Datasets:

shay681

/

Precedents

like 0

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4991/93 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ד' ביניש העותר : ז'ינט פרמן נגד המשיבים : 1. בית הדין הרבני האזורי תל-אביב-יפו 2. בית הדין הרבני הגדול לערעורים 3. איתן פרמן בקשה למתן צו על תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: י' בסיון תשנ"ח (4.6.98) בשם העותרת: עו"ד שאול שוחט בשם המשיבים : עו"ד בצלאל הוכמן פ ס ק - ד י ן העותרת חזרה בה מן העתירה. העתירה נדחית. המשיב 3 מחל על הוצאותיו. ניתן היום, י' בסיון תשנ"ח (4.6.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 93049910. F11

בבית המשפט העליון בירושלים רע"א 3254/96 רע"א 7329/96 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' קדמי המבקשים ברע"א 3254/96: 1. רשת שוקן בע"מ (המשיבים 2. אילן שחר ברע"א 7329/96) 3. בירנית גורן נ ג ד המשיבים: 1. חברת הכשרת הישוב בישראל בע"מ (המבקשים 2. עופר נמרודי ברע"א 7329/96) 3. מעריב החזקות בע"מ 4. מעריב הוצאת מודיעין בע"מ 5. רונאל פישר בקשות רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט י' עדיאל) מיום 3.4.96 בהמרצה 1295/96 ומיום 16.9.96 בהמרצות 4089/96, 4099/96, 4100/96, 4196/96, 4224/96 (במסגרת תי"א 455/94) תאריך הישיבה: כו' בשבט תשנ"ז (3.2.97) בשם המבקשת 1: עו"ד ז' ליאונד בשם המבקשים 3-2: עו"ד י' חורש, עו"ד א' קסטיאל, עו"ד א' כספרי בשם המשיבים: עו"ד ד' אבי-יצחק, עו"ד י' מימון פ ס ק - ד י ן השופט א' מצא: לפנינו בקשות, מזה ומזה, למתן רשות-ערעור על החלטות דיוניות שנתן בית המשפט המחוזי במהלך בירור תובענת המבקשים ברע"א 7329/96 (להלן - קבוצת מעריב) נגד המבקשים ברע"א 3254/96 (להלן - רשת שוקן). עילת התובענה, שעניינה פרסום לשון הרע, נעוצה בכתבתה של בירנית גורן, שפורסמה במקומון "כל העיר" תחת הכותרת "כל האמת על מעריב". בין היתר נטען בכתבה, כי התובעים (בעלי השליטה ב"מעריב", העורך עופר נמרודי וכתב העיתון רונאל פישר) מנצלים את כוחם העיתונאי להשגת פרסומים מסחריים לעיתון "מעריב" בדרך פסולה. על-פי המתואר בכתבה, יוזמים התובעים עריכת תחקירים אודות אישים וגופים. התחקירים נערכים, כביכול, לצרכים עיתונאיים, אך בדיעבד אין התובעים מפרסמים את מימצאי התחקירים אלא משתמשים בתוצאותיהם כאמצעי סחיטה להשגת פרסומים מסחריים, מצד הגורמים הנחקרים, ב"מעריב". רע"א 7329/96 2. אפתח בבקשתה של קבוצת מעריב. בקשה זו מופנית כנגד החלטת בית המשפט המחוזי מיום 16.9.96. החלטה זו עסקה במספר עניינים הקשורים בסוגיית החיסיון העיתונאי. ואולם במהלך הדיון שלפנינו הודיע פרקליט המבקשים, כי הוא מגביל את בקשתו לעניין עיקרי אחד, והוא החלטת בית המשפט המחוזי שלא להתיר לו לחקור את עדי הנתבעים, במסגרת החקירה-שכנגד, בדבר היותם מקורות-מידע של "כל העיר" (או של העיתונאית בעלת הכתבה) ובדבר נכונותם לוותר על החיסיון הנתון להם כמקורות-מידע. השופט המלומד קיבל אמנם את השקפת פרקליט המבקשים, כי החיסיון האמור אינו של העיתונאי אלא של המקור, ומכאן שבידי המקור לוותר על חסיונו ולחשוף את עובדת היותו מקור. עם זאת סירב להרשות לפרקליט המבקשים להציג לעדים שאלות בדבר עמידתם על החיסיון או נכונותם להסרתו, שכן בעצם התייחסותו של עד שהינו מקור לשאלה מעין זו - בין שישיב עליה בחיוב, בין שישיב בשלילה ובין שימאן להשיב - יהיה כדי לחשוף את העובדה שהעד הינו מקור. 3. טעמו האמור של השופט נראה לי, ודי בו כדי להוביל לדחיית הבקשה. השאלה אם החיסיון העיתונאי מיועד להגן רק על מקורותיו של העיתונאי, או גם על העיתונאי עצמו, אינה טעונה הכרעה מלפנינו. לצורך ענייננו די לנו להניח, שהדין בעניין זה הוא עם פרקליט המבקשים. משמע, כי במקום שהמקור אינו עומד על החיסיון, או מבקש לוותר עליו, אין לעיתונאי זכות לעכב בעדו (השוו: בג"צ 3815/90 גילת נ' שר המשטרה , פ"ד מה(3) 414). אך דווקא מתפיסה זו מתחייב טעמו של השופט המלומד, כי אין להרשות חקירה לעד שקיומה עשוי לחשוף את העובדה כי העד הינו מקור. אינני מתעלם מן האפשרות, עליה הצביע פרקליט קבוצת מעריב, שעיתונאי יזמין את מי שהינו מקור לדוכן העדים, ובחסות החיסיון יימנע מן הצד שכנגד לחקור אותו בנושאים שהיו נפתחים לבירור, אילו ניתן לו לחשוף את העובדה שהעד הוא מקור המוכן למחול על החיסיון. ברם, בעצם האפשרות הזאת אין כדי להצדיק התרת פגיעה בזכות החיסיון של המקור. הנטל להראות, כי עדו של העיתונאי הינו מקור שאיננו עומד על חסיונו, רובץ על בעל הדין הטוען זאת. ונטל זה בידו לפרוק בהבאת ראיה מצדו, אך לא בהצגת שאלות לעד שבעצם הצגתן יש משום הפרת זכותו של העד לחיסיון. והדברים, כמדומה, מובנים מאליהם. רע"א 3254/96 4. בקשתה של רשת שוקן מופנית כנגד החלטת בית המשפט המחוזי מיום 3.4.96, למחוק על הסף חלקים מכתב ההגנה שלה, בשל אי-ציותה להחלטת בית המשפט מיום 16.1.96, בדבר המצאת פרטים נוספים לטענות כתב ההגנה שהוגש מטעמה. השתלשלות דיונית 5. בכתב התביעה שהוגש מטעם קבוצת מעריב יוחס לרשת שוקן פרסום לשון הרע בשבע מן הפרשיות בהן עסקה הכתבה. בכתב הגנתה טענה רשת שוקן, ביחס לכל אחת מן הפרשיות, כי הפרסום נעשה בתום לב וכי מה שפורסם הוא אמת. פרקליט התובעים ביקש מבית המשפט למחוק חלקים מכתב ההגנה, בטענה שכתב ההגנה לוקה בחוסר פירוט של העובדות שעל יסודן נטען בכתבה, כי מעשי התובעים, בכל אחת מן הפרשיות, עולים כדי סחיטה באיומים. בהחלטתו (מיום 12.2.95) קבע בית המשפט, כי כתב ההגנה אכן לוקה בחוסר פרטים, אלא שתרופתה של קבוצת מעריב אינה בבקשה למחיקת חלקים מכתב ההגנה כי אם בהצגת דרישה למתן פרטים נוספים. התובעים הציגו את דרישתם לפרטים נוספים, אך רשת שוקן נענתה לדרישה רק בחלקה. על רקע זה פנו התובעים לבית המשפט בבקשה לחייב את רשת שוקן להמציא להם את הפרטים החסרים ופרטים נוספים. לאחר דיון בבקשה זו החליט בית המשפט (ביום 5.6.95) כי על רשת שוקן ליתן פרטים נוספים לטענת אמת הפרסום על-ידי פירוט זהותם של הנסחטים ופירוט המידע שבאמצעותו בוצעו מעשי הסחיטה. אך משגם הפירוט הנוסף שהומצא לו בעקבות ההחלטה לא הניח את דעתו, חזר פרקליטם של התובעים ופנה לבית המשפט בבקשה נוספת באותו העניין. 6. ביום 16.1.96 ניתנה החלטתו ( השלישית ) של השופט המלומד בפרשת הפרטים הנוספים. בהחלטה זו קבע השופט, כי קבוצת שוקן לא מילאה אחר החלטתו הקודמת, בכך שבהודעה שנמסרה מטעמה לא ניתן פירוט מספיק לגבי המידע שהאיום בגילויו (על-פי הנטען) שימש בידי קבוצת מעריב כאמצעי לסחיטה. כן הכיר השופט בצדקת דרישתם של התובעים לקבלת פרטים נוספים גם בגין טענות שעד כה לא חויבו הנתבעים לפרטן. בסיכום החלטתו נקבע, שכדי לצאת ידי חובה מוטל על רשת שוקן להשיב, במתן הפרטים הנוספים, לחמש השאלות העיקריות הבאות: (1) למי פנו התובעים, או נציגיהם, לשם ביצוע הסחיטה? (2) מי מעובדי התובעים פנה לנסחטים? (3) מתי (במדויק ככל האפשר) בוצעה הפנייה? (4) מהו המידע שהאיום לפרסמו שימש כאמצעי לסחיטה? ו-(5) מה אירע בעקבות הסחיטה הנטענת; האם כמות הפרסומים המסחריים ב"מעריב" של מי ששימש כיעד לסחיטה גדלה או קטנה? הואיל ורשת שוקן טענה, כי חלק מן הפרטים שנדרשה להמציאם כלל אינם מצויים בידיעתה, הורה לה בית המשפט להגיש תצהיר בו תאמת את טענת היעדר הידיעה. לעניין המשמעות של אי-ידיעת הפרטים הנדרשים העיר השופט, כי עמדת הנתבעים מעוררת קושי, שכן אם הפרטים אינם מצויים בידיעת הנתבעים, משמע כי במשפט לא יהיה בידם להוכיח עובדות חיוניות להעמדת הגנתם. אך בהיעדר טיעון לעניין זה ציין השופט, כי בשלב זה אין הוא דן בשאלה "מה יהא גורלו של כתב ההגנה או הפרטים (החסרים) אם הנתבעים לא יהיו מסוגלים למסור את הפרטים הנדרשים משום שאלה אינם בידיעתם". 7. בעקבות החלטה זו המציאה רשת שוקן הודעה משלימה למתן פרטים נוספים. להודעה צורף תצהיר של כתבת "כל העיר" בירנית גורן. בתצהיר פורטו נושאים אשר, לפי הנטען, הפרטים שנדרשו לגביהם אינם מצויים בידיעת הנתבעים. על רקע זה שבו התובעים וביקשו מבית המשפט למחוק את כתב ההגנה או חלקים מתוכו. בבקשה נטען, כי הפרטים שנכללו בהודעתה המשלימה של רשת שוקן אינם כוללים מענה לשאלות שעליהן חויבו הנתבעים להשיב במתן הפרטים הנוספים. מכאן שהפרטים אשר נמסרו אינם ממלאים אחר החלטת בית המשפט. בית המשפט בדק את מכלול הפרטים הנוספים שנמסרו על-ידי רשת שוקן, ביחס לכל אחת משבע פרשיות הסחיטה שתוארו בכתבה. מסקנתו היתה, כי רק בגין שלוש מן הפרשיות עמדו הנתבעים בחיוב שהוטל עליהם. לא כן הדבר ביחס לארבע הפרשיות האחרות. בפרטים שנמסרו גבי אחת מן הפרשיות הללו לא ניתן מענה לאף אחת מחמש השאלות שהעמיד בית המשפט בהחלטתו השלישית; ובפרטים שנמסרו ביחס לשלוש מן הפרשיות לא ניתנה תשובה לחלק מן השאלות (במקרה אחד הוחסרו תשובות לשלוש מבין חמש השאלות, ובשני המקרים האחרים - לשתיים מבין חמש השאלות). בית המשפט קבע, כי יכולתם של התובעים להתמודד עם האשמתם במעשי סחיטה מותנית בכך שהנתבעים ימסרו להם מבעוד מועד את כל הפרטים העיקריים אודות כל אחד מן המעשים שיוחסו להם בכתבה נשוא התובענה. החסרתם של פרטים מציבה את התובעים אל מול האשמות חמורות שיתקשו להתגונן מפניהן. השופט הוסיף וקבע, כי בטענת היעדר הידיעה - בה ניתלו הנתבעים - אין כדי לחלצם מן החובה המוטלת עליהם. האיזון בין השמירה על עקרון חופש הביטוי של העיתונאי לבין ההגנה על זכותו של הזולת לשמו הטוב מחייב הבחנה בין שלב הפרסום לבין הבא בעקבותיו. כל עוד לא פורסמו הדברים, נהנים העיתון והעיתונאי מחופש מוחלט להביא את הדברים לכלל פרסום. אך ההגנה הרחבה הנתונה לזכותם זו היא בבחינת שטר ושובר בצדו, ואם הדברים שפורסמו כוללים פגיעה בשמו הטוב של האדם, מועתק מרכז הכובד לאינטרס הנגדי: זכות הזולת לשמו הטוב. על יסוד שיקולים מרכזיים אלה נענה בית המשפט לבקשת התובעים והורה למחוק מכתב ההגנה של רשת שוקן את כל החלקים הנוגעים לארבע מפרשיות הסחיטה שתוארו בכתבה ואשר לגבי העובדות שביסודן לא מסרו הנתבעים פרטים נוספים מלאים, ככל שחויבו בהחלטתו הקודמת של בית המשפט. טענות רשת שוקן: אליה וקוץ בה 8. פרקליטה של רשת שוקן טען לפנינו, כי בהחלטתו למחוק חלקים מכתב ההגנה העמיד בית המשפט את הנתבעים במצב בו לא יורשו להוכיח את טענותיהם כי הפרסום נעשה על-ידם בתום לב וכי מה שפורסם הוא אמת. מטרת הפרטים הנוספים היא להבהיר את הנטען בכתב-טענות, מקום שבעל הדין ניסח את טיעוניו בלשון כללית ועמומה. ככל שהנטען בכתב ההגנה שהוגש מטעם רשת שוקן הצריך פירוט, עמדו הנתבעים בחובתם ופירטו את כל הידוע להם. הפירוט שנמסר אמנם לא כלל תשובה לכל אחת ואחת מחמש השאלות, שעליהן חייבם בית המשפט להשיב, אלא שעצם חיובם לספק תשובות ישירות לשאלות אותן העמיד השופט בהחלטתו, היה מוטעה, ומכמה בחינות. ראשית , בשל הפרת האיזון הראוי בין האינטרס שבהגנה על חופש הביטוי לבין האינטרס שבהגנה על זכות הפרט לשמירת שמו הטוב. הצדדים במשפט חלוקים בשאלה אם מה שפורסם על-ידי הנתבעים אודות קבוצת מעריב הוא אמת או שקר, וכל עוד לא נפלה הכרעה בשאלה זו, ידו של חופש הביטוי על העליונה ויש להעדיפו על פני האינטרס הכרוך בשמירת שמם הטוב של התובעים. שנית , בשל כך שבחייבו את הנתבעים להשיב (במסגרת הודעת הפרטים הנוספים) על השאלות שהעמיד בהחלטתו, לא ייחס השופט משקל למיגבלות המידע שבגדרן פועלת העיתונות. הפירוט העובדתי בו חייב את הנתבעים עולה כדי הפירוט הנדרש מן התביעה הכללית בהגישה כתב-אישום. דא עקא שלעיתונות אין הכלים המצויים בידי רשויות החקירה, וחיובם של עיתונאים לעמוד ברמת בדיקה כה מחמירה, יפגע ביכולתם למלא את תפקידם החברתי. לדברים אלה יש משנה תוקף במקרה - כמו המקרה נשוא הדיון - בו מדובר בדיווח עיתונאי אודות ביצוע מעשי סחיטה באיומים, כשסיכוייו של העיתונאי לזכות לשיתוף פעולה מצד נסחטים אשר נכנעו למעשי הסחיטה הינם, מלכתחילה, דלים ביותר, וממילא גם סיכוייו להשיג פרטים מלאים אודות זהות שליחיו של הסחטן, תוכן האיומים והדרכים בהם השיג הסחטן את מבוקשו. ו שלישית , בשל כך שבחייבו את הנתבעים להשיב לחמש השאלות שהעמיד בהחלטתו, פגע השופט בשתיים מזכויותיהם הדיוניות של הנתבעים: זכותם שלא לחשוף את שמות עדיהם וזכותם לבחור בראיות שבעזרתן יוכיחו במשפט את גירסתם. חיובם להשיב, במסגרת הפרטים הנוספים, על שאלות שהתשובה עליהן חושפת שמות של עדים, חורג ממידתו של הכלל המקובל. גם אי-יכולתם לספק תשובות מלאות על השאלות שהוצגו להם אין פירושה שלא יעלה בידם להוכיח במשפט - למשל, בעזרת ראיות נסיבתיות - כי מה שפורסם על-ידם עומד במבחני חוק איסור לשון הרע להגנת תום הלב והגנת אמת הפרסום. על רקע כלל נסיבות העניין, לא היה זה כדין למחוק חלקים מכתב ההגנה. מחיקת כתב הטענות של בעל-דין מהווה סנקציה חמורה, ונסיבות ענייננו לא הצדיקו שימוש באמצעי כה קיצוני. 9. כמה מן הטענות שבפי בא-כוחה של רשת שוקן הינן, אכן, כבדות משקל. אך זו אליה וקוץ בה; שכן, הטענות - רובן ועיקרן - אינן מופנות כנגד ההחלטה שעליה מבוקשת הרשות לערער, אלא כנגד ההחלטה מיום 16.1.96, בה נקבע שכדי לצאת ידי חובתם מוטל על הנתבעים להשיב במסגרת הודעת הפרטים, ביחס לכל אחת משבע פרשיות הסחיטה, על כל אחת מחמש השאלות שהעמיד להם בית המשפט. דא עקא שעל ההחלטה מיום 16.1.96 לא ביקשו הנתבעים רשות לערער; ולדידי, אין הם רשאים לצפות שבית-משפט זה יידרש, במסגרת בקשתם לרשות-ערעור כנגד ההחלטה למחוק חלקים מכתב-הגנתם, להשגות ערעוריות כנגד צדקת ההחלטה שהקימה לקבוצת מעריב עילה לבקשת המחיקה. השגות כאלה היה על הנתבעים להעלות, מבעוד מועד, בבקשת רשות-ערעור כנגד ההחלטה הקודמת. את אשר החסירו יוכלו, כמובן, להשלים במסגרת ערעורם על פסק הדין, אם וכאשר יוגש מטעמם ערעור כזה. ברם, כל עוד ההליך לפני בית המשפט קמא מתנהל והולך, בית-משפט זה לא יראה לבחון את צדקתה של החלטת ביניים קודמת שבמועדה לא נתבקשה לגביה רשות-ערעור. 10. נותרה השאלה אם החלטת בית המשפט, למחוק חלקים מכתב ההגנה, מעמידה עילה מספקת לערעור-ביניים. העיון בקורות ההליך ובטענות הצדדים הובילני לכלל מסקנה כי לשאלה זו יש להשיב בשלילה. אקדים ואטעים, כי ברקע המסקנה האמורה ניצבת ההנחה, שבהחלטתו הקודמת של בית המשפט - שכנגדה לא נתבקשה רשות-ערעור - לא נפל כל פגם ושהנתבעים אכן היו מצווים לקיימה. על-פי תקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, "בעל דין שאינו מקיים צו להשיב על שאלון לגילוי מסמכים או לעיון במסמכים או צו למתן פרטים נוספים לפי תקנה 65, הרי אם הוא התובע ימחק בית המשפט או הרשם את תובענתו, ואם הוא הנתבע ימחק בית המשפט או הרשם את כתב הגנתו ודינו כדין מי שלא הגיש כתב הגנה, אלא שרשאי בית המשפט או הרשם להאריך את המועד לקיום הצו". נמצא שמחיקת כתב הטענות, כולו או חלקו, מהווה סנקציה שבית המשפט (או הרשם) רשאי להטילה על בעל-דין שלא קיים צו למתן פרטים נוספים ומפורטים יותר לכל עניין הנזכר בכתב-טענותיו, ומצבו של בעל-דין כזה אינו שונה ממצבו של בעל-דין המפר צו להשיב על שאלון, לגילוי מסמכים או לעיון במסמכים. אין צריך לומר, כי מחיקת כתב הטענות, או חלקו, מהווה סנקציה קשה וחמורה, וככלל יימנע בית המשפט מנקיטתו אם לא נתבקש לכך במפורש על-ידי בעל הדין הנגדי וכל עוד סבור בית המשפט כי בידו לכפות ציות לצו באמצעים יותר מתונים (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995, בעריכת ש' לוין) בעמ' 435, 452). אך שיקול הדעת הנתון לבית המשפט הוא צר למדי: בכוחו להאריך מועד שנקבע לקיום הצו, אך אין בכוחו לפטור את מפר הצו מן החובה לקיימו (ראו ע"א 2271/90 ג'מבו חברה לבנין ומסחר (קרני שומרון) בע"מ נ' מרדכי , פ"ד מו(3) 793, דברי השופט חשין בעמ' 800). בענייננו אין כל מקום לחשש שלנתבעים לא ניתנה הזדמנות לקיים את הצו, ולוא גם באיחור. אף במהלך הטיעון לפנינו חזרנו ושאלנו את בא-כוחה של רשת שוקן אם יש בפיו בקשה להארכת המועד להמצאת הפרטים הנוספים. תשובתו היתה כי לנתבעים אין ידועים פרטים נוספים מעבר לאלה שכבר נמסרו על-ידם, אך תשובה זו אינה ממין השאלה. ויש גם טעם מעשי: בקדם המשפט קבע בית המשפט קמא שעל הנתבעים להתחיל בהבאת ראיות, ובהסכמת בעלי הדין החל בית המשפט בשמיעת הראיות עוד בטרם הושלם הדיון במחלוקת הדיונית. בדיון לפנינו הסתבר שהנתבעים כבר הביאו את רוב ראיותיהם במשפט. וגם מטעם זה ראוי, לדעתי, להניח למשפט להימשך ולהסתיים מבלי להתערב בהחלטת השופט למחוק חלקים מכתב ההגנה. הלוא אפשר שבסופו של דבר תניח ההכרעה את דעתם של הנתבעים; והיה וההכרעה לא תניח את דעתם, ויחליטו לערער עליה, יוכלו להשיג בערעורם גם על החלטות הביניים הדיוניות. 11. מן הטעמים שפורטו הייתי דוחה את בקשותיהם של שני הצדדים. בדחיית בקשתה של רשת שוקן (רע"א 3254/96) אין משום נקיטת עמדה בשאלה אם הצו למתן פרטים נוספים, שניתן על-ידי בית המשפט המחוזי ביום 16.1.96, היה, כשלעצמו, מוצדק. בהתחשב בכלל נסיבות העניין הייתי נמנע מעשיית צו להוצאות. ש ו פ ט הנשיא א' ברק : אני מסכים. ה נ ש י א השופט י. קדמי: 1. רע"א 7329/96 גם אנכי סבור כי דין הבקשה בתיק זה להידחות, מן הטעמים שפירט חברי הנכבד, השופט מצא, בפסק דינו. הצגת שאלה לעד "האם הוא המקור לידיעה העתונאית", מהווה גלישה אל תחומיה של הזכות לחסיון עתונאי, לפיה יש ל"מקור" הידיעה שנמסרה לעתונאי זכות שהעתונאי לא יחשוף את זהותו; וזכות זו עומדת, מטבע הדברים, גם ל"מקור" עצמו כאשר הוא ניצב על דוכן העדים. ולמותר יהיה לציין, כי אין לדרוש מן העד, שלו מוצגת שאלה כאמור, לבקש מבית המשפט שלא להשיב עליה בשל קיומו של חסיון עתונאי; שדין בקשה כזו כדין חשיפת זהותו של העד כמקור המידע. 2. רע"א 3254/96 בעניינה של בקשה זו, שונה עמדתי מעמדתו של חברי, השופט מצא. נקודת המוצא של חברי - העומדת, בסופו של דבר בבסיס החלטתו - היא: כי על המבקשים היה לערער על החלטתו של בית המשפט בסוגית "מתן הפרטים" מיום 16.1.96, במסגרתה נקבע "תוכנו" של החיוב במתן הפרטים; וכי משלא עשו כן, אין הם יכולים לערער על ההחלטה מיום 3.4.96, נושא הבקשה שבפנינו, במסגרתה נמחקו חלקים מכתב ההגנה בשל אי מילוי החובה למתן פרטים. לשיטתו של חברי, ההחלטה נושא הבקשה אינה עומדת על רגליה שלה, אלא - נגזרת מן ההחלטה שניתנה ביום 16.1.96 כאמור; ועל כן, לא ניתן לערער עליה, כל עוד עומדת על כנה ההחלטה שממנה נגזרה. עמדה זו, עם כל הכבוד, אינה מקובלת עלי. בהחלטתו מיום 16.1.96 - ההחלטה שבה פירט בית המשפט את השאלות שהתשובות עליהן משקפות את ה"פרטים" המבוקשים - ציין בית המשפט במפורש כי בשלב זה, אין הוא דן בשאלה "מה יהא גורלו של כתב ההגנה או הפרטים (החסרים) אם הנתבעים לא יהיו מסוגלים למסור את הפרטים הנדרשים משום שאלה אינם בידיעתם". אשר על כן, רשאים היו המבקשים - לשיטתי - להמתין ולראות כיצד יגיב בית המשפט על המאמץ שיעשו למילוי הוראותיו; ולשקול הגשת בקשה לרשות ערעור, רק אם תגובתו של בית המשפט תחייב זאת. כאמור, עניינה של ההחלטה מיום 16.1.97 בקביעת השאלות שהתשובות עליהן מספקות את הפרטים שהמבקשים נדרשים ליתן; בעוד שההשגות נושא הערעור, מתיחסות לתגובתו - הקיצונית והבלתי הולמת לשיטת המבקשים - של בית המשפט לכך, שמחמת אי יכולת ליתן את כל הפרטים לא עמדו בצפיותיו. אין בפי המבקשים השגות כנגד השאלות שהציב בית המשפט כבסיס למתן הפרטים בתור שכאלו; אלא - כנגד החלטתו למחוק קטעים מכתב ההגנה, בתגובה ל"אי היכולת" להשיב לכל השאלות מחמת "אי ידיעה". אי מתן פרטים בנושא זה או אחר מן הנושאים שפירט בית המשפט בהחלטתו ביום 16.1.96, מן הטעם שאין הם מצויים בידיעת הנתבעים, כובל את ידי האחרונים ואינו מאפשר להם להוכיח פרטים אלה במהלך הדיון. בנסיבות הענין, די בסנקציה זו כדי להגן על האינטרס של התובעים, שלא יופתעו במהלך הדיון; ואין הצדקה לקבוע עמדה ולפסוק סופית לטובתם, כבר בשלב זה. מחיקת ההגנה בקשר לארבע פרשיות, אינה מהווה תוצאה הכרחית של אי העמידה בצפיותיו של בית המשפט בדבר הפרטים שעל המבקשים היה לספק לתמיכת טענתם "אמת דיברתי"; ובנסיבות הענין, ראוי היה שבית המשפט יחזור ויבחן , אם אכן יש מקום לפסוק לטובת התובעים "על הסף", בשל "העדר הגנה". כפי שמציין חברי, חלק מהטענות שמעלים המבקשים בדבר שלילת זכותם להתגונן כנגד ארבע הפרשיות - שהקטעים המתיחסים אליהן בכתב ההגנה נמחקו - הינן טענות כבדות משקל; וכאמור, אנכי לא הייתי מסתפק בטעם שהיה עליהם לערער על ההחלטה מיום 16.1.96 להנמקת דחייתן. אכן, בין יתר ההשגות שמעלים המבקשים, מצויות גם כאלה המכוונות כנגד השאלות שנוסחו על ידי בית המשפט בהחלטתו מיום 16.1.96; ברם, השגות אלו, אינן מכוונות כנגד השאלות בתורת שכאלה, אלא כנגד המשמעות שיש ליתן לאי יכולתם של המשיבים להשיב עליהן "מחוסר ידיעה". ככל שתרומתן של התשובות לשאלות האמורות לעניינם של המשיבים דלה יותר, כן מתכרסם כוחו של ה"עדר התשובות", "מחוסר ידיעה", להביא למחיקת הגנתם של המבקשים. לשיטתי, יש להבחין בהקשר זה: בין הטלת חובה "טכנית" של מתן פרטים שהחייב בה אינו ממלאה על אף שבידו לעשות כן; לבין הטלת חובה "עניינית", שהחייב בה מצהיר שאין הוא מסוגל למלאה "מחוסר ידיעה". אי מילוי חובה "טכנית" - ראוי לו שיביא ל"הענשת" המפר במחיקת הגנתו; להבדיל מאי מילוי "חובה עניינית" מחוסר ידיעה, שאז יש לעמת את אי מילוי החובה בתור שכזה, כנגד ההשלכה העניינית שיש לאי המילוי על יכולתו של היריב לנהל את עניינו. לאור האמור לעיל, אילו דעתי נשמעה, היינו מקבלים את הבקשה. ש ו פ ט הבקשה ברע"א 7329/96 נדחית. הבקשה ברע"א 3254/96 נדחית ברוב דעות, בניגוד לדעתו החולקת של השופט י' קדמי. ניתן היום, ט"ז באדר ב' תשנ"ז (25.3.97). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט 96032540. F03

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5656/96 ע"א 4438/96 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט א' מצא כבוד השופט מ' חשין המערער ת : קוקה קולה, חברה ישראלית למשקאות בע"מ נגד המשיבים : 1. עזבון המנוחה פאטמה חלאיפה ז"ל 2. טייסיר חלאיפה 3. בראא חלאיפה 4. נתן אנגלסמן 5. מדינת ישראל ערעור וערעור שכנגד על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 3.6.96 בתיק 490/94 שניתן על ידי כבוד השופט בן זמרה תאריך הישיבה: י"ג באלול התשנ"ז ( 15.09.97 ) בשם המערער ת: עו"ד אלבינצר אבי בשם המשיבים : עו"ד ברגר שי (צ'רלס) עו"ד ויתקון מיכה ה ח ל ט ה לאחד הדיון בע"א 5656/96 ובע"א 4438/96. ניתנה היום, יג' באלול התשנ"ז (15.9.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט פסק דין אין עילה להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, כשקבע את אחריותו בנזיקין של נתן אנגלסמן ואת אחריותה השילוחית של קוקה קולה, מבלי שחלה חבות על המבטחת, חברת הביטוח אריה, והמדינה. אשר על כן, הערעור והערעור שכנגד, ככל שהם נוגעים לחבות, נדחים, כמוסכם על הצדדים בפנינו. באשר לגובה הנזק, נראה לנו שיש להתערב בעניין אחד. משפסק בית המשפט הפסד תמיכה לבעלה של המנוחה, היה מקום לפסוק הפסד תמיכה גם לבתה הקטינה של המנוחה, בראא חלאופה ( להלן: הקטינה ). בדרך אומדן, נראה לנו שיש לפסוק לקטינה סכום של 15,000 ש"ח ליום פסק הדין בערכאה הראשונה, וזאת בנוסף לסכום שנפסק לה בגין הפסד שירותי אם, ובמובן זה מתקבל הערעור. אנגלסמן וקוקה קולה ישאו גם בהפרשי הצמדה וריבית מחושבים על הסכום של 15,000 ש"ח עד לפרעון מלא, וכן בשכר טיחרת עורך דין בסך 15% + מע"מ מחושב על הסכום הנ"ל. בכפוף לאמור, נדחה הערעור בע"א 4438/96. ניתן היום, יג' באלול התשנ"ז (15.9.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 96056560. E04

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 5656 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער ת : קוקה קולה, חברה ישראלית למשקאות בע"מ נגד המשיבים : 1. עזבון המנוחה פאטמה חלאיפה ז"ל 2. טייסיר חלאיפה 3. בראא חלאיפה 4. נתן אנגלסמן 5. מדינת ישראל סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערערת, כמפורט בסעיף 3 להלן, על תעלה על שני עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. ימי הפגרה יבואו במניין הימים לצורך חישוב המועדים על פי צו זה. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערת תגיש את טענותיה תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבים יגישו את תשובתם לטענות המערערת תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו להם טענות המערערת; 3. המערערת רשאית להשיב לתשובת המשיבים תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה לה התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונה להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערת כי אין ברצונה להשיב כאמור. 4. לצו זה בדבר סיכומים בכתב מצורפת הזמנה לדיון לתאריך 15.9.97, שנועד להשלמת טיעון, כמבואר בהודעה בעניין זה שפורסמה בפ"ד נ(1) 1. ניתן היום, כ"ד בניסן התשנ"ז (1.5.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96056560. A03 /דז/

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7606/96 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת ד' דורנר כב' השופט י' גולדברג המערער : אברהם כהן נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור על פסק-דין בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 19.9.96 בת.פ. 147/92 שניתן על-ידי כבוד השופטת ר' אבידע תאריך הישיבה: ה' בחשון תשנ"ח (5.1.97) בשם המערער : עו"ד גלעד חריש בשם המשיבה: עו"ד תמר בורנשטיין החלטה השופטת ט' שטרסברג-כהן: חוות דעת הממונה על עבודות השרות מקובלת בעקרון על שני הצדדים. ב"כ המערער מבקש לקצר את השעות שנקבעו על ידי הממונה ולהפחיתם מ8- שעות עבודה ליום ל6- שעות עבודה ליום. ב"כ הפרקליטות מתנגדת לבקשה ומבקשת לקבל את חוות הדעת כמות שהיא. אין אנו מוצאים להתערב בחוות דעתו של הממונה על עבודות השרות שנראית לנו ראויה והולמת. לפיכך, קובעים אנו כי המערער יתחיל לרצות את עונשו בעבודות השרות שנקבעו על-ידי הממונה בחוות דעתו מיום 27.10.97 ביום 18.11.97. באחד משני בתי האבות (בית אבות ברודצקי או בית אבות פירמן) בתאום מוקדם עם הממונה ועם האחראי על הנושא בבית האבות עצמו. הודע. ניתנה היום, ה' בחשון תשנ"ח (5.11.97). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96076060. J09

ב בית המשפט העליון בירושלים ע"פ 7606/96 - א' בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקש: אברהם כהן ע"י ב"כ עו"ד גיל-עד חריש נגד המשיב ה : מדינת ישראל ע"י ב"כ עו"ד ת. ברונשטיין בקשה למתן היתר ליציאה מן הארץ החלטה לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה אני מורה כי הבקשה למתן היתר יציאה מן הארץ תידחה, והיא נדחית בזה, וכי המועד הקבוע לדיון ב5.11.97- יעמוד בעינו. ייטיב המבקש עשות אם במקום פניות מיותרות לבית משפט יצור קשר עם הממונה על עבודות שירות על מנת להתחיל בריצוי עונשו, ללא דחיות נוספות. ניתנה היום, כ"א בתשרי תשנ"ח (22.10.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96076060. J08

בבית המשפט העליון בירושלים ע"פ 96 / 7606 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש המבקש : אברהם כהן נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה לביטול איסור יציאה מן הארץ החלטה ניתן בזה צו המתיר למבקש לצאת מן הארץ לתקופה של 10 ימים החל מיום 22.4.97 כמבוקש. על המבקש יושתו ערבויות כפי שהושתו עליו בעת יציאתו הקודמת מהארץ, בבית המשפט המחוזי. ניתנה היום, י"א בניסן תשנ"ז (18.4.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96076060. N02

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 96 / 7606 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש המבקש : אברהם כהן נגד המשיב : מדינת ישראל בקשה להיתר יציאה מן הארץ החלטה לתגובת המשיבה עד ליום 18.4.97. ניתנה היום, ט' בניסן תשנ"ז (16.4.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96076060. N01 חכ/

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7606/96 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקש : אברהם כהן ע"י ב"כ עו"ד ג. חריש נגד המשיבה : מדינת ישראל ע"י ב"כ עו"ד ת. בורנשטיין בקשה להתרת יציאת המערער מן הארץ החלטה לתגובת הפרקליטות. ניתנה היום, ה' בחשון תשנ"ח (5.11.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96076060. J10

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק ע"פ 7606/96 ע"פ 7107/96 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת ד' דורנר המערער בע"פ 7606/97: אברהם כהן נגד המשיב ה: מדינת ישראל ערעור על פסק-דין בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 19.9.96 בתיק ת.פ. 147/92 שניתן על-ידי כבוד השופטת ר' אבידע המערער בע"פ 7170/96: עמרם כהן נ ג ד המשיבה בע"פ 7170: מדינת ישראל ערעור על פסק דין בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 2.7.96 בתיק ת.פ. 147/92 שניתן על-ידי כבוד השופטת ר' אבידע תאריך הישיבה: כ' באלול התשנ"ז (22.9.97) בשם המערער בע"פ 7606/96: עו"ד גלעד חריש בשם המערער בע"פ 7170/96: עו"ד דוד אופק בשם המשיבה: עו"ד תמר בורנשטיין פסק דין השופטת ד' דורנר : 1. בשנים 1991-1989 שימש המערער עמרם כהן (להלן:עמרם) ראש צוות מעריכים בתחנת המכס בנמל אילת. מכוח תפקידו זה היה בקשרי עבודה עם עמילי המכס, אהרן סמוכה וחיים נחמני, וכן עם המערער, אברהם כהן (להלן: אברהם) מנהלה של חברת רינת אלקטרוניקה בע"מ (להלן: החברה), שייבאה מוצרי אלקטרוניקה דרך נמל אילת ושיחררה אותם באמצעות תחנת המכס בנמל. 2. בשנת 1991 בעקבות חקירה שנפתחה תחילה על-ידי המכס ובהמשך על-ידי המשטרה בחשד כי עמרם קיבל שוחד מאברהם ומשני עמילי המכס הנ"ל, הוגש נגד עמרם אברהם והחברה כתב אישום בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בעבירות שוחד. עמרם גם הואשם בפעולה במטבע זר ללא היתר. לנחמני הוענק מעמד של עד מדינה ולסמוכה הובטח שלא יפתחו נגדו בהליכים משפטיים. 3. בית-המשפט המחוזי מצא על-יסוד עדויות נחמני וסמוכה שהיו מהימנות עליו כי השניים שיחדו את עמרם. נחמני העיד על עצמו כי נתן לעמרם שוחד בעשר הזדמנויות - בכל פעם בסכום של מאה דולר - תמורת שחרור של משלוחי צעצועים מהונג-קונג. סמוכה העיד כי נתן לעמרם מתנות מתוך סחורה שבייבואה טיפל: נעלי ספורט, עטים, יומנים, תיק, מזוודה, פנסים וזמזם. עמרם, אברהם וחברתו נמצאו גם אשמים בעבירת שוחד שעניינה מערכת רהיטים במחיר 5,200 ש"ח, שנרכשה עבור עמרם על-ידי אברהם בחנות רהיטים באילת. 4. בחקירתו במשטרה סירב עמרם למסור מידע על הדרך שבה נרכשו הרהיטים שבביתו, ובעדותו בבית-המשפט העלה לראשונה את הגירסה כי נחמני שילם עבור הרהיטים ובדרך זו החזיר לו חוב שהיה חייב לו. אברהם בחקירתו במשטרה תחילה הכחיש כי שילם עבור הרהיטים בהודעה מאוחרת הודה כי הוא זה ששילם עבור הרהיטים אך הסביר כי עשה זאת לבקשת נחמני וכי נחמני החזיר את הכסף לחברה. לחיזוק טענתו הסתמך אברהם בעדותו בבית-המשפט על רישומים שנרשמו על-גבי כריכה של תיק משרדי שנתפס במשרדי החברה. לפי טענתו התייחסו רישומים אלה להתחשבנות שערך בינו לבין נחמני ובגידרה נרשם הסכום 5,200 ש"ח שהוא, כאמור, מחיר הרהיטים, ולטענתו של אברהם זוכה בסכום זה בהתחשבנות. נחמני שהעיד מטעם התביעה, הכחיש בעדותו כל קשר לרכישת הרהיטים. בחקירתו הנגדית על-ידי סניגורו של אברהם לא שלל את האפשרות כי הייתה התחשבנות בינו לבין אברהם, ואף הסביר פישרם של סכומים מסויימים באותו רישום שלגביהם נשאל על-ידי הסניגור. ואולם, הסניגור נמנע מלשאול אותו על פשר הרישום בסך 5,200 ש"ח. 5. בית-המשפט המחוזי דחה עדויות אברהם ועמרם בעניין זה כבלתי מהימנות, ואילו להכחשתו של נחמני האמין. עמרם הורשע איפוא בקבלת שוחד מסמוכה, מנחמני ומאברהם. כן, נמצא אשם על-יסוד הודאתו בהחזקת ובמכירת 100,000 דולר ללא היתר. הוא נידון לשנתיים וחצי מאסר מתוכן שנה אחת לריצוי בפועל ושנה וחצי על-תנאי בצירוף קנס בסך 10,000 ש"ח. אברהם הורשע במתן שוחד ונגזרו עליו 23 חודשי מאסר מתוכם חמישה חודשים לריצוי בפועל בעבודות שירות ו18- חודשים על-תנאי בצירוף קנס 7,500 ש"ח. עמרם ואברהם ערערו הן על הרשעתם בעבירות שוחד והן על חומרת עונשיהם. 6. הרשעתו של עמרם מעוגנת בעדויות שהיו מהימנות על בית-המשפט המחוזי אשר נתמכו בהודעתו המתחמקת במשטרה בדבר מקור התשלום עבור הרהיטים בביתו, ובעניין זה לא מצאנו עילה המצדיקה התערבותנו. אשר לעונש, נטען בפנינו כי הזמן הרב שחלף מאז התגלתה הפרשה, הסבל הנפשי הקשה שנגרם לעמרם בעטיו של הגילוי והעובדה שגם הושעה מעבודתו במכס, מצדיקים להקל בעונשו. ואולם, גם בהביאנו בחשבון נסיבות מקילות כבדות משקל אלה לא נוכל להקל בעונשו. שכן, אחת ממטרות הענישה בעבירת השוחד הינה הבעת סלידתה של החברה ממעשי השוחד בצורה שתרתיע את הרבים. מכאן ההלכה, כי, ככלל, העונש ההולם מבצע עבירת שוחד הוא מאסר בפועל. במקרה שלפנינו לא מדובר בכשלון חד פעמי ובטובת הנאה של מה בכך, אלא בקבלת שוחד ממספר אנשים במשך תקופה ניכרת. זאת על-ידי עובד ציבור בעמדה בכירה. 7. אשר לערעורו של אברהם כנגד ההרשעה. טענתו המרכזית של סניגורו היא כי עדותו של אברהם נתמכת בראיה אובייקטיבית - הרישומים על גבי התיק משרדי בהם מופיע מחיר הרהיטים 5,200 ש"ח. טענה זו אינה יכולה להתקבל. הוכח בראיות אובייקטיביות כי אברהם הנזקק לשירותיו של עמרם, עובד הציבור, שילם עבור רהיטיו של האחרון. בהודעתו הראשונה במשטרה הכחיש אברהם תשלום זה, ואת גירסת המעורבות של נחמני העלה רק בהודעה מאוחרת, וגם אז לא הזכיר את ההחשבנות, וכאמור, בבית-המשפט לא ביקש סניגורו מנחמני להסביר פשר הרישום בדבר 5,200 ש"ח ואף לא הביא ראיה אובייקטיבית התומכת ברישום זה. בנסיבות אלה אין ברישום שנחמני לא נשאל עליו, כדי להחליש את האמון שנתן בית-המשפט המחוזי בהכחשת נחמני ולתמוך בגירסת אברהם, שכאמור, נדחתה על-ידי בית-המשפט המחוזי. אשר-על-כן אנו דוחים את ערעוריהם של אברהם ועמרם הן כנגד ההרשעה והן כנגד חומרת העונש. ניתן היום, כ באלול תשנ"ז (22.9.97). המשנה-לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת 96076060. L03

בבית המשפט העליון ע"פ 609/06 - ב' בפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשה מאת המערער לעיון חוזר בשם המערער: עו"ד גלית זמירי החלטה לתגובת המשיבה תוך 21 יום. ניתנה היום, ח' באדר תשס"ו (8.3.2006). ש ו פ ט _________________________ /עכב העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06006090_H05.doc מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

בבית המשפט העליון ע"פ 609/06 בפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשה לעיון חוזר החלטה לתגובת המשיבה תוך 21 יום. ניתנה היום, ט"ז בשבט תשס"ו (14.2.06). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06006090_H02.doc מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

בבית המשפט העליון ע"פ 609/06 בפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל הודעה לבית המשפט ובקשה לעיון חוזר החלטה לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיבה מיום 9.3.06, הגעתי למסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשה והיא נדחית. ניתנה היום, י"ג באדר תשס"ו (13.3.06). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06006090_H06.doc /אמ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

בבית המשפט העליון ע"פ 609/06 - א' בפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן המבקש: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר החלטה לבקשת באת-כוח המבקש ובהסכמת בא-כוח המשיבה, אני מעכב בזה את ביצוע עונש המאסר שהוטל על המבקש על-ידי בית-המשפט המחוזי בחיפה בת.פ. 4108/05, וזאת עד למתן פסק דין בערעור, בכפוף לתנאים הבאים: 1. תנאי שחרורו של המבקש בערובה, כפי שנקבעו בבית-המשפט המחוזי, לרבות מעצר הבית, יעמדו על כנם עד להכרעה בערעור. 2. באת-כוח המבקש הסכימה, כי לא תתבקש על ידה דחיית מועד הדיון בערעור, לכשייקבע, אלא בהסכמת המשיבה. 3. המשיבה אינה מתנגדת למתן היתר למבקש לצאת לפגישות בשירות המבחן לנוער במועדים שיוזמן אליהם, בכפוף לכך, שהמבקש יהיה מלווה על-ידי אמו כל עת יציאתו ממעצר הבית לפגישה ובחזרה. המבקש יגיע לפגישה עם שירות המבחן ישירות, ללא כל עיכוב ושיהוי וישוב חזרה למקום מעצר הבית באותו אופן. שירות המבחן ידווח לבאת-כוח המבקש מראש על כל מועד פגישה ומשכה המתוכנן. שירות המבחן יעדכן את המשיבה ישירות בכל מקרה של חריגה מלוח הפגישה. ניתנה היום, י"ט בטבת תשס"ו (19.1.06). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06006090_H01.doc הג מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6537/96 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העותר : טלאל תופיק חטיב נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה לדחיית העתירה בשם המשיבה: עו"ד יהודה שפר פ ס ק - ד י ן עניינה של העתירה בעיכוב שחרורו של העותר ממאסרו, חרף החלטת ועדת השחרורים לשחררו, בתנאי שעם שחרורו יגורש ללבנון. מהודעת פרקליטות המדינה עולה כי עוד ביום 16.4.97 שוחרר העותר ממאסרו וגורש ללבנון. בכך נתייתר הצורך לדון בעתירה והיא נדחית. ניתן היום, יט' בשבט תשנ"ח (15.2.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96065370. F03

בבית המשפט העליון רע"א 9444/06 בפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן המבקשת: ש.א ידיד לוי בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. בנק איגוד לשיראל בע"מ 2. קובי אשכנזי,עו"ד,ככונס הנכסים ע"פ צו ראש ההוצל"פ בתל אביב בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בבר"ע 1523/06 מיום 17.10.06, שניתן על-ידי כבוד השופטת ש' דותן בשם המבקשת: עו"ד י' שלמון החלטה מונחת בפניי בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ש' דותן) מיום 17.10.06, בגדרו הוחלט לבטל את החלטתו של בית-משפט השלום בדבר מתן צו זמני לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל שננקטו על-ידי המשיבים. המבקשת, חברת ש.א ידיד לוי בע"מ, הינה חברת פרטית שמניותיה מוחזקות על-ידי איתן ידיד לוי. ביום 23.3.04 פתחו המשיבים בהליכים למימוש משכון הרשום לטובת המשיב 1 (להלן: הבנק) על נכס מקרקעין בנתניה (להלן: דירת המגורים) שבבעלות בני הזוג ידיד-לוי (להלן: בני הזוג). הליכי המימוש נעשו לצורך פירעון חוב כספי שחבה המבקשת לבנק בגין הליווי הפיננסי שהוא העמיד לרשותה. ביום 28.2.06 הגישה המבקשת, תובענה לבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו, במסגרתה עתרה למתן סעד לפיו יוצהר על בטלות חובה הכספי כלפי הבנק. בד בבד עם הגשת התובענה עתרה המבקשת למתן צו מניעה זמני בגדרו התבקש בית-המשפט לעכב את הליכי ההוצאה לפועל השונים שננקטו על-ידי המשיבים, ובכלל זה למנוע את הליכי מימוש המשכון. ביום 16.3.06 דן בית-משפט השלום בבקשה למתן הסעד הזמני. אף-על-פי שבית-משפט השלום היה בדיעה כי סיכויי התובענה אינם גבוהים, מצא הוא לנכון להיעתר לבקשה למתן סעד זמני. בהקשר זה ציין בית-המשפט את העובדה שאמנם מדובר בנכס הרשום במלאי העסקי של החברה, אך בפועל מתגוררים בו בני הזוג לוי. על החלטה של בית-משפט השלום הגישו המשיבים בקשת רשות ערעור לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת ש' דותן) החליט לתת רשות ערעור ולדון בערעור כאילו הוגש על-פי הרשות שניתנה. לגופו של עניין, בית-המשפט המחוזי קבע, כי לא היה מקום ליתן את צו המניעה המבוקש. בהחליטו כן, נתן בית-המשפט המחוזי את דעתו לסיכויים הנמוכים של התובענה ולשיהוי הניכר שנפל בהגשתה. עוד נפסק, כי נסיבות הגשת הבקשה מעוררות חשש לחוסר תום לב וכי מטרת הגשת הבקשה היא "למשוך את הקץ". כן הובאה בחשבון העובדה שהדירה הינה בבעלות המבקשת ורשומה כמלאי עסקה שלה. על פסק-דינו זה של בית-המשפט המחוזי, הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית-משפט זה, היא הבקשה שמונחת בפניי. במסגרת הבקשה דנא, טוענת המבקשת, כי היות ומדובר בדירת מגוריהם היחידה של בני הזוג הרי שהפגיעה העלולה להיגרם להם באם לא ינתן צו המניעה הינה גבוהה לאין שיעור מכל נזק אפשרי שעשוי להיגרם לבנק. המבקשת אף סבורה, כי סיכוייה לזכות בהליך העיקרי הינם גבוהים, זאת ומאחר והבנק פעל שלא כדין, כך לטענתה, שעה שגבה ריביות שאינן בהתאם למוסכם וחייבה בחיובים מיותרים. בד בבד עם הגשת הבקשה דנא, התבקש בית-המשפט ליתן סעד זמני לפיו יעוכבו הליכי ההוצאה לפועל השונים, וזאת עד למתן החלטה בבקשת רשות הערעור. לאחר שעיינתי בבקשה, ובהחלטותיהן של הערכאות שקדמו לי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. הלכה היא, כי אין ערכאת הערעור מתערבת בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע למתן סעד זמני, למעט במקרים חריגים. דברים אלו ודאי וודאי נכונים מקום בו שאלת מתן הסעד הזמני נדונה ב"גלגול שלישי" (רע"א 3954/98 קנית השלום השקעות בע"מ נ' מ.ס.י.פ בע"מ (לא פורסם) וההפניות שם). לא שוכנעתי כי המקרה הנוכחי בא בגדרם של אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות בשיקול דעתו של בית-המשפט המחוזי, בייחוד במסגרת הליך של סעד זמני. מה גם, שהמקרה דנן אינו מעורר כל שאלה משפטית, ציבורית או חוקתית, שהינה בעלת חשיבות החורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת, ולמעשה די בכך כדי לדחות את הבקשה שלפניי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982). אף לגופם של דברים, איני סבור כי יש מקום להתערבות בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. שתי הערכאות שקדמו לי בחנו את סיכויי התובענה והגיעו למסקנה כי הם קלושים ביותר. על פניו, ומבלי שאדרש לקבוע מסמרות בעניין, מסקנה זו נראית גם לי. שכן, הלכה ידועה היא, טענות הנוגעות לגובה החוב אינן עילה להפסקת הליכי הוצאה לפועל, וזאת לאור הפגיעה בערכה של בטוחת המשכון (ראו למשל, רע"א 6764/02 עזרא נ' המשביר סוכנויות (לא פורסם)). מאזן הנוחות אף הוא אינו נוטה לטובתה של המבקשת. בצדק, ציין בית-המשפט המחוזי, את השיהוי הרב בו לקתה הבקשה. הבנק פתח בהליכי ההוצאה לפועל לפני כשנתיים וחצי, בחודש מרץ 2004. הליכי מכירת הדירה במסגרת תיק ההוצאה לפועל החלו כבר במהלך שנת 2005. חרף האמור, הבקשה למתן סעד זמני הוגשה ביום 28.6.06, כשנתיים לאחר פתיחת הליכי ההוצאה לפועל ושלושה שבועות עובר למועד פינויים של בני הזוג מן הדירה. כפי שציין בית-משפט זה לא אחת, שיהוי כה ניכר בהגשת הבקשה לסעד זמני מצביע על העדר החיוניות של הסעד הזמני מבחינתו של המבקש עצמו (ראו למשל, רע"א 5240/92 חלמיש חברה ממשלית עירונית לשיקום הדיור בת"א-יפו בע"מ נ' אשרז עיבוד נתונים בע"מ , פ"ד מז(1) 45, 50; רע"א 6872/05 קייזמן נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (לא פורסם)). ההליך הנוכחי אינו ההליך היחידי שנוהל מול הבנק לשם עיכוב הפינוי. במסגרת הליך נוסף שנוהל בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ת.א. 1228/05), במסגרתו הגיעו בני-הזוג והבנק להסכמה, אשר קיבלה תוקף של פסק-דין ביום 28.3.05, לפיה התחייב הבנק לעכב את הליכי מימוש המשכון עד ליום 5.7.05. המבקשת מצידה התחייבה למכור את הדירה עד למועד האמור, ואילו בני הזוג הסכימו להצהיר כי הם לא יעלו כל טענה בנוגע לזכות מגורים בדירה. תובענה שהגישו בני הזוג לביטול הסכם הפשרה עקב פגמים שנפלו בכריתתו נדחתה על ידי בית-המשפט המחוזי (ה.פ. 897/05). כעת תלוי ועומד בפני בית-משפט זה ערעור שהגישו בני הזוג לוי-ידיד על פסק-דין שדחה את הבקשה לביטול הסכם הפשרה (ע"א 10702/05). לאור השתלשלות האירועים האמורה, מוצא אני ממש בקביעתו של בית-המשפט המחוזי לפיה נסיבות הגשת הבקשה הנוכחית מעלות חשש לחוסר תום לב, ויש בהן כדי להוות ניסיון נוסף "למשוך את הקץ" ולעכב את פינויים של בני-הזוג מן הדירה. כך או אחרת, מן האמור לעיל עולה כי ההליכים למכירת הדירה החלו כבר לפני כשנה וחצי. עיכוב פינוי בני הזוג לוי-ידיד מן הדירה נמשך במשך כל אותה עת, תוך שניתנה להם שהות מספקת לנקיטת הליכים משפטיים שונים לשם מיצוי זכויותיהם. בנסיבות אלו, איני רואה מקום ליתן לאפשר עיכוב נוסף של הפינוי. המבקשת טוענת, כי אי-עיכוב הליכי ההוצאה לפועל, יביא לפינוי בני הזוג מדירת מגוריהם, דבר אשר ייסב להם נזק בלתי הפיך. טענה זו מעוררת קושי רב, ובפרט נוכח העובדה שהדירה האמורה מהווה חלק מן המלאי העסקי של המבקשת, וכן לאור ההסכמה אליה הגיעו הצדדים, אשר במסגרתה הצהירו, כאמור, בני-הזוג, כי הם לא יעלו בעתיד טענות כלשהם בנוגע לזכויותיהם הקנייניות בדירה. אף אם אקבל את טענת המבקשת כי ההלכות הנוגעות לפינוי מדירת מגורים חלות אף על עניינה, ואיני מבקש להביע כל עמדה בעניין זה, הרי אין די בכך, לשיטתי, כדי להועיל לה. יש לזכור, כי לא בכל מקרה בו מדובר בפינוי מדירת מגורים ייעתר בית-המשפט באופן עיוור לבקשה לעיכוב ביצוע, שכן שומה עליו לייחס משקל אף לזכותו של הנושה לנקוט בהליכים לגביית חובו ולבחון זאת לאור כלל נסיבות המקרה (לדוגמא בה נמנה בית-משפט מלעכב הליכי פינוי אף על-פי שמדובר היה בדירת מגורים, ראו: רע"א 8784/06 שיינינגר נ' בנק דיסקונט למשכנתאות (טרם פורסם)). נסיבות המקרה דנא, ובכללן השיהוי שנפל בהגשת הבקשה, כמו גם ההליכים השונים שננקטו לשם עיכוב הפינוי, אינן מצדיקות כך לדידי מתן אורכה נוספת למבקשת. כן נתתי דעתי אף לחשש הממשי, שאם בסופו של יום תידחה תובענתה של המבקשת, קיימת אפשרות שהבנק יתקשה לפרוע את חובו, אשר ממשיך כמובן לשאת ריבית. כאן המקום אף לציין, כי במסגרת ההליך שמנהלים בני הזוג לוי-ידיד בבית משפט זה (ע"א 10702/05), הוגשה על-ידם בקשה לפטור מעירבון, בגדרה טענו הם כי מצבם הכלכלי אינו מן המשופרים, וכי לחברות שהם מחזיקים במניותיהם חובות כבדים. אף החשש האמור מפני היעדר אפשרות עתידית של המבקשת לפרוע את חובותיה לבנק אינו מצדיק עיכוב נוסף של הליכי מימוש המשכון. על יסוד כל האמור, בקשת רשות הערעור נדחית, איפוא. בנסיבות אלו מתייתר הצורך לדון בבקשה למתן צו הארעי. ניתנה היום, כ"ח בחשוון תשס"ז (19.11.2006). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06094440_H01.doc קק מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

בית המשפט העליון בש"פ 7408/97 בפני: כבוד השופט א' מצא העורר : חאתם פארס נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 11.12.97 בב"ש 1974/97 שניתנה על ידי כבוד השופט מ' בן דוד תאריך הישיבה: כ"ט בכסלו תשנ"ח (28.12.97) בשם העורר עו"ד יוסף עאמר בשם המשיבה: עו"ד שרית טובבין החלטה ביום 22.5.97 החליט בית המשפט המחוזי על שחרורו בערובה של העורר בתנאי, בין היתר, שלא יצא מתחומי כפר מגוריו. כעבור זמן ביקש העורר להקל עימו במגבלה הזאת באופן שיהיה רשאי לצאת מתחומי הכפר בחלק מימות השבוע. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה הזו בנימוק שהעורר לא הצביע על שינוי בנסיבות או בהתפתחות אחרת שיצדיקו עיון חוזר בהחלטה המקורית. לאחר תחילת המשפט חזר העורר וביקש מבית המשפט המחוזי שינוי בתנאי השחרור. הפעם ביקש ביטול המגבלה של שהות בתחומי כפרו. הפעם נענה בית המשפט המחוזי לבקשה רק בחלקה והורה שהעורר יוכל לשהות מחוץ לתחומי הכפר בימים א', ג' ו-ה' בשבוע בין השעות 08:00 עד 17:00. בערר שלפני טוען הסניגור כי עד התביעה העיקרי, המתלונן, חזר בו בעדותו מן הגירסה המקורית וכי בנסיבות אלה ראוי היה להסיר את המגבלה שהוטלה על העורר לחלוטין. דא עקא שנימוק זה מעלה הסניגור בפני, בעוד שבפני בית המשפט המחוזי לא היה בידו להציג את פרוטוקול העדות שעליה הוא מסתמך. בהסכמת הצדדים מוחזר ההליך לבית המשפט המחוזי. הסניגור יהיה רשאי להציג לפני בית המשפט את פרוטוקול עדותו של המתלונן במשפט העיקרי. בית המשפט ישמע טענות משלימות ויתן החלטה חדשה בעיון החוזר. ניתנה היום, כ"ט כסלו תשנ"ח (28.12.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97074080. F02

ב בית המשפט העליון בש"פ 7408/97 בפני: כבוד השופט א' מצא העורר : פארס חאתם נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 11.12.97 בב"ש 1974/97 שניתן על ידי כבוד השופט בן-דוד החלטה לקבוע לדיון ליום 28.12.97 שעה 08:30. ניתנה היום, י"ח בכסלו תשנ"ח (17.12.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97074080. F01

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 97 / 2241 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש המבקש : בן סימון אליהו נגד המשיבים : הועדה המקומית לתכנון ובניה מעלה נפתלי ואח' בקשה לסעד זמני בערעור החלטה הערעור ישמע ביום 27.5.97. באי כוח הצדדים יגישו עיקרי טיעון לקראת הדיון. הסעד הזמני שניתן בהסכמת הצדדים ביום 18.12.96, במסגרת המר' פתיחה 413/96, בבית המשפט המחוזי בנצרת, ועל פיו המשיבים לא יגרמו לכל שינוי, משפטי, תכנוני או עובדתי בנכס נשוא ערעור זה - מוארך בזאת עד להחלטה אחרת. ניתנה היום, ט' בניסן תשנ"ז (16.4.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97022410. N01 חכ/

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2241/97 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט מ' חשין כב' השופט י' גולדברג המערער : בן סימון אליהו נגד המשיבים : 1. הועדה המקומית לתכנון ובניה, מעלה נפתלי 2. מר שלמה בוחבוט, יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה מעלה נפתלי 3. אוחנה אליהו 4. עורך דין קבלטן יוסף 5. אינג' איברהים חדאד 6. עירית מעלות תרשיחא 7. אדריכל ראיק מטר 8. הועדה המחוזית לתכנון ובניה ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 2.3.97 בתיק ה"פ 30244/96 שניתן על ידי כבוד השופט ד' ביין תאריך הישיבה: ו' בתשרי התשנ"ח ( 07.10.97 ) בשם המערער : עו"ד דרור ברוטפלד וע"ד עדן בר טל בשם המשיבים 1, 2, 4 ו5-: עו"ד שנפלד שמואל בשם המשיב 3: עו"ד עודה בשם המשיבה 6: עו"ד פאוזי חזאן בשם המשיבה 8: עו"ד משה גולן פסק-דין איננו מוצאים עילה להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, כשהחליט שלא ליתן למערער ארכה על פי תקנה 19(ב) לתקנות התיכנון והבנייה (סדרי דין בעתירה לבית משפט לעניינים מינהליים), התשנ"ו1996-. כפי שהוברר, תלויה ועומדת תביעה בבית משפט השלום בנושא אשר הועלה בעתירת המערער לבית המשפט המחוזי. אך ברור, שבמסגרת הליך זה יוכל המערער לעורר את מלוא טענותיו, כולל הטענה של אי חוקיות היתר הבניה אשר ניתן למשיב השלישי. הערעור נדחה. אין צו להוצאות. ניתן היום, ו' בתשרי התשנ"ח (7.10.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97022410. E02

ב בית המשפט העליון בג"ץ 7116/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין העותרים : 1. יו"ר הסתדרות העובדים הכללית החדשה 2. הסתדרות העובדים הכללית החדשה 3. רשות ההסתדרות לצרכנות 4. הסתדרות הגימלאים בישראל 5. האגודה לזכויות החולה 6. זהב"י זכויות המשפחות ברוכות ילדים בישראל 7. ארגון הגג של ארגוני הנכים בישראל 8. האגודה הערבית הארצית למחקר ושירותי בריאות 9. שומרי משפט - רבנים למען זכויות האדם 10. ברית ההתארגנויות לקבוצות לעזרה עצמית בירושלים 11. מרכז אדווה 12. מטה המאבק של אירגוני האיידס בישראל נגד המשיבים : 1. הכנסת ירושלים 2. יו"ר הכנסת ח"כ דן תיכון 3. יו"ר ועדת הכנסת ח"כ רפאל פנחסי 4. ממשלת ישראל עתירה למתן צו על-תנאי החלטה למושב שלושה ולתגובה בכתב מטעם היועץ המשפטי לממשלה עובר לשמיעה על-פה. מזכירות בית המשפט מתבקשת לקבוע את שמיעת העתירה להוצאת צו על-תנאי לא יאוחר מיום 18.12.97. היום, ה' בכסלו תשנ"ח (4.12.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97071160. G01

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7502/95 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' זמיר העותר : מוחמד עיסא עבד אלחמיד עיסא נגד המשיבים : 1. המינהל האזרחי ליהודה ושומרון 2. ועדת המשנה לתכנון מקומי של מועצת התכנון העליונה באיו"ש 3. ועדת המשנה לפיקוח על הבנייה של מועצת התכנון העליונה באיו"ש בקשה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: ו' באלול התשנ"ז ( 08.09.97 ) בשם העותר : עו"ד מוחמד נזאל בשם המשיבים : עו"ד יהודה שפר פסק-דין עיינו בעתירה ובתשובה לה. שמענו טיעוני באי כוח הצדדים. אנחנו רואים חשיבות מיוחדת במקרה זה, לשיקולי הבטחון של המשיבים. בסיכום, נחה דעתנו, כי לא נפל פגם בהחלטת המשיבים המאפשר התערבותנו. העתירה נדחית. ניתן היום, ו' באלול התשנ"ז (08.09.97), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95075020. A11 /דז/

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 95 / 7502 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותר : מוחמד עיסא עבד אלחמיד עיסא נגד המשיבים : 1. המינהל האזרחי ליהודה ושומרון באמצעות 2. ועדת המשנה לתכנון מקומי של מועצת התכנון 3. ועדת המשנה לפיקוח עתירה מקדמית בעתירה החלטה לבקשת ב"כ העותר, ובהסכמת המשיבים, אני דוחה את המועד הדיון בעתירה, שנקבע ליום 13.7.97. המזכירות תקבע את העתירה לדיון ביום 8.9.97. ניתנה היום, י"ב בסיון תשנ"ז (17.6.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95075020. I07

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7502/95 - 1 בפני: כבוד השופט י. קדמי העותר : מוחמד עיסא עבד אלחמיד עיסא נגד המשיבים : 1. המינהל האזרחי ליהודה ושומרון באמצעות קצין מטה 2. ועדת המשנה לתכנון המקומי של מועצת התכנון העליונה בקשה להגשת תצהיר נוסף החלטה הבקשה להגשת תצהיר נוסף תידון בפני ההרכב שידון בעתירה למתן צו על תנאי. ניתנה היום, י"ח באב תשנ"ז (21.8.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95075020. H10

ב בית המשפט העליון רע"א 3447/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המ בקש : כביר דוד נגד המשיב : צבילה יוסף בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב מיום 18.5.97 בתיק ע"א 1610/95 שניתנה על ידי כבוד השופטים גולדברג, לוי וגרוניס בשם המבקש: עו"ד אריאל שריג בשם המשיב: עו"ד ש' אפל החלטה לתשובת המשיב תוך 15 ימים. ניתנה היום, כ"ג באלול תשנ"ז (25.9.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97034470. B03 /שב

בבית המשפט העליון רע"א 3447/97 - 1 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : כביר דוד נגד המשיב : צבילה יוסף בקשה להפחתת סכום ערבון בשם המבקש: עו"ד אריאל שריג החלטה לתגובת המשיב אשר תוגש תוך ארבעה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, ט' בתמוז תשנ"ז (14.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97034470. Q01

בבית המשפט העליון רע"א 3447/97 - 1 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש: כביר דוד נגד המשיב : צבילה יוסף בקשה להפחתת סכום ערבון בשם המבקש: עו"ד א. שריג בשם המשיב: עו"ד ש. אפל החלטה המדובר בבקשה להרשות ערעור שני, אשר סיכוייה מטבע הדברים קלושים (ראה: בר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור ואח', פ"ד לו(3) 123). המבקש חוייב בהוצאות בשתי הערכאות הראשונות, ולכן קיימת הצדקה להבטיח את ההוצאות שייפסקו - אם ייפסקו - בערכאה זו. הבקשה נדחית. הערבון יופקד תוך שלושים יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, י"ד באב תשנ"ז (17.8.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97034470. Q02

ב בית המשפט העליון רע"א 3447/97 בפני: כבוד השופט ת' אור המ בקש : כביר דוד נגד המשיב : צבילה יוסף בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 18.5.97 בתיק ע"א 1610/95 שניתנה על ידי כבוד השופטים י' גולדברג, א' לוי וא' גרוניס החלטה השאלה שבמחלוקת הינה שאלה עובדתית: האם שילם המערער למשיב את יתרת התמורה אשר מגיעה למשיב בגין מכירת דירה למערער. בית משפט השלום העדיף את גירסת המשיב וקבע שלא שולמה יתרת התמורה. בית המשפט המחוזי קבע, שהמערער לא עמד בנטל ההוכחה אשר היה מוטל עליו להוכיח את התשלום. כך או כך, לא שוכנעתי שהשאלות המועלות על ידי המבקש בבקשתו לרשות ערעור הינן בעלות חשיבות כללית אשר תצדיק מתן רשות לערער בגלגול שלישי. הבקשה נדחית. המבקש ישא בהוצאות המשיב בסך 10,000 ש"ח. ניתנה היום, כ' בתשרי התשנ"ח (21.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97034470. E04

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5234/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט י' טירקל כבוד השופטת ד' ביניש העותר : פאייז אחמד דוויאת נגד המשיב : שרות הבטחון הכללי בקשה למתן צו על תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: ל' באב התשנ"ז ( 02.09.97 ) בשם העותר : עו"ד אנדרה רוזנטל בשם המשיב : עו"ד יהודה שפר פ ס ק - ד י ן לאור הצהרת בא כוח המשיב, דין העתירה להתבטל. ניתן היום, ל' באב התשנ"ז (2.9.97), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97052340. A03 /דז/

ב בית המשפט העליון בג"ץ 5370/97 בפני: כבוד השופט ת' אור העותר : עורך דין שמואל סעדיה נגד המשיבים : 1. שר הבטחון 2. משרד העבודה והרווחה עתירה למתן צו על תנ אי החלטה המשיבים ימציאו את תגובתם בכתב לעתירה בתוך שלושים ימים. לאחר קבלת התגובה, אחליט בדבר המשך ההליכים בתיק זה. ניתנה היום, ה' בתשרי התשנ"ח (6.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97053700. E01

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5370/97 בפני: כבוד השופט ת' אור העותר : עו"ד ד"ר שמואל סעדיה נגד המשיבים : 1. שר הבטחון 2. משרד העבודה והרווחה עתירה למתן צו-על-תנאי החלטה להעביר להרכב שלושה. לקראת הדיון בעתירה רשאים המשיבים להשלים את תגובתם על ידי תוספת לתגובתם המקדמית. ניתנה היום, כז' בחשון התשנ"ח (27.11.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97053700. E03

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5370/97 בפני: כבוד השופט ת' אור העותר : עו"ד שמואל סעדיה נגד המשיבים : 1. שר הבטחון 2. משרד העבודה והרווחה עתירה למתן צו-על-תנאי החלטה יש להעביר אל העותר העתק תגובת המשיב. העותר מתבקש להודיע בכתב תוך 7 ימים אם לאור האמור בתגובה הוא עומד על עתירתו. ניתנה היום, ט' בחשון התשנ"ח (9.11.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97053700. E02

ב בית המשפט העליון בג"ץ 5370/97 - א' בפני: כבוד השופט ת' אור העותר : עורך דין שמואל סעדיה נגד המשיבים : 1. שר הבטחון 2. משרד העבודה והרווחה בקשה לאיחוד תיקים החלטה הבקשה לאיחוד הדיון בעתירה שבתיק זה עם זו שבבג"צ 3267/97 נדחית. לא רק, שבשונה מבג"צ 3267/97 בו הוצא צו על תנאי ונשמע טיעון באי כוח בעלי דין, בתיק הנוכחי טרם הוצא צו על תנאי, אלא גם זאת, שהתשתית העובדתית והשאלות הדורשות הכרעה בשתי העתירות - שונות. ניתנה היום, ב' בטבת התשנ"ח (31.12.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97053700. E04

ב בית המשפט העליון בג"ץ 5370/97 - ב' בפני: כבוד השופט מ' חשין העותר : ד"ר שמואל סעדיה, עו"ד נגד המשיבים : 1. שר הבטחון 2. שר העבודה והרווחה בקש ת העותר לצרוף מסמכים החלטה כמבוקש. היום, י' בכסלו התשנ"ט (29.11.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97053700. G07

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5370/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט מ' אילן העותר : עו"ד ד"ר שמואל סעדיה נגד המשיבים : 1. שר הבטחון 2. משרד העבודה והרווחה תאריך הישיבה: כ"ח בחשוון התשנ"ט (17.11.98) בשם העותר : בעצמו בשם המשיבים 2-1: עו"ד עוזי פוגלמן עתירה למתן צו על-תנאי החלטה צו על-תנאי כמבוקש. 60 יום לתשובה. היום, כ"ח בחשוון התשנ"ט (17.11.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97053700. G06

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5370/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט מ' אילן העותר : עו"ד ד"ר שמואל סעדיה נגד המשיבים : 1. שר הבטחון 2. משרד העבודה והרווחה תאריך הישיבה: כ"ח בחשוון התשנ"ט (17.11.98) בשם העותר : בעצמו בשם המשיבים : עו"ד עוזי פוגלמן צו על-תנאי על יסוד עתירה זו שהובאה היום לפני בית משפט זה, מצווה בית-המשפט כי ייצא מלפניו צו על תנאי המכוון אל המשיבים והמורה להם להתייצב וליתן טעם: מדוע לא יחוייבו מיועדים לשירות ביטחון כמשמעו בחוק שירות ביטחון [נוסח משולב] התשמ"ו1986- מקרב בני המיעוטים המוסלמים ו/או הנוצרים אשר משיב 1 ו/או קודמו פטרו אותם משירות צבאי, לשרת בצבא, היינו את בני המיעוטים בני הדת המוסלמית והנוצרית ולחילופין ובעיקר לבוא וליתן טעם מדוע לא יחייבם כתנאי לפטור משירות הבטחון שישרתו את מדינת ישראל בהיותם אזרחי המדינה בשירות לאומי שאורכו כאורך תקופת השירות הצבאי. המשיבים יגישו תשובתם, אם רצונם בכך, תוך 60 יום מיום המצאת כתב זה, לבית-המשפט ולבעלי-הדין ישירות. ניתן היום, כ"ח בחשוון התשנ"ט (17.11.98) שמריהו כהן, מזכיר ראשי העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97053700. G05

;;;;;;; ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5370/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ד' ביניש העותר : שמואל סעדיה-עו"ד נגד המשיבים : 1. שר הבטחון 2. משרד העבודה והרווחה עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: ו באדר תשנ"ט (22.2.99) בשם העותר : בעצמו בשם המשיבים : עו"ד עוזי פוגלמן פסק-דין מר פוגלמן הודיע לנו שהנחייתו של היועץ המשפטי לממשלה היא לנהוג לגבי בני המיעוטים כפי שנפסק לגבי בחורי הישיבות בבג"צ 3267/97 ו715/98-. לענין זה תוכן הצעת חוק שתסדיר את הנושא, כפי שנאמר בפסק הדין האמור. לאור הצהרה זו צריך העותר לבוא על סיפוקו ואנו מוחקים את העתירה. ניתן היום ו באדר תשנ"ט (22.2.99). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97053700. B08

<!-- /* Font Definitions */ @font-face {font-family:"Cambria Math"; panose-1:2 4 5 3 5 4 6 3 2 4; mso-font-charset:1; mso-generic-font-family:roman; mso-font-format:other; mso-font-pitch:variable; mso-font-signature:0 0 0 0 0 0;} @font-face {font-family:Miriam; panose-1:0 0 0 0 0 0 0 0 0 0; mso-font-charset:177; mso-generic-font-family:auto; mso-font-pitch:variable; mso-font-signature:2049 0 0 0 32 0;} @font-face {font-family:David; panose-1:0 0 0 0 0 0 0 0 0 0; mso-font-charset:177; mso-generic-font-family:auto; mso-font-pitch:variable; mso-font-signature:2049 0 0 0 32 0;} @font-face {font-family:FrankRuehl; panose-1:0 0 0 0 0 0 0 0 0 0; mso-font-charset:177; mso-generic-font-family:auto; mso-font-pitch:variable; mso-font-signature:2049 0 0 0 32 0;} @font-face {font-family:"Arial TUR"; mso-font-charset:0; mso-generic-font-family:swiss; mso-font-pitch:variable; mso-font-signature:536881799 -2147483648 8 0 511 0;} @font-face {font-family:DavidFix; mso-font-charset:177; mso-generic-font-family:auto; mso-font-pitch:variable; mso-font-signature:6145 0 0 0 32 0;} @font-face {font-family:"Guttman Yad"; panose-1:2 1 4 1 1 1 1 1 1 1; mso-font-charset:177; mso-generic-font-family:auto; mso-font-pitch:variable; mso-font-signature:2049 1073741824 0 0 32 0;} /* Style Definitions */ p.MsoNormal, li.MsoNormal, div.MsoNormal {mso-style-unhide:no; mso-style-qformat:yes; mso-style-parent:""; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; mso-pagination:widow-orphan; mso-layout-grid-align:none; punctuation-wrap:simple; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:10.0pt; mso-bidi-font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman","serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-font-family:David;} p.MsoHeader, li.MsoHeader, div.MsoHeader {mso-style-unhide:no; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; mso-pagination:widow-orphan; tab-stops:center 207.65pt right 415.3pt; mso-layout-grid-align:none; punctuation-wrap:simple; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:10.0pt; mso-bidi-font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman","serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-font-family:David;} p.MsoFooter, li.MsoFooter, div.MsoFooter {mso-style-unhide:no; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; mso-pagination:widow-orphan; tab-stops:center 207.65pt right 415.3pt; mso-layout-grid-align:none; punctuation-wrap:simple; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:10.0pt; mso-bidi-font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman","serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-font-family:David;} a:link, span.MsoHyperlink {mso-style-unhide:no; color:blue; text-decoration:underline; text-underline:single;} a:visited, span.MsoHyperlinkFollowed {mso-style-unhide:no; color:purple; mso-themecolor:followedhyperlink; text-decoration:underline; text-underline:single;} p.Ruller3, li.Ruller3, div.Ruller3 {mso-style-name:"Ruller 3"; mso-style-unhide:no; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; line-height:150%; mso-pagination:widow-orphan; tab-stops:160.5pt 337.65pt; mso-layout-grid-align:none; punctuation-wrap:simple; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:11.0pt; mso-bidi-font-size:14.0pt; font-family:"Times New Roman","serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-font-family:FrankRuehl; letter-spacing:.5pt;} p.Pskdinhead, li.Pskdinhead, div.Pskdinhead {mso-style-name:"Pskdin head"; mso-style-unhide:no; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; line-height:150%; mso-pagination:widow-orphan; mso-layout-grid-align:none; punctuation-wrap:simple; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:10.0pt; mso-bidi-font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman","serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-font-family:David; font-weight:bold; text-decoration:underline; text-underline:single;} p.FileNumber, li.FileNumber, div.FileNumber {mso-style-name:"File Number"; mso-style-unhide:no; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:left; line-height:150%; mso-pagination:widow-orphan; mso-layout-grid-align:none; punctuation-wrap:simple; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:10.0pt; mso-bidi-font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman","serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-font-family:David; mso-bidi-font-weight:bold;} p.FirstpagestylePsakdin, li.FirstpagestylePsakdin, div.FirstpagestylePsakdin {mso-style-name:"First page style Psak din"; mso-style-unhide:no; mso-style-parent:"Ruller 3"; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; line-height:150%; mso-pagination:widow-orphan; tab-stops:160.45pt 337.65pt; mso-layout-grid-align:none; punctuation-wrap:simple; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:11.0pt; mso-bidi-font-size:14.0pt; font-family:"Times New Roman","serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-font-family:FrankRuehl; letter-spacing:.5pt; mso-bidi-font-weight:bold;} p.TyutaDate, li.TyutaDate, div.TyutaDate {mso-style-name:"Tyuta Date"; mso-style-unhide:no; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:center; mso-pagination:widow-orphan; mso-layout-grid-align:none; punctuation-wrap:simple; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:14.0pt; font-family:"Times New Roman","serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-font-family:David; font-weight:bold; font-style:italic;} p.DocumentHead, li.DocumentHead, div.DocumentHead {mso-style-name:"Document Head"; mso-style-unhide:no; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:center; line-height:150%; mso-pagination:widow-orphan; mso-layout-grid-align:none; punctuation-wrap:simple; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:10.0pt; mso-bidi-font-size:14.0pt; font-family:"Times New Roman","serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-font-family:David; letter-spacing:1.5pt; mso-bidi-font-weight:bold; text-decoration:underline; text-underline:single;} p.TfutzaList, li.TfutzaList, div.TfutzaList {mso-style-name:"Tfutza List"; mso-style-unhide:no; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; mso-pagination:widow-orphan; mso-layout-grid-align:none; punctuation-wrap:simple; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:10.0pt; mso-bidi-font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman","serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-font-family:David; font-style:italic;} p.Ruller4, li.Ruller4, div.Ruller4 {mso-style-name:Ruller4; mso-style-unhide:no; mso-style-link:"Ruller4 תו"; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:justify; line-height:150%; mso-pagination:widow-orphan; tab-stops:40.0pt; mso-layout-grid-align:none; punctuation-wrap:simple; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:11.0pt; mso-bidi-font-size:14.0pt; font-family:"Arial TUR","sans-serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-font-family:FrankRuehl; letter-spacing:.5pt;} p.Ruller5, li.Ruller5, div.Ruller5 {mso-style-name:Ruller5; mso-style-unhide:no; margin-top:0cm; margin-right:82.1pt; margin-bottom:0cm; margin-left:64.1pt; margin-bottom:.0001pt; text-align:justify; mso-pagination:widow-orphan; mso-layout-grid-align:none; punctuation-wrap:simple; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:11.0pt; mso-bidi-font-size:14.0pt; font-family:"Arial TUR","sans-serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-font-family:FrankRuehl; letter-spacing:.5pt;} p.Ruller6, li.Ruller6, div.Ruller6 {mso-style-name:Ruller6; mso-style-unhide:no; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; mso-pagination:widow-orphan; tab-stops:39.7pt 4.0cm 289.15pt 13.0cm; mso-layout-grid-align:none; punctuation-wrap:simple; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:11.0pt; mso-bidi-font-size:10.0pt; font-family:"Arial TUR","sans-serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-font-family:DavidFix; letter-spacing:.5pt;} span.Delete {mso-style-name:Delete; mso-style-unhide:no; text-decoration:line-through;} p.WriterName, li.WriterName, div.WriterName {mso-style-name:"Writer Name"; mso-style-unhide:no; mso-style-parent:Ruller4; mso-style-next:Ruller4; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:justify; line-height:150%; mso-pagination:widow-orphan; tab-stops:40.0pt; mso-layout-grid-align:none; punctuation-wrap:simple; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:11.0pt; mso-bidi-font-size:14.0pt; font-family:"Arial TUR","sans-serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-font-family:David; letter-spacing:.5pt; font-weight:bold; text-decoration:underline; text-underline:single;} span.Hand {mso-style-name:Hand; mso-style-unhide:no; font-family:"Guttman Yad"; mso-bidi-font-family:"Guttman Yad";} p.2, li.2, div.2 {mso-style-name:\00F1\00E2\00F0\00E5\00EF2; mso-style-unhide:no; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; mso-pagination:widow-orphan; mso-layout-grid-align:none; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:10.0pt; mso-bidi-font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman","serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman";} p.Casenameintextbody, li.Casenameintextbody, div.Casenameintextbody {mso-style-name:"Case name in text body"; mso-style-unhide:no; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:left; mso-pagination:widow-orphan; mso-layout-grid-align:none; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:10.0pt; mso-bidi-font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman","serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; font-weight:bold; text-decoration:underline; text-underline:single;} p.precasestyle, li.precasestyle, div.precasestyle {mso-style-name:"pre_case style"; mso-style-unhide:no; margin-top:0cm; margin-right:0cm; margin-bottom:0cm; margin-left:127.45pt; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; mso-pagination:widow-orphan; tab-stops:127.6pt; mso-layout-grid-align:none; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:10.0pt; mso-bidi-font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman","serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman";} p.BodyRuller, li.BodyRuller, div.BodyRuller {mso-style-name:"Body Ruller"; mso-style-unhide:no; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; mso-pagination:widow-orphan; mso-layout-grid-align:none; punctuation-wrap:simple; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:11.0pt; mso-bidi-font-size:14.0pt; font-family:"Times New Roman","serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-font-family:David;} p.Ruller38, li.Ruller38, div.Ruller38 {mso-style-name:"סגנון Ruller 3 + \(מורכב\) ‏8 נק"; mso-style-unhide:no; mso-style-parent:"Body Ruller"; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; mso-pagination:widow-orphan; mso-layout-grid-align:none; punctuation-wrap:simple; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:11.0pt; mso-bidi-font-size:8.0pt; font-family:"Times New Roman","serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-font-family:David;} span.Ruller30 {mso-style-name:"Ruller 3 תו"; mso-style-unhide:no; mso-ansi-font-size:11.0pt; mso-bidi-font-size:14.0pt; font-family:FrankRuehl; mso-bidi-font-family:FrankRuehl; mso-ansi-language:EN-US; mso-fareast-language:EN-US; mso-bidi-language:HE;} span.BodyRuller0 {mso-style-name:"Body Ruller תו"; mso-style-unhide:no; mso-style-parent:"Ruller 3 תו"; mso-ansi-font-size:11.0pt; mso-bidi-font-size:14.0pt; font-family:David; mso-bidi-font-family:David; mso-ansi-language:EN-US; mso-fareast-language:EN-US; mso-bidi-language:HE;} span.Ruller380 {mso-style-name:"סגנון Ruller 3 + \(מורכב\) ‏8 נק תו"; mso-style-unhide:no; mso-style-parent:"Body Ruller תו"; mso-ansi-font-size:11.0pt; mso-bidi-font-size:8.0pt; font-family:David; mso-bidi-font-family:David; mso-ansi-language:EN-US; mso-fareast-language:EN-US; mso-bidi-language:HE;} p.FileNumber0, li.FileNumber0, div.FileNumber0 {mso-style-name:"סגנון File Number + ימין"; mso-style-unhide:no; mso-style-parent:"File Number"; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; line-height:150%; mso-pagination:widow-orphan; mso-layout-grid-align:none; punctuation-wrap:simple; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:10.0pt; mso-bidi-font-size:14.0pt; font-family:"Times New Roman","serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-font-family:David; mso-bidi-font-weight:bold;} p.BODYVERDICT, li.BODYVERDICT, div.BODYVERDICT {mso-style-name:"BODY VERDICT"; mso-style-unhide:no; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; mso-pagination:widow-orphan; mso-layout-grid-align:none; punctuation-wrap:simple; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:11.0pt; mso-bidi-font-size:14.0pt; font-family:"Times New Roman","serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-font-family:FrankRuehl; letter-spacing:.5pt;} span.Ruller40 {mso-style-name:"Ruller4 תו"; mso-style-unhide:no; mso-style-locked:yes; mso-style-link:Ruller4; mso-ansi-font-size:11.0pt; mso-bidi-font-size:14.0pt; font-family:"Arial TUR","sans-serif"; mso-ascii-font-family:"Arial TUR"; mso-hansi-font-family:"Arial TUR"; mso-bidi-font-family:FrankRuehl; letter-spacing:.5pt; mso-ansi-language:EN-US; mso-fareast-language:EN-US; mso-bidi-language:HE;} /* Page Definitions */ @page {mso-footnote-separator:url("97053700.p09.files/header.htm") fs; mso-footnote-continuation-separator:url("97053700.p09.files/header.htm") fcs; mso-endnote-separator:url("97053700.p09.files/header.htm") es; mso-endnote-continuation-separator:url("97053700.p09.files/header.htm") ecs; mso-endnote-numbering-style:alpha-lower;} @page Section1 {size:595.3pt 841.9pt; margin:2.0cm 89.85pt 72.0pt 89.85pt; mso-header-margin:1.0cm; mso-footer-margin:19.85pt; mso-title-page:yes; mso-even-header:url("97053700.p09.files/header.htm") eh1; mso-header:url("97053700.p09.files/header.htm") h1; mso-even-footer:url("97053700.p09.files/header.htm") ef1; mso-footer:url("97053700.p09.files/header.htm") f1; mso-first-header:url("97053700.p09.files/header.htm") fh1; mso-first-footer:url("97053700.p09.files/header.htm") ff1; mso-paper-source:0; mso-gutter-direction:rtl;} div.Section1 {page:Section1; mso-endnote-numbering-style:alpha-lower;} /* List Definitions */ @list l0 {mso-list-id:-132; mso-list-type:simple; mso-list-template-ids:-948285642;} @list l0:level1 {mso-level-tab-stop:74.6pt; mso-level-number-position:left; margin-left:74.6pt; text-indent:-18.0pt;} @list l1 {mso-list-id:-131; mso-list-type:simple; mso-list-template-ids:515436190;} @list l1:level1 {mso-level-tab-stop:60.45pt; mso-level-number-position:left; margin-left:60.45pt; text-indent:-18.0pt;} @list l2 {mso-list-id:-130; mso-list-type:simple; mso-list-template-ids:-968335612;} @list l2:level1 {mso-level-tab-stop:46.3pt; mso-level-number-position:left; margin-left:46.3pt; text-indent:-18.0pt;} @list l3 {mso-list-id:-129; mso-list-type:simple; mso-list-template-ids:-131071188;} @list l3:level1 {mso-level-tab-stop:32.15pt; mso-level-number-position:left; margin-left:32.15pt; text-indent:-18.0pt;} @list l4 {mso-list-id:-128; mso-list-type:simple; mso-list-template-ids:-2113641168;} @list l4:level1 {mso-level-number-format:bullet; mso-level-text:\F0B7; mso-level-tab-stop:74.6pt; mso-level-number-position:left; margin-left:74.6pt; text-indent:-18.0pt; font-family:Symbol;} @list l5 {mso-list-id:-127; mso-list-type:simple; mso-list-template-ids:-2117278024;} @list l5:level1 {mso-level-number-format:bullet; mso-level-text:\F0B7; mso-level-tab-stop:60.45pt; mso-level-number-position:left; margin-left:60.45pt; text-indent:-18.0pt; font-family:Symbol;} @list l6 {mso-list-id:-126; mso-list-type:simple; mso-list-template-ids:822240408;} @list l6:level1 {mso-level-number-format:bullet; mso-level-text:\F0B7; mso-level-tab-stop:46.3pt; mso-level-number-position:left; margin-left:46.3pt; text-indent:-18.0pt; font-family:Symbol;} @list l7 {mso-list-id:-125; mso-list-type:simple; mso-list-template-ids:-1038481136;} @list l7:level1 {mso-level-number-format:bullet; mso-level-text:\F0B7; mso-level-tab-stop:32.15pt; mso-level-number-position:left; margin-left:32.15pt; text-indent:-18.0pt; font-family:Symbol;} @list l8 {mso-list-id:-120; mso-list-type:simple; mso-list-template-ids:1996778542;} @list l8:level1 {mso-level-tab-stop:18.0pt; mso-level-number-position:left; margin-left:18.0pt; text-indent:-18.0pt;} @list l9 {mso-list-id:-119; mso-list-type:simple; mso-list-template-ids:998247300;} @list l9:level1 {mso-level-number-format:bullet; mso-level-text:\F0B7; mso-level-tab-stop:18.0pt; mso-level-number-position:left; margin-left:18.0pt; text-indent:-18.0pt; font-family:Symbol;} ol {margin-bottom:0cm;} ul {margin-bottom:0cm;} --> בבית המשפט העליון בירושלים בג"ץ 5370/97 - א' לפני: כבוד הרשמת ליאת בנמלך מבקשת העיון: העותר: נעמה ליפשיץ שמואל סעדיה-עו"ד נ ג ד המשיבים: 1. שר הבטחון 2. משרד העבודה והרווחה בקשה לעיון בתיק החלטה טרם מתן החלטה בבקשה לעיון בתיק בית המשפט, אבקש את עמדות הצדדים כאמור בתקנה 4 ל תקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים) התשס"ג – 2003. העמדות תוגשנה בתוך 21 ימים מעת המצאת החלטתי זו. המזכירות תמציא לצדדים את בקשת העיון יחד עם החלטתי זו. ניתנה היום, כ"ז בכסלו תשע"ג (11.12.2012). ליאת בנמלך ר ש מ ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 97053700_P09.doc כש מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

<!-- /* Font Definitions */ @font-face {font-family:"Cambria Math"; panose-1:2 4 5 3 5 4 6 3 2 4; mso-font-charset:1; mso-generic-font-family:roman; mso-font-format:other; mso-font-pitch:variable; mso-font-signature:0 0 0 0 0 0;} @font-face {font-family:Miriam; panose-1:0 0 0 0 0 0 0 0 0 0; mso-font-charset:177; mso-generic-font-family:auto; mso-font-pitch:variable; mso-font-signature:2049 0 0 0 32 0;} @font-face {font-family:David; panose-1:0 0 0 0 0 0 0 0 0 0; mso-font-charset:177; mso-generic-font-family:auto; mso-font-pitch:variable; mso-font-signature:2049 0 0 0 32 0;} @font-face {font-family:FrankRuehl; panose-1:0 0 0 0 0 0 0 0 0 0; mso-font-charset:177; mso-generic-font-family:auto; mso-font-pitch:variable; mso-font-signature:2049 0 0 0 32 0;} @font-face {font-family:"Arial TUR"; mso-font-charset:0; mso-generic-font-family:swiss; mso-font-pitch:variable; mso-font-signature:536881799 -2147483648 8 0 511 0;} @font-face {font-family:DavidFix; mso-font-charset:177; mso-generic-font-family:auto; mso-font-pitch:variable; mso-font-signature:6145 0 0 0 32 0;} @font-face {font-family:"Guttman Yad"; panose-1:2 1 4 1 1 1 1 1 1 1; mso-font-charset:177; mso-generic-font-family:auto; mso-font-pitch:variable; mso-font-signature:2049 1073741824 0 0 32 0;} /* Style Definitions */ p.MsoNormal, li.MsoNormal, div.MsoNormal {mso-style-unhide:no; mso-style-qformat:yes; mso-style-parent:""; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; mso-pagination:widow-orphan; mso-layout-grid-align:none; punctuation-wrap:simple; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:10.0pt; mso-bidi-font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman","serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-font-family:David;} p.MsoHeader, li.MsoHeader, div.MsoHeader {mso-style-unhide:no; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; mso-pagination:widow-orphan; tab-stops:center 207.65pt right 415.3pt; mso-layout-grid-align:none; punctuation-wrap:simple; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:10.0pt; mso-bidi-font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman","serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-font-family:David;} p.MsoFooter, li.MsoFooter, div.MsoFooter {mso-style-unhide:no; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; mso-pagination:widow-orphan; tab-stops:center 207.65pt right 415.3pt; mso-layout-grid-align:none; punctuation-wrap:simple; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:10.0pt; mso-bidi-font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman","serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-font-family:David;} a:link, span.MsoHyperlink {mso-style-unhide:no; color:blue; text-decoration:underline; text-underline:single;} a:visited, span.MsoHyperlinkFollowed {mso-style-unhide:no; color:purple; mso-themecolor:followedhyperlink; text-decoration:underline; text-underline:single;} p.Ruller3, li.Ruller3, div.Ruller3 {mso-style-name:"Ruller 3"; mso-style-unhide:no; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; line-height:150%; mso-pagination:widow-orphan; tab-stops:160.5pt 337.65pt; mso-layout-grid-align:none; punctuation-wrap:simple; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:11.0pt; mso-bidi-font-size:14.0pt; font-family:"Times New Roman","serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-font-family:FrankRuehl; letter-spacing:.5pt;} p.Pskdinhead, li.Pskdinhead, div.Pskdinhead {mso-style-name:"Pskdin head"; mso-style-unhide:no; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; line-height:150%; mso-pagination:widow-orphan; mso-layout-grid-align:none; punctuation-wrap:simple; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:10.0pt; mso-bidi-font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman","serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-font-family:David; font-weight:bold; text-decoration:underline; text-underline:single;} p.FileNumber, li.FileNumber, div.FileNumber {mso-style-name:"File Number"; mso-style-unhide:no; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:left; line-height:150%; mso-pagination:widow-orphan; mso-layout-grid-align:none; punctuation-wrap:simple; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:10.0pt; mso-bidi-font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman","serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-font-family:David; mso-bidi-font-weight:bold;} p.FirstpagestylePsakdin, li.FirstpagestylePsakdin, div.FirstpagestylePsakdin {mso-style-name:"First page style Psak din"; mso-style-unhide:no; mso-style-parent:"Ruller 3"; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; line-height:150%; mso-pagination:widow-orphan; tab-stops:160.45pt 337.65pt; mso-layout-grid-align:none; punctuation-wrap:simple; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:11.0pt; mso-bidi-font-size:14.0pt; font-family:"Times New Roman","serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-font-family:FrankRuehl; letter-spacing:.5pt; mso-bidi-font-weight:bold;} p.TyutaDate, li.TyutaDate, div.TyutaDate {mso-style-name:"Tyuta Date"; mso-style-unhide:no; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:center; mso-pagination:widow-orphan; mso-layout-grid-align:none; punctuation-wrap:simple; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:14.0pt; font-family:"Times New Roman","serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-font-family:David; font-weight:bold; font-style:italic;} p.DocumentHead, li.DocumentHead, div.DocumentHead {mso-style-name:"Document Head"; mso-style-unhide:no; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:center; line-height:150%; mso-pagination:widow-orphan; mso-layout-grid-align:none; punctuation-wrap:simple; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:10.0pt; mso-bidi-font-size:14.0pt; font-family:"Times New Roman","serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-font-family:David; letter-spacing:1.5pt; mso-bidi-font-weight:bold; text-decoration:underline; text-underline:single;} p.TfutzaList, li.TfutzaList, div.TfutzaList {mso-style-name:"Tfutza List"; mso-style-unhide:no; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; mso-pagination:widow-orphan; mso-layout-grid-align:none; punctuation-wrap:simple; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:10.0pt; mso-bidi-font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman","serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-font-family:David; font-style:italic;} p.Ruller4, li.Ruller4, div.Ruller4 {mso-style-name:Ruller4; mso-style-unhide:no; mso-style-link:"Ruller4 תו"; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:justify; line-height:150%; mso-pagination:widow-orphan; tab-stops:40.0pt; mso-layout-grid-align:none; punctuation-wrap:simple; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:11.0pt; mso-bidi-font-size:14.0pt; font-family:"Arial TUR","sans-serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-font-family:FrankRuehl; letter-spacing:.5pt;} p.Ruller5, li.Ruller5, div.Ruller5 {mso-style-name:Ruller5; mso-style-unhide:no; margin-top:0cm; margin-right:82.1pt; margin-bottom:0cm; margin-left:64.1pt; margin-bottom:.0001pt; text-align:justify; mso-pagination:widow-orphan; mso-layout-grid-align:none; punctuation-wrap:simple; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:11.0pt; mso-bidi-font-size:14.0pt; font-family:"Arial TUR","sans-serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-font-family:FrankRuehl; letter-spacing:.5pt;} p.Ruller6, li.Ruller6, div.Ruller6 {mso-style-name:Ruller6; mso-style-unhide:no; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; mso-pagination:widow-orphan; tab-stops:39.7pt 4.0cm 289.15pt 13.0cm; mso-layout-grid-align:none; punctuation-wrap:simple; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:11.0pt; mso-bidi-font-size:10.0pt; font-family:"Arial TUR","sans-serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-font-family:DavidFix; letter-spacing:.5pt;} span.Delete {mso-style-name:Delete; mso-style-unhide:no; text-decoration:line-through;} p.WriterName, li.WriterName, div.WriterName {mso-style-name:"Writer Name"; mso-style-unhide:no; mso-style-parent:Ruller4; mso-style-next:Ruller4; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:justify; line-height:150%; mso-pagination:widow-orphan; tab-stops:40.0pt; mso-layout-grid-align:none; punctuation-wrap:simple; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:11.0pt; mso-bidi-font-size:14.0pt; font-family:"Arial TUR","sans-serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-font-family:David; letter-spacing:.5pt; font-weight:bold; text-decoration:underline; text-underline:single;} span.Hand {mso-style-name:Hand; mso-style-unhide:no; font-family:"Guttman Yad"; mso-bidi-font-family:"Guttman Yad";} p.2, li.2, div.2 {mso-style-name:\00F1\00E2\00F0\00E5\00EF2; mso-style-unhide:no; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; mso-pagination:widow-orphan; mso-layout-grid-align:none; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:10.0pt; mso-bidi-font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman","serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman";} p.Casenameintextbody, li.Casenameintextbody, div.Casenameintextbody {mso-style-name:"Case name in text body"; mso-style-unhide:no; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:left; mso-pagination:widow-orphan; mso-layout-grid-align:none; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:10.0pt; mso-bidi-font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman","serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; font-weight:bold; text-decoration:underline; text-underline:single;} p.precasestyle, li.precasestyle, div.precasestyle {mso-style-name:"pre_case style"; mso-style-unhide:no; margin-top:0cm; margin-right:0cm; margin-bottom:0cm; margin-left:127.45pt; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; mso-pagination:widow-orphan; tab-stops:127.6pt; mso-layout-grid-align:none; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:10.0pt; mso-bidi-font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman","serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman";} p.BodyRuller, li.BodyRuller, div.BodyRuller {mso-style-name:"Body Ruller"; mso-style-unhide:no; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; mso-pagination:widow-orphan; mso-layout-grid-align:none; punctuation-wrap:simple; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:11.0pt; mso-bidi-font-size:14.0pt; font-family:"Times New Roman","serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-font-family:David;} p.Ruller38, li.Ruller38, div.Ruller38 {mso-style-name:"סגנון Ruller 3 + \(מורכב\) ‏8 נק"; mso-style-unhide:no; mso-style-parent:"Body Ruller"; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; mso-pagination:widow-orphan; mso-layout-grid-align:none; punctuation-wrap:simple; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:11.0pt; mso-bidi-font-size:8.0pt; font-family:"Times New Roman","serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-font-family:David;} span.Ruller30 {mso-style-name:"Ruller 3 תו"; mso-style-unhide:no; mso-ansi-font-size:11.0pt; mso-bidi-font-size:14.0pt; font-family:FrankRuehl; mso-bidi-font-family:FrankRuehl; mso-ansi-language:EN-US; mso-fareast-language:EN-US; mso-bidi-language:HE;} span.BodyRuller0 {mso-style-name:"Body Ruller תו"; mso-style-unhide:no; mso-style-parent:"Ruller 3 תו"; mso-ansi-font-size:11.0pt; mso-bidi-font-size:14.0pt; font-family:David; mso-bidi-font-family:David; mso-ansi-language:EN-US; mso-fareast-language:EN-US; mso-bidi-language:HE;} span.Ruller380 {mso-style-name:"סגנון Ruller 3 + \(מורכב\) ‏8 נק תו"; mso-style-unhide:no; mso-style-parent:"Body Ruller תו"; mso-ansi-font-size:11.0pt; mso-bidi-font-size:8.0pt; font-family:David; mso-bidi-font-family:David; mso-ansi-language:EN-US; mso-fareast-language:EN-US; mso-bidi-language:HE;} p.FileNumber0, li.FileNumber0, div.FileNumber0 {mso-style-name:"סגנון File Number + ימין"; mso-style-unhide:no; mso-style-parent:"File Number"; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; line-height:150%; mso-pagination:widow-orphan; mso-layout-grid-align:none; punctuation-wrap:simple; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:10.0pt; mso-bidi-font-size:14.0pt; font-family:"Times New Roman","serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-font-family:David; mso-bidi-font-weight:bold;} p.BODYVERDICT, li.BODYVERDICT, div.BODYVERDICT {mso-style-name:"BODY VERDICT"; mso-style-unhide:no; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; mso-pagination:widow-orphan; mso-layout-grid-align:none; punctuation-wrap:simple; text-autospace:none; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:11.0pt; mso-bidi-font-size:14.0pt; font-family:"Times New Roman","serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-font-family:FrankRuehl; letter-spacing:.5pt;} span.Ruller40 {mso-style-name:"Ruller4 תו"; mso-style-unhide:no; mso-style-locked:yes; mso-style-link:Ruller4; mso-ansi-font-size:11.0pt; mso-bidi-font-size:14.0pt; font-family:"Arial TUR","sans-serif"; mso-ascii-font-family:"Arial TUR"; mso-hansi-font-family:"Arial TUR"; mso-bidi-font-family:FrankRuehl; letter-spacing:.5pt; mso-ansi-language:EN-US; mso-fareast-language:EN-US; mso-bidi-language:HE;} /* Page Definitions */ @page {mso-footnote-separator:url("97053700.p10.files/header.htm") fs; mso-footnote-continuation-separator:url("97053700.p10.files/header.htm") fcs; mso-endnote-separator:url("97053700.p10.files/header.htm") es; mso-endnote-continuation-separator:url("97053700.p10.files/header.htm") ecs; mso-endnote-numbering-style:alpha-lower;} @page Section1 {size:595.3pt 841.9pt; margin:2.0cm 89.85pt 72.0pt 89.85pt; mso-header-margin:1.0cm; mso-footer-margin:19.85pt; mso-title-page:yes; mso-even-header:url("97053700.p10.files/header.htm") eh1; mso-header:url("97053700.p10.files/header.htm") h1; mso-even-footer:url("97053700.p10.files/header.htm") ef1; mso-footer:url("97053700.p10.files/header.htm") f1; mso-first-header:url("97053700.p10.files/header.htm") fh1; mso-first-footer:url("97053700.p10.files/header.htm") ff1; mso-paper-source:0; mso-gutter-direction:rtl;} div.Section1 {page:Section1; mso-endnote-numbering-style:alpha-lower;} /* List Definitions */ @list l0 {mso-list-id:-132; mso-list-type:simple; mso-list-template-ids:-948285642;} @list l0:level1 {mso-level-tab-stop:74.6pt; mso-level-number-position:left; margin-left:74.6pt; text-indent:-18.0pt;} @list l1 {mso-list-id:-131; mso-list-type:simple; mso-list-template-ids:515436190;} @list l1:level1 {mso-level-tab-stop:60.45pt; mso-level-number-position:left; margin-left:60.45pt; text-indent:-18.0pt;} @list l2 {mso-list-id:-130; mso-list-type:simple; mso-list-template-ids:-968335612;} @list l2:level1 {mso-level-tab-stop:46.3pt; mso-level-number-position:left; margin-left:46.3pt; text-indent:-18.0pt;} @list l3 {mso-list-id:-129; mso-list-type:simple; mso-list-template-ids:-131071188;} @list l3:level1 {mso-level-tab-stop:32.15pt; mso-level-number-position:left; margin-left:32.15pt; text-indent:-18.0pt;} @list l4 {mso-list-id:-128; mso-list-type:simple; mso-list-template-ids:-2113641168;} @list l4:level1 {mso-level-number-format:bullet; mso-level-text:\F0B7; mso-level-tab-stop:74.6pt; mso-level-number-position:left; margin-left:74.6pt; text-indent:-18.0pt; font-family:Symbol;} @list l5 {mso-list-id:-127; mso-list-type:simple; mso-list-template-ids:-2117278024;} @list l5:level1 {mso-level-number-format:bullet; mso-level-text:\F0B7; mso-level-tab-stop:60.45pt; mso-level-number-position:left; margin-left:60.45pt; text-indent:-18.0pt; font-family:Symbol;} @list l6 {mso-list-id:-126; mso-list-type:simple; mso-list-template-ids:822240408;} @list l6:level1 {mso-level-number-format:bullet; mso-level-text:\F0B7; mso-level-tab-stop:46.3pt; mso-level-number-position:left; margin-left:46.3pt; text-indent:-18.0pt; font-family:Symbol;} @list l7 {mso-list-id:-125; mso-list-type:simple; mso-list-template-ids:-1038481136;} @list l7:level1 {mso-level-number-format:bullet; mso-level-text:\F0B7; mso-level-tab-stop:32.15pt; mso-level-number-position:left; margin-left:32.15pt; text-indent:-18.0pt; font-family:Symbol;} @list l8 {mso-list-id:-120; mso-list-type:simple; mso-list-template-ids:1996778542;} @list l8:level1 {mso-level-tab-stop:18.0pt; mso-level-number-position:left; margin-left:18.0pt; text-indent:-18.0pt;} @list l9 {mso-list-id:-119; mso-list-type:simple; mso-list-template-ids:998247300;} @list l9:level1 {mso-level-number-format:bullet; mso-level-text:\F0B7; mso-level-tab-stop:18.0pt; mso-level-number-position:left; margin-left:18.0pt; text-indent:-18.0pt; font-family:Symbol;} ol {margin-bottom:0cm;} ul {margin-bottom:0cm;} --> בבית המשפט העליון בירושלים בג"ץ 5370/97 - א' לפני: כבוד הרשמת ליאת בנמלך מבקשת העיון: העותר: נעמה ליפשיץ שמואל סעדיה-עו"ד נ ג ד המשיבים: 1. שר הבטחון 2. משרד העבודה והרווחה בקשה להארכת מועד החלטה בהסכמת הצדדים, אני מתירה למבקשת לעיין בתיק כמבוקש. העיון ייערך במזכירות בית המשפט בהתאם לנוהל המקובל. ניתנה היום, ט' בשבט תשע"ג (20.1.2013). ליאת בנמלך ר ש מ ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 97053700_P10.doc כש מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 95 / 5379 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל כבוד השופטת ד' ביניש המבקשת: "סהר" חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ ג ד המשיב: בנק דיסקונט לישראל בע"מ משיבים פורמליים: גזאל עדנאן בין בשיר חליל ראיד מחמד מדינת ישראל, משרד התחבורה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 19.9.93 בע"א 606/93 שניתן על ידי כבוד השופטים סלוצקי, יעקובי-שוילי, גילאור תאריך הישיבה: כח' בתמוז תשנ"ו (15.7.96) בשם המבקשת: עו"ד ע. מיכלין בשם המשיב: עו"ד ש. כרוב פסק-דין השופטת ט' שטרסברג-כהן 1. לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, אשר דחה את הערעור שהוגש לפניו על פסק דינו של בית המשפט השלום בחיפה, והותיר על כנו את פסק הדין שבו דחה בית משפט השלום על הסף את תביעתה של סהר חברה ישראלית לביטוח (להלן: חברת הביטוח) כנגד בנק דיסקונט לישראל (להלן: הבנק) ושני נתבעים נוספים - (להלן: הגנב והקונה) לשיפוי בגין תגמולי הביטוח ששילמה לבעל הרכב המבוטח (להלן: בעל הרכב), בעקבות גניבת רכבו. הבקשה תידון כערעור. 2. על פי האמור בכתב התביעה, נגנבה מכוניתו של בעל הרכב והוצאו ממנו במרמה מסמכי הרכב. הרכב נגנב כאשר בעל הרכב ביקש למוכרו ומי שהציג עצמו כקונה ואף ערך עם המוכר זיכרון דברים לרכישתו, ביקש לערוך נסיעה קצרה ברכב כדי לבדוק את תקינותו. הוא ניצל נסיעה זו כדי לגנוב את הרכב שלא הוחזר לבעליו. ביום 1.9.89 פנה הגנב לבנק על מנת להעביר את הבעלות ברכב על שמו. הוא עשה זאת באמצעות שטר מכר שבו זייף את חתימת בעל הרכב, ומכר את הרכב לקונה. 3. הפעולה הנ"ל נעשתה בבנק מכוח תקנות 283 ו284-א לתקנות התעבורה, תשכ"א1961- כנוסחן במועד הרלוונטי (להלן: התקנות). על פי התקנות כנוסחן אז, היה על בעל הרכב לחתום על שטר מכר, להחתים עליו את הרוכש ולמסור את השטר למשרד הרישוי או לאחד הבנקים. אם נעשה הדבר בבנק, הועבר השטר על ידי הבנק למשרד הרישוי לאחר תשלום אגרת רישום שינוי בעלות ולאחר שהבנק אישר בחותמתו את תשלום האגרה. משרד הרישוי בודק אם אין הגבלה על העברת הבעלות (כגון עיקול או משכון) ואז מתבצע רישום הבעלות. תאריך התשלום בבנק נחשב כתאריך רישום שינוי הבעלות. המוכר אינו מתייצב פעם נוספת בפני רשות הרישוי לאחר שביצע את הפעולות האמורות, בבנק. אין חולק כי במקרה דנן לא זהה הבנק את מי שהתיימר להיות בעל הרכב וחתם על שטר המכר בזיוף חתימתו של בעל הרכב, וכך התאפשר רישום הרכב על שמו. התקנות 4. מפאת חשיבות התקנות הרלוונטיות, תובאנה הן בלשונן: "283. נמכר רכב הרשום בהתאם לפקודה או חל שינוי בבעלותו יחולו הוראות אלה: (1) האדם הרשום ברשיון הרכב כבעל הרכב (להלן בסימן זה - הבעל הרשום) יחתום על שטר מכר ערוך כדין בטופס הבקשה לרישום שינוי בעלות רכב ושטר מכר שקבעה רשות הרישוי (להלן - שטר מכר), יחתים על שטר המכר את רוכש הרכב או מי שמבקש את השינוי בבעלותו. (2) הבעל הרשום ימסור את שטר המכר למשרד הרישוי או לאחד הבנקים כאמור בתקנה 272(א), לאחר ששולמה האגרה לפי תקנה 286(ב). 284.... 284א. רישום פרטי השינוי באמצעות בנק מורשה (תיקון: תשל"ב, תשל"ו) (א) שולמה אגרת רישום שינוי הבעלות באחד הבנקים האמורים בתקנה 272(א), ימסור לו פקיד הבנק אישור על תשלום האגרה, האישור יצורף לרשיון הרכב, ומשצורף כאמור יראוהו כבקשה לשינוי הבעלות. (ב) הבנק שלו נמסרה הבקשה יעביר את הטופס האמור בתקנה 283 לרשות הרישוי. (ג) ... (ד) ... (ה) לענין העברת רישום הבעלות, תאריך התשלום בבנק או במשרד הרישוי ייחשב כתאריך רישום שינוי הבעלות. ראוי לציין כי בעקבות פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שונו התקנות והוטלה על הבנק חובה מפורשת לזהות את בעל הרכב וקונה הרכב (תקנה 284 (1) לתקנות התעבורה (תיקון) התשנ"ו1995- בתוקף מ1.1.96-.) שינוי זה מצמצם את נפקותם של הדברים שייאמרו בענייננו, אם כי ספק בעיני אם יש בו כדי להטיל חובה במקום בו לא הייתה קיימת כזו, קודם לכן. (ראה א. ברק "פרשנות במשפט" תשנ"ד, כרך שני, 545, 396). בהמשך, יתייחסו דברי לתקנות כפי נוסחן במועד הרלוונטי. פסיקת הערכאות הקודמות 4. השאלה שעמדה בפני הערכאות הקודמות ועומדת גם במרכז דיוננו, היא, האם חלה על הבנק חובה לזהות את הבעלים הרשום כבעל הרכב כאשר מופיע בפניו מי שמתיימר להיות בעל הרכב וחותם על שטר המכר, בין מכוח חובת זהירות המוטלת עליו במילוי תפקידו ובין מכוח חובה שבחוק? בית משפט השלום קבע כי בהעדר חובה מפורשת בתקנות התעבורה אין הוא מוכן לפרש את התקנות בדרך הקובעת חובה שאינה מצויה בחוק במפורש. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור מנימוקים שונים. לדעת השופט מ. סלוצקי פעל הבנק מכוח סמכות שבחוק וביצוע רשלני של סמכות כזו אינו יוצר אחריות בנזיקין, אף שמחדל רשלני בזיהוי עשוי במהלך הדברים הרגיל לפגוע בבעל הרכב שלגביו מתבקש השינוי ואף שמדובר בנזק ישיר ומהותי הנגרם לאזרח. לשיטתו, פקידי משרד הרישוי פועלים במישור המשפט המינהלי ציבורי ואין ביניהם ובין מי שעלול להיפגע עקב רשלנותם יחס של "רעות". פעולתם מוגדרת כחובה מינהלית וכך הוא גם כאשר הפעולה נעשתה באמצעות הבנק, שכמוהו - לצורך העניין - כעובד רשות הרישוי. השופטת גילאור הסכימה לדברים אלה בהוסיפה כי אין לבסס את חבות הבנק על כך שהוא גובה עמלה בעד השירות, וכי עובדה זו אינה מקימה חובת זהירות מושגית כלפי המוכר או הרוכש. השופט י. יעקובי-שוילי לא מצא לדון בשאלת הרשלנות והיפר חובה חקוקה, בסברו כי לא מתקיים קשר סיבתי בין הנזק שנגרם לבעל הרכב שבגינו שיפתה אותו חברת הביטוח לבין התנהגות הבנק, שכן, מי שגרם לנזק היה הגנב ולא הבנק. אף שיתכן כי בכך שהבנק אינו דואג לזיהוי בעל הרכב עלול הוא לפגוע בסיכוי לגלות את זהות הגנב, הרי בענייננו הייתה זהותו של הגנב ידועה לבעל הרכב (והוא אף אחד הנתבעים בתביעה). טענות הצדדים 5. טוענת חברת הביטוח כי תקנות התעבורה הנזכרות מעמידות חובה חקוקה, אותה היפר הבנק. לפי התקנות, חובה על הבנק לזהות את בעל הרכב החותם על שטר המכר, לגבות ממנו אגרת רישוי לשינוי הבעלות ולהעביר את שטר המכר לרשות הרישוי כשחותמת הבנק על השטר ותאריך התשלום בבנק נחשב כתאריך שינוי הבעלות. לחלופין טוענת חברת הביטוח כי הבנק התרשל, שכן, היה עליו לנהוג בזהירות וכבנק סביר היה עליו לבדוק את זהות העומד מולו, מה עוד שזהו הנוהג הבנקאי הקיים על פי ההנחיות הפנימיות של המפקח על הבנקים לגבי זיהוי החותמים על מסמכים בבנקים. כתוצאה מהפרות אלה נגרם נזק שהוא תוצאה ישירה ממחדלי הבנק. טוען הבנק כי אין הוא מבצע פעולה של העברת בעלות אלא מתפקד כמכשיר לגביית אגרות עבור משרד התחבורה, פעולה שהיא טכנית ביסודה ואין מקום ללוותה בדרישה לזיהוי הצדדים לעסקת המכר. עוד טוען הוא, כי התקנות אינן דורשות עריכת זיהוי כזה ומכאן שלא קיימת חובה חקוקה אותה היפר. גם חובת זהירות מושגית לא קיימת ביחסים בינו לבין בעל הרכב וגם לא חובת זהירות קונקרטית וכפי שאין מוטלת חובה כזו על פקידי משרד הרישוי כך אין להטילה על פקידי הבנק רק משום שהבנק גובה עמלה תמורת ביצוע הפעולה. הבנק טוען גם להעדר קשר סיבתי בין פעולותיו לבין הנזק שנגרם לבעלים, אותו גרם גנב הרכב ולא הבנק. ההכרעה 6. ראוי שאומר בפתח דברי כי אין אני תמימת דעים עם קביעותיהן של הערכאות הקודמות ככל שקבעו כי לא רבצה על הבנק חובת זהירות במילוי התפקיד שהוסמך לבצע על פי התקנות. דעתי היא, כי על הבנק רבצה חובת זהירות בין אם מילא תפקיד מנהלי כזרוע הארוכה של משרד הרישוי ובין אם עשה כן בתוקף תפקידו כבנק נותן שירות וכי די בעצם בצוע התפקיד שבצע הבנק הלכה למעשה מכוח התקנות, כדי להטיל עליו חובת זהירות, אותה היפר. עם זאת, אין אני סבורה שקמה נגד הבנק עילת היפר חובה חקוקה. כמו כן אין אני סבורה שמן האמור בתביעה עולה קיומו של קשר סיבתי בין הרשלנות אותה אני מייחסת לבנק לבין הנזק שנגרם לבעל הרכב שחברת הביטוח באה בנעליו. כדי להשיב על שאלת קיומו של קשר סיבתי, יש צורך בליבון עובדתי המצריך ראיות ולא ניתן היה לעשות כן במסגרת דיון בדחיית התביעה על הסף. אבהיר עמדתי בהרחבה. התקנות 7. קודם שאתייחס למעמדו של הבנק במלאו תפקידו על פי התקנות ובחובה המוטלת עליו בהתאם, אבהיר את הפעולות שמוטל על הבנק לעשותן ואת משמעותן והשלכותיהן. לפי תקנה 283, האדם הרשום ברשיון כבעל הרכב (הבעל הרשום) יחתום על שטר מכר ערוך בטופס בקשה שקבעה רשות הרישוי (להלן: הטופס). הבעל הרשום ימסור את שטר המכר לאחד הבנקים, ישלם אגרת רישום ופקיד הבנק ימסור לו אישור על תשלום האגרה שיצורף לרשיון הרכב. הבנק יעביר את הטופס לרשות הרישוי שם יבוצע רישום שינוי הבעלות ברכב. עד שנת 1983 היה הטופס "בקשה לרישום שינוי בעלות - שטר המכר" מתפרסם ברשומות (ילקוט פרסומים 2207 תשל"ו, עמוד 1491). הוא הכיל - בין השאר - משבצת (סעיף ג') לרישום פרטי הבעל הרשום (המוכר) וכן משבצת הנושאת כותרת "אישור והודעת זיכוי", בו אישר פקיד הבנק בחתימתו כי האדם שפרטיו מופיעים בסעיף (ג) לטופס (קרי: [SC1] הבעל הרשום (המוכר)) הופיע בפניו וזיהה עצמו על ידי תעודת זהות. הפרסום הנ"ל ברשומות בוטל (ת"ק 4469 מ10.3.83-) ומאז משתמשים משרד הרישוי והבנקים בטופס שהוצא על-ידי משרד הרישוי ושהוצג בענייננו בבית משפט השלום. בטופס זה אין משבצת שהייתה קיימת בטופס שפורסם בזמנו ברשומות, אולם מצויה בו הצהרת המוכרים ומקום למילוי פרטיהם ולחתימותיהם. בהמשך הטופס תחת הכותרת "לתשומת לב רוכש ומוכר הרכב" מצוין - בין השאר - כי חובת שינוי הבעלות מוטלת על הבעל הרשום המוכר וכי לשם שינוי הבעלות עליו להצטייד בשטר מכר ובבקשה בנוסח האמור וכן בתעודת זיהוי או דרכון של הרוכש והמוכר . אין בתקנות ובטופס מלים מפורשות המטילות חובה לאישור זיהוי בעל הרכב החותם על שטר המכר, זיהוי הנדרש מפורשות החל מ1.1.96-. הרישום 8. מכירת רכב היא מכר של מטלטלין אשר על פי סעיף 33 לחוק המכר תשכ"ח1968- הבעלות בהם עוברת במסירת הממכר ואינה טעונה רישום כלשהו. עם זאת, קיימת חובת רישום בעלות ושינוי בעלות בכלי רכב מכוח החוק. כיצד מתיישבים שניים אלה ומה משמעותו המשפטית של הרישום? לכאורה, רישום זה הוא בעל ערך דקלרטיבי שלא כרישום מקרקעין בלשכת רישום המקרקעין שהוא קונסטיטוטיבי (ראה להשוואה תקנות המקרקעין (ניהול ורישום), תש"ל1969-). מהי אפוא נפקותו של הרישום? דומה שבשאלה זו טרם נאמרה המילה האחרונה על ידי הפסיקה ועל ידי המחוקק. בית משפט זה התייחס לא אחת לשאלת מעמדו של רישום כלי רכב במשרד הרישוי. בע"א 782/86 חברת אוטובוסים מטאר אל קודס נ. מנהל מס ערך מוסף , פ"ד מג(2) 564, 570. נסקרה הפסיקה שקבעה כי הרישום הוא בעל ערך "דקלראטיבי" גרידא, בראשה פסק הדין בע"א 492/64 יעקב לוי נ. משה וייס, פ"ד יט(1) 587. שם נקבע כי הרישום במשרד הרישוי אינו יוצר בעלות והשינוי ברישום אינו משנה בעלות ולפיכך עיקול שנרשם במשרד הרישוי לא תפס לגבי משאית שנמכרה כדת וכדין. בית משפט זה ראה מקום להרהור מחודש בשאלה אם על רקע התיקונים שהוכנסו בתקנות התעבורה בנושא סדרי העברתם של כלי רכב משמו של מוכר לשמו של קונה יש טעם להבחין בין הרישום המתקיים במישור המשפט הציבורי לבין העברת הבעלות בכלי רכב במישור הפרטי (ע"א 634/79 קון נ. חסון , פ"ד לה(3) 611). מסכם השופט מצא באומרו: "איתנה הרגשתי כי בנושא זה טרם אמרה הפסיקה את מילתה האחרונה. חסרונה העיקרי של סטיה אפשרית מהלכת לוי נ' רייס יתבטא בצמצום תחולתה של תקנת השוק לגבי עסקי מכר של מכוניות, ועל כך עמדו ט' בנד וא' פוזנר ברשימת ביקורת על פסק הדין בע"א 634/79 הנ"ל, "תקנת השוק במכר מכוניות - האומנם?!" משפטים יג (תשמ"ג-מ"ד) 319. אך בצדו של חסרון אפשרי זה ניתן למנות גם לא מעט יתרונות הן למתקשרים בעסקאות מכר של מכוניות, שבהסתמכות על הרישום יהיו מובטחים מפני התערבות של צד ג' בזכויותיהם, והן לרשויות שלטוניות ומינהליות, שתוכלנה להסתמך על הרישום כמשקף נכונה את נושאי הזכויות והחובות הכרוכות בבעלות על כלי רכב מנועיים." (שם, ע"א 282/86 בעמ' 571 מול האותיות ג'-ד'). (ראו גם ר. חרסונסקי "על מהות הרישום של כלי רכב במשרד הרישוי" דין ואומר - ביטאון לשכת עורכי הדין חיפה והצפון , יולי 1992 עמ' 12). 9. מן התקנות עולה ששלב הרישום במרשם הוא השלב הסופי לאחר השלבים שקדמו לו. הצדדים או מי מהם אינם מתייצבים שנית בפני פקידי משרד הרישוי ושטר הבקשה ושטר המכר להעברת הבעלות שעליו חותמת הבנק, מועבר על ידו למשרד הרישוי. אין גורם ביניים בין הבנק לבין משרד הרישוי הבודק את זהות המוכר ואין המוכר צריך לעשות פעולה נוספת כדי להשלים את הרישום. הפעולה מוגמרת במשרד הרישוי הסומך על הטופס המועבר אליו על ידי הבנק בחותמתו. גם אם אין הרישום קונסטיטוטיבי אין חולק על חשיבותו. הרישום יוצר מאגר מידע בידי רשות, עליו מסתמכים רוכשי רכב כדי לוודא בעלותו של המוכר ברכב הנמכר בטרם ירכשוהו. עיקולים ושעבודים נרשמים על הרכב במשרד הרישוי ומתאפשר מעקב אחר חובות של בעלי כלי הרכב והחלפת הבעלות בהם. ברישום יש כדי לתרום בעקיפין למלחמה בנגע הגניבות של כלי רכב. לפיכך, גם אם אין הרישום בגדר אקט קונסטיטוטיבי אלא דקלרטיבי, חשיבותו רבה ולרישום העברת בעלות ברכב מוקנה מעמד מיוחד שאין להעברתם של מטלטלים אחרים וראוי שהרשויות המוסמכות תיתנה את הדעת לנושא זה המצריך בדיקה והסדר. יהי אשר יהי המצב הרצוי, נראה לי כי כיום אין רישום הרכב במשרד הרישוי מהווה אקט קונסטיטוטיבי של העברת הבעלות אף שחשיבותו רבה ואף שרישום הנעשה שלא כראוי תוך התרשלות עלול להעמיד עילה תביעה למי שהסתמך עליו, כנגד הגורמים המטפלים ברישום. כך בענייננו. 10. לא ארחיב דברים בנושא זה, משום שלא עומדת לפנינו תביעתו של קונה שקנה רכב גנוב בהסתמך על רישום כוזב של הרכב במשרד הרישוי, שהתאפשר עקב אי זיהוי "בעל הרכב" שחתם על שטר המכר. התביעה היא תביעתה של חברת ביטוח הבאה בנעלי בעל רכב שרכבו נגנב ממנו בטרם בוצעה פעולה כלשהי הקשורה ברישום. יתכן שמניעת רישום הרכב על שם הגנב על ידי בדיקת זהותו, יכלה לסייע במניעת מכירת הרכב על ידי הגנב. עובדות אלה אינן ידועות אף לא מתוך כתב התביעה. לא ידוע אם הקונה שרכש את הרכב מהגנב, רכשו ממנו לאחר הרישום או לפניו; לא ברור אם הקונה בדק את הרישום או סמך עליו בטרם הרכישה (בתביעה נרמז על קנוניה בין הגנב והקונה ועל קניה שלא בשוק פתוח) וספק אם נתונים אלה רלבנטיים לעניין הנזק שנגרם לבעל הרכב שנגנב. זהותו של הגנב ידועה ולכן ספק אם היה בזיהויו בבנק כדי לסייע בלכידתו ובהחזרת הרכב לבעליו. אם ייחדתי דברים לחשיבות הרישום היה זה כדי להבהיר ולהאיר את מעמדו של הבנק כחוליה בבצוע שינוי הרישום ואת חשיבות התפקיד אותו עליו למלא במיומנות במקצועיות ובזהירות הראויה כמו גם בדבקות לפרטי הביצוע המנויים בתקנות. היפר חובה חקוקה 11. כאמור, טוענת חברת הביטוח כי הבנק היפר חובה חקוקה שבתקנות התעבורה. אינני סבורה כן. לשם הקמת עילה בעוולת הפרת חובה חקוקה נדרשת התקיימותם של חמישה תנאים מצטברים: (א) חובה מפורשת המוטלת על המזיק מכוח חיקוק. (ב) החיקוק נועד לטובתו או הגנתו של הניזוק. (ג) המזיק לא קיים את החובה המוטלת עליו. (ד) ההפרה גרמה לניזוק נזק. (ה) הנזק הוא מסוגו או מטבעו של הנזק אשר אליו נתכוון החיקוק. (ראה למשל ע"א 2351/90 לסלאו נ. ג'מאל , ואח' פ"ד מז(1) 629). נראה לי כי מספר תנאים לא נתקיימו בענייננו. הסמכות שהוקנתה לבנק בתקנות כנוסחן במועד הרלוונטי, לא הטילה עליו חובה מפורשת לבצע פעולת זיהוי של המוכר. חובה שבחוק חייבת להיות מפורשת כדי לחייב אדם בגין הפרתה. בתקנות הנזכרות, אין החובה מפורשת דיה. זאת ועוד, נראה לי כי ההוראות שבתקנות לא נועדו לטובתו או להגנתו של ה"ניזוק", בעל הרכב, בנסיבותיו של המקרה הנדון. לכאורה נועדו הן לנוחותם של בעלי רכב ולהקלת העומס על משרד הרישוי. כמו כן לא נראה לי כי הנזק שנגרם בענייננו הוא נזק אותו באו התקנות למנוע (אם בכלל קיים בענייננו קשר סיבתי בין המחדל לנזק). על כל פנים, אין אני מוצאת לאלץ עצמנו לד' אמות עוולה זו, כאשר מתקיימים לדעתי רכיבי עוולת הרשלנות הנלמדים הן מתוך האמור בתקנות באשר לפעולות אותן מבצע הבנק על פיהן, והן מתוך חובת הזהירות אותה חב הבנק במילוי תפקידו בין אם ממלא הוא אותו כפונקציה מנהלית שלטונית ובין אם ממלא הוא אותו כנותן שרות בתמורה. מעמד הבנק 12. המבקש לבצע העברת רישום בעלות ברכב יכול לעשות כן במשרד הרישוי או בבנק. משבחר הוא לפנות לבנק, פועל הבנק על פי התקנות. פעולת הבנק נעשית בשני מישורים: האחד, הפרטי, כבנק הנותן שרות תמורת עמלה; השני, ציבורי, כזרוע הארוכה של רשות הרישוי. במישור הציבורי מבצע הבנק תפקיד מקביל לזה של רשות הרישוי ומשעושה הוא את הפעולות הנזכרות בתקנות במקומה, פועל הוא במישור המנהלי. הרשות ממשיכה בפעולת הרישום מן השלב בו נפסק הטיפול על ידי הבנק. הבעלות נחשבת כמועברת עם תשלום האגרה לבנק. אין לראות בפעולת הבנק פעולה טכנית של גביית אגרה וצינור להעברתה ואין פעולתה דומה לגביית תשלומים אחרים המבוצעים בבנקים כמו תשלום עבור מים חשמל ועוד. כאן, מתבצעת פעולה שהיא חוליה רבת חשיבות בשרשרת המובילה לרשום שינוי בעלות ברכב. נבדוק אפוא את החובה הרובצת על הבנק בשני המישורים. רשלנות הבנק 13. במישור המנהלי דינו של הבנק לעניין רשלנות כדין כל רשות מנהלית המפעילה סמכותה בצורה רשלנית. רשות שלטונית עשויה לחוב חובת זהירות בשל מעשה או מחדל הקשורים בהפעלת סמכותה. עוולת הרשלנות הינה עוולה נפרדת ועצמאית ולא נדרשת הפרת חובה חקוקה לשם גיבושה. "אכן העוולה בדבר הפרת חובה חקוקה לחוד ועוולת הרשלנות לחוד. אמת, בשתיהן נידרש קיומה של חובה, אך לא הרי החובה הנדרשת לעניין 'הפרת חובה חקוקה' כהרי החובה הנדרשת בעוולת הרשלנות... אפילו אין מוטלת על רשות שלטונית כל חובה, וסמכותה היא רשות בלבד, עשויה אותה רשות לחוב חובת זהירות ברשלנות בשל אי-הפעלה רשלנית של סמכותה או בשל הפעלתה הרשלנית". (ע"א 862/80 עיריית חדרה נ' זוהר , פ"ד לז(3) 757, 762. חובת הזהירות של רשויות שלטוניות הוכרה בפסיקתו של בית משפט זה בשנים האחרונות בצורה גוברת והולכת. במשך שנים שלטה בכיפה ההלכה שיצאה מלפני בית משפט זה בפסק הדין שבד"נ 6/66 שחאדה נ' חילו , פ"ד כ(4) 617 (להלן: הלכת שחאדה) שקבעה כי "אין להעלות על הדעת שהמדינה תהיה אחראית בנזיקין בשל כל מעשה רשלנות או הזנחה של אחד מפקידיה... אוצר המדינה לא יוכל לעמוד בחובת ביטוח כוללת כזאת של יעילות עובדי המדינה" (עמ' 624). מאז, התברכנו בשורת פסקי דין בהם מדגיש בית משפט זה כי דווקא על הרשות הציבורית מוטלת חובה מיוחדת להפעיל סמכויותיה אלה בזהירות רבה "הגישה שעל פיה במקרים רבים חובותיה של הרשות אינן חובות במישור הפרטי, אלא חובות ציבוריות שאינן מקימות עילות תביעה בנזיקין, פינתה מקומה לגישה שונה לחלוטין, שעל פיה חבה הרשות בדרך כלל חובת זהירות לאזרח, ועל כן אם לא תנהג כפי שנוהגת רשות סבירה, תתחייב בדין" (א. פורת "דיני נזיקין", ספר השנה של המשפט בישראל-תשנ"א , (רוזן-צבי- עורך), עמ'2577 וכן לדוגמא: ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון , פ"ד לט(1) 113; ע"א 429/82 מדינת ישראל נ' סוהן , פ"ד מב(3) עמ' 740-742); על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בסמכות ביצוע של הרשות להבדיל מסמכויות שבשיקול דעת רחב המחייבות הכרעה בין שיקולים חברתיים פוליטיים וכלכליים מתחרים (ראו בענין זה א. פורת "דיני נזיקין" ספר השנה של המשפט בישראל-תשנ"ו (א. רוזן-צבי, עורך) 409-415); ע"א 915/91 מדינת ישראל נ' לוי , פ"ד מח(3) 45-70). בית המשפט המחוזי אימץ הלכה שאיננה רווחת עוד, בהסתמכו על ע"א 452/79 בחן חברה לביטוח נ. אייזנברג , פ"ד כז(2) 720, 722, שהלך בעקבות הלכת שחאדה. הלכה זו עברה כברת דרך מאז ואין היא ההלכה אותה מורין כיום. לפיכך, קביעת בית המשפט המחוזי לפיה אין הבנק, כממלא פונקציה שלטונית, אחראי בנזיקין, אינה יכולה לעמוד. זיהוי בעל הרכב - חובת הבנק כנותן שרות 14. על הבנק כנותן שרות תמורת עמלה, מוטלת חובת זהירות במתן השרות, גם במישור הפרטי. חובה זו חייבה את פקיד הבנק לזהות את מי שהתיימר להיות בעל הרכב. הצורך בזיהוי בעל הרכב נגזר מחובת הבנק כנותן שרות למלא את תפקידו בזהירות ובמיומנות. חובה זו מוצאת ביטוי בתקנות, בטופס הבקשה, ובשטר המכר. במקרה דנן הופיע בבנק מי שהתיימר להיות בעל הרכב כשהשטר בידו. הוא חתם עליו כבעל הרכב, מסר אותו לפקיד הבנק ושילם את האגרה. הוא לא נתבקש על ידי פקיד הבנק להזדהות, בכך הפר הפקיד ובעקבותיו הבנק את חובת הזהירות שהייתה מוטלת עליו מכוח תפקידו שהופעל על פי התקנות בהן מתוארות הפונקציות שעל הבנק לבצע, המהוות גם אינדיקציה לחובת הזהירות המוטלת על הבנק. 15. דרישת הזיהוי על פי תעודה מזהה, היא פעולה טכנית פשוטה המבטיחה כי האדם המתיימר לבצע פעולה כבעל רכב הוא אכן בעל הרכב. זוהי דרישה סבירה המתיישבת עם מדיניות ראויה. זוהי דרישה פשוטה, קלה לביצוע, אינה קשורה בעלות כלשהי, אינה מתנגשת עם שיקולים נוגדים, עולה בקנה אחד עם חשיבות הפעולה המתבצעת, עם הפועל היוצא שלה ועם ביצוע תפקיד בצורה סדורה ונאותה. יש בה כדי לסייע בהעברה כשרה של הרכב מן האדם שהוא בעליו לאדם הרוכש אותו בכסף מלא. בכך יש גם כדי לסייע במלחמה במגפת גניבת המכוניות שפשתה בארצנו ולמנוע לא אחת מקונים תמימים לשים כספם על קרן הצבי. בכל מקרה מהווה פעולת הבנק חוליה בעלת חשיבות רבה בשרשרת החוליות המובילות למאגר מידע. בעל מאגר מידע חב חובת זהירות אם יודע הוא כי מקבל המידע יסתמך עליו. חלה עליו חובה שלא להתרשל, חובה שהיא פונקציה מדרישה נורמטיבית להתנהגות סבירה (ראה ע"א 636/92 מדינת ישראל - משרד התחבורה נ' נוף , פס"מ תשנ"ד ג', 467). כל התרשלות בדרך לרישום הרכב עלולה ליצור מצג שווא רשלני במרשם ולהכשיל מי שיסתמך על מרשם זה. הבנק אמנם איננו בעל מאגר המידע אולם מכוח התקנות מבצע הוא את כל הפעולות הדרושות לקראת שינוי רישום הבעלות במשרד הרישוי. הצדדים או מי מהם אינם מוזמנים שנית למשרד הרישוי כך שהבנק הוא זה שבידיו האפשרות וההזדמנות לעריכת הבדיקה ולמניעת ההטעיה. הפרת חובת הזהירות 16. משקבעתי שמוטלת על הבנק חובת זהירות לעניין זיהוי בעל הרכב, מוסיפה אני וקובעת כי הבנק לא עמד בחובת הזהירות הנדרשת, בין אם יש לראותו כמי שפעל כרשות מנהלית שלטונית, בין אם פעל כנותן שירות פרטי ובמיוחד לאור מעמדו כבנק. האחריות הנזיקית של בנקים היא חלק מנושא רחב יותר, שהוא אחריותם הנזיקית של בעלי מקצוע ונותני שירותים. אפילו אין מדובר בשירות שהוא שירות בנקאי יחודי או מובהק (במובן זה שניתן לקבלו גם ברשות הרישוי או בסניפי הדואר) ואפילו אין מדובר בהענקת שירות ללקוח קבוע של הבנק, אין בכך כדי לפטור את הבנק מאחריותו בגין שירות רשלני כלפי הציבור הנזקק לשרותו. מה עוד ש"לבנקים ולמערכת היחסים שלהם עם הציבור בכלל ועם לקוחותיהם בפרט יש מכלול מאפיינים שצירופם יחד מצדיק קביעת כללים מיוחדים להסדרת אחריותם המקצועית". במאמרו הנ"ל מונה ד"ר א. פורת מספר שיקולים העומדים בבסיס מסקנה זו. במיוחד יפים לענייננו הדברים הבאים: "בנקים ממלאים תפקידים ציבוריים רבים. הם משמשים לעיתים שלוחים לביצוע מדיניות ממשלתית ו"צינור" להעברת הלוואות ממשלתיות לציבור. גם מאפיין זה מצדיק במקרים מסוימים את הרחבת אחריותם הנזיקית כלפי לקוחות ושאינם לקוחות תוך לימוד אנלוגיה מן ההלכות המשפטיות המגדירות את אחריותן הנזיקית של רשויות ציבוריות" (ראו: א. פורת, דיני נזיקין - חלק ב': אחריותם של בנקים בגין רשלנות - התפתחויות אחרונות" ספר השנה של המשפט בישראל - תשנ"ב-תשנ"ג , (א. רוזן צבי, עורך) 324); בדנ"א 1740/91 בנק ברקליס-דיסקונט בע"מ נ' פרוסט , פ"ד מז(5) 31, 70, לעניין האיזון הנדרש בין השמירה על אינטרס הלקוח לבין הצורך לשמור על פעילות שוטפת ותקינה של בנק, אומר השופט חשין: "בקביעתה של אותה נקודת איזון בין האינטרסים המתנגשים, נראה כי לא יהיה זה ראוי אם נראה בנק הנותן שירות ללקוחות - שירות ללקוחות ולא אך לעצמו - משל היה גוף הפועל כאוטומט, מעשה מכאני, בכל פעילויותיו כולן, שעה שהאינטרס האחד עשוי לעניין אותו הוא אם יש ללקוח בטחונות ראויים (מבחינת שווים), אם לאו." הדברים האמורים יפים לענייננו אף על פי שבאותו עניין לא חלק הבנק על קיומה של חובת זהירות מושגית, אלא ביקש לקבוע סטנדרט זהירות מיוחד - שונה מן הסטנדרט הרגיל של האדם הסביר - כאשר מדובר בבנק. לא יעלה על הדעת שהבנקים יטלו על עצמם ליתן לציבור שירותים שונים, בין כזרועה הארוכה של הרשות ובין שירותים אחרים, אך יפטרו עצמם מחבות ברשלנות שבמעשה או במחדל. הבנקים נוהגים ליטול על עצמם גם שירותים שאינם במהותם שירותים בנקאים יחודיים הדורשים מיומנות של בנקאי מן הטעם שהם מעונינים בחיזוק יחסיהם עם הלקוחות וכדי להגדיל את פעילותם וליצור קשר עם לקוחות פוטנציאליים. הסמכות או הרשות לבצע פעולות כורכת עמה גם את האחריות והחבות בגין אופן ביצוען של הפעולות או תוצאתן; על אחת כמה וכמה כאשר הפעולות מתבצעות תמורת תשלום עמלה. לסיכום, ניתן לקבוע כי רמת ההתנהגות הסבירה המצופה מן הבנק דרשה בדיקת זהות הבעלים הרשום של הרכב שאת שינוי הבעלות בו בא "הבעלים" לבצע באמצעות הבנק, בטרם ביצע הבנק הפעולות שהביאו לרישום שינוי הבעלות. חובה זו רובצת עליו הן כלפי בעל הרכב והן כלפי כל קונה פוטנציאלי של הרכב. על ידי כך שלא פעל בגדר רמת הזהירות הנדרשת ממנו, הפר הוא את חובת הזהירות המוטלת עליו. 17. מכאן עדיין איננה נגזרת חבותו של הבנק בנזיקין כלפי בעל הרכב (וכלפי חברת הביטוח שבאה בנעליו) בגין הנזק שנגרם על ידי גניבת הרכב. בנסיבות המקרה שלפנינו לא התבררו עובדות המקרה, בין היתר אלה המנויות בסעיף 10 לעיל וכן לא התברר קיומו של קשר סיבתי. לא ניתן לקבוע ללא בירור העובדות ועל סמך האמור בתביעה בלבד, שלא קיים קשר כזה. העובדות הנטענות בכתב התביעה בהקשר זה צריכות להתלבן בטרם יוכל בית המשפט להכריע בשאלה זו. לא די בקיומה של חובה ולא די בהפרתה על מנת להעמיד עילה בנזיקין בעוולת רשלנות. 18. לפיכך, מציעה אני לקבל את הערעור ולבטל את פסקי הדין של בית משפט השלום והמחוזי ולהחזיר את התיק לבית משפט השלום על מנת שישמע ראיות באשר לנסיבות הקונקרטיות של גניבת הרכב ומכירתו ובאשר לקשר הסיבתי בין מכתב הבנק לבין הנזק שנגרם לבעל הרכב. כמו כן מציעה אני לחייב את הבנק בהוצאות הערעור בסך 10,000 ש"ח. ש ו פ ט ת השופטת ד' ביניש: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט י' טירקל: 1. הייתי דוחה את בקשתה של המבקשת להרשות לה לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה על פי שני טעמים דיוניים: הראשון - עומד לה לרועץ על סף הדיון בבית משפט זה; השני - עמד לה לרועץ על סף הדיון בבית משפט השלום. 2. כפי שציינה חברתי הנכבדה, השופטת ט' שטרסברג-כהן, בפסק דינה "השאלה שעמדה להכרעה בפני הערכאות הקודמות ועומדת גם במרכז דיוננו, היא, האם חלה על הבנק חובה לזהות את הבעלים הרשום כבעל הרכב כאשר מופיע בפניו מי שמתיימר להיות בעל הרכב וחותם על שטר המכר". בתקופה שבה ארעה הפרשה הנדונה היו בתקפן תקנות 283 ו- 284א לתקנות התעבורה תשכ"א - 1961 (להלן - "התקנות"), בנוסחן הקודם, שאותו ציטטה חברתי. ביום 1.1.96 תוקנו התקנות והוספה, בין היתר, תקנה 284 (1) לפיה:- "284. נמכר רכב הרשום לפי הפקודה יחולו הוראות אלה: (1) בעל הרכב וקונה הרכב יפנו לבנק שבו מצוי מסוף מקוון (On Line) אל רשות הרישוי (בסימן זה - בנק מקוון) ויזהו עצמם בפני פקיד הבנק " (ההדגשות שלי - י.ט.). רק לאחר מכן רשאי פקיד הבנק להמשיך בפעולות שפורטו בתקנה 284 בסעיפים הקטנים הבאים. מאז תוקנו התקנות הוטלה, אפוא, על הבנק החובה לזהות את בעל הרכב ואת קונה הרכב. לפיכך פג טעמה של השאלה שהועמדה להכרעה לגבי שינויים ברישום הבעלות שנעשו אחרי 1.1.96. כן ניתן לשער שמספרם של המקרים שארעו לפני כן, שלגביהם התעוררה השאלה, הוא קטן. בכך תומכת גם העובדה שרק פסק דין אחד, הדן בשאלה דומה, הובא לעיוננו (עיין ע"א (תא) 636/92 מדינת ישראל - משרד התחבורה נ' זלמן ונחמה נוף ואח' , פ"מ תשנ"ד (חלק שלישי) 467, שגם בו לא הובאו אסמכתאות נוספות לענין השאלה). 3. כפי שנאמר בהחלטתו הידועה של הנשיא מ' שמגר בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד ל"ו (3) 123, 128: - "חשיבותה המשפטית של הבעיה המועלית לדיון יכול שתשתנה בעיני בית המשפט מעת לעת, בהתאם להתרשמותו של בית המשפט בענין משקלה היחסי, תדירותה , הקשרה או זיקתה לבעיות משפטיות אחרות ושיקולים כיוצא באלה". (ההדגשות שלי - י.ט.). לאור משקלה היחסי של השאלה הנדונה, כפי שאני רואה אותה, ובעיקר לאור מידת תדירותה, שעליה עמדתי, אין, לדעתי, הצדקה לחזור ולדון בה בערכאה שלישית. בכך אינני בא, כמובן, לחוות דעה על מסקנותיהן וקביעותיהן המשפטיות של הערכאות הקודמות. כל שאני מבקש לומר הוא שעלינו להקפיד על אמות המידה הנקוטות בידינו בבואנו לשקול אם להעניק רשות לערער. להקפדה זאת, שביסודה מדיניות שיפוטית נכונה, חשיבות מיוחדת כאשר מספר הבקשות לרשות ערעור המוגשות לבית משפט זה גואה והולך. 4. אולם, אפילו סברתי שיש להרשות ערעור, היה דינו של הערעור להדחות מן הטעם שכתב התביעה שהגישה המבקשת בבית משפט השלום אינו מגלה עילה נגד הבנק. כפי שמראה העיון בו, רק אחד מתוך 24 סעיפיו- סעיף מס' 18 - עניינו מעשיו של האחרון: "18. התובעת תטען כי הבנק או מי מעובדיו התרשלו עת לא בדקו את תעודת הזהות כנדרש שעה שבצעו את העברת הבעלות ברכב". לא נאמר בסעיף זה, או ביתר סעיפיו של כתב התביעה, דבר וחצי דבר על כך שעקב התרשלותו המתוארת של הבנק נגרם למבקשת נזק ומה פרטי הנזק. (עיין סעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]; זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, ס' 112, עמ' 137). יתר על-כן, מכתב התביעה עולה כי המכונית נמצאת בידי הקונה וכי זה "לא עמד בתנאי "תקנת השוק"". (ניתן לשער כי הכוונה להוראות סעיף 34 לחוק המכר תשכ"ח1968-). מכאן, שלטענת המבקשת המחזיק במכונית ידוע ולטענתה לא עברה הבעלות בה לידיו. נשאלת, אפוא, ביתר שאת השאלה: מה הנזק שנגרם למבקשת עקב מחדלו הנטען של הבנק?! 5. אילו נשמעה דעתי הייתי דוחה את הבקשה, ולחילופין - את הערעור, ומחייב את המבקשת בהוצאות בסך 5,000 ש"ח. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינה של כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן. ניתן היום, יב' בסיוון תשנ"ז (17.6.97). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95053790. J01 [SC1]

בבית המשפט העליון רע"א 97 / 2165 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : סעדה אלברט נגד המשיבים : 1. קנדקס בע"מ 2. פישר אירנה 3. פינק חוה 4. פישר חנה 5. גרונדלנד יוסף בקשה לפטור מערבון בשם המערער: עו"ד א. קליין החלטה הבקשה אינה מנומקת, והיא נדחית. יש לשלוח הודעה על קביעת סכום הערבון כמקובל. ניתנה היום, כ"ט באדר ב' תשנ"ז (7.4.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97021650. Q01

בבית המשפט העליון רע"א 97 / 2165 בפני: כבוד השופט י' טירקל המ בקש : סעדה אלברט נגד המשיבים : 1. קנדקס בע"מ 2. פישר אירנה 3. פינק חוה 4. פישר חנה 5. גרונדלנד יוסף בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בהמר' 2273/96, ה.פ. 671/96 שניתנה ביום 9.3.97 על ידי כבוד הרשם ע' גרשון בשם המבקש: עו"ד א' קליין בשם המשיבים: עו"ד י' פלק ה ח ל ט ה 1. הוחלט שהבקשה מצריכה תשובה. 2. המשיבים יגישו תשובתם לבקשה תוך 15 ימים מיום ההמצאה של החלטה זו. 3. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. 4. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן במישרין, למבקש. 5. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. מתבקשת התייחסות לשאלה אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. העדר התייחסות כמוהו כהסכמה . העדר תגובה במועד כמוהו כאי התייצבות, על הכרוך בכך . ניתנה היום, י"ג בסיון תשנ"ז (18.6.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT /מפ - 216597

ב בית המשפט העליון רע"א 2165/97 בפני: כבוד השופט י' טירקל המ בקש : סעדה אלברט נגד המשיבים : 1. קנדקס בע"מ 2. פישר אירנה 3. פינק חוה 4. פישר חנה 5. גרונדלנד יוסף בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בהמר/ 2273/96, ה.פ. 671/96) שניתנה ביום 9.3.97 על ידי כבוד הרשם ע' גרשון בשם המבקש: עו"ד א' קליין בשם המשיבים: עו"ד י' פלק החלטה 1. במסגרת התדיינויות שונות בין בעלי הדין נעשה ביניהם הסכם דיוני, לפיו אוחדו הדיונים בכל התובענות ונקבע כי "הצדדים יהיו כאמור בכותרת לעיל", שבה נקבו בשמותיהם של המבקש ושל המשיבה מס' 1 בלבד וכי הסכסוך הוא בין בעלי דין אלה בלבד. כן הוסכם כי המחלוקות יוכרעו על ידי בורר. בית משפט השלום בעכו, שההסכם הוגש לו, נתן להסכם תוקף של החלטה. המבקש הגיש לבורר כתב תביעה נגד כל המשיבים. בקשה למחוק את המשיבים מס' 2 - 5 נדחתה על ידי הבורר. בית המשפט המחוזי בחיפה קבע כי המשיבים מס' 2 - 5 "אינם קשורים בהסכם בוררות עם המשיב". לפיכך הורה לעכב את הליכי הבוררות שלפניו, ככל שהתביעה מתייחסת למשיבים אלה, עד להחלטה בתובענה העיקרית שהגישו המשיבים בענין זה. עוד הורה כי הבורר רשאי להמשיך ולנהל את הבוררות ככל שהיא מתייחסת לסכסוך שבין המבקש לבין המשיבה מס' 1. המבקש ביקש להרשות לו לערער על ההחלטה. המשיבים השיבו על הבקשה. 2. עיינתי בטענותיהם של באי כוח בעלי הדין ולא מצאתי ממש בבקשה. בעיני העיקר הוא כי, כאמור לעיל, הסכימו באי כוח בעלי הדין שהסכסוך הוא בין המבקש והמשיבה מס' 1 בלבד. יתר על כן, בדיון אחר בבית משפט השלום, כשנה ומחצה אחרי אשורו של ההסכם, הורה בית המשפט "כדי למנוע ספיקות" שהמבקש והמשיבה מס' 1 הם בעלי הדין וכי יתר בעלי הדין "ימחקו מכתבי הטענות". המבקש לא השיג על כך. 3. הבקשה להרשות ערעור נדחית. המבקש ישא בהוצאות הבקשה בסך 5,000 ש"ח. ניתנה היום, כ"ז בתשרי תשנ"ח (28.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT /מפ

ב בית המשפט העליון ע"א 6521/97 בפני: כבוד השופט י' זמיר המב קש ת: א.א. סוכני פ טרולגז בע"מ נגד המשיבים : 1. פזגז 1993 בע"מ 2. סוכני פזגז חולון בע"מ בקשה לסעד זמני בערעור החלטה 1. לאחר שעיינתי בבקשת המערערת למתן סעד זמני לתקופת הערעור ובתגובת המשיבים לבקשה זאת, הגעתי לכלל מסקנה כי הדרך הראויה לאזן בין האינטרסים של הצדדים, כפי שהוצגו בכתבי טענותיהם, היא הקדמת שמיעת הערעור למועד קרוב. 2. לצורך זה אני מחליט, על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, כי בעלי הדין בע"א 6521/97 יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. להלן הסדר להגשת הטענות: א. המערערת תגיש את טענותיה תוך עשרים יום מיום מסירת החלטה זו; ב. המשיבים יגישו את תשובתם לטענות המערערת תוך עשרים יום מהיום שיומצאו להם טענות אלה; ג. המערערת רשאית, תוך עשרה ימים מהיום שבו תומצא לה תשובת המשיבים, להשיב לתשובה זאת, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונה להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערת כי אין ברצונה להשיב כאמור; היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים, המפורטים בסעיפים א'-ב' לעיל, לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . התשובה הנזכרת בסעיף ג' לעיל לא תעלה על שלושה עמודים כאמור. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. 3. בעלי הדין מוזמנים להשלמת טענות בעל-פה בערעור, אשר תתקיים ביום 28.1.98 בשעה 9.00. 4. צו המניעה הזמני שניתן בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בתיק המרצה 11543/96 (ה.פ. 1617/96) יעמוד בתוקפו עד להכרעה בע"א 6521/97, אלא אם יבוטל קודם לכן על ידי ההרכב שידון בערעור. הערובה שניתנה בבית המשפט המחוזי תעמוד אף היא בתוקפה כאמור. ניתנה היום, כ"ד בחשון תשנ"ח (24.11.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97065210. I03

ב בית המשפט העליון ע"א 6521/97 בפני: כבוד השופט י' זמיר המערער ת : א.א. סוכני פטרולגז חולון בע"מ נגד המשיבים : 1. פזגז 1993 בע"מ 2. סוכני פזגז חולון בע"מ בקשה בדרך המרצה למתן סעד זמני בערעור במעמד צד אחד בלבד החלטה המשיבים מתבקשים להגיב לבקשה תוך 15 יום. מוצא בזה צו מניעה ארעי, כמבוקש על ידי המבקשת, שיעמוד בתוקפו עד להחלטה בבקשה זאת. הערבות שניתנה בעניין זה על פי הוראות בית המשפט קמא תעמוד אף היא בתוקפה עד להחלטה בבקשה זאת. ניתנה היום ד' בחשון תשנ"ח (4.11.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97065210. I01

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6521/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת ד' דורנר המערער : א.א. סוכני פטרולגז חולון בע"מ נגד המשיבים : 1. פזגז 1993 בע"מ 2. סוכני פזגז חולון בע"מ ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 19.9.97 בה"פ 1617/96 שניתן על ידי כבוד השופט י. זפט תאריך הישיבה: א בשבט תשנ"ח (28.1.98) בשם המערער : עו"ד זרנקין עדי בשם המשיבים : עו"ד אגמון צבי פסק-דין רשמנו לפנינו את ההסכם "א". לאור האמור בו חזרה בה המערערת מהערעור ואנו דוחים אותו. ניתן היום א בשבט תשנ"ח (28.1.98). המשנה לנשיא ש ו פט ת ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97065210. B05

ב בית המשפט העליון בירושלים בש"פ 5164/97 בפני: כבוד השופט י. קדמי המ בקש : סטונובסקי איגור נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 19.8.97 בב"ש 1680/97 שניתנה על ידי כבוד השופט מתן תאריך הישיבה: כ"ט באב תשנ"ז (1.9.97) בשם המבקש: עו"ד ר. מסאלחה בשם המשיבה: עו"ד אמי פלמור-הרץ החלטה 1. נגד העורר - ונאשם נוסף - הוגש לבית המשפט המחוזי בנצרת כתב אישום (ת.פ. 542/97), בו מיוחסות לו עבירות של קשירת קשר לפשע, סחיטה באיומים, סחיטה בכוח, תקיפה בנסיבות מחמירות, היזק בזדון, איומים והעלבת עובד ציבור; וזאת - על רקע פעילות של סחיטת דמי חסות מבעלי עסקים, שהמשיב מואשם במעורבות בה. עם הגשת כתב האישום, נתבקשה החזקת העורר ושותפו לכתב האישום - וכן נאשם שלישי באותה פרשה, שנגדו הוגש כתב אישום נפרד (ת.פ. 544/97) - במעצר עד תום ההליכים. בית המשפט נעתר לבקשה ומכאן הערר שבפני. 2. בחינת העובדות מלמדת, שעניינו של כתב האישום בשלוש פרשיות: האחת - מתמקדת בהעסקתו של העורר כ"שומר" במסעדת "טרויקה" בנצרת עילית; השניה - עניינה בהתפרעות בפאב "בליץ" בטבריה; והשלישית - עניינה בהתפרעות במסעדה בוכרית "פרגנה" ברמלה. עמדת התביעה היא: כי חבורה אחת - שאחד מדבריה הנו אחד "אלכסי", הנאשם בתיק האחר - היא הנושאת באחריות להתפרעויות במסעדות "בליץ" ו"פרגנה" ולהעסקת העורר כ"שומר" במסעדה "טרויקה"; כי כל שלשת הארועים התרחשו על רקע פעילות של גביית דמי חסות מבעלי המסעדות האמורות; וכי המשיב נטל חלק בפעילות האמורה, כאחד מחברי החבורה. 3. שתי טענות בפיו של בא כוח העורר כנגד מעצרו של שולחו: האחת - כי אין בחומר החקירה "ראיה לכאורה" להוכחת האשמות המיוחסות לו בכתב האישום; והשניה - כי שגה בית המשפט בכך שלא קבע לשולחו חלופת מעצר. להלן תידון כל טענה בנפרד. 4. א. את טענתו בדבר העדר ראיות לכאורה, מחלק בא כוח העורר לשנים: בעניינה של פרשת העסקתו של מרשו במסעדה "טרויקה" - הטענה היא, כי העורר הועסק כשומר במקום, בהסכמתו של בעל המסעדה וכי אין ראיה של ממש לכך שהעסקתו היתה תולדה של מאמץ לגביית דמי חסות מבעל המסעדה ומכל מקום אין ראיה לכך שהעורר היה בסוד הענין; ואילו לעניין ההתפרעויות בפאב "בליץ" ובמסעדה "פרגנה" - אין ראיה של ממש, המשלבת אותו בין המתפרעים. בא כוח העורר אינו מתעלם מכך, כי מצויה בחומר הראיה עדותו של אחד "גיאה" - שותף לעבירות המיוחסות לעורר - וכן עדויות של מספר מחברי החבורה שהשתתפו בהתפרעויות במסעדה ובפאב, המסבכות את העורר באחריות לעבירות המיוחסות לו בהקשר זה. ברם, טענתו היא, כי בשל חוסר אמינותן של עדויות אלו, והעדר "סיוע" ו"דבר לחיזוק" הדרושים להרשעה על פיהן - אין בכוחן להקים בסיס לקיומה של "ראיה לכאורה" לענין המעצר. את הדרישה ל"סיוע" מייחס בא כוח העורר לעדותו של "גיאה", בטענה שהוא "עד מדינה" בשל טובת הנאה שקיבל; ואת הדרישה ל"דבר לחיזוק" מייחס בא כוח העורר ל"שותפים" להתפרעויות. במיוחד מדגיש בא כוח העורר בהקשר זה: כי המתלוננים - בעלי העסקים - אינם מזהים את העורר כמעורב בהתפרעויות, אם כי זיהו אחרים והצהירו שהם מסוגלים לזהות את כולם; וכי המשטרה נמנעה מעריכת מסדרי זיהוי כאלה. ב. מאידך גיסא, טוענת באת כוח התביעה: כי "גיאה" אינו עד מדינה, לא על פי הסכם פורמלי ולא מכוחה של קבלת "טובת הנאה"; וכי די בכך שהעורר זוהה על ידי "שותפים" שנטלו חלק בהתפרעויות בפאב ובמסעדה הבוכרית, ואין צורך בזיהויו על ידי המתלוננים. את אי עריכת מסדרי זיהוי מסבירה באת כוח התביעה בכך, שכל המתלוננים מפוחדים ומאויימים; וכי התביעה סומכת את האישומים המיוחסים לעורר על עדותם של "שותפיו", כאשר הציר המרכזי המקשר בין האירועים השונים והמציג את התשתית העבריינית המשותפת, מצוייה בעדותו של "גיאה". באת כוח התביעה אינה מתעלמת מן העובדה כי "גיאה" לא מיהר להציג את גירסתו וכי זו נמסרה בשורה של הודעות - שמונה במספר - כשכל אחת מהן מבטאת "התפתחות" ביחס לקודמתה. ברם, טענתה של באת כוח התביעה היא, שאין בכך כדי להפוך את עדותו של "גיאה" לבלתי אמינה; אלא, אדרבא, יש בכך, לשיטתה, כדי להקנות לה אמינות. ג. הטענות האמורות הוצגו בהרחבה בפני בית המשפט המחוזי ונדחו לאחר ניתוח נאות של חומר הראיה; ולאחר עיון בהודעות שאליהן היפנו באי כוח הצדדים בטיעוניהם בפני - לא מצאתי עילה להתערב במסקנה אליה הגיע בית המשפט. גם אנכי בדעה, כי יש בראיות שברשות התביעה כדי להוות תשתית נאותה ל"סיכוי סביר" להרשעת העורר בפרשיות המיוחסות לו בכתב האישום; ודי בכך, כדי לעמוד בדרישת "הראיה לכאורה", הדרושה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים. השאלה אם אותו "גיאה" הנו "עד מדינה" אם לאו, תידון - בבוא העת -על ידי הערכאה הדיונית; והיא זו שיהא עליה לקבוע - במקרה שתשיב בחיוב לשאלה האמורה - אם קיים "סיוע" לעדותו. כידוע, השאלה אם צריכה התביעה להצביע על קיומו של "סיוע" בחומר הראיה בשלב זה של הדיון, שנויה במחלוקת; וחלקי הוא עם אלה הסוברים, שהשלב המתאים לבדיקתה של שאלה זו, הוא שלב הכרעת הדין. הוא הדין בעניינה של דרישת ה"דבר לחיזוק" להודעותיהם של השותפים המסבכים את העורר ב"שותפות" להתפרעויות בשתי המסעדות. בא כוח העורר הוסיף וטען כנגד מהימנות עדותו של "גיאה" בשל הצורה שבה מסר את גירסתו. כאמור, הצורה שבה נמסרה הגירסה - באורח מדורג ומתפתח - אינה שומטת מלכתחילה את הבסיס למהימנותה; וההכרעה בעניין זה מופקדת בידי הערכאה הדיונית. ד. סיכומם של דברים: עדותם של "גיאה" ושל השותפים להתפרעות "משלבת" את העורר, ברמה של "ראיה לכאורה", באחריות להתרחשותן של הפרשיות המיוחסות לו בכתב האישום. 5. א. את בקשתו החילופית ל"חלופת מעצר" מבסס בא כוח העורר, בעיקרו של דבר, על הגורמים הבאים: ראשית - והוא עיקר - העורר לא נמנה על מנהיגי החבורה אלא בין אחרוני "חייליה", אשר זומן לקחת חלק במעלליה לפי הצורך; שנית - עברו של העורר נקי, הוא מתגורר עם חברה לחיים ועם אימו ונושא בעול הפרנסה של שלושתם; ושלישית - לעורר מקום עבודה קבוע, כסבל בחנות לאספקת חומרי חשמל. בהתחשב בעברו הנקי וב"מעמדו" השולי של העורר בחבורה הנושאת באחריות לפעילות הסחיטה - כפי שמתחייב גם מעדותם של "גיאה" ומעדויותיהם של שותפיו להתפרעויות במסעדות - ניתן, לשיטת בא כוחו, לקדם את פני הסיכונים הכרוכים בשחרורו בערובה, על ידי קביעת תנאים מגבילים נאותים. ב. עמדתו של בא כוח העורר אינה מקובלת עלי; וזאת, בעיקר, בשל אופיין המיוחד של עבירות המשקפות פעילות של סחיטת דמי חסות. עיסוק בפעילות זו - גם כחבר מן השורה הנקרא אל הדגל לסירוגין - מקים מעצם טבעו סיכון ממשי ביותר, של נקיטה בצעדים להשפעה על עדים מצד אחד ושל השתלבות מחודשת, לאלתר, באותה פעילות חמורה של סחיטת דמי חסות מצד שני. עוצמתו של סיכון כפול-פנים זה ואופיה של התוצאה החמורה הכרוכה בהתממשותו, דוחים חלופת מעצר מכל סוג ומחייבים החזקה במעצר דוקא עד תום ההליכים. 6. לאור כל האמור לעיל הערר נדחה. ניתנה היום, כו' באב תשנ"ז (1.9.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97051640. H02

בבית המשפט העליון בירושלים בש"פ 5164/97 בפני: כבוד השופט י' קדמי העורר : סטונובסקי איגור נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 18.8.97 בב"ש 1680/97 שניתנה על ידי כבוד השופט נ' ממן החלטה לקבוע הערר לדיון ביום שני 1.9.97 שעה 9:00; ולזמן למועד האמור את העורר ובא-כוחו ואת בא-כוח המשיבה. ניתנה היום, כ"ד באב תשנ"ז (27.8.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97051640. H01

ב בית המשפט העליון ע"פ 5635/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : עטיה סמהדאן נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה לשינוי ייצוג בשם המערער: עו"ד ש. זילברמן החלטה אני משחררת את עו"ד זילברמן מייצוג המערער בתיק זה. ניתנה היום, ב' בטבת תשנ"ח (31.12.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97056350. O01

ב בית המשפט העליון ע"פ 5635/97 - ד' בפני: כבוד השופטת ד' דורנר המערער : עטיה סמהדאן נגד המשיב ה: מדינת ישראל בקשה לדחיית מועד דיון החלטה בנסיבות העניין ולפנים משורת הדין, אני דוחה את הדיון. על המזכירות לקבוע הדיון בערעור במועד קרוב. ניתנה היום, כ"ו באלול תש"ס (26.9.2000). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97056350. L05

ב בית המשפט העליון ע"פ 5635/97 - ב' בפני: כבוד השופטת ד' דורנר המערער : עטיה סמהדאן נגד המשיב ה: מדינת ישראל בקשה לדחיית מועד דיון החלטה בקשת הדחיה אינה מובנת לי. עורך-הדין שוורצברג הודיע לבית-משפט זה כי קיבל עליו את ייצוג המערער בתאריך 31.7.2000, כאשר היה ידוע לו, על-פי החלטת בית-משפט זה מיום 25.6.2000, כי מועד הדיון נקבע לתאריך 12.10.2000. הבקשה נדחית איפוא. ניתנה היום, כ"א באלול תש"ס (21.9.2000). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97056350. L04

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5635/97 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת ד' דורנר המערער : עטיה סמהדאן נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בת.פ. 113/96 מיום 4.9.97 שניתן על ידי כבוד השופטים א' סטרשנוב, ז' המר וש' טימן בשם המערער : עו"ד שמואל זילברמן ה ח ל ט ה 1. הערעור נקבע לשמיעה בפני הרכב ליום 12.10.2000. 2. במטרה לייעל את הליכי השמיעה ולחסוך בזמן שיפוטי מתבקשים באי-כוח הצדדים להגיש לבית המשפט, ולמסור זה לזה, עיקרי טיעון בכתב שיכללו פירוט הטענות, הפניות לאסמכתאות משפטיות וכן מובאות מן הפרוטוקול ומן המוצגים שבדעתם להסתמך עליהן. 3. בא כוח המערער יגיש את עיקרי טיעוניו לא יאוחר מאשר 20 ימים לפני מועד השמיעה. נציג פרקליטות המדינה יגיש את עיקרי טיעוניו לא יאוחר מאשר 10 ימים לפני מועד השמיעה. 4. באי-כוח הצדדים ימסרו זה לזה במישרין העתקים מעיקרי הטיעון המוגשים, לא יאוחר ממועד הגשתם לבית המשפט. ניתנה היום, כב' בסיון תש"ס (25.6.2000). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97056350. F02

ב בית המשפט העליון ע"פ 5635/97 - ה' בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערער : עטיה סמהדאן נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה לדחיית מועד דיון בשם המערער: עו"ד חיים שוורצברג בשם המשיבה: עו"ד אפרת ברזילי החלטה לדחות למועד אחר בחודש מרץ 2001 לפני כל הרכב. ניתנה היום, כ"ח כסלו תשס"א (25.12.2000). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97056350. B06

ב בית המשפט העליון ע"פ 5635/97 בפני: כבוד הרשם אמיר זולטי המערער : עטיה סמהדאן נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה לשחרור מייצוג בשם המערער: עו"ד ש. זילברמן החלטה יש להמציא את הודעת עורך-דין זילברמן למערער עצמו. המערער יודיע אם הוא מיוצג על ידי עורך-דין אחר או שמא הוא מבקש להיות מיוצג על ידי עורך/ת דין מן הסניגוריה הציבורית. ניתנה היום, ל' בתמוז תש"ס (3.7.00). אמיר זולטי, רשם העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97056350. O03

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5635/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט א' א' לוי המערער : עטיה סמהדאן נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין שניתן בבית המשפט המחוזי תל-אביב-יפו, מיום 4.9.1997 בתיק ת.פ. 113/96 תאריך הישיבה: א' באייר תשס"א (24.4.01) בשם המערער : עו"ד חיים שורצברג בשם המשיב ה: עו"ד אפרת ברזילי פסק-דין השופט א' א' לוי: בתאריך 15.8.88 נמצאה גופתה של חסיה וידס ז"ל, ילידת שנת 1912 אשר חיה בגפה, מוטלת ללא רוח חיים בביתה, ברחוב השומרים ברחובות. על צווארה נמצאה מטפחת שהודקה כלולאה, ורופא שערך את נתיחת הגופה קבע כי המות נגרם כתוצאה מתשניק. בבדיקה נמצא עוד כי בראשה של המנוחה נגרמה, סמוך למות, חבלה קהה, וקרוב לוודאי (כהגדרת הרופא) ממכה ישירה. ועוד חשוב להדגיש, כי בדירת המנוחה נתגלה אי-סדר רב שהיה בו כדי להעיד (בלשון בית משפט קמא) ש"במקום נערך חיפוש אלים ומקיף". טכנאים של המחלקה לזיהוי פלילי שהוזעקו לזירה, צילמו טביעות אצבע אשר נמצאו, בין היתר, על ארנקה של המנוחה שהיה מוטל ליד המיטה בחדר השינה, וכן על שקיות ניילון בהן נהגה המנוחה לאחסן בגדים. בהמשך התברר שחלק מאותן טביעות אצבע שייכות לבני משפחתה של המנוחה, ובאשר לאחרות נעשתה השוואה לטביעות אצבע של חשודים שונים, אך הבדיקה לא הניבה אותה עת תוצאות. רק בחודש פברואר 1996, ולאחר שהמשטרה החלה להיעזר במערכת ממוחשבת, התברר כי מספר מאותן טביעות אצבע שנמצאו בזירה זהות לטביעות אצבעותיהם של המערער וחברו, יוסף ערגני. המערער נעצר רק בחודש יולי 1996, ולאחר שנלקחו ממנו טביעות אצבע חדשות, נמצא שוב כי קיימת זהות מוחלטת עם המעתקים שנלקחו מהזירה - מארנקה של המנוחה ומשקיות ניילון בהן אוכסנו בגדיה. אותן טביעות אצבע הן הראיה המרכזית, ולמעשה היחידה, עליה ביססה המשיבה את כתב האישום שהוגש לבית משפט המחוזי בתל-אביב. על פי גרסתה, אותה אימץ בית משפט קמא בהכרעת דינו, חדרו המערער וחברו יוסף ערגני לביתה של המנוחה, ככל הנראה, שלושה ימים לפני שנמצאה הגופה, מתוך כוונה לבצע שוד. המשיבה טענה כי המערער וחברו גרמו למותה של המנוחה בכוונה תחילה, ולחלופין, הם עשו זאת במזיד תוך ביצועה של עבירת שוד, או על מנת להבטיח את בריחתם או הימלטותם מעונש, כאשר כל אחת מהאפשרויות האמורות מהווה עבירת "רצח" לפי אחת מחלופותיו של סעיף 300 לחוק העונשין. בית המשפט המחוזי קבע בהכרעת דינו, כי במערער התקיימו יסודותיהן של שתי החלופות האחרונות של סעיף 300, ובעבירות אלו הורשע המערער. 2. כידוע, משקלן של טביעות אצבע בזירה הינו רב, ולעתים זו ראייה אמינה ומשכנעת יותר מעדותו של עד הראייה המצוי (ע"פ 660/86, 691/86, מיכאל דהן נ' מדינת ישראל , פ"ד מ"א (1), 785). יותר מכך, די בראייה מסוג זה, אף אם היא יחידה כדי להוות בסיס להרשעה, כאשר אין בפיו של נאשם הסבר סביר לממצא זה בזירה (ע"פ 517/86, ברוקס נ' מדינת ישראל, פ"ד מ"ג(3), 441, 448; ע"פ 16/82, מלכה נ' מדינת ישראל , פ"ד לו(4), 309, 316). וכאן המקום להדגיש, כי לא די בהסבר המצביע על אפשרות רחוקה ותיאורטית, אלא כזה המתקבל על הדעת על פי מבחני ההגיון, ניסיון החיים והשכל הישר (ע"פ 660/86, 691/86 הנ"ל, וכן ראה ע"פ 593/89, מדינת ישראל נ' נחום , פ"ד מ"ד (4), 1). עם זאת, לא תמיד יהיה די בטביעות אצבע על מנת לבסס הרשעה, למשל כאשר הן נמצאו על חפץ נייד, הואיל ובמצב זה יתכן שטביעות האצבע הגיעו לאותו חפץ שלא במקום ביצוע העבירה, ולא בשעה שזו התרחשה (ע"פ 7293/97, ז'אפר נגד מדינת ישראל , פ"ד נ"ב (5) 460, 474). 3. בא-כוחו של המערער טען בפנינו, כי העובדה ששולחו נדרש לשחזר את מעשיו כשמונה שנים לאחר ביצועה של העבירה שיוחסה לו, הציבה בפניו משוכה שהתקשה לדלג מעליה, ולא משום שנמנע מלשתף פעולה עם חוקריו, אלא משום שמשימה זו קשה לכל אדם, גם למי שלא חטא. אלא שהמערער, בחקירתו, לא הסתפק בתליית הקולר של חוסר יכולתו להציע הסבר להימצאן של טביעות אצבעותיו בזירה בשכחה, אלא שלל מכל וכל את האפשרות שביקר אי-פעם בביתה של המנוחה. בהודעה ת31/ נרשם מפיו כי מעולם לא נכנס לבית כלשהו ברחובות, למעט שיפוצים שביצע במספר דירות (ההודעה ת26/), אך הוא עשה זאת בשעה שכולן היו ריקות מאדם. על האפשרות שהועסק על ידי אישה זקנה בעבודה כלשהי בביתה, השיב המערער באופן נחרץ: "לא, אף פעם לא". בתאריך 4.8.96 הובל המערער על ידי המשטרה לביתה של המנוחה, ונשאל אם ביקר שם אי-פעם, והשיב בשלילה (ראה ת30/). עניין זה חזר ועלה בחקירתו מיום 8.8.96, ומפיו של המערער נרשם כך: "לא נכנסתי לבית שאמרת לי עליו, לא נכנסתי גם לחצר שם" (ההודעה ת31/). במהלך עדותו בבית המשפט ניסה המערער להעלות השערות, על מנת ליישב את העובדה המפלילה הכרוכה במציאת טביעות אצבעותיו בזירה, וכך טען שיתכן כי נגע בשקית הניילון במקרה, בעת שעבד בשוק או כאשר סייע למנוחה, אותה לא הכיר, לשאת את השקית. אך המערער התקשה להצביע על הנסיבות שבהן התרחש אותו מגע אקראי, במיוחד כשעל פי גרסתו צריך היה אותו מגע להתרחש מחוץ לדירה. ולא יהא זה מיותר להדגיש, כי מדובר בשקיות גדולות שנועדו לאחסון בגדים, שאנשים אינם נוהגים לשאת אותן בלכתם לשוק (ראה דבריו של העד דוד עידן בעמ' 13: "מדובר בשקיות בית, בגודל של שקית אשפה"). במיוחד התקשה המערער להסביר את מציאת טביעת אצבעותיו על ארנקה של המנוחה, בו נהגה להניח את תכשיטיה, הואיל וביחס לזה העידה בתה של המנוחה, הגב' מרים גלאון, כי אמה נהגה להחזיק את הארנק מוסתר בארון. עובדה מפלילה נוספת אותה מנה בית משפט קמא לחובת המערער, היא הימצאותם בזירה של טביעות אצבעותיו של יוסף ערגני, שהוא כאמור חברו של המערער. לנוכח ממצא זה, מקובלת עלינו ההשקפה כי אין לדבר עוד על מקריות שגרמה להפללתו של המערער, אלא מדובר בנסיבות מפלילות מאין כמותן, שאם לא יוצע להן הסבר משכנע, תוכרע הכף לחובת המערער, והסבר כזה לא הוצע, ואף לא ניתן להעלותו על הדעת כששוקלים אפשרויות שונות, הגם שלא הועלו על ידי המערער, שכן כולן היפוטטיות ובלתי סבירות. 4. בפיו של בא-כוח המערער הייתה טרוניה על כך שהמוצגים עליהם נמצאו טביעות האצבע, לא נשמרו על ידי החוקרים, ולא הוצגו כראיות בבית משפט קמא, הואיל ואבדו או הושמדו. בא-כוח המערער טען שכתוצאה מכך נשללה משולחו היכולת לבחון אותם מוצגים, ולהעמיד במבחן הביקורת את מסקנותיו של המומחה מטעם המשיבה. את הטענה הזו אין בידנו לקבל. עד התביעה, סגן ניצב מרק ינקו, המשרת כראש המעבדה לטביעות אצבע במשטרת ישראל מסר, כי אף שהשיטה המקובלת לתיעוד טביעות אצבע הנמצאות בזירה, היא על ידי העתקתם באמצעות סרט צלוטייפ לאחר פיזור אבקה, במקרה הנוכחי נעשה שימוש בשיטה אחרת המכונה "סופרגלו", בה התיעוד נעשה על ידי פיזור אדי דבק על המוצג וצילומו. לפיכך, לא נזקק העד גם לבחון את המוצגים עצמם, אלא את צילום טביעות האצבע בלבד. שיטת בדיקה זו, שנקבע על ידי המומחה כי היא השיטה המתאימה לבדיקה מסוג זה, לא הותקפה כשיטה לא ראויה על ידי ההגנה, ומשכך, לא נפגם זיהוי טביעות האצבע שנעשה על ידי המשטרה על פי הצילומים. הצילומים עצמם הוגשו כראייה (ת8/), וניתנים היו לבדיקת מומחה מטעם ההגנה, אך זו לא מצאה לנכון לעשות את אותה בדיקה מטעמים השמורים עמה. 5. מול ביתה של המנוחה נמצא הוסטל למפגרים, ועלה חשד כי שניים מדייריו של אותו מקום ביצעו את הרצח. החשד גבר כאשר השניים מסרו כי נכנסו לביתה של המנוחה, ובמהלך חקירתם הטילו זה על זה את האשם בחניקתה. אך בהמשך הגיעו החוקרים למסקנה, כי השניים נטלו על עצמם מעשה שלא עשו, ובית משפט קמא אשר צפה בקלטות הוידיאו בהן תועדה חקירתם של השניים, השתכנע גם הוא שהם לא היו מעורבים בגרימת מותה של המנוחה. בית המשפט קבע, כי אם הודו אותם מפגרים כי נטלו חלק ברצח, היה זה כתוצאה מחוסר יכולתו של החוקר להתמודד עם מוגבלותם, ומסקנה זו נתמכה בעובדה כי בפיהם היו גרסאות אחדות לגבי פרטים שונים של האירועים. על רקע כל אלה מסקנת בית המשפט המחוזי הייתה, כי אין "בפרשה של שני המפגרים, כדי לעורר ספק סביר במסקנות המרשיעות כלפי הנאשם" (עמ' 29 של הכרעת הדין), ולא סברנו כי הוכחה עילה להתערב בממצא זה. 6. העולה מכל האמור הוא, שהרשעתו של המערער על ידי בית המשפט המחוזי התבססה על הכרעה בשאלות של עובדה, בהן אין ערכאה הערעור נוהגת להתערב, למעט מקרים חריגים, והערעור הנוכחי אינו נמנה עליהם. למסקנה זו הגענו לאחר שבחנו את הכרעת הדין, ראיות הצדדים וטיעוניהם של בעלי הדין, ומצאנו שההרשעה עומדת גם במבחנים הקפדניים הנדרשים בפלילים, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור. ש ו פ ט השופטת ט' שטרסברג-כהן : אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט י' טירקל: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' א' לוי. ניתן היום, י"ג באייר תשס"א (6.5.01). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________ העתק מתאים למקור 97056350. O07 /אז נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2227/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' ביניש המערער : וזאנה גבריאל נגד המשיב : מדינת ישראל ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 26.2.97 בתפ"ח 352/95 שניתן על ידי כבוד השופטים ברלינר, גדות, גורפינקל תאריך הישיבה: ה בתמוז תשנ"ז (10.7.97) בשם המערער : עו"ד חורי עזרא בשם המשיב : עו"ד חובב ארצי פסק-דין העונש שהושת על המערער אינו מופרז, אף בהתחשב בטענותיו של הסניגור. הערעור נדחה. ניתן היום ה בתמוז תשנ"ז (10.7.97) המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97022270. B01

ית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4723/97 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר העותר : גמלא ייעוץ ושירות למעסיק בע"מ נגד המשיבים : 1. שירות התעסוקה 2. שר העבודה והרווחה 3. מנהל שירות התעסוקה עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים צו ביניים על יסוד עתירה זו שהובאה היום לפני בית משפט זה, מצווה בית המשפט כי ייצא מלפניו צו ביניים המכוון אל המשיב מס' 1 והמורה לו לאפשר לעותרת להמשיך בפעילותה במדורי התשלומים או בכל יחידה או מדור אחר במשיב מס' 1. צו ביניים זה יעמוד בתוקפו עד לדיון בבקשה שיתקיים ביום 13.8.97 בשעה 9:00 בבוקר במעמד הצדדים. ניתן היום כז בתמוז תשנ"ז (1.8.97). שמריהו כהן מזכיר ראשי העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97047230. L02

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4723/97 - 2 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר העותר : גמלא ייעוץ ושירות למעסיק בע"מ נגד המשיבים : 1. שירות התעסוקה 2. שר העבודה והרווחה 3. מנהל שירות התעסוקה בקשה לדחיית מועד דיון בבקשה לצו-ביניים החלטה ביום 1.8.97 ניתן צו-ביניים לבקשת העותר, עד למתן החלטה במעמד הצדדים בבקשה. עתה מבקשים המשיבים כי אדחה את הדיון לסוף חודש ספטמבר. בנסיבות אלה, אני מבטלת את הדיון בבקשה. והיה והמשיבים יחפצו בביטול צו-הביניים יפנו בבקשה חוזרת. העתירה למתן צו על-תנאי תידון בפני הרכב של שלושה. בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה יגיש תגובתו בכתב ויוזמן לדיון. ניתנה היום, ח באב תשנ"ז (11.8.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97047230. L04

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4723/97 - 1 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר העותר : גמלא ייעוץ ושירות למעסיק בע"מ נגד המשיבים : 1. שירות התעסוקה 2. שר העבודה והרווחה 3. מנהל שירות התעסוקה בקשה למתן צו על תנאי וצו ביניים החלטה צו ביניים כמבוקש עד למתן החלטה במעמד שני הצדדים. הבקשה תידון בפני ביום 13.8.97 בשעה 9.00 . ניתנה היום כז בתמוז תשנ"ז (1.8.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97047230. L01

ב בית המשפט העליון בג"ץ 4723/97 - ד' בפני: כבוד השופט א' מצא העותר ת : גמלא ייעוץ ושירות למעסיק בע"מ נגד המשיבים : 1. שירות התעסוקה 2. שר העבודה והרווחה 3. מנהל שירות התעסוקה בקשה להחשת דיון בעתירה ובקשה חלופית לביטול צו ביניים החלטה העתירה תיקבע לדיון בפני הרכב במהלך חודש זה . להזמין לדיון את נציג היועץ המשפטי לממשלה שיקדים ויגיש תגובה בכתב. ניתנה היום, י"ט בכסלו תשנ"ח (18.12.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97047230. F06

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4723/97 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' אנגלרד העותר : גמלא ייעוץ ושירות למעסיק בע"מ נגד המשיבים : 1. שירות התעסוקה 2. שר העבודה והרווחה 3. מנהל שירות התעסוקה בקשה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: כ"ד בכסלו תשנ"ח (23.12.97) בשם העותר : עו"ד י. זפט בשם המשיבים : עו"ד א. קורן פסק-דין בא-כוח העותרת קבל אך היום את תגובת ותצהירי המשיבים. לבקשתו נתנת לו ארכה של שבועיים להגיש תשובה וכן תצהירים, אם ימצא לנכון, לתגובת המשיבים. כמוסכם על הצדדים צו הבינים שניתן בתיק זה מבוטל בזה. יש לקבוע מועד לשמיעת העתירה בעוד כחודש בפני אותו הרכב. ניתן היום, כ"ד בכסלו תשנ"ח (23.12.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97047230. E07

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4723/97 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר העותר : גמלא ייעוץ ושירות למעסיק בע"מ נגד המשיבים : 1. שירות התעסוקה 2. שר העבודה והרווחה 3. מנהל שירות התעסוקה עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים צו ביניים על יסוד עתירה זו שהובאה היום לפני בית משפט זה, מצווה בית המשפט כי ייצא מלפניו צו ביניים המכוון אל המשיב מס' 1 והמורה לו לאפשר לעותרת להמשיך בפעילותה במדורי התשלומים או בכל יחידה או מדור אחר במשיב מס' 1 גם לאחר יום 1.8.97. צו ביניים זה יעמוד בתוקפו עד למתן החלטה בעתירה למתן צו על תנאי שתידון בפני הרכב של שלושה שופטים במעמד הצדדים. ניתן היום כז בתמוז תשנ"ז (1.8.97). שמריהו כהן מזכיר ראשי העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97047230. L02

ב בית המשפט העליון בג"ץ 4723/97 - ה' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי העותר ת : גמלא ייעוץ ושירות למעסיק בע"מ נגד המשיבים : 1. שירות התעסוקה 2. שר העבודה והרווחה 3. מנהל שירות התעסוקה בקשה למחיקת עתירה בשם העותרת: עו"ד ירון זפט בשם המשיבים: עו"ד אורית קורן החלטה בתאריך 23.12.97 התקיים דיון בעתירה, במסגרתו ניתנה לבא כוח העותרת שהות של שבועיים להגיש תשובה ותצהירים, אם ירצה בכך. צו הביניים שהוצא בוטל. בתאריך 18.1.98 ביקשה העותרת לחזור בה מן העתירה "נוכח הערות בית-המשפט הנכבד במהלך הדיון שהתקיים ביום 23.12.97 בעתירה זו ולאחר שקילת נסיבות העתירה, כהמלצת בית-המשפט הנכבד...". נתבקשה מחיקת העתירה ללא צו להוצאות. המשיבים מתנגדים לבקשה ומבקשים חיוב העותרת בהוצאות. אני סבורה כי קיימת הצדקה לחייב את העותרת בהוצאות כמבוקש. לעותרת ניתנה הזדמנות לחזור בה מן העתירה עוד לפני שהתקיים הדיון, אך היא בחרה לעמוד על העתירה ונסוגה רק לנוכח הערות בית המשפט. בנסיבות בהן מתבטלת העתירה באופן חד צדדי על-ידי העותר, לאחר שהמשיב הוטרח בהכנת תשובה ובהופעה לדיון, זכאי האחרון לתשלום שכר טירחה והוצאות בגין המאמץ שהושקע לשווא. אשר על כן אני מחליטה על מחיקת העתירה וחיוב העותרת בתשלום שכר טירחה (כולל הוצאות) למשיבים בסכום של 3,000 ש"ח. ניתנה היום, כ"ב בשבט תשנ"ח (18.2.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97047230. O10

ב בית המשפט העליון בג"ץ 4723/97 - ה' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותר ת : גמלא ייעוץ ושירות למעסיק בע"מ נגד המשיבים : 1. שירות התעסוקה 2. שר העבודה והרווחה 3. מנהל שירות התעסוקה בקשה למחיקת עתירה בשם העותרת: עו"ד ירון זפט החלטה לתגובת המשיבים אשר תוגש תוך חמישה עשר ימים מיום המצאת ההחלטה. ניתנה היום, כ"ט בטבת תשנ"ח (27.1.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97047230. P09

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4723/97 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' אנגלרד העותר ת : גמלא ייעוץ ושירות למעסיק בע"מ נגד המשיבים : 1. שירות התעסוקה 2. שר העבודה והרווחה 3. מנהל שירות התעסוקה החלטה מתקנת יש לתקן את החלטתנו מיום 23.12.97, באופן שכותרת המסמך תהיה "החלטה" ולא "פסק דין". ניתנה היום, כג' בטבת התשנ"ח (21.1.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97047230. E08

ב בית המשפט העליון רע"א 6491/97 בפני: כבוד השופט י' טירקל המ בקש : עודד דהן נגד המשיבים : 1. שלמה הלפרין 2. חברת מגדלי פאר בע"מ בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט בתל אביב יפו בה.פ. 377/97 שניתנה ביום 29.9.97 על ידי כב' השופטת ר' שטרנברג-אליעז בשם המבקש: עו"ד א' גבאי החלטה 1. המבקש והמשיבים ביקשו, בבקשות נפרדות שהגישו, לבטל פסק בוררות שניתן בבוררות שהתקיימה ביניהם בעניין עבודות שיפוץ ובניה של דירת המבקש. בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו דחה את הבקשות ואישר את הפסק. המבקש ביקש להרשות לו לערער. 2. עיינתי בפסק הבוררות, בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובטענותיו של בא כוח המבקש בבקשתו ולא מצאתי מקום להתערבותי. כפי שקבע בית המשפט המחוזי קיים הבורר ישיבות רבות, ביקר בדירה לפחות פעמיים ופסק הבוררות שנתן מפורט ביותר. כמו-כן שקל בית המשפט את טענת המבקש בעניין הפיצויים המוסכמים, שלא נפסקו לו ובדין החליט לדחותה. גם בדחותו את טענותיו בדבר חריגה של הבורר מסמכותו היה לבית המשפט על מה שיסמוך בראיות. 3. הבקשה נדחית. ניתנה היום, י"ז בחשון תשנ"ח (17.11.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97064910. M01

ב בית המשפט העליון רע"א 6491/97 - ב' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : עודד דהן נגד המשיבים : 1. שלמה הלפרין 2. חברת מגדלי פאר בע"מ בקשה להשבת אגרה בשם המבקש: עו"ד א. גבאי החלטה לנוכח דחיית הבקשה לרשות ערעור, לא ברור מה היסוד לבקשה להשבת האגרה. הבקשה נדחית. ניתנה היום, ד' בכסלו תשנ"ח (3.12.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97064910. O02

ב בית המשפט העליון בג"ץ 6493/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי העותרים : 1. מנוה אבו כף 2. עומר אבו כף נגד המשיב : שר הפנים למחיקה בשל אי תשלום אגרה בשם העותרים: עו"ד עומר גזאוי החלטה החלטתי מיום 4.11.97 נמסרה לבא כוח העותרים ביום 10.11.97. האגרה לא שולמה עד כה. לפיכך, אני מחליטה למחוק את העתירה על פי תקנה 2(א) לתקנות בית משפט (אגרות), התשמ"ח1987-. ניתנה היום, כ"ו בחשון תשנ"ח (26.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97064930. O02

ב בית המשפט העליון בג"ץ 6493/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי העותרים : 1. מנוה אבו כף 2. עומר אבו כף נגד המשיב : שר הפנים בקשה לפטור מתשלום אגרה בשם העותרים: עו"ד עומר גזאוי החלטה על-פי האמור בעתירה, העותר השני עובד ומשתכר (סעיף 8 לעתירה). העותרים מעידים על עצמם כי הם משלמים ארנונה, מים, חשמל, טלפון ואף מנהלים חשבון בבנק הדואר. האמור בבקשה לפטור מאגרה עומד בסתירה לאמור לעיל. לפיכך, אני מחליטה לדחות את הבקשה. אגרת העתירה תשולם תוך ארבעה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, ד' בחשון תשנ"ח (4.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97064930. O01

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 97 / 1768 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : אבו אסמעיל יוסף נגד המשיב : מס ערך מוסף נצרת בקשה לפטור מערבון בשם המערער: עו"ד ע. וגנר בשם המשיב: עו"ד עמנואל לינדר החלטה יש בתגובת המשיב כדי לקעקע את טענות המבקש בדבר חוסר יכולת להפקיד את הערבון בסכום שנקבע. לפיכך, הבקשה לפטור נדחית. עם זאת, לנוכח סכום ההוצאות שפסקה הערכאה הראשונה אני מחליטה להפחית במידת מה מסכום הערבון ולהעמידו על סך 15,000 ש"ח. המועד להפקדת הערבון מוארך עד לתום שלושים יום מיום המצאת ההחלטה. ניתנה היום, כ"ז בסיון תשנ"ז (2.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97017680. Q06

בית המשפט העליון ע"א 97 / 1768 בפני: כבוד השופט מ' חשין המערער : אבו אסמעיל יוסף נגד המשיב : מס ערך מוסף נצרת בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 4.2.97 בע"ש 85/95 שניתן על ידי כבוד השופט מ' הס החלטה לתגובת המדינה תוך 7 ימים. צו עיכוב ביצוע עד להחלטה אחרת. היום, כ"ט בניסן תשנ"ז (6.5.97) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן, מזכיר ראשי

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 97 / 1768 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : אבו אסמעיל יוסף נגד המשיב : מס ערך מוסף נצרת בקשה לפטור מערבון בשם המבקש: עו"ד דוד קצוטי החלטה לתגובת המשיב אשר תוגש תוך ארבעה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, ז' בסיון תשנ"ז (12.6.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97017680. Q04

בבית המשפט העליון ע"א 1768/97 - 1 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : אבו אסמעיל יוסף נגד המשיב : מס ערך מוסף נצרת בקשה למתן הוראות בשם המבקש: עו"ד עמנואל לינדר בשם המשיב: עו"ד ע. וגנר החלטה הערבון יופקד עד ליום 1.9.97. ניתנה היום, כ"ה בתמוז תשנ"ז (30.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97017680. Q07

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1768/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל כבוד השופטת ד' ביניש המערער: אבו אסמעיל יוסף נ ג ד המשיב: מס ערך מוסף נצרת ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 4.2.97 בתיק ע"ש 85/95 שניתנה על ידי כבוד השופט מ. הס תאריך הישיבה: ח' באלול תשנ"ז (10.9.97) בשם המערער: עו"ד קצוטי בשם המשיב: עו"ד לינדר פסק-דין בבית משפט קמא ניתן פסק דין נגד המערער שלא הופיע לדיון, מאחר ובית המשפט מצא שהתעודה הרפואית בדבר מחלתו לא הייתה ערוכה כדין. בקשה לדחות את הדיון שם נדחתה על אף שב"כ המשיב השאיר את העניין לשיקול דעת בית המשפט. הצענו לב"כ הצדדים לשקול הסכמתם להחזרת התיק לדיון לגופו וחיוב המערער בהוצאות בשתי הערכאות ללא קשר לתוצאות, לפי שיקול דעת בית משפט זה. ב"כ המערער הסכים, ב"כ המשיב הסכים בתנאים. לאחר עיון בחומר שלפנינו אנו מחליטים כדלקמן: פסק הדין יבוטל. התיק יוחזר לבית המשפט קמא לשם דיון בו לגופו. המערער ישלם למשיב הוצאות הערכאה הראשונה וערכאה זו בסך 10,000 ש"ח. תשלום הסכום תוך 40 יום מהיום הוא תנאי לדיון מחדש בעניין בבית משפט קמא. ניתן היום, ח' באלול תשנ"ז (10.9.97). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן מזכיר ראשי 97017680. J12

בית המשפט העליון ע"א 97 / 1768 בפני: כבוד השופט מ' חשין המערער : אבו אסמעיל יוסף נגד המשיב : מס ערך מוסף נצרת בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דין בית-המשפט המחוזי בנצרת ע"ש 89/95 תאריך הישיבה: ז' בסיוון תשנ"ז (12.6.97) בשם המערער: עו"ד קצוטי בשם המשיבה: אין הופעה החלטה הבקשה שלפניי היא לעיכוב ביצועו של פסק-דין אשר נתן בית-המשפט המחוזי בנצרת ביום 4.2.97. ההליך בבית-משפט קמא היה ערעור שהגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי בנושא שומות מס ערך מוסף. ביום שנקבע לשמיעת הערעור, יום 4.2.97, קם בא-כוח המבקש על רגליו והגיש לבית-המשפט תעודה חתומה בידי רופא ולפיה אין המבקש מסוגל לעבוד בימים 29.1.97 עד 7.2.97, אשר-על-כן לא הופיע לדיון ולהשמעת עדותו. בית-משפט קמא סבר כי תעודה זו אין בה די, והואיל והמבקש היה העד היחיד מטעמו, נתן בית-משפט קמא על אתר פסק-דין הדוחה את הערעור "בהעדר ראיות מטעם המערער". בית-משפט קמא הוסיף וחייב את המבקש בהוצאות משפט בסך 7,000.- ש"ח. הבקשה שלפניי היא לעיכוב ביצוע חובו של המבקש לרשויות מס ערך מוסף ולעיכוב ביצוע תשלום הוצאות המשפט שנפסקו לו. בקשה העיכוב נקבעה לשמיעה לפניי להיום, אך הופיעו לדיון רק המבקש ובא-כוחו. המבקש בא מכפרו, כפר משהד שליד נצרת, ובא-כוחו בא מחיפה. ביקשתי לברר מדוע אין התייצבות מטעם המדינה, והמתמחה מוסרת לי כי טילפנה לפרקליטות המדינה ונמסר לה כי לא ידוע להם על ההופעה שנקבעה להיום. המתמחה מוסיפה ומוסרת לי כי השאירה בזמנו הודעה בתא הקולי של באת-כוח המדינה, בה הודיעה על קביעת שמיעתה של הבקשה להיום. הודעה זו לא הגיעה משום-מה לידיעתה של באת-כוח פרקליטות המדינה. עוד אני מכתיב את החלטתי ונמסרת לי ההודעה הבאה מטעמה של באת-כוח המדינה: ראשית לכל, כי הפרקליטות לא קלטה את ההודעה שהמתמחה השאירה לה, ושנית, שבאת-כח המדינה מעריכה כי תוכל לשלוח נציג לדיון בעוד כ3- שעות. אינני מוצא הצדקה לדחות את הדיון. המבקש ובא-כוחו באו לירושלים ממרחק, ובשים-לב לנושא הבקשה אינני מוצא הצדק כי ימתינו שלוש שעות נוספות באין-מעש. אשר לגופו של עניין: שמיעת הערעור תארך לדעתי לא יותר מ20- דקות, ועל-כן אני מורה את מזכירות בית-המשפט לקבוע את שמיעת הערעור בטווח של שניים עד שלושה חודשים. אשר לבקשת העיכוב: אני נעתר לבקשה לגופה, ואני מורה לעכב את ההליכים שהמשיב רשאי לנקוט בהם נגד המבקש בעניין נושא הדיון. תנאי מוקדם הוא לעיכוב, שהמבקש ישלם למשיב את הוצאות המשפט שהוטלו עליו בבית-משפט קמא בסך 7,000.- ש"ח עד ליום 26.6.97 (ועד בכלל). ישלם המשיב את הוצאות המשפט עד אותו יום - יעוכב הביצוע כאמור. לא ישלם המבקש את הוצאות המשפט כאמור - יהיה המשיב רשאי לנקוט בהליכים ככל הנראה לו בעניין נושא הדיון. ניתן בזאת צו ביניים-דביניים לעיכוב הליכי הביצוע עד ליום 26.6.97 (ועד בכלל). החלטה זו תודע לאלתר לפרקליטות המדינה. היום, ז' בסיוון תשנ"ז (12.6.97) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 03 G .97017680

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 97 / 1768 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער : אבו אסמעיל יוסף נגד המשיב : מס ערך מוסף נצרת סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על עשרה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערער, כמפורט בסעיף 3 להלן, על תעלה על שני עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. ימי הפגרה יבואו במניין הימים לצורך חישוב המועדים על פי צו זה. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערער יגיש את טענותיו תוך עשרים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיב יגיש את תשובתו לטענות המערער תוך עשרים ימים מהיום שבו הומצאו לו טענות המערער; 3. המערער רשאי להשיב לתשובת המשיב תוך עשרה ימים מהיום שבו הומצאה לו התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונו להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערער כי אין ברצונו להשיב כאמור. 4. לצו זה בדבר סיכומים בכתב מצורפת הזמנה לדיון לתאריך 10.9.97, שנועד להשלמת טיעון, כמבואר בהודעה בעניין זה שפורסמה בפ"ד נ(1) 1. ניתן היום, י' בסיון התשנ"ז (15.6.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97017680. A05 /דז/

בית המשפט העליון ע"א 97 / 1768 בפני: כבוד השופט מ' חשין המערער : אבו אסמעיל יוסף נגד המשיב : מס ערך מוסף נצרת בקשה לעיכוב ביצוע החלטה המבקש מתבקש להגיב בכתב, תוך 7 ימים, על "תגובת המשיב לערעור ולבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין" שהוגשה לבית-המשפט ביום 14.5.97. היום, י"ב באייר תשנ"ז (19.5.97) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 02 G .97017680

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2973/96 - א' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערערים : 1. יהודה שביט, ראש המועצה האזורית מטה אשר 2. המועצה האזורית מטה אשר נגד המשיב ה : מדינת ישראל - משרד הבטחון סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערערים, כמפורט בסעיף 3 להלן, לא תעלה על שני עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערים יגישו את טענותיהם תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבה תגיש את תשובתה לטענות המערערים תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו לה טענות המערערים; 3. המערערים רשאים להשיב לתשובת המשיבה תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה להם התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונם להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערים כי אין ברצונם להשיב כאמור. 4. היה ויידרש דיון, הוא ייקבע לא יאוחר מסוף חודש יוני 1998. הזמנת הצדדים לדיון תהיה לצורך השלמת טיעון בלבד, כמבואר בהודעה שפורסמה בפ"ד נ(1) 1. ניתן היום, כ"ג בכסלו התשנ"ח (22.12.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96029730. A01 /דז/

ב בית המשפט העליון ע"א 2973/96 - ג' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים : 1. יהודה שביט 2. ראש המועצה האזורית מטה אשר נגד המשיב : משרד הבטחון הליך פישור בשם המערערים: עו"ד אורית שלוש החלטה בתיק זה ניתנה הסכמת בעלי הדין לקחת חלק בהליך פישור. המפשר בתיק זה יהיה עו"ד משה ארגוב. ישיבות הפישור יתקיימו בחדר הפישור בבית המשפט העליון. זימון בעלי הדין לישיבת הפישור הראשונה יעשה על ידי המזכירות האזרחית. ניתנה היום, ט' באייר תשנ"ח (5.5.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96029730. O02

ב בית המשפט העליון ע"א 2973/96 בפני: כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ המערערים : 1. יהודה שביט 2. ראש המועצה האזורית מטה אשר נגד המשיב : משרד הבטחון בקשה למתן תוקף של פסק-דין פסק-דין במסגרת הליך פישור בפני המפשר, עורך-הדין משה ארגוב, הגיעו בעלי הדין להסכם פשרה. לבקשתם אני נותנת להסכם תוקף של פסק-דין. האגרה והערבון יוחזרו למערערים. ניתן היום, כ"ח בחשון תש"ס (7.11.99). חגית מאק-קלמנוביץ ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96029730. V03

ב בית המשפט העליון בג"ץ 7754/96 - א' בפני: כבוד השופט י' זמיר העותר : לבון חן , רו"ח נגד המשיבים : 1. היועץ המשפטי לממשלה 2. כלל חברה לביטוח בע"מ 3. הממונה על ההגבלים העסקיים עתירה למתן צו על-תנאי החלטה לבקשת העותר, ובהסכמת המשיבים, העתירה נמחקת, ללא צו להוצאות. ניתנה היום, ז' בטבת תשנ"ח (5.1.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96077540. I05

בית המשפט העליון בירושלים בש"פ 4508/97 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר ה עורר : מוחמד זיתון נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 29.6.97 בב"ש 1196/97 (ת"פ 140/97) שניתנה על-ידי כבוד השופט א' בייזר תאריך הישיבה: י באב התשנ"ז (13.8.97) בא-כוח העורר: עו"ד גיורא זילברשטיין בא-כוח המשיבה: עו"ד אמי פלמור-הרץ החלטה התיק נדחה לעיון. תוך שבעה ימים מתבקשים הצדדים להעביר לבית-המשפט הודעה בדבר חלופת המעצר האפשרית. בהודעה זו תביע המדינה את עמדתה לגבי חלופה זו. ניתנה היום, י באב התשנ"ז (13.8.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97045080. L03

ב בית המשפט העליון בירושלים בש"פ 4508/97 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר המערער : מוחמד זיתון נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 29.6.97 בב"ש 1196/97 (ת"פ 140/97) שניתנה על-ידי כבוד השופט א' בייזר תאריך הישיבה: י' באב התשנ"ז (13.8.97) בא-כוח העורר: עו"ד גיורא זילברשטיין בא-כוח המשיבה: עו"ד אמי פלמור-הרץ החלטה העורר מואשם בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בשורה של עבירות תעבורה חמורות: גרימת חבלה של ממש תוך נהיגה ברכב, נהיגה ללא רשיון בזמן פסילה וללא ביטוח, הפקרה לאחר פגיעה ושיבוש הליכי משפט. לפי כתב-האישום פגע העורר בשני הולכי רגל שחצו רחוב במעבר חציה תוך כדי נהיגה ברכב ללא רשיון, ללא ביטוח ובזמן פסילה, ונמלט מן המקום. בית-המשפט המחוזי נענה לבקשת המדינה והורה לעצור את העורר עד תום הליכי המשפט לאחר שמצא כי קיימות ראיות לכאורה מספיקות. בהחלטתו כתב השופט כי סבר תחילה שיש לשחרר את העורר בתנאי חלופת מעצר. ואולם, לנוכח עברו הפלילי החמור הגיע לכלל דעה כי העורר עלול לסכן את הציבור אם ישוחרר ממעצרו. מכאן הערר. אופי העבירות בהן מואשם העורר על-אף חומרתן אינו מלמד על חשש למסוכנות שלא לניתן להסירו על-ידי חלופת מעצר. ברם, לעורר גם עבר פלילי חמור המצביע על קושי לרסן אותו. השאלה המתעוררת היא אם בנסיבות אלה ניתן למצוא חלופת מעצר הולמת. לאחר מספר הצעות שלא נראו לי, הציע היום הסניגור, כי העורר ישאר ב"מעצר-בית" בביתו של עבד אווהידי דיאב בכפר ג'לג'וליה, בפיקוחם של דיאב ועבד אלכרים אבו-גנים בכל שעות היממה, והמציא תצהירים בהם התחייבו השניים לפקח על העורר ולהודיע למשטרה אם העורר יפר את תנאי השחרור. נראה לי כי פיקוח צמוד זה שילוווה במתן ערבות על-ידי המפקחים מסיר את החשש לבטחון הציבור. אני מקבלת איפוא את הערר ומורה על שחרורו של העורר ממעצרו בתנאים אלה: הישארות ב"מעצר-בית" בכפר ג'לג'וליה בביתו של דיאב אהוידי בפיקוח צמוד של דיאב ועבד אלכרים אבו-גנים; הפקדה במזומן או בערבות בנקאית בסך 10,000 ש"ח; המצאת ערבות צד ג' על-ידי דיאב אהוידי בסך 25,000 ש"ח; המצאת ערבות צד ג' על-ידי עבד אלכרים אבו-גנים בסך 25,000 ש"ח. ניתן בזה צו לעיכוב יציאת העורר מן הארץ. על העורר, אם ברשותו דרכון, להפקידו במשטרה. והיה והעורר לא יעמוד בתנאים אלה הוא ישאר במעצר עד למתן הערבויות המפורטות לעיל או עד תום ההליכים, הכול על-פי המוקדם. ניתן היום, ח' באלול תשנ"ז (10.9.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97045080. L05

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים בש"פ 4508/97 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר ה עורר : מוחמד זיתון נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב יפו מיום 29.6.97 בב"ש 1196/97 (ת.פ 140/97) שניתנה על-ידי כבוד השופט א' בייזר תאריך הישיבה: כ"ח באב תשנ"ז (31.8.97) בשם העורר: עו"ד ג' זילברשטיין בשם המשיבה: עו"ד א' אינפלד החלטה אני דוחה את הדיון ליום 10.9.97 בשעה 9:00. ניתנה היום, כח באב תשנ"ז (31.8.97) ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97045080. L04

ב בית המשפט העליון בג"ץ 2724/96 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרים : 1. התאחדות בעלי בתים עמותה 2. אבי רוזן 3. מרקוביץ אלי, עו"ד נגד המשיבים : 1. שר הבינוי והשיכון 2. אלוני שאול, עו"ד 3. וירניק אריה, עו"ד 4. פן שמואל 5. בירנבאום אברהם 6. יהל יוכי 7. משרד המשפטים, תמרה פנחסוביץ 8. משרד האוצר, אלי דליצקי 9. משרד הבינוי והשיכון 10. ד"ר עודד ליתן, בנק ישראל 11. משה שגיב, משרד הבינוי והשיכון דיון מקדמי בעתירה החלטה בא-כוח העותרים הודיע לבית המשפט ביום 8.1.96 כי הוא מוכן למחוק את העתירה, בלי לפגוע בזכות העותרים להגיש עתירה חדשה, אך הוא מבקש שבית המשפט יפסוק לעותרים את הוצאותיהם ושכר-טרחת עורך-דין. פרקליטות המדינה מתבקשת להגיש תגובה בעניין הבקשה לפסוק לעותרים את הוצאותיהם ושכר-טרחת עורך-דין. התגובה תוגש לבית המשפט תוך 30 יום. ניתנה היום, י"ג בטבת תשנ"ח (11.1.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96027240. I07

ב בית המשפט העליון בג"ץ 2724/96 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרים : 1. התאחדות בעלי בתים 2. רוזן אבי 3. מרקוביץ אלי, עו"ד נגד המשיבים : 1. שר הבינוי והשיכון 2. אלוני שאול, עו"ד 3. וירניק אריה, עו"ד 4. פן שמואל 5. בירנבאום אברהם 6. יהל יוכי 7. תמרה פנחסוביץ, משרד המשפטים 8. אלי דליצקי, משרד האוצר 9. רחל הולנדר, משרד הבינוי והשיכון 10.ד"ר עודד לויתן, בנק ישראל 11.משה שגיב, משרד הבינוי והשיכון עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים החלטה העתירה מבקשת שני סעדים. הסעד הראשון, המכוון למנוע כינוס ישיבה ביום 18.4.96, עבר זמנו ופג טעמו. העותרים מתבקשים להודיע לבית המשפט, בהתחשב בעתירות אחרות שהוגשו לבית המשפט בעניין הנדון ונמחקו, אם הם עדיין מבקשים לקיים דיון בעתירה בפני הרכב, או שמא הם מוכנים למחוק את העתירה, בלי לפגוע בזכותם להגיש עתירה חדשה אם וכאשר יראו לנכון. העותרים יגישו את ההודעה תוך 30 יום. ניתנה היום, י"ג בכסלו תשנ"ח (12.12.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96027240. I04

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2724/96 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרים : 1. התאחדות בעלי בתים עמותה 2. רוזן אבי 3. עו"ד מרקוביץ אלי נגד המשיבים : 1. שר הבינוי והשיכון 2. עו"ד אלוני שאול 3. עו"ד וירניק אריה 4. פן שמואל 5. בירנבאום אברהם 6. יהל יוכי 7. משרד המשפטים - תמרה פנחסוביץ 8. משרד האוצר - אלי דליצקי 9. משרד הבינוי והשיכון - רחל הולנדר 10. בנק ישראל - ד"ר עודד לויתן 11. משרד הבינוי והשיכון - משה שגיב דיון מקדמי בעתירה החלטה רצוף בזה הודעה מטעם פרקליטות המדינה, מיום 10.2.98, בתגובה לבקשת העותרים שבית המשפט יפסוק להם הוצאות. העותרים מתבקשים להודיע לבית המשפט, לאור ההודעה מטעם פרקליטות המדינה, אם הם עדיין מבקשים שבית המשפט יפסוק להם הוצאות, שאם כן תיקבע העתירה בפני הרכב, כדי לדון בבקשת העותרים. העותרים יגישו את ההודעה תוך 30 יום. ניתנה היום, ט"ו בשבט תשנ"ח (11.2.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96027240. I09 /שב

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2724/96 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרים : 1. התאחדות בעלי בתים - עמותה 2. רוזן אבי 3. עו"ד אלי מרקוביץ נגד המשיבים : 1. שר הבינוי והשיכון 2. עו"ד שאול אלוני 3. עו"ד אריה וירניק 4. שמואל פן 5. אברהם בירנבאום 6. יהל יוכי 7. משרד המשפטים - תמרה פנחסוביץ 8. משרד האוצר 9. משרד הבינוי והשיכון דיון מקדמי בעתירה החלטה לאור ההודעות מטעם העותרים מיום 8.1.98 ומיום 10.3.98, העתירה נמחקת. אין צו להוצאות. ניתנה היום, ג' בניסן תשנ"ח (30.3.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96027240. I10

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 7337 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. משה בוחבוט(קטין) 2. רבקה בוחבוט 3. ויקטור בוחבוט נגד המשיבים : 1. בי"ח מאיר כ"ס 2. קופ"ח הכללית בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון בשם המבקשים: עו"ד דוד אור-חן בשם המשיבים: עו"ד ע. רקובר החלטה אני מחליטה להאריך את המועד להפקדת הערבון. הערבון יופקד תוך עשרים יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, ט"ז באדר ב' תשנ"ז (25.3.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96073370. Q02

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7337/96 - א' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערערים : 1. משה בוחבוט (קטין) 2. רבקה בוחבוט 3. ויקטור בוחבוט נגד המשיבים : 1. בית חולים "מאיר" כפר סבא 2. קופת חולים הכללית סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערערים, כמפורט בסעיף 3 להלן, לא תעלה על שני עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערים יגישו את טענותיהם תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבים יגישו את תשובתם לטענות המערערים תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו להם טענות המערערים; 3. המערערים רשאים להשיב לתשובת המשיבים תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה להם התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונם להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערים כי אין ברצונם להשיב כאמור. 4. היה ויידרש דיון, הוא ייקבע לא יאוחר מסוף חודש יוני 1998. הזמנת הצדדים לדיון תהיה לצורך השלמת טיעון בלבד, כמבואר בהודעה שפורסמה בפ"ד נ(1) 1. ניתן היום, כ"ט בכסלו התשנ"ח (28.12.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96073370. A03 /דז/

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 7337 בפני: כבוד הרשמת השופטת אורית אפעל-גבאי המערערים : 1. משה בוחבוט(קטין) 2. רבקה בוחבוט 3. ויקטור בוחבוט נגד המשיבים : 1. בי"ח מאיר כ"ס 2. קופ"ח הכללית בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון בשם המערערים: עו"ד דור אור-חן החלטה מתבקשת תגובת המשיבים לבקשה להארכת מועד. תשומת הלב לכך שההודעה על קביעת סכום הערבון נשלחה למבקשים כבר ביום 8.11.96. תגובת המשיבים תוגש תוך ארבעה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, ל' באדר א' תשנ"ז (9.3.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96073370. Q01

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7337/96 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' אנגלרד המערערים : 1. משה בוחבוט (קטין) 2. רבקה בוחבוט 3. ויקטור בוחבוט נגד המשיבים : 1. בית חולים מאיר כפר סבא 2. קופת חולים הכללית ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 5.1.96 בת"א 219/95 שניתן על ידי כבוד השופט א' צ' בן זמרה תאריך הישיבה: טו' באייר התשנ"ח ( 11.05.98 ) בשם המערערים : עו"ד דוד אור-חן בשם המשיבים: עו"ד ע' רקובר פסק-דין עיינו בסיכומי באי כוח בעלי הדין בכתב, ושמענו את טיעון בא כוח המערערים בפנינו. הגענו למסקנה, שבנסיבות המקרה אין להתערב במסקנת בית המשפט המחוזי, על פיה לא הוכחה התרשלות של הנתבעת או מי מעובדיה. התוצאה היא, שהערעור נדחה. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, טו' באייר התשנ"ח ( 11.05.98 ). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 96073370. E04

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 8729 בפני: כבוד הרשמת השופטת אורית אפעל-גבאי המבקש ות : 1. ש.כאכון מלונות ונופש בע"מ 2. נוף הארבל נגד המשיב : עמידר - החברה הלאומית לשיכון עולים בע"מ בקשה להפחתת סכום ערבון בשם המבקשות: עו"ד עליזה בן-יצחק החלטה אין כל מקום לשנות את ההחלטות מיום 29.1.97 ומיום 16.2.97. על-פי החלטת כב' השופט זפט המוזכרת בהחלטת כב' הרשם אריה אטיאס מיום 6.2.97 (החלטת כב' השופט זפט לא צורפה) יכולות הזוכות להמשיך בהליכי הוצאה לפועל בתנאי הקבוע שם. בנסיבות אלה, אין אפשרות לדבר על אפשרות קיזוז. לכך יש להוסיף, כי בכוונת המשיב להגיש ערעור שכנגד (ראה מכתבו של עו"ד גיורא אונגר מיום 7.2.97), ועובדה זו מסירה מן הפרק את אפשרות הקיזוז. הערבון יופקד תוך חמישה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, י"ג באדר א' תשנ"ז (20.2.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96087290. Q04

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 8729 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשת : עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נגד המשיב ות : 1. ש. כאכון מלונות ונופש בע"מ 2. נוף הארבל בע"מ בקשה לדחיית ערעור ע"פ תקנה 431 בשם המבקשת: עו"ד גיורא אונגר החלטה מאחר שהערבון הופקד בתאריך 20.3.97, הבקשה לדחיית הערעור נדחית. ניתנה היום, כ"ח באדר ב' תשנ"ז (6.4.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96087290. Q05

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 8729 בפני: כבוד הרשמת השופטת אורית אפעל-גבאי המבקש ות : 1. ש. כאכון מלונות ונופש בע"מ 2. נוף הארבל בע"מ נגד המשיב ה : עמידר - החברה הלאומית לשיכון עולים בע"מ בקשה לפטור מערבון בשם המבקשות: עו"ד ע. בן יצחק בשם המשיבה: עו"ד ג. אונגר ה ח ל ט ה עיון בפסק דינה של הערכאה הראשונה ובהודעת הערעור מצביע על כך כי המדובר בערעור, שעיקרו בתקיפת הממצאים העובדתיים שקבעה הערכאה הראשונה. ככזה, סיכוייו להתקבל אינם גבוהים, ובודאי שאינם "ממשיים", כמובנו של מונח זה בבש"א 329/90 אברך נגד גרוגר ואח', פ"ד מד(2) 383, 389. זאת ועוד, המשיבה אשר מחוייבת להתדיין עם המבקשות בערעור זכאית לכך שההוצאות שייפסקו, אם ייפסקו, במיקרה של דחיית הערעור יובטחו; שהרי אין מחלוקת שלא ניתן יהיה להיפרע מן המבקשות את סכום ההוצאות בשל היותן בלתי פעילות ומסובכות בחובות כבדים. עוד יש לציין בהקשר זה, כי החלק הארי של התביעה שהגישו המבקשות נדחה, ובית-המשפט פסק לזכותן אך חלק קטן מן הסכומים שנתבקשו. אשר על כן, אני מחליטה לדחות את הבקשה לפטור מחובת הפקדת ערבון. איני רואה גם הצדקה להגדלת סכום הערבון כפי שנתבקש על ידי המשיבה. הסכום שנקבע כערבון יופקד תוך שלושים יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, כ"א בשבט תשנ"ז (29.1.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96087290. Q02

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 8729 בפני: כבוד הרשמת השופטת אורית אפעל-גבאי המבקשות : 1. ש.כאכון מלונות ונופש בע"מ 2. נוף הארבל נגד המשיב : עמידר - החברה הלאומית לשיכון עולים בע"מ בקשה להפחתת סכום ערבון בשם המבקשות: עו"ד עליזה בן-יצחק החלטה איני רואה מקום לשנות את החלטתי מיום 29.1.97. אשר לאפשרות הקיזוז האמורה בסעיף 4 לבקשה, בהעדר החלטה בדבר עיכוב ביצוע פסק הדין של הערכאה הראשונה זכאית המבקשת לגבות את מלוא סכום פסק-הדין, ובמיקרה זה לא ניתן יהא לקזז בין החיובים. אך מובן כי בעלי הדין רשאים להגיע להסדר בדבר עיכוב ביצוע חלק מפסק הדין אשר ישמש להבטחת הוצאות המשיבה במיקרה של דחיית הערעור, במקום ערבון שיופקד בקופת בית-המשפט. במיקרה כזה, יש להביא את ההסדר לאישור בית-המשפט. הערבון שנקבע יופקד תוך שלושים יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, ט' באדר א' תשנ"ז (16.2.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96087290. Q03

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8729/96 וערעור שכנגד בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט ת' אור כבוד השופט א' מצא המערערות והמשיבות בערעור שכנגד: ש' כאכון, מלונות ונופש בע"מ 2. נוף הארבל נגד המשיב ה והמערערת בערעור שכנגד : עמידר, החברה הלאומית לשיכון עולים בע"מ ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 10.10.96 בת"א 802/92 שניתן על ידי כבוד השופט י' זפט בשם המערער ות: עו"ד עליזה בן יצחק בשם המשיבה: עו"ד גיורא אונגר ועו"ד שלומית סלע החלטה לבקשת באת כוח המערערות, ניתנת למערערות ארכה, עד 27.6.98, להודיע את עמדת המערערות להצעת הפשרה אשר הועלתה בדיון שהתקיים ביום 27.5.98. ניתנה היום, כב' בסיון התשנ"ח (16.6.98). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 96087290. E08

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8729/96 וערעור שכנגד בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט ת' אור כבוד השופט א' מצא המערערות: 1. ש' כאכון, מלונות ונופש בע"מ 2. נוף הארבל בע"מ נ ג ד המשיבה: עמידר, החברה הלאומית לשיכון עולים בע"מ ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 10.10.96 בת"א 802/92 שניתן על ידי כבוד השופט י' זפט בשם המערערות: עו"ד עליזה בן-יצחק בשם המשיבה: עו"ד גיורא אונגר ועו"ד שלומית סלע פסק דין השופט ת' אור : 1. ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט י' זפט), בו נקבע כי הסכם שנכרת בין המערערות למשיבה, בוטל על ידי המשיבה שלא כדין. בגין הנזקים עקב הפרה זו של ההסכם, פסק בית המשפט למערערות פיצויים בסך 50,000 ש"ח. בנוסף, חוייבה המשיבה בהוצאות משפט בסך 25,000 ש"ח. ערעור המערערות הוא על מיעוט הפיצויים שנפסקו להן. הערעור שכנגד, הוא על הקביעה שבביטול ההסכם על ידה הפרה המשיבה את ההסכם וכן על חיובה בתשלום פיצויים למערערות. העובדות והשאלות שבמחלוקת 2. ביום 27.3.91 התקשרה עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ ( להלן: המשיבה ) עם המערערות, שבבעלותן ובניהולן כפר נופש בשם "מצוק הארבל" במושבה מגדל שליד הכנרת ( להלן: כפר הנופש ), בהסכם שעיקרו שיכון עולים חדשים בכפר הנופש ( להלן: ההסכם ). עובר לכריתת ההסכם, כלל כפר הנופש שמונה קוטג'ים דו-משפחתיים אשר חולקו לארבעה אגפים. בעקבות כריתת ההסכם, וכחלק מההיערכות לו, שיפצו המערערות את מבני הכפר כך שיעמדו בדרישות ההסכם. על פי ההסכם, נדרשו המערערות להעמיד לרשות המשיבה שישים חדרים נפרדים, מאובזרים ומצוידים על פי רשימה שצורפה להסכם, ולהקים 6 מטבחים אשר ישרתו, כל אחד בנפרד, עשרה חדרי אירוח. כן סוכם שהמערערות יוסיפו לכל חדר אירוח חדר שירותים. עם תום הכנת כפר הנופש, ערך נציג המשיבה ביקורת במקום ובעקבותיה אושר כפר הנופש על ידי המשיבה. ביום 22.5.91 נכנס ההסכם לתוקף. ביום 19.6.91 נשלח אל המשיבה מכתב מאת המשרד לאיכות הסביבה, בחתימתה של הגברת נאוה קוקוש, לפיו ניתן לכפר הנופש היתר בניה לשמונה קוטג'ים למגורים וטרם הוצא היתר בניה המתאים למצב המבנים הקיים בכפר הנופש. באמצעות מכתב זה ביקשה גברת קוקוש, רכזת תעשיות ושפכים ביחידה לאיכות הסביבה, להתריע מפני מפגעים סביבתיים ותברואתיים שמקורם בליקויים במערכת הביוב בכפר הנופש. ביום 3.7.91, בעקבות קבלת המכתב האמור, שלחה המשיבה למערערות הודעה על ביטול ההסכם, שכן, לטענתה, הפרו המערערות את ההסכם הפרה יסודית. המערערות, אשר סברו כי לא היתה למשיבה כל הצדקה לביטול החוזה, הגישו לבית המשפט המחוזי בתל-אביב תביעה כספית בסך 1,200,000 ש"ח כנגד המשיבה, בגין הפרת חוזה וביטולו שלא כדין. בית המשפט המחוזי קיבל את תביעת המערערות וקבע, שביטול ההסכם על ידי המשיבה נעשה שלא כדין ובחוסר תום לב. 3. במבוא להסכם, מופיעה הצהרת המערערות, לפיה: "המארח (המערערות - ת"א) מצהיר כי בידו כל האישורים והרשיונות הנדרשים לפי כל דין לצורך מתן השירותים לפי הסכם זה בכלל ולניהול מלון בפרט, וכי המלון תקין ומתאים למתן השירותים כאמור בהסכם". על פי הוראת סעיף 13.2 להסכם הצהרה זו מהווה תנאי יסודי בו. בשולי ההסכם, בעמוד 6, מאשרת עורכת דינן של המערערות כי: "... בידי המארח כל האישורים והרשיונות הנדרשים עפ"י כל דין למתן השירותים על פי הסכם זה לרבות לניהול המלון". טענת המשיבה בבית המשפט המחוזי היתה, כי המערערות הפרו תנאי זה בשניים: א. לא היה בידיהן היתר בניה התואם את המבנים הקיימים בכפר; ב. לא היה בידיהן רישיון עסק מתאים לניהול מלון או בית אירוח - רישיון עסק לפי פריט 120 לתקנות רישוי עסקים (תקופת תוקפם של רשיונות, חידושם ואגרות), תשל"ה1974- ( להלן: תקנות רישוי עסקים ). אין מחלוקת כי בידי המערערות היה היתר בניה לשמונה קוטג'ים למגורים, ולא לשישים יחידות אירוח, אותן נדרשו להעמיד לרשות המשיבה על פי ההסכם. כן היה בידי המערערות רישיון עסק שניתן לפי פריט 108 לתקנות רישוי עסקים ("השכרת חדרים בתוך דירה, כשמספר החדרים המיועדים להשכרה עולה על שלושה"), בו מתואר העסק כ"כפר נופש". רישיון עסק זה נרשם על שמו של מר שלום כאכון, מנהל המערערת 1 ובעל המניות העיקרי בה. על בסיס עובדות אלה טענה המשיבה שלא די באישורים כאמור שהיו בידי המערערות כדי לעמוד בדרישות ההסכם וכי היעדרם של אלה מהווה הפרה של ההסכם. בית המשפט המחוזי דחה את טענות המשיבה. להלן אתייחס לשתי הטענות אשר העלו המשיבות ולנימוקים לדחייתן. היעדר היתר בניה תקף 4. בית המשפט המחוזי קבע, כי היעדרו של היתר בניה תקף אינו מהווה הפרה של ההסכם. זאת מהטעם, שכוונת הצדדים, כפי שהיא עולה מלשון ההסכם ומעדויות הצדדים, היתה לרשיונות ואישורים שעניינם הישיר הוא מתן שירותי אירוח. דהיינו, רישיון עסק ולא היתר בניה. חיזוק למסקנה זו מצא בית המשפט במכתבה של גברת קוקוש בו היא כותבת למשנה למנכ"ל המשיבה, מר יוסף מורנו, את הדברים הבאים: "בשיחת טלפון עם מר עומרי אביטל ממשרדך, בתאריך 10 ליוני 1991 יידעתי אותו על מפגע זה ועל המצב הקיים (הכוונה להיתר בניה מתאים, כפי שמציין בית המשפט) אך הוא טען, כי למקום יש רישיון עסק חתום על ידי ראש המועצה וזה מספק אותו". טענתה של המשיבה כנגד קביעה זו, היא שקיומו של היתר בניה כדין הינו תנאי לקבלת רישיון עסק, ואין מחלוקת כי קיומו של רישיון עסק היווה תנאי בהסכם. לטענתה, מטרתו של חוק רשוי עסקים, תשכ"ח1968- ( להלן: חוק רישוי עסקים ) הינה, בין היתר, קיום הדינים הנוגעים לתכנון ובניה ולמניעת סכנות וכן הבטחת איכות נאותה של הסביבה ומניעת מפגעים ומטרדים (ראו סעיפים 1(א)(1) ו1-(א)(1)(6) לחוק). בדין נדחתה טענה זו על ידי בית המשפט המחוזי. ראשית, אמנם בין המטרות לרישוי המופיעות בסעיף 1 לחוק רישוי עסקים מופיע גם "קיום הדינים הנוגעים לתכנון ולבניה". אולם, כפי שמציין ד"ר א' וינוגרד בספרו דיני רשויות מקומיות (מהדורה רביעית, 1988): "... בין המטרות לרישוי אנו מוצאים גם את 'קיום הדינים הנוגעים לתכנון ולבניה'. יש צורך להבין זאת כך: אם אדם מבקש רישיון לעסוק במקום אשר אינו מותר לפי חוק התכנון והבניה או תכנית בנין-ערים רשאית רשות הרישוי לסרב לתיתו בשל כך. פרט לכך - אין לייחס למחוקק כוונה שחוק הרישוי ישמש כמכשיר נוסף לאכיפתו של חוק התכנון והבניה אשר בו ישנן הוראות מתאימות למניעת שימוש אסור וענישה על עבירות של שימוש אסור כולל צוים להפסקת אותו שימוש" (בעמודים 250-249). שנית, אף אם יש ממש בטענת בא כוח המשיבה, לפיה על הרשות המוסמכת לתת רישיון עסק, להביא בחשבון גם שיקולים של תכנון ובניה (ראו בג"צ 315/88 דולב נ' ראש המועצה האזורית אפעל , פ"ד מג(1) 98, 104; וכן ראו בג"צ 53/86 ירמיהו עייני בע"מ חברה לבנין נ' ראש עיריית קרית מוצקין , פ"ד מ(4) 45, 48), אין בכוחה של טענה זו לשנות מכוונת הצדדים כפי שהיא עולה מלשון ההסכם ומנסיבות כריתתו. הלכה היא, כי: "... ההכרעה בשאלה, אם השגתו של רישיון על-פי חיקוק הינה בבחינת תנאי מתלה, תיבחן על-פי כוונתם של הצדדים, כפי שזו עולה מנוסח החוזה ובמידה מסוימת גם מיתר הנסיבות." (ע"א 189/86 לוי נ' פייגנבלט , פ"ד מב(4) 206, 210). (וכן ראו ע"א 220/83 חברת אהרן רוטנברג בע"מ נ' חברת פלמה בע"מ , פ"ד לט(2) 372, 376; ע"א 464/81 מפעלי ברוך שמיר חברה לבנין ולהשקעות בע"מ נ' הוך , פ"ד לז(3) 393, 399). היעדר רישיון עסק מתאים 5. בפני בית המשפט המחוזי עמדה השאלה האם די ברישיון העסק שהיה בידי המערערות כדי לעמוד בדרישות ההסכם. כזכור, על פי ההסכם נדרשו המערערות להצטייד ברישיון לניהול מלון או בית אירוח, שהוא רישיון עסק הניתן לפי פריט 120 לתקנות רישוי עסקים. אולם בפועל, היה בידי המערערות רישיון עסק שניתן לפי פריט 108 (שעניינו השכרת חדרים בתוך דירה, כשמספר החדרים המיועדים להשכרה עולה על שלושה). עם זאת, ברישיון העסק שהיה בידי המערערות צויין כי מהותו של העסק היא "כפר נופש". לטענת המשיבה, רישיון עסק זה אינו מתאים לניהולו של מלון או בית אירוח כאמור בפריט 120, וכנדרש בהסכם, ולכן יש לראות את המערערות כמי שהפרו את ההסכם הפרה יסודית אשר בגינה היתה המשיבה רשאית לבטל את ההסכם מיידית באמצעות מתן הודעה חד צדדית. בית המשפט דחה את טענותיה של המשיבה בענין זה וקבע שהיעדרו של רישיון עסק לפי פריט 120 אינו מהווה הפרה של ההסכם. אמנם, רישיון עסק לפי פריט 120 שעניינו מלון, בית אירוח וכיו"ב הוא ההולם את עסקן של המערערות. אולם, הוצא רישיון לכפר הנופש. רישיון זה די בו כרישיון לניהול עסק האירוח בו היתה המשיבה מעוניינת, ואין לייחס משמעות לציון השגוי של מספר הפריט ברישיון. בטענותיה ניסתה המשיבה להיתלות גם בכך שרישיון העסק הוצא על שמו של מר כאכון ולא על שמן של המערערות. אך גם טענה זו נדחתה. בית המשפט קבע, כי העובדה שהרישיון ניתן למר שלום כאכון היא פגם פורמלי, אשר כפי שהוברר ניתן לתיקון בקלות. דעתי היא כי אף בענין זה צדק בית המשפט. אכן, הפגמים שנפלו ברישיון העסק שבידי המערערות הינם פגמים פורמליים שניתן היה לתקנם בנקל. על פי חומר הראיות שעמד בפני בית משפט קמא, ובפרט עדותו של מר חיים ברלס - מי שהיה בעת הרלבנטית ראש המועצה המקומית של המושבה מגדל - היה למועצה ענין רב בכך שכפר הנופש יהיה פעיל ושההסכם עם עמידר יקויים. לכן, לו היתה המשיבה פונה אל המערערות ומודיעה להן מבעוד מועד כי לאור היעדרו של רישיון עסק לפי פריט 120 או בשל רישומו של הרישיון על שמו של מר כאכון, ברצונה לבטל את ההסכם, היו המערערות דואגות להסדרתו של רישיון העסק והיתה מצליחה לקבל רישיון עסק לפי פריט 120. אלא שהמשיבה, לא הזכירה כלל, בכל המסמכים הנוגעים לענין, את נושא היעדרו של רישיון עסק מתאים, לא בהודעת הביטול ששלחה למערערות ולא בתכתובות שהוחלפו בענין זה בין הצדדים. למעשה, הטענה כי המערערות הפרו את ההסכם גם בכך שלא היה להן רישיון עסק מתאים, הועלתה לראשונה בכתב ההגנה שהוגש על ידי המשיבה לבית המשפט המחוזי. בבסיס הודעת הביטול ששלחה המשיבה למערערות עמדה רק עילת ביטול אחת - היעדר היתר בניה תקף. נדמה כי בנסיבות ענין זה, המשיבה אינה יכולה להסתמך על עילת ביטול שלא עמדה לנגד עיניה בעת הביטול ושלא הופיעה בהודעת הביטול ששלחה למערערות (ראו לענין זה, ע"א 3940/94 שמואל רונן חברה לבנין ופיתוח בע"מ נ' סעל"ר חברה לבנין בע"מ (טרם פורסם). יתר על כן, הסתמכות על טענות בדבר העדר רישיון עסק מתאים כעילה לביטול ההסכם, כאשר המערערות יכלו לקבלו לו אך היתה המשיבה מסבה תשומת ליבן שלטענתה יש צורך ברישיון כזה - נגועה בחוסר תום לב. סיכומם של דברים הוא, שלא היתה למשיבה עילה לביטול ההסכם עם המערערות, וביטולו על ידה מהווה הפרה של המשיבה את ההסכם. נזכיר, שבהתייחסו לשאלת חוסר תום הלב של המשיבה בביטול ההסכם, קבע בית המשפט, למעלה מן הצורך, כי הסיבה האמיתית שעמדה מאחורי ביטולו של ההסכם היתה חוסר נחיצותו למשיבה, ולא הפרתו על ידי המערערות. גם בנקודה זו מקובלות עלינו קביעותיו והנמקתו של בית המשפט המחוזי. גובה הנזק 6. משנקבע כי המשיבה בטלה את ההסכם שלא כדין, התעוררה בבית המשפט המחוזי מחלוקת גם בדבר שיעור הנזק שנגרם למערערות עקב כך. המערערות תבעו פיצויים בגין הרווחים שהיו מפיקות מההסכם אלמלא היה מופר על ידי המשיבה ( להלן: פיצויי קיום ). לחילופין, תבעו פיצויים בגין הנזקים שנגרמו להן כתוצאה מכריתת ההסכם ( להלן: פיצויי הסתמכות ). בית המשפט קבע, כי הוכח נזק בשיעור של 50,000 ש"ח ובהתאם לכך חייב את המשיבה לשלם למערערות סכום זה. נזק זה מבטא הוצאות לשיפוץ מבני כפר הנופש, אשר הוכח שהמערערות נשאו בעלותו. לטענת המערערות קופחו בכך שלא פוצו בגין נזקים נוספים שנגרמו להן עקב הפרת ההסכם על ידי המשיבה. בטענותיהן של המערערות בעניין זה, אדון להלן. פיצויי קיום 7. לטענת המערערות, היה על בית המשפט לפסוק להן פיצויים בגובה מלוא דמי האירוח שהיו מקבלות מהמשיבה אלמלא הפרה זו את החוזה. בית המשפט קמא דחה את תביעתן בגין ראש נזק זה בקובעו, כי נזקיהן האמיתיים של המערערות אינם בגובה סך כל ההכנסות שהיו צפויות להן, שהרי מהכנסות אלה היו משלמות את הוצאות תפעול כפר הנופש. לפיכך, יש לפצות המערערות רק עבור הפסד הרווחים ולא עבור הפסד ההכנסות. בית המשפט הוסיף וקבע, כי המערערות לא הוכיחו את ההוצאות שהיו צפויות להן מקיום ההסכם. לפיכך, קבע כי לא הוצגה בפניו תשתית ראייתית המאפשרת לפסוק למערערות פיצויי קיום. 8. בהיותן ערות למסקנה מתבקשת זו מהראיות שבאו בפני בית המשפט, טענו המערערות כי היה על בית המשפט לפסוק להן פיצויי קיום על דרך האומדן. זאת, באשר הוכיחו כי נפגעו ונגרם להן נזק של אובדן רווחים עקב ביטול ההסכם. לטענתן, הן זכאיות לפיצויים על סמך הנתונים הבסיסיים שהציגו, אף בהיעדר ראיות מוצקות על שיעורו של הנזק. נראה לי, שבדין נדחתה טענה זו על ידי בית המשפט. על רקע ניהול כפר הנופש בעבר לא היה קושי למערערות להוכיח את עלות החזקת כפר הנופש, תוך ניסיון להתאים את העלות למבנים החדשים ולמספר האורחים שהיה עליהן לארח בהם. המערערות אף לא הראו שקיים קושי בהוכחה כזו. על אף זו, מר שלום כאכון, מנהל המערערת 1, לא ניסה כלל לאמוד את ההוצאות הצפויות במסגרת קיום החוזה, והוא העיד כי לא טרח להכין הערכה כלשהי לעניין ההוצאות הצפויות לצורך התביעה (עמודים 158-159 לפרוטוקול בית משפט קמא). דברים אלה מעוררים תמיהה, שהרי ניתן להניח כי המערערות, ככל גוף כלכלי, העריכו את ההוצאות הכרוכות בקיום ההתקשרות, ולו באופן כללי, כחלק מהערכה של כדאיות העיסקה. מכל מקום, משלא הובאו נתונים כלשהם לעניין ההוצאות הצפויות כדי לאפשר עריכת אומדן בדבר שיעור הפיצויים הראוי במקרה זה, בדין דחה בית המשפט קמא את תביעת המערערות לפי ראש נזק זה. פיצויי הסתמכות 9. המערערות טענו, לחילופין, כי כתוצאה מחתימת ההסכם נגרמו להן נזקי הסתמכות. נזקים אלה כוללים: א. הפסד של רווחים שיכולים היו להפיק מכפר הנופש אלמלא ההתקשרות בהסכם עם המשיבה; וכן ב. הוצאות שהוצאו לצורך מימוש ההסכם עם המשיבה. לגבי הנזק מהסוג הראשון, קבע בית המשפט שלא באו בפניו ראיות מספיקות על פיהן יוכל לקבוע את שיעורו שלנזק זה, ואם בכלל נגרם. בהקשר זה הזכיר בית המשפט את העובדה שבשנת 1990 נשא כפר הנופש של המערערת הפסדים. כלל ההכנסות היו בסך 112,000 ש"ח וכלל ההוצאות הגיע לסך 125,000 ש"ח, דהיינו הפסד שנתי בסך 13,000 ש"ח. על רקע עובדה זו, ועל רקע עדות שבאה בפניו בדבר מצבם הקשה של בתי המלון באזור הצפון, הגיע בית המשפט למסקנה שבהעדר ראיות שיסייעו לו בכך, נמנע ממנו לקבוע או להעריך אם נגרם למערערות הפסד הכנסה ומה שיעורו. בהתאם למצב הראיות כפי שהיה בפני בית המשפט, אין להתערב במסקנתו זו של בית המשפט המחוזי. 10. באשר להוצאות שנגרמו למערערות לצורך מימוש ההסכם עם המשיבה, קיבל בית המשפט את עדויותיהם של מר כאכון ומר מסילתי, על פיהן בצע האחרון שיפוצים עבור המערערות וכאכון שילם לו על חשבון שיפוצים אלה סך של 50,000 ש"ח במזומן. לטענת המערערות, וגם בכך הן מסתמכות על עדויות כאכון ומסילתי, סוכם בינן לבין מסילתי כי יקבל עבור השיפוצים סכום כולל של 270,000 ש"ח וכי נותר חוב של 220,000 ש"ח של המערערות למר מסילתי בקשר אליו ניתן על ידי המערערות למסילתי שטר חוב בסכום 220,000 ש"ח. בית המשפט המחוזי לא השתכנע מטענות אלה, וקבע שאלה לא הוכחו כדבעי. בית המשפט מסביר את חוסר האמון שלו בגירסה זו, בכך ש"התובעים לא הציגו הסכם בכתב עם מר מסילתי הנוקב בסכום הכולל שישולם עבור השיפוצים", בעובדה ששטר החוב אשר על פי הנטען ניתן למסילתי לא נמצא, וכן באי סבירות הטענה של מסילתי, שהוא היה נכון להמתין עם תביעת המגיע לו מהמערערות זמן כה ניכר של שנים עד לסיום ההתדיינות שלהן עם המשיבה. חלק מההנמקה האמורה אינו יכול לעמוד. בצדק מציינות המערערות, שבפני בית המשפט הוצג הסכם בין המערערות למסילתי, על פיו מגיע למסילתי מהמערערות סכום של 270,000 ש"ח - לפי 13,500 ש"ח בגין כל דירה, עבור 20 דירות. הסכם זה נספח לתצהירים שהוגשו לבית המשפט וכשנחקר מר מסילתי בחקירה נגדית, נזכר ההסכם (עמוד 89 לפרוטוקול) ויש אליו התייחסות רחבה בעדותו (בעמודים 107-105). בית המשפט לא התייחס לא לקיומו של הסכם זה ולא למידת מהימנותו, אותה ביקש בא כוח המשיבה לתקוף בעת שחקר את מסילתי. במצב דברים זה, נראה לי, שאין מנוס מלהחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי, על מנת שידון ויחליט מחדש בשאלה אם הוכחו על ידי המערערת הוצאות על שיפוצים בנוסף לסכום של 50,000 ש"ח, ומה הפיצוי המגיע למערערים בגין כך. 11. למערערות היתה טענה נוספת על הוצאות שנגרמו להן לקניית 15 מקררים בסכום כולל של 10,500 ש"ח, אותם נדרשה לקנות כדי להכין את החדרים לצורך איושם על ידי אורחים שיופנו על ידי המשיבה. בית המשפט קבע, שלא הוכח נזק בעניין זה, כי "אשר למקררים לא הובאה שמץ ראיה על עלותם". והנה מסתבר, שהוגש לבית המשפט מסמך חתום, על פיו הזמינו המערערות 15 מקררים בסכום 10,500 ש"ח, שלמה על חשבונם 3,680 ש"ח ונקבע אופן תשלום היתרה. מכאן, שעלותם הוכחה לכאורה. יש, על כן, להחזיר את הדיון וההכרעה גם בנושא זה לבית המשפט המחוזי, על מנת שיקבע אם נגרם נזק לו אחראית המשיבה בגין רכישת המקררים על ידי המערערות. 12. על סמך כל האמור לעיל, נדחה הערעור שכנגד. הערעור מתקבל, במובן זה שהדיון מוחזר לבית המשפט המחוזי, כדי שיפסוק מחדש בשאלה אם מגיע למערערות פיצוי, נוסף לסכום בסך 50,000 ש"ח שנפסק להן, ומה שיעורו, בגין שיפוצים שבוצעו על ידן בהתאם להסכם בינן לבין המשיב, ובגין מקררים שקנו. בית המשפט יהיה רשאי, על פי שיקול דעתו, להתיר הבאת ראיות נוספות בנושאים האמורים, ולאחר שמוע טענות בעלי הדין יתן את פסק דינו. בנסיבות המקרה, ישא כל צד בהוצאותיו בערעור זה. ש ו פ ט הנשיא א' ברק : אני מסכים. ה נ ש י א השופט א' מצא : אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור. ניתן היום, כז' בחשון התשנ"ט (16.11.98). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 96087290. E09

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8729/96 וערעור שכנגד בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט ת' אור כבוד השופט א' מצא המערער ות והמשיבות 1. ש. כאכון מלונות ונופש בע"מ בערעור שכנגד: 2. נוף הארבל בע"מ נגד המשיב ה והמערערת בערעור שכנגד : עמידר - החברה הלאומית לשיכון עולים בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו מיום 10.10.96 בת.א. 802/92, שניתן על ידי כבוד השופט י' זפט תאריך הישיבה: ב' בסיון התשנ"ח ( 27.05.98 ) בשם המערער ות והמשיבות בערעור שכנגד: עו"ד עליזה בן יצחק בשם המשיבה והמערערת בערעור שכנגד: עו"ד גיורא אונגר; עו"ד שלומית סלע החלטה הצענו לצדדים כי תחת הסכום שנקבע בפסק הדין (50,000 ש"ח) יבוא 250,000 ש"ח (כפי ערכם ביום פסק הדין). באת כוח המערערות הסכימה להצעה. באת כוח המשיבה תשיב לנו בתוך שלושים ימים. אם תבוא הסכמת המשיבה, ינתן פסק דין על פי החומר שלפנינו. שכר הטרחה (בשתי הערכאות) ייקבע על ידינו. ניתנה היום, ב' בסיון התשנ"ח (27.05.98), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96087290. A07 /דז/

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8729/96 - א' וערעור שכנגד בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער ות והמשיבות 1. ש. כאכון מלונות ונופש בע"מ בערעור שכנגד: 2. נוף הארבל בע"מ נגד המשיב ה והמערערת בערעור שכנגד : עמידר - החברה הלאומית לשיכון עולים בע"מ סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשלושת שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על עשרה עמודים בגודל 4 A . תשובות המערערות והמערערת שכנגד, כמפורט בסעיפים 3 ו4- להלן, לא יעלו על שלושה עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערות יגישו את טענותיהן תוך שלושים יום מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבה - המערערת בערעור שכנגד - תגיש את תשובתה לטענות המערערות ואת טענותיה בערעור שכנגד תוך שלושים יום מהיום שהומצאו לה טענות המערערות; 3. המערערות - המשיבות בערעור שכנגד - יגישו את תשובתן לערעור שכנגד תוך עשרים יום מהיום שבו הומצאו להן הטענות בערעור שכנגד, ורשאיות הן, תוך אותה תקופה, להשיב לתשובת המשיבה בערעור, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונן להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערות כי אין ברצונן להשיב כאמור; 4. המערערת בערעור שכנגד רשאית להשיב לתשובת המשיבות בערעור שכנגד תוך חמישה-עשר יום מהיום שבו הומצאה לה התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונה להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערת שכנגד כי אין ברצונה להשיב כאמור. 5. היה ויידרש דיון, הוא ייקבע לא יאוחר מסוף חודש יוני 1998. הזמנת הצדדים לדיון תהיה לצורך השלמת טיעון בלבד, כמבואר בהודעה שפורסמה בפ"ד נ(1) 1. ניתן היום, כ"ד בטבת התשנ"ח (22.1.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96087290. A06 /דז/