר זיגלבוים וד"ר וינר משירות בתי הסוהר: "המשך שהותו [של שנסי] בבית הסוהר אינו מסכן את חייו". או בלשונו של ד"ר פרידמן - איש מכון הלב של בית החולים בילינסון - בהעידו בבית-המשפט: "... מחלת הלב שלו כפי שהעלתה בדיקתו על ידי בשלב שאני בדקתי אותו, היתה קלה בינונית. על כל פנים לא מעבר לבינונית. אני יודע ששנסי סבל גם מאסטמה. בהמשך לאותו עמוד כתוב 'מיוחד וקיצוני'. לדעתי מן הבחינה הקרדיאלית רפואית הוא לא מוגדר כמקרה קיצוני ומיוחד. לאור כל מה שראיתי עד סוף שנת 1991, לגבי דברי ד"ר אור בעמוד 6 של נ10/, אני אומר שמבחינה קרדיאלית לבבית, מצבו לא היה חמור, מצבו היה בינוני, ולכן התהליך של גסיסה הוא רחוק מאוד ממצבו נכון ליום שאני בדקתי אותו." ובלשונו של ד"ר שפיצר: "אני לא חשבתי שמצבו בכלא מסכן את חייו". חוות-דעת אלו - וחוות-דעת אחרות שאינן עולות בקנה אחד עם חוות דעתו של ד"ר אור ושל ד"ר ליטמן - לא הובאו בידי שנסי לפני הנשיא, וכמסתבר גם השר וגם הנשיא לא ידעו עליהן כלל. נזכיר עוד את אמירת שנסי במכתבו אל הנשיא, כי עבר "כמה התקפות לב קשות" ("ליצנציה פרסונה"?) 21. ועל כל אלה: קודם תחילתם של הליכי החנינה נדון עניינו של שנסי בוועדת השיחרורים שליד שירות בתי הסוהר (הבקשה נדחתה על-הסף הואיל ועונשו של שנסי טרם נקצב). במסגרת אותו דיון ניתנו חוות-דעת של רופאים, ולפיהן אין נשקפת לשנסי סכנה מהמשך שהותו בכלא. שנסי לא גָלָה את אוזנו של הנשיא להליכים אלה ולחוות-הדעת שניתנו בהם, ובפועל לא ידעו על אותם הליכים לא הנשיא ולא השר רובינשטיין. 22. פרקליטות המדינה מסכמת את הליקויים שנפלו בחוות-דעתו של ד"ר אור, ולדעתה יש בליקויים אלה כדי לשלול את "הקביעה הרפואית הקשה" ולפיה שנסי "גווע בהדרגה לנגד עינינו". ואלה עיקרי הליקויים לדעתה של הפרקליטות: "א. ציון לא נכון של עובדת היותו בקשר עם המומחים השונים שבדקו את המשיב מס' 4 [שנסי], בעוד שבפועל לא היה בקשר עם 3 מומחים שעל חוות דעתם הסתמך; ב. העובדה שהמשיב מס' 4 לא היה בסכנת חיים מיידית; ג. העובדה שד"ר אור לא היפנה את תשומת הלב של רופאי השב"ס או רופא כלשהו למצבו הבריאותי המתדרדר של המשיב מס' 4; ד. אי ציון העובדה שהמשיב מס' 4 הוא שסרב לבצע את בדיקת הצינתור שנקבע כי עליו לעבור וטשטוש מצב דברים זה במילים שהדבר 'לא יצא לפועל מסיבות שונות'; ה. העדר כל הסבר רפואי מדוע נכתב בחוות הדעת כי המשיב מס' 4 גווע לנגד עינינו; ו. הכללת דברים בחוות הדעת המצביעים על אפשרות לגרימת הדרדרות קריטית במצב הריאות של המשיב מס' 4, והמתיימרים להיות מבוססים על האמור בחוות הדעת של ד"ר שפיצר, אשר לא נכתבו בחוות הדעת של ד"ר שפיצר." אני מסכים לכל דברים אלה כולם, ואני מסכים אף למסקנה כי "ליקויים אלה בחוות הדעת של ד"ר אילן אור שוללים ממנה למעשה כל ערך רפואי של ממש". 23. תשובתנו לשאלה השניה הינה איפוא זו, שתיאור מצב בריאותו של שנסי בבקשת החנינה שהוגשה לנשיא ניגעה, על דרך ההמעטה, בהטעייה, באי-אמת ובטעות מהותית יורדת-אל-שורש. עוד נאמר, כי שנסי היה מודע לקשר שקשרו אחיו ומשיח להטעיית הנשיא באשר למצב בריאותו. 24. להסרת ספק אוסיף עוד ואומר, כי לא מצאתי פגם בפועלם של באי-כוחו של שנסי. דרכם היתה דרכם של פרקליטים, ובכותבם לנשיא את בקשת החנינה לא סטו מדרך הפרקליטים. במכתבם סיכמו הפרקליטים באורח מסודר את הטיעונים שניתן להעלות לזכותו של שנסי, ובדבריהם הסתמכו על חוות הדעת ששנסי נתן בידיהם. אין לחייב את הפרקליטים במעשיו ובמחדליו של ד"ר אור, לא-כל-שכן במעשי המירמה של אחי-שנסי ושל שנסי עצמו. השאלה השלישית: האם תיאור מצב בריאותו של שנסי השפיע על מעשה החנינה? 25. משהיגענו לכלל מסקנה כי תיאור מצב בריאותו של שנסי בבקשת החנינה לא היה תיאור-אמת, וכי שנסי היה מודע לקשר להונות את הנשיא, נשאלת השאלה הבאה, ובה עיקר: האם תיאור מצב בריאותו של שנסי בבקשות החנינה השפיע על החלטת הנשיא להקל בעונשו? ובהנחה שהשפיע - האם השפיע בעוצמה כזו עד שראויה היא אותה החלטה כי תבוטל או כי תוכרז כבטלה? כדי להשיב על שאלה זו עלינו להסיע עצמנו לאחור, ללמוד את ההליכים שהיו במעשה החנינה, ומכל אלה להסיק מסקנות שנסיק. 26. בקשות החנינה על נספחיהן הונחו על שולחנו של השר אמנון רובינשטיין, ואין ספק כי אותן בקשות ייסדו עצמן על מצב בריאותו של שנסי. באי-כוחו של שנסי כותבים מפורשות, כי בקשתם נסמכת על שני עמודי-תמיכה עיקריים: האחד, נסיבותיו האישיות של שנסי, "ובעיקר מצבו הרפואי החמור והסכנה המיידית לחייו עקב המשך מאסרו" (הדגשה במקור - מ' ח'), והאחר, "נסיבות המקרה" (ראו לעיל, פיסקה 3). לאחר שקיבל את המלצת עורכת-דין ימימה גבאי - עוזרת שר המשפטים לענייני חנינה - כתב השר אל נשיא המדינה והמליץ לפניו לקצוב את עונשו של שנסי לכדי עשר שנות מאסר החל ביום מעצרו. במכתבו מתאר השר רובינשטיין את הסיכסוך המתמשך בין שנסי לבין סמרגנדי; את מעשה הרצח גופו; את הכרעות-הדין שנעשו - כל אחת מהן - ברוב דעות; את עקרון האחריות המופחתת שלדעתו של השר רובינשטיין היתה תופשת במקרה זה לו היה חל העיקרון במשפט הארץ, כפי שראוי לדעתו כי יחול (בהקשר זה מציין השר כי הצעת חוק המחילה את העיקרון עברה קריאה ראשונה בכנסת. נזכיר כי ביני-לביני החליטה הכנסת שלא לאמץ את העיקרון אל משפט הארץ אלא באורח מוגבל ולעניין העונש בלבד). אשר למצב בריאותו של שנסי, מוצאים אנו דברים אלה במכתבו של השר אל הנשיא: "מצב בריאותו הפיזי והנפשי [של שנסי] בכי רע, ומאז מעצרו חלה הדרדרות קשה במצבו. הקריסה במצבו הגופני - מטעים הקרדיולוג המטפל בו - מלווה בהתמוטטות נפשית ומצב דכאוני בעל אופי פסיכוטי עם מחשבות אבדניות. ................... מכלל חוות הדעת הרפואיות המצויות בתיק בקשת החנינה עולה לדעתי, כי אם יצטרך המבקש לשחות עוד זמן ממושך בכלא, עלול הוא לסיים בו את חייו. ................. בהתחשב בכך, שחלפו כחמש שנים ממעצרו, ולנוכח הנסיבות המיוחדות של המקרה, וההדרדרות הקשה במצב בריאותו הנפשי והפיסי, המסכן את השרדותו בתנאי הכלא, לפי עדות רופאיו, הריני ממליץ על קציבת עונשו בשלב זה, לכדי 10 שנות מאסר החל ביום מעצרו." מכתבו-המלצתו של השר רובינשטיין הונח לפני הנשיא הרצוג, והנשיא נענה להמלצה. כתבי-חנינה וכמותם כתבי הקלה בעונש הינם כתבים מגיסטריאליים שאינם מכילים הנמקה להחלטת הנשיא. ואולם לימים, ובעוד ההליכים בעתירה תלויים ועומדים, כתב הנשיא אל מנהלת מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה מכתב ובו הסברים על מעשה ההחלטה להקל בעונשו של שנסי. וכך מתאר הנשיא, בין השאר, את מעשה החנינה של שנסי: " .. החלטתי בנוגע לתיק של שנסי ניתנה על סמך חוות דעתו והמלצתו של השר אמנון רובינשטיין. המלצתו היתה מבוססת על שני מישורים: האחד קשור למצבו הבריאותי של הנדון מר שנסי, והשני, עליו לדעתי הוא שם דגש במיוחד קשור לנסיבות ביצוע העבירה כפי שנקבעו בפסקי הדין של שתי הערכאות, נסיבות שלדעת השר רובינשטיין היו להן היבטים משפטיים מיוחדים שהשליכו על מסכת שיקוליו. אני התרשמתי מגישתו הכוללת, על נימוקיה השונים, וקבלתי לפיכך את חוות דעתו. אציין עוד כי בבואי לשקול המלצה לחנינה סמכתי, כדבר שבשגרה, על הבדיקה העובדתית שנערכת על ידי משרד המשפטים, על הממצאים שהובאו בפני, וכמובן ששקלתי גם את עמדתו של השר שממליץ בפני על הבקשות. במקרה זה, נהגתי בצורה דומה והשתכנעתי כי יש לקבל את ההמלצה של השר רובינשטיין. בנוגע לעיון במסמכים הרפואיים אבקש לציין: נהגתי לדון בתיקי החנינה לאחר קבלת המלצת השר. לקראת מתן החלטתי בתיקי החנינה, תארה בפני היועצת המשפטית של הנשיא את פרטי המקרה, והגישה לי את תיק החנינה שכלל תאור של כל העובדות הרלוונטיות, כולל כמובן תיאור המצב הרפואי. כמצויין לעיל, גם במקרה זה, לקראת החלטתי בתיק החנינה, סקרה בפני היועצת המשפטית את נסיבות המקרה, לרבות העובדות הרפואיות הנוגעות לאסיר, תוך פירוש האמור בחוות דעתו של השר וממצאי משרד המשפטים כפי שנמסרו בתיק החנינה, לרבות הממצאים הרפואיים והמלצת השר. על סמך מכלול העובדות דלעיל וחוות דעתו של השר, נתתי את החלטתי בענינו של עזרא שנסי." 27. בצרפנו אחד לאחד לא נוכל להימלט ממסקנה כי מצב בריאותו של שנסי שימש שיקול חשוב, שיקול ממשי, במעשה ההקלה בעונש. הנשיא הרצוג מודיענו כך מפורשות, באומרנו כי "המלצתו [של השר רובינשטיין] היתה מבוססת על שני מישורים, האחד קשור למצבו הבריאותי של הנדון מר שנסי, והשני, עליו לדעתי הוא שם דגש במיוחד קשור לנסיבות ביצוע העבירה ...". מכאן: שני שיקולים ראה הנשיא הרצוג בהמלצת-החנינה: אחד - נסיבות העבירה - שיקול עיקרי ("דגש במיוחד"), ואחד - מצב הבריאות - שיקול חשוב הגם שלכלל שיקול עיקרי לא בא. חוות דעתו של ד"ר אור הונחה לפני הנשיא, וקשה להניח כי האמירה הקשה והיחודית כי "מר שנסי ממש גווע בהדרגה לנגד עינינו" נעלמה מעיני הנשיא או מעיני מי שדיווח לו על מצבו הרפואי של שנסי. מצב בריאותו של שנסי היה איפוא שיקול חשוב, שיקול ממשי, בהחלטתו של הנשיא להפחית בעונשו של שנסי. הוא הדין בהמלצתו של השר רובינשטיין. אכן, עיקר חוות דעתו של השר רובינשטיין מוקדש לנסיבות העבירה, ואולם השר לא פסח - ובצדק לא פסח - על נושא מצב בריאותו של שנסי. האמירות כי "מצב בריאותו הפיזי והנפשי בכי רע"; כי "הקריסה במצבו הגופני - מטעים הקרדיולוג המטפל בו [קרי: ד"ר א' אור] - מלווה בהתמוטטות נפשית ומצב דכאוני בעל אופי פסיכוטי עם מחשבות אבדניות"; כי "אם יצטרך המבקש [שנסי] לשהות עוד זמן ממושך בכלא, עלול הוא לסיים בו את חייו"; וכי "ההדרדרות הקשה במצב בריאותו, הנפשי והפיסי, המסכן את הישרדותו בתנאי הכלא, לפי עדות רופאיו [קרא: ד"ר א' אור] ..."; כל אמירות אלו מלמדות כי השר נתן מישקל ממשי למצב בריאותו של שנסי, שאחרת לא היה עושה שימוש במושגים כה דרמטיים הבאים במכתבו. 28. השר רובינשטיין הוסיף וחתם על כמה תצהירים שהוגשו לבית-המשפט ואשר הסבירו את המניעים להמלצתו. לא מצאתי כי יש בתצהירים אלה כדי להוסיף לדברים שאמרנו או כדי לגרוע מהם. באי-כוחו של שנסי מסתמכים בעיקר על מכתבו של השר רובינשטיין מיום 3.12.1995 אל המישנה לפרקליט המדינה (מינהלי חוקתי), ומפני כבודם נביא מכתב זה ככתבו וכלשונו (תוך השמטות קלות): " 1. המלצתי לכבוד נשיא המדינה דאז, מר חיים הרצוג, בבקשתו לחנינה של מר עזרא שאנסי התבססה על עמדתי, כי נסיבותיו המיוחדות של המקרה מצדיקות עונש מופחת, וקציבת עונש מיוחדת. שיקול זה היה השיקול המכריע בעמדתי, בעוד תיאור מצבו הבריאותי של המשיב היה בבחינת שיקול שברקע הדברים ולא מעיקרם... 2. בשיקולים אלה אני מחזיק גם כיום, ובגדרם הייתי שוקל עניין זה לו הובא בפני שוב. 3. אולם, משהתקיימה חקירת המשטרה בעקבות תלונתה של הגב' שפרה רונן בדבר אי כשרותן של חוות הדעת הרפואיות שצורפו לבקשת החנינה, ומשהודעה לי היום כוונת פרקליטות המדינה להגיש כתב אישום כנגד מר יוסף שנסי ומר משה משיח, בגין ביצוע עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, עמדתי היא זו: אילו הדברים היו ידועים לי באותה עת, ולו היה לי חשד קל שבקלים שמדובר בניסיון להשיג מסמכים רפואיים בדרך קלוקלת ולא בדרך הנאמנה והישרה, הייתי מעכב את המלצתי ומחליט בה אך ורק לאחר סיום ההליכים הפליליים, הבדיקות והחקירות. כלומר, הייתי מבקש בירור של כל הנסיבות בחשד שמר עזרא שנסי השתתף בניסיון, במישרין או בעקיפין, להשיג תעודות רפואיות שלא כדין. 4. לאור תוצאות ההליכים המשפטיים, אם היו מסתיימים בזיכוי או אם לא היו ננקטים, ואם היה מתברר לי כי אכן התעודות הרפואיות אשר צורפו לבקשת החנינה אכן אינן משקפות את מצבו הבריאותי למעשה של מר עזרא שאנסי, הייתי תומך עדיין בהפחתה בעונשו של מר עזרא שאנסי, אם גם לא בהפחתה משמעותית באותה המידה. המלצתי להקלה בעונש היתה ניתנת על בסיס השיקול העיקרי שבהמלצתי הראשונה, על רקע הנסיבות המיוחדות של המקרה שהיה בהן כדי לזכות את המבקש, להבנתי, בעונש מופחת על פי התיקון לחוק העונשין בענין זה." על מכתב זה נאמר אנו, כי על-פי טיבם של דברים נעדר הוא כל מישקל הוכחתי, או, כי מישקלו ההוכחתי הינו זעום. המכתב הוא על דרך של "לו", ואולם אנו ענייננו הוא באירועים שאירעו ולא באירועים שלא אירעו. אין בו במכתב זה כדי לשנות כהוא-זה ממכתבו המקורי של השר לנשיא המדינה, מכתב שעל-פיו פעל הנשיא: לא להוסיף לו, לא לגרוע ממנו ולא לשנות ממנו. תמהני מה מצאו באי-כוחו של שנסי במכתב זה, בטוענם כי שיקול הבריאות היה נעדר מישקל של ממש. אמירת השר רובינשטיין ברורה ונקיה: לו ידע את שאנו יודעים כיום על מעלליו של שנסי, לא היה ממליץ לפני הנשיא את שהמליץ. הלא נלמד מכאן כי שיקול הבריאות שימש שיקול ממשי בהמלצתו של השר רובינשטיין כפי שהונחה על שולחן הנשיא? 29. כללם של דברים: לא נוכל להימלט ממסקנה - ומסקנה חד משמעית היא - כי מצב בריאותו של שנסי שימש שיקול בעל-מישקל, שיקול בעל השפעה ממשית - הגם שלא שיקול מכריע - בהמלצתו של השר רובינשטיין לנשיא, ובהחלטתו של הנשיא להקל בעונשו של שנסי. מיתווה נורמטיבי - חנינת נשיא, הקלה בעונש וביטולם של אלה 30. סמכות החנינה וכמותה הסמכות להקל בעונשם של עבריינים, נתונה בידי נשיא המדינה. וכדבריו של סעיף 11(ב) לחוק יסוד: נשיא המדינה: "לנשיא המדינה נתונה הסמכות לחון עבריינים ולהקל בעונשים על ידי הפחתתם או המרתם". נזכור ונזכיר, כי כתב חנינה - ככל כתב רשמי שחתימת הנשיא באה עליו, זולת מיסמך הקשור בפיזור הכנסת - טעון חתימת קיום של ראש הממשלה או של שר אחר שהחליטה עליו הממשלה (סעיף 12 לחוק יסוד: נשיא המדינה). מעשה חנינה או הקלה בעונש הוא איפוא צירוף דעה לדעה: צירוף דעתו של שר לדעתו של הנשיא. רק בצירוף דעות זה יקומו ויהיו חנינה או הקלה בעונש. כן היה אף בענייננו, שהשר רובינשטיין המליץ; הנשיא נענה להמלצה וחתם על כתב הקלה בעונש; והשר רובינשטיין קיים את חתימת הנשיא. 31. ומכאן לשאלות העיקריות: מהו היקף סמכותו של הנשיא לחון עבריינים ולהקל בעונשם?; אלו עילות ניתן לתקוף בהן מעשה חנינה או הקלה בעונש?; ומה יהא עומק ההתערבות במעשה חנינה או הקלה בעונש? נשיא המדינה זוכה לחסינות במילוי תפקידו, וכדבר סעיף 13(א) לחוק יסוד: נשיא המדינה: "לא יתן נשיא המדינה את הדין לפני כל בית משפט או בית דין בשל דבר הקשור בתפקידיו או בסמכויותיו, ויהא חסין בפני כל פעולה משפטית בשל דבר כזה". פירוש הדברים הוא: בית-משפט לא קנה סמכות על הנשיא בנושא "הקשור בתפקידיו או בסמכויותיו", וכמתבקש מכך אין ניתן לתקוף במישרין מעשה חנינה או הקלה בעונש. ואולם, החוק הורנו כי הנשיא זוכה לחסינות; החוק לא הורנו כי מעשיו של הנשיא זוכים בחסינות. ואמנם, מעשי הנשיא בתחום המשפט הם - לא מעל למשפט ולא חוצה-למשפט - ומכאן שנתונים הם לביקורת שיפוטית של בתי-המשפט. הביקורת לא תיעשה בהתקפת-מישרין נגד הנשיא ונגד פעולתו אלא בהתקפת-עקיפין נגד המעשה גופו: התקפת המעשה להבדילה מהתקפת העושה. ראו והשוו: בג"ץ 428/86 ברזילי נ' ממשלת ישראל , פ"ד מ(3) 505, 556 (מפי הנשיא שמגר), 588-587, 605 (מפי השופט ברק); בג"צ 659/85 מינה בר-יוסף-יוסקוביץ נ' שר המשטרה , פ"ד מ(1) 785, 786; השוו: בג"צ 443/99 שוקרי סלאמה נ' נשיא מדינת ישראל (טרם פורסם)). השאלה אינה אלא מהו תחומה של אותה ביקורת ומהו עומק ההתערבות של בית-המשפט במעשה חנינה או הקלה בעונש. 32. אין ספק כי בתי-המשפט רשאים - ולעתים אף חייבים הם - להתערב בהחלטות חנינה או הקלה בעונש שעה שהנשיא עשה בחריגה מסמכות. את סמכותם זו להתערב בהחלטות הנשיא ראו בתי-המשפט כמובנת מאליה. ראו, למשל, פרשת מתאנה (ד"נ 13/60 היועץ המשפטי לממשלה נ' מתאנה , פ"ד טז 430; ע"פ 185/59 מתאנה נ' היועץ המשפטי לממשלה , פ"ד יד 970) ופרשת ברזילי (בג"ץ 428/86), לעיל. אכן, עילה שעניינה חריגה מסמכות תעמוד לעולם לבעל-עניין, ובית-המשפט יאמר את דברו. כך בעניינו של הנשיא וכך בעניינה של כל רשות אחרת במדינה. חריגה מסמכות מתייצבת איפוא כעילה ראויה להתערבות במעשי הנשיא. מן העבר האחר מתייצבת החלטה שאינה נראית בעיני בית-המשפט אך בה-בעת אין היא חורגת ממיתחם הסבירות. החלטה מעין-זו, כך נפסק, לא תקנה עילה להתערבותו של בית-המשפט: "אפילו פעל הנשיא על-פי עצה מוטעית או אפילו טעה הנשיא עצמו בשיקול-דעתו, אין בכך כדי לפגום בתוקפה המשפטי של החלטתו, ובית-משפט זה אינו יושב בערעור על החלטות הנשיא" (בג"ץ 483/77 ברזילי נ' ראש ממשלת ישראל , פ"ד לא(3)671, 672, מפי השופט חיים כהן). וכך: מעבר מזה ניצבת עילת החריגה מסמכות; מעבר מזה ניצבת החלטה שאינה נראית בעיני בית משפט אך בה-בעת, אין היא מצדיקה התערבות של בית המשפט; ובתווך ביניהן משתרעת מעין terra virgina , אותו שטח בלתי-מעובד שהוטל עלינו להשליט בו סדר נורמטיבי. מה יהא אותו סדר נורמטיבי? שאלה זו אינה חדשה עימנו. השיב לה הנשיא שמגר בפרשת ברזילי (בג"ץ 428/86), ואלה היו דבריו (שם, 556): "... אין מניעה, כי חוקיות פעולתו של הנשיא תיבחן במקרה מתאים באופן עקיף ... ... מושג החוקיות בהקשר לנושא שלפנינו הוא רחב וכולל הן את שאלת הסמכות והן את שאלת אופן הפעלת שיקול הדעת. ..." הנשיא שמגר מצטט את דברי בית-המשפט שהבאנו לעיל מפרשת ברזילי (הראשונה; בג"ץ 483/77), וממשיך הוא ואומר (שם, 557): "עניין זה מחייב הבהרה וסיוג מסויימים, כמקובל עלינו, בהפעילו ביקורת שיפוטית - אף בעקבות תקיפה עקיפה - אין בית המשפט עושה את עצמו לנושא המשרה, אשר את חוקיות פעולתו תוקפים לפניו ... בית המשפט בוחן, אם נושא המשרה פעל כפי שנושא משרה שכמותו ראוי היה לו לפעול. בית המשפט אינו שם עצמו במקום הרשות, כדי להחליט מה היה מחליט לו היה במקומה, אלא מתערב רק כאשר הוא סובר, כי אף רשות סבירה, במעמדה המוגדר, לא הייתה יכולה להגיע למסקנה אשר אליה הגיעה. מיתחם הסבירות, אשר על החריגה מתוכו המדובר כאן, הוא, כאמור, מיתחם שמידותיו נקבעות בהתחשב עם מעמדה של הרשות השלטונית ועם אופי סמכויותיה. קרי, בהפעילו סמכותו פועל בית המשפט גם תוך התייחסות לכך, מהי הרשות החוקתית שכלפיה מופעלת הביקורת השיפוטית. ממילא שלובה לתוך המסגרת הנורמאטיבית של הביקורת על שיקול הדעת גם התייחסות לאופי ולמהות תפקידה של אותה הרשות מרשויות השלטון, אשר עניינה נמצא אותה שעה בבדיקה בבית המשפט." ראו עוד: שם, 606-605; בג"ץ 6230/95 ד"ר אחמד טיבי נ' ממשלת ישראל (טרם פורסם). בית-המשפט יבחן איפוא את "חוקיות" פעילותו של הנשיא. כך יעשה במסגרת עקרון הביקורת הרגילה - קרא: העיקרון הקובע כי בית-המשפט אינו מושיב עצמו על כיסאה של רשות מוסמכת - ובתיתו דעתו למעמדו של הנשיא ולטיב הסמכות שהנשיא מפעיל. מעמדו של הנשיא כמגביל התערבות לגופן של החלטותיו - הבנו וידענו; טיב סמכותו כמגביל התערבות - מה פירושו? 33. סמכותו של הנשיא לחון עבריינים או להקל בעונשים הינה סמכות יחידה ומיוחדת בתחום המימשל והמינהל. שמורה היא לנשיא המדינה "משום שרואים אותו כשומר החסד, הדוחה בנדיבות ליבו את מידת הדין מפני מידת הרחמים, והדואג דאגות אנוש בשעות צרה ומצוקה, שבתי-המשפט אינם מוסמכים או אינם מסוגלים לדאוג" (חיים ה' כהן, המשפט , מוסד ביאליק, 1991, 296). וכדברי הנשיא אגרנט בפרשת ראובן נ' יו"ר וחברי המועצה המשפטית , בג"ץ 177/50, פ"ד ה 737, 747: "... טמונה בחובה של החנינה נימה של סליחה או כפרה ... מידת הרחמים, ולא מידת הדין, היא העולה במחשבתנו כשאנו משווים לנגדנו את העבריין העומד, כשהוא 'מלא עוון', ומפיל תחינתו לחנינה לפני הריבון, שהנהו בבחינת 'מלא רחמים'". ראו עוד: ד"נ 13/60 מתאנה , שם, 445. שיקולי הנשיא בהעניקו חנינה הינם שיקולי חסד ורחמים, ומסקנה נדרשת מאליה היא כי לא נוכל ולא יהא זה ראוי כי נחיל על שיקולים אלה את כללי המשפט המינהלי החלים ברגיל על החלטותיהן של שאר רשויות מימשל ומינהל. חסד ורחמים - על פי עצם טיבעם - אין הם ניתנים למדידה ולמישקל כשיקולי-משפט מן-המנין, וממילא נדרשים אנו לכללי-משפט מיוחדים שיחולו על מעשי חנינה. הוא הדין באשר למקרים יוצאי-דופן, שמיסגרות המשפט הנוקשות אינן עשויות להתאים עצמן להם. ראו והשוו: פרופ' י. ה. קלינגהופר, "מסגרת קונסטיטוציונית של החנינה", הרצאה שהושמעה בסימפוזיון על חנינה בישראל (פירסומי המכון לקרימינולוגיה, מס' 13, ירושלים תשכ"ח), 2; דבריהם של חיים צדוק, פרופ' ש"ז פלר, השופט חיים כהן, פרופ' קלוד קליין וד"ר לסלי סבה ב"רב שיח בנושא החנינה", משפטים טו (תשמ"ה - 1985), 9. ראו עוד: ש"ז פלר, "בחינות משפטיות של החנינה", הפרקליט כה (תשכ"ט1969-) 106, 112. השוו: ע"פ 24/54 היועץ המשפטי לממשלת ישראל נ' סלמונדר , פ"ד ח 474, 476; בג"צ 492/76 יורם קציר נ' נציב שירות בתי-הסוהר , פ"ד לא(1) 714, 716. השוו את דברי השופט בייסקי בע"פ 747/86 דני אייזנמן נ' מדינת ישראל , פ"ד מב (3) 447, 464-463; משה בייסקי, "פיקוח שיפוטי על ההליך הפלילי - החלטות בדבר העמדה לדין וחנינות", המשפט ג (תשנ"ו1996-), 15, 27. נדע מכל אלה, כי בית-משפט קנה סמכות ורשאי הוא לבחון את חוקיות פעולותיו של הנשיא, אלא שמושג ה"חוקיות" בהקשר זה הינו מצומצם בתחום התפרשותו ממושג החוקיות המוחל בביקורת על פעולותיהן של רשויות מימשל ומינהל אחרות. 34. בענייננו-שלנו יכולים היינו להקשות על החלטת הנשיא מכמה וכמה בחינות. כך, למשל, עשויה היתה להישאל שאלה אם הנשיא לא השים עצמו - שלא בדרך המקובלת - בעל סמכות-על לביקורת הכרעת-דין של בית-המשפט העליון. ראו והשוו: השופט ברק בפרשת ברזילי , שם, 601 ואילך; המישנה לנשיא בן פורת, שם, 583. ואולם לא נכניס ראשנו לביקעת-מחלוקת זו ונרכז עצמנו אך בנושא אחד בלבד, והוא: הטעייתם של הנשיא ושל השר רובינשטיין באשר למצב בריאותו של שנסי, והשפעתה של הטעייה זו על מעשה ההקלה בעונש. דינו של מעשה הניגע במירמה 35. כל מעשי מימשל ומינהל הניגעים במירמה - בהם מעשי שפיטה - כמוהם כפרי שפשׁה בו הרקב; מתכלים ומתאכלים הם מתוכם ונדמים הם לעץ ששורשיו הרקיבו וצמרתו יָבְשָׂה. מעשה הנגוע במירמה פגום ופסול הוא מיסודו ותולה הוא עצמו על בלימה. ואלה דברים אמר הלורד Buckmaster על מירמה כלפי בית-המשפט: “ Fraud is an insidious disease, and if clearly proved to have been used so that it might deceive the Court, it spreads to infects the whole body of the judgment.” ( Jonesco v. Beard [1930] A.C. 298, 301-302). ראו עוד: ד"ר נינה זלצמן, מעשה בית-דין בהליך אזרחי (תשנ"א - 1991) 598 ואילך. וכבר בלקסטון לימד אותנו כי כך הוא דין: William Blackstone, Commentaries on the Laws of England , Book iv, Ch. 31 (Oxford, at the Clarendon Press, 1769): “[I]t is a general rule, that, wherever it may reasonably be presumed the king is deceived, the pardon is void. Therefore any suppression of truth, or suggestion of falshood, in a charter of pardon, will vitiate the whole; for the king was misinformed”. כך דין במעשי שפיטה וכך דין בכל מעשה מימשל ומינהל, ובעצם בכל מעשה בן-פועל בתחום המשפט. ההלכה הינה בת לציווי ראשוני , ודבר הציווי הוא שעַוָּל לא יימצא נשכר בעוולתו. הזורע כזב יקצור רִיק. זה הציווי המוסרי-החברתי, ובדרכו נלך. ראו: ע"א 3798/94 פלוני נ' פלונית , פ"ד נ(3) 133, 167 ואילך. עמד על-כך השופט דנינג (Denning, L.J.) בפרשת Lazarus Estates Ltd . v. Beasley [1956] 1 Q.B 702, 712 , ואלה היו דבריו: “No Court in this land will allow a person to keep an advantage which he has obtained by fraud. No judgment of a court, no order of a Minister, can be allowed to stand if it has been obtained by fraud. Fraud unravels everything. The Court is careful not to find fraud unless it is distinctly pleaded and proved; but once it is proved, it vitiates judgments, contracts and all transactions whatsoever.” ראו עוד: Abouloff v. Oppenheime r (1882) 10 Q.B.D. 295 ; ע"א 254/58 אינגסטר נ' לנגפוס, פ"ד יג, 449, 454. כל מעשה מימשל ומינהל שמקורו במירמה ניתן לביטול. אמר בהקשר זה מ"מ הנשיא השופט זוסמן בבג"ץ 135/71 פרסמן נ' המפקח על התעבורה , פ"ד כה (2) 533, 539: "כדרך שהטעיית אדם שהתקשר בחוזה מזכה אותו לבטל את הקשר, כך גם במשפט המינהלי דין הוא, שהרשות רשאית לחזור בה מרשיון שנתנה, אם נתנה אותו עקב תרמית או מצג-שוא. ... רשות זו של מי שרומה או הוטעה, אינה מותנית במתן סמכות מפורשת לכך בחיקוק. ... היא 'אינהרנטית '. ולא רק בארצות הברית נקבעה הלכה כך ..., אלא גם בארצות הקונטיננט נוהגים על-פיה ..." כך אף אמרנו בבג"ץ 164/97 קונטרם בע"מ נ' משרד האוצר אגף המכס והמע"מ פ"ד נב(1) 289, 382: "רישיון כי יוצא בדרכי הונאה של מקבל הרישיון, פגום הוא הרישיון מלידה, ומסקנה נדרשת מאליה היא כי רשאית היא הרשות לשלול את הרישיון ממקבלו." ראו עוד והשוו: בג"צ 799/80 שללם נ' פקיד הרישוי לפי חוק כלי היריה, תש"ט1949- , פ"ד לו(1) 317, 331. מעשה מינהל ומימשל ניתן לביטול, ובהתעורר השאלה בין צדדים מתאימים (כנדרש מסוגיית הבטלות היחסית) יכריז בית-המשפט על בטלותו. ראו: בג"צ 727/88 עווד נ' שר הדתות , פ"ד מב (4) 487, 493; ע"א 143/51, 55/52 ראש העיר רמת-גן נ' חברת פרדס ינאי בע"מ , פ"ד י 1804 , 1817. למותר לומר - הדברים ברורים מאליהם - כי עד שנורה על ביטול מעשי מימשל ומינהל בשל פגם-מירמה שנפל בהם, נידרש לראיות (מינהליות) מוצקות. כך הדין במקומות אחרים במשפט וכך יהא דין בענייננו-שלנו אף-הוא. ראו והשוו: ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ , פ"ד מ(1) 589. 35. מעשי חנינה כמוהם ככל מעשי מימשל ומינהל; ומה אחרונים ניתנים הם לביטול אם רמיה או הטעייה הביאו אותם לעולם, כן יהא דינם של ראשונים. וכפי שאמרנו לעיל: הגם שהנשיא - הוא עצמו - לא יתן את הדין לפני בית-משפט בשל דבר הקשור בתפקידיו או בסמכויותיו, מעשיו והחלטותיו - שָאני: אלה בתחום המשפט הם ואין הם זוכים לחסינות ולמעמד אקסטרה-משפטי. מירמה תפגום במעשי הנשיא ובהחלטותיו כשם שפוגמת היא בכל מעשי מימשל ומינהל אחרים, בהם פסקי-דין של בתי-משפט. ראו: אלעזר לסלי סבה, החנינה האישית והחנינה הכללית - היבטים משפטיים ופנלוגיים (חיבור לשם קבלת תואר דוקטור למשפטים, הוגש לסנאט האוניברסיטה העברית בירושלים בשנת תשל"ה - 1975), 198-197. זו אף ההלכה המקובלת בארצות-הברית, וכדי לקצר במקום שיכולנו להאריך נביא את תמצית הדברים מתוך ה- 59 American Jurisprudence 2d ("Pardon and Parole") § 37, pp. 33-34: “It has often been broadly stated that a pardon obtained by fraud is void, as, for instance, where it may reasonably be inferred ... that the executive was deceived or imposed upon by those procuring it, by false statements or omissions to state relevant facts ... Other courts, however, have held that the term ‘void’ as thus used means simply that a pardon obtained by fraud may be declared to be void in a proceeding authorized by law, before a court having jurisdiction for the purpose, with ample opportunity to the person holding the pardon to defend.” שאלה: הנשיא מגלה כי חנן את פלוני או הקל בעונשו של פלמוני מחמת הטעייה שהוטעה. הרשאי הוא הנשיא - הוא עצמו - לחזור בו ממעשה החנינה או מהחלטת ההקלה בעונש ? ההלכה המקובלת בארצות-הברית היא כי סמכות זו אינה קנויה לבעל סמכות החנינה. ראו למשל: Bess v. Pearman 150 S.E. 54; 65 A.L.R. 1459 (1929); Rathbun v. Baumel 191 N.W. 297; 30 A.L.R. 216 (1922) . כך לעניינו של בעל סמכות החנינה עצמו. אשר לבית-משפט, הכל מסכימים כי סמכותו עומדת לו לבטל חנינה או הקלת עונש שהושגו במירמה. סמכות זו לביטול אין רואים בה התערבות במעשה החנינה או ההקלה בעונש; נהפוך הוא: רואים בה הגנה על הרשות מפני ניצולה לרעה והגנה על הציבור מפני העבריין. אמר על-כך בית-המשפט בפרשת Adkins v. Commonwealth 23 S.W. 2d 277, 280 (1929) : “To set aside a pardon obtained by deception is not interfering with the executive department, but is protecting it. .... To declare the pardon invalid is in effect but to deny the accused of all legal right thereunder and to prevent him from taking advantage of the wrong which he has practiced on the commonwealth.” מאותם טעמים עצמם נקבע כי מעשי חנינה או הקלה בעונש דינם בטלות, אף אם יוזם המירמה היה צד שלישי ולא מי שזכה לחנינה או להקלה בעונש. ראו: Ex Parte Paquette 27 A. 2d 129 (1942). 36. משידענו כי מירמה פוגמת עד-כלות במעשה חנינה, נוסיף ונסכים כי חייב שיהיה ויתקיים קשר סיבתי בין מעשה המירמה לבין מעשה החנינה. בהקשר זה נאמר, בראשית, כי לא כל גוזמה ולא כל סטיה מן האמת הצרופה תיחשב למירמה בת-פועל. כל בקשה לחנינה תתגנבנה אל-תוכה, כמו-מאליהן, גוזמאות או סטיות-מה מן האמת, אך לא נקפיד עם מי שנשלחו אל הכלא ומבקשים את החופש. לא נשגיח בקטנות ולא נקפוץ את ידנו. ואולם עיקר הוא, שמקום בו עבריין או מי מטעמו מכזבים לנשיא בבקשת חנינה, והנשיא נעתר לבקשה בלא שיתן כלל דעתו לכזב ובלא שאותו כזב ישפיע כלל על שיקול דעתו, פשוט הוא שמעשה הנשיא לא נפגם. נסכים כי עַוָּול לא יימצא נשכר בעוולתו, אך אם יוצא פלוני נשכר שלא בעוולתו - הגם שעוול - מה לנו שנביא לביטול מעשה החסד? אפשר נבוא עם פלוני בדין על הנסיון להונות, אך לא למעלה מכך. בהיעדר קשר סיבתי איפוא - בין מירמה לבין חנינה - לא ייפגם מעשה הנשיא. על כך, דומה, יוכלו הכל להסכים. ואולם עדיין שומה עלינו להחליט בשאלה העיקרית, והיא: מה עוצמת קשר סיבתי חייבת שתתקיים בין מירמה לבין מעשה חנינה עד שנחליט כי מעשה הנשיא בטל או ניתן לביטול? אין ספק בדבר, כאמור, שעד שנכיר במירמה כמירמה-בת-פועל חייבת שתהא זו מירמה שהשפיעה על החנינה; ואולם: האם כל מירמה שהשפיעה על מעשה חנינה - ולו מירמה שהשפעתה היתה שולית בלבד - תביא לביטול החנינה? 37. לעניין זה נוכל לשאוב חוכמה מן ההלכה הנוהגת באשר להחלטת רשות שמיקצת משיקוליה היו ראויים ומיקצת משיקוליה היו בלתי ראויים (plurality of purposes) . השאלה הנשאלת היא: החלטת רשות שהולידו אותה שיקולים ראויים ושיקולים בלתי-ראויים יחדיו - מה דינה? האם בטלה היא - מפאת אותם שיקולים בלתי-ראויים - או שמא עומדת היא על רגליה - מפאת אותם שיקולים ראויים? להכרעה בשאלה זו הוצעו בהלכה כמה וכמה מיבחנים חלופיים (מיבחנים שבחלקם חופפים אחדים מהם זה-את-זה). סיכום המיבחנים בא בסיפרם של דה-סמית, וולף וג'ואל De Smith, Woolf & Jowell, Judicial Review of Administrative Action (Sweet & Maxwell, 5 th ed., 1995) 340-343 , ואלה הם המיבחנים: (1) מה היתה התכלית האמיתית שלשמה נעשה שימוש בסמכות? (2) מה היתה המטרה הדומיננטית שלשמה נעשה שימוש בסמכות? (3) האם היתה הרשות עושה שימוש בסמכותה לולא קיומו של השיקול הפסול? (4) האם אחת מתכליות ההחלטה היתה תכלית כשרה? (5) האם אחת התכליות לשימוש בסמכות היתה תכלית בלתי כשרה? אם כן, ואם התכלית הבלתי כשרה השפיעה באורח ממשי על מעשה הרשות, כי אז ייפסל המעשה; (6) האם בעל הסמכות היה מגיע לאותה החלטה שהגיע אליה לו היה נותן דעתו לשיקולים הכשרים או לתכליות הראויות בלבד? אלה הם שישה המיבחנים, והשאלה אינה אלא איזה מהם נאמץ לנו? במקום אחד ביכר בית-המשפט בישראל את המיבחן הנסוב על ההשפעה הממשית שנודעה לתכלית או לשיקול הבלתי כשרים על ההחלטה שנתקבלה. ובלשונו של השופט יצחק כהן בבג"ץ 392/72 אמה ברגר נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, מחוז חיפה , פ"ד כז(2) 764, 773: "נראה לי שהמיבחן שיש להעדיף אותו הוא - האם היתה לשיקול הפסול או למטרה הפסולה השפעה ממשית על מעשה הרשות, ואם כך היה הדבר, הרי יש לפסול את מעשה הרשות." במקום אחר (בג"צ 390/79 דויקאת נ' ממשלת ישראל , פ"ד לד (1) 1), היה בית-המשפט נכון לאמץ מיבחן המֵקֵל עם הרשות והוא מיבחן המטרה הדומיננטית . ובלשונו של מ"מ הנשיא השופט לנדוי (לאחר שמזכיר הוא את החלטת בית-המשפט בפרשת אמה ברגר באשר לחלופת השפעה הממשית; שם, 20): "ברצוני להוסיף כמה מלים על הסוגיה של נימוק דומיננטי כנגד נימוק טפל בקבלת החלטה על-ידי רשות שלטונית. ... [בפרשת אמה ברגר] הזכיר השופט י. כהן את הדיון בשאלה של 'ריבוי נמוקים' ... ובחר מבין ... המבחנים את המבחן: האם היתה לשיקול הפסול או למטרה הפסולה השפעה ממשית על החלטת הרשות. מצדי מוכן אני לאמץ מבחן המקל יותר עם הרשות ... דהיינו: 'מה היתה המטרה המכרעת (הדומיננטית) שלמענה הפעילו את הסמכות? אם הרשות מבקשת להשיג שתי מטרות או יותר, כאשר רק מטרה אחת מותרת, במפורש או מכללא, חוקיותו של המעשה נקבעת על פי התיחסות למטרה הדומיננטית'". מבין שתי החלופות - ועל רקע כל שש החלופות - איזו חלופה נאמץ לנו? 38. מיבחן ההשפעה הממשית ומיבחן המטרה הדומיננטית - כמוהם כשאר המיבחנים המוצעים - על-פי עצם הגדרתם מיבחנים-שבעובדה הם לשני אלה: אחד, מיבחן לקיומו של קשר סיבתי בין סיבה ומסובב, ושניים, מיבחן לעוצמתו של אותו קשר סיבתי. על רקע דברים אלה יכולה שתישאל שאלה: האם נספק עצמנו במיבחן עובדתי גרידא, או שמא נוסיף עליו - קרא: ראוי שנוסיף עליו - מיבחן משפטי-ערכי, מיבחן של מדיניות כמקובל במקומות אחרים במשפט (כגון בדין הנזיקין)? 39. הלכה מכבר היא, שחובת זהירות בדין הרשלנות בונה עצמה על מיבחן הצפיות של האדם הסביר; ואולם אין אנו מדברים בצפיות "טכנית" אלא בצפיות "נורמטיבית", קרא: ענייננו בחובה אותה ראוי להטיל על אדם כלפי חברו, חובה שהיא בת למדיניות משפטית. ראו, למשל: ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש , פ"ד לז(1) 113, 123 (מפי השופט ברק). הוא הדין בכללי הסיבתיות: אנו מבחינים בין סיבתיות עובדתית - סיבתיות "טכנית" - לבין סיבתיות משפטית, ומחייבים אנו מזיק רק על-פי כללי הסיבתיות המשפטית. ראו, למשל: ד"ר ישראל גלעד, "הסיבתיות במשפט הנזיקין הישראלי - בחינה מחודשת", משפטים יד (תשמ"ד1984-) 15. הסיבתיות המשפטית נקבעת אף היא - כמוה כחובת הזהירות - מכוחה של מדיניות משפטית, והדברים ידועים. השאלה הנשאלת היא, אם לא יהא זה ראוי כי נחיל עיקרון של מדיניות משפטית גם על החלטת רשות שהיא בה-בעת פרי של שיקולים ראויים ושל שיקולים בלתי-ראויים. אם נאמץ את עקרון המדיניות המשפטית גם על ענייננו, לא עוד נעסיק עצמנו אך בשאלת הקשר הסיבתי העובדתי (שיקול בעל השפעה ממשית, שיקול דומיננטי וכו'), אלא נוסיף למערכת השיקולים שיקולי מדיניות אף-הם. אם כך נעשה, כי-אז מישקלם המצטבר של מיכלול השיקולים הוא אשר יכריע בסופו של יום בשאלת פסלותה או כשרותה של החלטת הרשות. למשל: רשות עושה החלטה הנִיגעת, בין השאר, בטעות שבעובדה. בניתוחו של אותו אירוע יכול הטוען לטעון כי לא הרי דין טעות בעובדה גרידא כהרי דין אותה טעות אם מקורה במירמה של צד מעוניין; וגם אם אמרנו כי הטעות השפיעה אמנם על ההחלטה אך ההשפעה לא היתה בעלת עוצמה לביטולה של ההחלטה במקרה הראשון, הנה במקרה השני יצרף עצמו יסוד המירמה ליסוד ההשפעה ונתיר לצד מעוניין (למשל: לרשות עצמה) לבטל את החלטתה. הוא הדין באשר ל מישקלו השיקול הפסול, שהרי השיקולים הפסולים למיניהם אין מישקל פסלותם שווה: יש מהם שפסלותם היא פסלות-בעליל - פסלות מסנוורת - וראויים הם להוקעה בכל לשון (למשל: הפליה מטעמים פוליטיים או מטעמי גזע) ויש מהם שפסלותם היא פסלות אך אין הם צבועים בצבעים עזים. על סוג השיקולים הראשון נחיל מיבחן אחד, ואילו בסוג השיקולים האחר נספק עצמנו במיבחן אחר. 40. מערכת עובדות בה נוכח יסוד של תרמית מעמידה לפנינו קטיגוריה לעצמה, ולו משום שיסוד התרמית, באשר הוא, יש בו - וראוי שיהא בו - כדי להשפיע על נושא הקשר הסיבתי. לשון אחר: נוכחות יסוד התרמית יצדיק ביטולה של החלטה אם אותה תרמית השפיעה על ההחלטה הגם שהשפעתה לא היתה ניכרת. ומן הכלל אל הפרט 41. בענייננו שלנו אין אנו נצרכים להרחיק לכת. שוכנענו כי המצג על מצב בריאותו של שנסי היה מצג-שוא, מצג של אי-אמת והטעייה. כן הונחו לפנינו ראיות מינהליות מוצקות מהן ניתן להסיק כי ההטעייה נעשתה בידיעתו של שנסי ועל דעתו. הוכח לנו, כי מצב בריאותו של שנסי - כפי שהוצג לפני השר רובינשטיין ולפני הנשיא - נודעה לו השפעה ממשית על ההכרעה להקל בעונש. החלטתם של הנשיא ושל השר ניגעה איפוא בתשתית עובדות המיוסדת על אי-אמת - אם תרצו: החלטתם מיוסדת על מעשה מירמה. המסקנה מכל אלה אינה אלא זו, שהחלטת הנשיא להקל בעונשו של שנסי דינה בטלות. אין צורך שנחליט אם הבטלות כוחה הוא אך מהיום או אם פועלת היא מלמפרע. 42. ומכאן הכרעתנו בדין: אנו מצהירים בזאת כי החלטת הנשיא מיום י"ג בשבט התשנ"ג (4 בפברואר 1993) להקל בעונש מאסר עולם שנגזר על שנסי ולהעמיד את עונש המאסר שהוטל עליו על עונש בן עשר שנות מאסר החל ביום המעצר, הינה החלטה שדינה בטלות. משבטלה החלטת הנשיא - ועימה החלטת השר רובינשטיין לקיים את חנינת הנשיא - מתעורר מחדש עונש מאסר עולם שהוטל על שנסי בידי בית-המשפט המחוזי, עונש שאושר בידי בית-המשפט העליון. שנסי יוחזר איפוא אל בית-האסורים לרצות עונש של מאסר עולם. 43. דבר אחרון. החלטתו של הנשיא להקל בעונשו של שנסי בטלה, ואולם אין מונע את שנסי מהגיש לנשיא בקשה חדשה להקלה בעונש. אין אנו מביעים דעה על בקשה מעין-זו - אם תוגש - והנשיא יעשה בגידרי סמכותו וכחוכמתו. ש ו פ ט הנשיא א' ברק : אני מסכים. נ ש י א השופט א' מצא : אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט מ' חשין. היום, ג' בחשוון התש"ס (13.10.99) נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94007060. G06

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 94 / 706 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' מצא כבוד השופט מ' חשין העותר ת: שפרה רונן נגד המשיבים : 1. שר החינוך והתרבות 2. משרד המשפטים - מחלקת החנינות 3. נציב שירות בתי הסוהר 4. שנסי עזרא עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: ח' באייר התשנ"ז ( 15.05.97 ) בשם העותר ת: עו"ד יהודה רסלר בשם משיבים 1, 2 ו3-: עו"ד מלכיאל בלס בשם משיב 4: עו"ד יוסף בנקל; עו"ד דוד וידר; עו"ד שמואל גלינקא החלטה לאחר ששמענו טיעוני הצדדים, הננו סבורים כי העתירה אינה בשלה לדיון לגופה, וזאת כל עוד לא נסתיים ההליך הפלילי במשפטו של מר יוסף שנסי. נמסר לנו כי ההליך נקבע לדצמבר 1997. הננו מבקשים להפנות תשומת ליבו של נשיא בית משפט השלום לעשות כל מאמץ להקדמת הדיון במשפט ולסיומו המהיר. עם מתן פסק הדין במשפט הפלילי ימסור לנו בא כוח המשיבים 1 ו2- הודעה משלימה. בעקבותיה תיקבע העתירה להמשך הדיון בה בפנינו. ניתנה היום, ח' באייר התשנ"ז (15.5.97), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94007060. A14 /דז/

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 706/94 - ז' בפני: כבוד הנשיא א' ברק העותר ת : שפרה רונן נגד המשיבים : 1. פרופ' אמנון רובינשטיין 2. משרד המשפטים - מחלקת החנינות 3. נציב שירות בתי הסוהר 4. שנסי עזרא בקשה מטעם המשיב מס' 4 לדחית מועד דיון בשם העותרת: עו"ד יהודה רסלר בשם המשיבים מס' 3-1: עו"ד מלכיאל בלס בשם המשיב מס' 4: עו"ד אביגדור פלדמן החלטה הבקשה נדחית. ניתנה היום, ל' בסיון התשנ"ט (14.06.99). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94007060. A22 /דז/

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לצדק בג"ץ 706/94 - ה' בפני: כבוד השופט מ' חשין המבקשת (העותר ת): שפרה רונן נגד המשיבים : 1. פרופ' אמנון רובינשטיין 2. משרד המשפטים - מחלקת החנינות 3. נציב שירות בתי הסוהר 4. עזרא שנסי בקשה ל עיכוב יציאה מן הארץ החלטה ניתן בזאת, במעמד צד אחד, צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד המשיב מס' 4. שמיעת הבקשה במעמד שני הצדדים תהיה ביום חמישי, 29 באפריל 1999, בשעה 09:00. היום, י"א אייר תשנ"ט (27.4.99). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94007060. G18

ב בית המשפט העליון בג"ץ 706/94 - ד' בפני: כבוד השופט מ' חשין העותר ת: שפרה רונן נגד המשיבים : 1. פרופ' אמנון רובינשטיין - שר החינוך והתרבות 2. משרד המשפטים - מחלקת החנינות 3. נציב שירות בתי הסוהר 4. עזרא שנסי תאריך הישיבה: י"ג באייר התשנ"ט (29.4.99) בשם העותרת: עו"ד יהודה רסלר, עו"ד לויט בשם המשיבים 3-1: עו"ד בלאס בשם המשיב 4: בעצמו; עו"ד בנקל נוכח בקשה לצו עיכוב יציאה מהארץ החלטה לבקשת המבקשת, ובהסכמת המשיב מס' 4 בעצמו, אני מצווה על עיכוב יציאתו של המשיב מס' 4 מן הארץ עד להכרעה בעתירה לגופה. אין בצו זה כדי למנוע את המשיב מס' 4 מהגיש בקשה מיוחדת להיתר יציאה את הארץ, ואם תוגש בקשה מעין-זו היא תידון לגופה. בראשית הדיון נתן המשיב מס' 4 בידי מכתב בכתב-ידו, בו מבקש הוא לשחרר את בא-כוחו, עורך-דין בנקל, מייצוגו בעתירה הנדונה. המשיב מס' 4 מעתיר על עורך-דין בנקל שבחים רבים, אך מבקש הוא כי יותן לו לייצג את עצמו. אמרתי למר בנקל בעת הדיון על-פה, ואני חוזר על כך גם בכתב, כי בקשה זו ראוי לה כי תהא מוגשת באורח מסודר למותב הדן בעתירה, והמותב יחליט את אשר יחליט. באותו הקשר הוספתי ואמרתי כי העתירה שלפנינו מדיפה ריח חריף של הליך פלילי, וכידוע אין סניגורו של נאשם יכול לשחרר עצמו מייצוג אלא בהסכמת בית-המשפט. בין כך ובין אחרת, מר בנקל הודיעני כי תוגש אמנם בקשה באורח מסודר והמותב ידון בה ויחליט את אשר יחליט. היום, י"ג באייר התשנ"ט (29.4.99) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94007060. G20

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 706/94 - ג' בפני: כבוד הנשיא א' ברק העותר ת : שפרה רונן נגד המשיבים : 1. פרופ' אמנון רובינשטיין 2. משרד המשפטים - מחלקת החנינות 3. נציב שירות בתי הסוהר 4. שנסי עזרא בקשה לשחרור מייצוג בשם משיב מס' 4: עו"ד יוסף בנקל החלטה בקשתו של המשיב מס' 4 לשחרור בא כוחו תידון על ידי ההרכב בפתח הדיון ביום 16.6.99. בהחלטה מיום 14.1.99 הוחלט, כי במועד שייקבע תידון העתירה לגופה. לפיכך, בא כוח המשיב מס' 4 מתבקש להתכונן לטעון בדיון זה אף לגוף העתירה, במידה שהבקשה לשחרורו מייצוג תדחה (ומבלי להביע כל עמדה בענין זה לגופו). המזכירות מתבקשת להודיע החלטה זו לצדדים בהקדם. ניתנה היום, כ"ה בסיון התשנ"ט (9.6.99). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94007060. A21 /דז/

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 706/94 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' מצא כבוד השופט מ' חשין העותר ת : שפרה רונן נגד המשיבים : 1. פרופ' אמנון רובינשטיין 2. משרד המשפטים - מחלקת החנינות 3. נציב שירות בתי הסוהר 4. עזרא שנסי עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: ב' בתמוז התשנ"ט ( 16.06.99 ) בשם העותר ת: עו"ד יהודה רסלר בשם המשיבים מס' 1-3: עו"ד מלכיאל בלס בשם המשיב מס' 4: עו"ד אביגדור פלדמן החלטה העתירה תשמע בדרך של סיכומים בכתב. המשיב מס' 4 יסכם בתוך 30 ימים. המשיבים 1-3 והעותרת יסכמו בתוך 15 ימים. הפגרה אינה נלקחת בחשבון. אם נמצא לנכון, נבקש השלמת טיעונים בעל-פה. אנו משחררים את מר בנקל מייצוג המשיב מס' 4. ניתנה היום, ב' בתמוז התשנ"ט (16.06.99), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94007060. A24 /דז/

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 706/94 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' מצא כבוד השופט מ' חשין העותר ת: שפרה רונן נגד המשיבים : 1. פרופ' אמנון רובינשטיין - שר החינוך והתרבות 2. משרד המשפטים - מחלקת החנינות 3. נציב שירות בתי הסוהר 4. עזרא שנסי תאריך הישיבה: ג' בחשוון התש"ס (13.10.99) בשם העותר : עו"ד יהודה רסלר בשם המשיבים 3-1: עו"ד מירה פטמן עו"ד מלכיאל בלס בשם המשיב 4: עו"ד מיכאל ספרד בקשה לעיכוב ביצוע מאסר החלטה אנו דוחים את בקשתו של מר עזרא שנסי לעכב את ביצוע עונש המאסר. מר שנסי ייאסר איפוא לאלתר. מר שנסי יהא רשאי להעלות לפני שלטונות בית-הסוהר את הבקשות שהעלה לפנינו, ולא נביע עמדה על בקשות אלו. היום, ג' בחשוון התש"ס (13.10.99) נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94007060. G25

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 706/94 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' מצא כבוד השופט מ' חשין העותר ת : שפרה רונן נגד המשיבים : 1. פרופ' אמנון רובינשטיין-שר החינוך והתרבות 2. משרד המשפטים - מחלקת החנינות 3. נציב שירות בתי הסוהר 4. שנסי עזרא עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: כ"ו בטבת התשנ"ט ( 14.01.99 ) בשם העותר ת: עו"ד י' רסלר; עו"ד י' שגיא; עו"ד א' לויט בשם המשיבים 1-3: עו"ד מ' בלס בשם המשיב 4: עו"ד י' בנקל; עו"ד ד' וידר; ע ו"ד ש' גלינקא החלטה לאור הודעת המדינה, אנו דוחים המשך שמיעת העתירה למועד שייקבע על ידי המזכירות בתחילת חודש אפריל 1999. במועד זה תידון העתירה לגופה, תוך שכל צד שומר על עמדותיו, פרט לטענה של העדר שימוע של טענות המשיב מס' 4 - אותם לא יעלה בא כוחו. ניתנה היום, כ"ו בטבת התשנ"ט (14.01.99), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94007060. A17 /דז/

בבית המשפט העליון בג"ץ 706/94 73/94 בפני: כבוד השופט ד' חשין העותר: שפרה רונן נ ג ד המשיבים: 1. פרופ' אמנון רובינשטיין-שר החינוך והתרבות 2. משרד המשפטים - מחלקת החנינות 3. נציב שירות בתי הסוהר 4. שנסי עזרא בקשה לביטול סעד זמני החלטה צו עיכוב היציאה מן הארץ נגד המשיב מס' 4 מבוטל בזה. ניתנה היום, ל' בתשרי תשס"ז (22.10.2006). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 94007060_F28.doc יב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

בבית המשפט העליון בג"ץ 706/94 - ב' בפני: כבוד השופט ד' חשין העותרת: שפרה רונן נ ג ד המשיבים: 1. פרופ' אמנון רובינשטיין-שר החינוך והתרבות 2. משרד המשפטים - מחלקת החנינות 3. נציב שירות בתי הסוהר 4. שנסי עזרא בקשה מוסכמת להארכת מועד מטעם המשיבים החלטה כמבוקש. ניתנה היום, כ' בתשרי תשס"ז (12.10.2006). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 94007060_F27.doc עכ ב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

בבית המשפט העליון בג"ץ 706/94 - א' בפני: כבוד השופט ד' חשין העותרת: שפרה רונן נ ג ד המשיבים: 1. פרופ' אמנון רובינשטיין-שר החינוך והתרבות 2. משרד המשפטים - מחלקת החנינות 3. נציב שירות בתי הסוהר 4. שנסי עזרא בקשה לביטול סעד זמני החלטה לתגובת המשיבים 3-1 עד ליום 10.10.06. ניתנה היום, י"ג בתשרי תשס"ז (5.10.06). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 94007060_F26.doc לח מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

ב בית המשפט העליון בג"ץ 4991/93 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותר ת : ז'ינט פרמן נגד המשיבים : 1. ביה"ד הרבני האזורי תל-אביב-יפו 2. בית הדין הרבני הגדול לערעורים 3. איתן פרמן דיון מקדמי בעתירה החלטה על יסוד תגובת העותרת מיום 29.9.97 אני מחליט לדחות את המשך הטיפול בעתירה עד לאחר שיינתן פסק דין על ידי בית הדין הרבני האזורי בתביעת הגירושין שהגיש המשיב 3 נגד העותרת. העתירה תובא בפני להחלטה בדבר המשך הטיפול כאשר תתקבל הודעה מאחד הצדדים בדבר מתן פסק דין על ידי בית הדין הרבני האזורי, כאמור, או בעוד ששה חודשים, לפי המוקדם. ניתנה היום, ד' בתשרי תשנ"ח (5.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 93049910. I07

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4991/93 - 1 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותר ת : ג'ינט פרמן נגד המשיבים : 1. ביה"ד הרבני האזורי תל-אביב-יפו 2. בית הדין הרבני הגדול לערעורים 3. איתן פרמן דיון מקדמי בעתירה החלטה לאחר שניתן פסק דין על ידי בית הדין הרבני הגדול ביום י"א בשבט תשנ"ז, מתבקשת העותרת להגיב על הבקשה שהוגשה על ידי ב"כ המשיב 3 ביום 22.8.97. העותרת תגיש את תגובתה תוך 30 יום. ניתנה היום, כ"ב באב תשנ"ז (25.8.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 93049910. I04

ב בית המשפט העליון בג"ץ 4991/93 - ג' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותר ת : ז'ינט פרמן נגד המשיבים : 1. ביה"ד הרבני האזורי תל אביב יפו 2. בית הדין הרבני הגדול לערעורים 3. איתן פרמן בקשה לדחית מועד דיון בשם העותרת ומשיב מס' 3: עו"ד שאול שוחט החלטה התיק שבנדון קבוע ליום 6.4.98. בשל מועדי הוכחות קודמים שנקבעו לבא כוח העותרת ובהסכמת בא כוח המשיב 3 אני דוחה את מועד הדיון. המזכירות תקבע מועד חדש לדיון. ניתנה היום, ב' בניסן תשנ"ח (29.3.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 93049910. P10