sivan22/sefaria-hebrew · Datasets at Hugging Face

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

64

8

null

ארבעה סימנין שרא ביה רחמנא דאלמא ילד טריפה מותר אנו צריכים לפרש אליבא דרבא כגון שנטרפה ולבסוף עיברה דהוה ליה זה וזה גורם מותר ורבינא נמי הכי סבר כרבא דעובר ירך אמו הוא דהכי אמרינן בפרק אלו הן הנשרפין תניא פרה שהמיתה ואחר כך ילדה אם עד שלא נגמר דינה ילדה ולדה אסור נתערבה באחרי' ואחרי' באחרים כונסין אותן לכיפה רבי אלעזר בר רבי שמעון אומר מביאין אותן לבית דין וסוקלין אותם.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

64

9

null

אמר מר אם עד שלא נגמר דינה ילדה ולדה מותר ואע"ג דכי נגחא הות מיעברא והא אמר רבא ולד נוגחת אסור היא וולדה נגחא ולד נרבעת אסור היא וולדה נרבעו אימא עד שלא נגמר דינה עיברה וילדה ולדה מותר אם משנגמר דינה וילדה ולדה אסור הניחא למאן דאמר זה וזה גורם אסור אלא למאן זה וזה גורם מותר מאי איכא למימר אלא אמר רבינא אימא אם עד שלא נגמר דינה עיברה וילדה ולדה מותר ואם עד שלא נגמר דינה עיברה ומשנגמר דינה ילדה אסור מאי טעמא עובר ירך אמו הוא פירוש אע"ג דלא הוה העובר בעת הנגיחה כיון דהוה בעת נגמר דין כשאוסר גוף הפרה נאסר גם העובר עמה דעובר ירך אמו הוא.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

64

10

null

ויש ספרים שכתוב בהן רבינא סבר לה כרב אחא בר יעקב ומתני לה לדאמר מר בהאי לישנא ומוכח בפי' דרבינא סבירא ליה דטריפה יולדת.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

64

11

null

ואע"ג דרבא ורבינא דאינון בתראי סברי דעובר ירך אמו היא אנן אפסקא דתלמודא סמכינן דפסק דטריפה אינה יולדת ומוקי פלוגתא דרבי אליעזר ורבי יהושע כשעיברה ולבסוף נטרפה ובעובר ירך אמו קא מפלגי דרבי אליעזר סבר עובר ירך אמו הוא ורבי יהושע סבר עובר לאו ירך אמו הוא וקיימא לן רבי אליעזר ור' יהושע הלכה כרבי יהושע.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

64

12

null

ואין הלכה כרבא דאמר פרה שהזיקה גובה כל הנזק מולדה דאי ליתא לפרה דלא גבי מולד אלא חולקא דמטא ליה משום דאזיק איהו נמי עם הפרה.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

64

13

null

ופתרון המשנה דתני וכן פרה שנגחה את השור ונמצא ולדה וכו' הוא כדפרשה אביי ואע"ג דקיימא לן אביי ורבא הלכה כרבא הכא שאני דתלמודי דחה דברי רבא ופסק דטריפה אינה יולדת ועובר לאו ירך אמו הוא.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

64

14

null

ורבי יוחנן נמי סבר דעובר לאו ירך אמו הוא דהכי אמרינן בתמורה בפרק כיצד מערימים אמר רבי יוחנן המפריש חטא' מעובר' וילדה רצה בה מכפר רצה בולדה מכפר מאי טעמא קסבר אם שיירו משוייר דעובר לאו ירך אמו הוא וכדמפריש שתי חטאות לאחריות דמי.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

64

15

null

והתם אותיביניה ממאי דתניא האומר לשפחתו הרי את שפחה וולדך בן חורין אם היתה עוברה זכתה לו ודייקנא מהתם דעובר ירך אמו הוא ואיתוקם בתיובתא מההיא מתניתא ואמרי לימא אם שיירו משויי' תנאי היא דתני' האומר לשפחתו הרי את בת חורין ולדך עבד ולדה כמוה דברי רבי יוסי הגלילי וחכמים אומרי' דבריו קיימים דרבי יוסי הגלילי סבר עובר ירך אמו הוא ואם שיירו אינו משוייר משום הכי ולדה בן חורין כמוה ורבנן סברי אם שיירו משוייר דעובר לאו ירך אמו היא והלכך דבריו קיימין דתרי גופים נינהו ואמר רבי יוחנן דכולי עלמא אם שיירו משוייר דתרי גופים נינהו ואדם יכול לשחרר השפחה והעובר ישאר עבד והכא היינו טעמא דרבי יוסי הגלילי דאמר קרא האשה וילדיה תהיה לאדוניה בזמן שהאשה לאדוניה ולדה לאדוניה אין האשה לאדוניה אין ולדה לאדוניה ואי קשיא לרבא דאמר עד כאן לא פליגי אלא כשעיברו ולבסוף נרבעו אבל נרבעו ולבסוף עיברו דברי הכל עובר ירך אמו הוא. והא הכא דהני רבנן סברי דבריו קיימים דאלמא עובר לאו ירך אמו הוא דאי עובר ירך אמו הוא כשנשתחררה האשה גם העובר ישתחרר עמה דכחד מאיבריה דמי.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

64

16

null

יש לומר דרבי יוחנן הוא דמוקי הני תנאי אליבא דידיה אבל רבא אמר לך אנא דאמרי אפילו לרבנן והאי דאמרי רבנן דבריו קיימים משום דקסברי שהמשחרר חצי עבדו קנה כברייתא קמייתא דאמרינן הרי את שפחה ולדך בן חורין זכתה לו והולד בן חורין משום טעמא שהמשחרר חצי עבדו קנה אע"פ שעובר ירך אמו הוא.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

64

17

null

והכא נמי בשיחרר את האם והעובר לא שיחרר דבריו קיימין שלא שיחרר אלא חצי הגוף וחציו הניח בעבור עבודתו ומשום הכי דבריו קיימין בין אם שיחרר העובר והאם שפחה בין שיחרר האם והולד עבד.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

65

0

null

גרסינן בפרק כיסוי הדם אמר רבי חנינא ומודה ר' יהודה לענין ברכה שאינו מברך אלא אחת.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

65

1

null

כתב רבינו תם אומר רבי הסח בין שחיטה לשחיטה חייב לחזור ולברך לפני שחיטה שניה מאחר שהסיח דעתו מברכה וראייתו ממסכת מנחות בפרק הקומץ אמר רבה בר רב שילא אמר רב סח בין תפלה לתפלה חוזר ומברך שכשהפסיק וסח בנתים הרי גמר מצותו שבירך עליה והסיח דעתו הלכך חוזר לראש הרי שיש לו לשחוט שני עופות ובירך על השחיטה ושחט את האחד וסח בנתים דאי בעי שחיט ליה לשני ואי בעי לא שחיט ליה מכל מקום גמר מצוה איכא שבירך עליה וסגי ליה אע"ג דלא שחיט ליה לשני אבל מצוה שבירך עליה והפסיק וסח בנתים ולא סגי ליה שלא סיימנה אין צריך לחזור ולברך שהרי אף ע"ג דסח בנתים לא הסיח דעתו מברכה שבירך על אותה מצוה שהרי יש לו לגומרה ולא סגי ליה בלאו הכי כגון תקיעת שופר וקריאת ההלל קריאת מגילה וקריאת שמע וכיוצא בהן דלא סגי דלא יגמור כל הלכות תקיעות כולן ואע"ג דסח בנתים לא מסח דעתיה מברכה שבירך הילכך אין צריך לחזור ולברך. מפי הרב רבי מאיר.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

65

2

null

ונראה לי שהלכה כדבריו שאם סח בתוך המצוה שאין צריך לחזור ולברך אבל אין הטעם כדבריו מפני שלא הסיח דעתו שהרי אם בירך על המצוה וקודם שהתחיל בה סח חייב לחזור ולברך פעם אחרת ואע"פ שלא הסיח דעתו שהרי הוא עתיד לעשות המצוה וראיה לדבר ממאי דאמרינן בכיצד מברכין אמר רב טול ברוך טול ברוך אינו צריך לברך וכו' אלמא דוקא אם הסיח בעניני הסעודה אינו צריך לחזור ולברך אבל אם הסיח דברי' בטלים אע"פ שלא הסיח דעתו מלאכול צריך לחזור ולברך המוציא מפני שברכה ראשונה בטלה כיון שהסיח קודם שיתחיל לאכול ונמצא אוכל בלא ברכה אבל אם התחיל לאכול ואחרי כן סח אין בכך כלום שכל מה שאוכל על סמך ברכה ראשונה והוא הדין נמי במצוה אם סח קודם שהתחיל המצוה אע"פ שלא הסיט דעתו חייב לחזור ולברך שהשיחה מבטלת הברכה ונמצא שעושה המצוה בלא ברכה אבל אם סח בתוך המצוה אין בכך כלום שהרי חלה הברכה הא' וכל מה שעושה על סמך ברכה הראשונה הוא עושה אבל מיהו לכתחילה אסור להפסיק מצותו ולהשיח דברים בטלים כדתנן המפסיק ממשנתו ואומר מה נאה אילן זה וכו'.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

65

3

null

אבל לשאול ולהשיב מפני היראה והכבוד התירו לו חכמים כדתנן בפרק היה קורא בתורה.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

65

4

null

וכשיש שתי מצות לפניו דין היה לברך על כל מצוה אלא שפטרוהו חכמים לעשות שתיהן בברכה אחת הלכך אם סח בנתים כיון שקודם שהתחיל במצוה שניה סח חייב לחזור ולברך על השניה כגון ב' תפילות ושני עופות לשחוט ואי אמרת מאי שנא משתי כוסות שבירך על הראשון והשיח בנתים ואין צריך לחזור ולברך על השני התם כשבירך בורא פרי הגפן דעתו על כל שתייתו ואפילו הן עשרה כוסות ואין כל כוס וכוס צריך ברכה לעצמו אך אם היה נמלך שלא היה כונתו לברך אלא על האחד אבל המצות כל אחת היא חשובה לעצמה הלכך אם סח בנתים הפסיד הברכה וברכת הכיסוי לא חשיבה הפסקה כיון דבענין וצורך השחיטה הסיח ואין שיחה אלא דברים בטלים ואילו בירך על השחיטה ובין עוף לעוף שח ואמר הבא עוד לשחוט או ששח קודם שהתחיל לשחוט בשיחה זו לא בטלה הברכה אם יסיח דברים שהן לצורכי השחיטה כדאמרינן בטול ברוך טול ברוך.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

66

0

null

גרסינן בפרק גיד הנשה אמר ליה שקול אכול האידנא דהתירא שכיח טפי.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

66

1

null

כתב המורה רב הונא כרב סבירא ליה דאסר בהעלמה ולא קיימא לן כוותיה בהא אלא אמתנייתא סמכינן נמצא בגבולין ומצא בה בשר ואע"ג דשנינהו בעומד ורואהו שינויא דחיקא נינהו וכי קיימא לן הלכתא כרב באיסורי גבי פלוגתא דשמואל הוא דאמרינן הכי אבל גבי מתניתא לא ורב כהנא הא חזינן דאמר ליה שקיל אכול.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

66

2

null

ואינו נראה לי דכיון דלא חזינן דפליג על רב לא תנא ולא אמורא היכי מצינן למדחייה ורב כהנא לא פליג עליה אלא כוותיה סבירא ליה ומשום הכי איצטריך למיתב טעמא למילתיה דהאידנא דהתירא שכיח טפי כלומר דאפילו בשאר עיירות ליכא למיחש אע"פ שרוב עכו"ם מפני שרוב שוחטין של היום ישראל הם שעיר שכולה עכו"ם רוב עיירות שסביבותיה ישראל היו דרים עם העכו"ם הלכך אפילו רובא דעלמא היא בכשרות היום ומפני טעם זה התיר אבל בשאר ימות השנה לא היה מתיר שמע מינה כרב ס"ל והלכך הלכה כרב. וכך כתב גם רבינו יצחק זצוק"ל וקיימא לן כרב.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

66

3

null

אבל מיהו נראה לי שאין לחוש לחילוף העורבים אלא במקום שהעורבים מצויין תמיד בחצרותיהן וכדאמרינן נמי לענין בדיקת חמץ חצר אינה צריכ' בדיקה מפני שהעורבים מצויי' שם אבל במקומינו שאין העורבים מצויין שם בחצרותינו ליכא למיחש דמילתא דלא שכיח היא ומילתא דלא שכיח לא גזרו רבנן.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

66

4

null

וכך פסק גם רבינו חננאל זצוק"ל דהלכתא כרב דבשר הנעלם מן העין אסור מדמקשה מינה בפרק אלו מציאות ורבינו תם פסק דלא קיימא לן כרב ודייק מדאמרינן ורב היכי אכל בשרא ועוד ראיה מדאמרינן באלו מציאות דלא מקשה אפרגיות שחוטות מדרב כדפריך לעיל גבי ירך והא ליכא למימר דשחיט' הוי סימן דהא התם משמע אם רובא עכו"ם אסור וכל הני אמוראי דהכא איכא למימר דלא כרב סבירא להו אלא עיר שרוב טבחים עכו"ם הוה והיו עכו"ם מצויין ביני דני ברחובות שהיו משימין חביותיהם ברחובות.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

66

5

null

ואינן נראין לי דברי רבינו תם שכל סוגית ההלכה הולכת כרב וכל אלו המעשים אם היו בעיר שרובה עכו"ם מה צורך לתלמוד לכותבם וכי לא ידענו שעיר שכולה עכו"ם בשר הנאבד אסור בלא סימן ובלא טביעות עין אלא ודאי כולהו מיירו בעיר שרובה ישראל ודוקא בסימן ובטביעות עין שרו ובלאו הכי אסירי כרב.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

66

6

null

והראיה של רבינו חננאל היא ראיה ברורה דהכי אמרינן באלו מציאות ההוא דיו דשקל בישרא ושדא בי צנייתא דבי רב מריון אתא לקמיה דאביי אמר ליה זיל שקול לנפשך והא רובה ישראל נינהו שמעת מינה הלכה כרבי שמעון בן אלעזר אפי' ברוב ישראל שאני דיו דכזוטו של ים דמי והא אמר רב בשר שנעלם מן העין אסור בעומד ורואהו.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

66

7

null

והנה אע"פ שרוב ישראל הוו מקשה תלמודא והא אמר רב בשר שנעלם מן העין אסור וקיימא לן אין התלמוד מקשה אלא מהלכה פסוקה. וראיתי כתוב שרבינו תם גריס אתא לקמיה דרב ולא גריס אתא לקמיה דאביי והשתא מקשה תלמודא מדידיה אדידיה.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

66

8

null

ובירושלמי בפרק אין מעמידין גריס התם אתא לקמיה דרב כהאי עובדא ואינו נראה לשבש כל הספרים ולגרוס כרצונו.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

66

9

null

ובירושלמי בפרק אין מעמידין מעשים אחרים מביא שם דאתו לקמיה דרב ולא זה ומאי דגרסינן התם בפרק אלו מציאות רבי חנינא מצא גדי שחוט בין טבריא לציפורי והתירוהו לו ורבי אמי אשכח פרגיות שחוטו' בין טבריא לציפורי ואמר ליה רבי יוחנן שקול לנפשך משום דשחיטה הויא סימן שאין דרך העכו"ם לשחוט אלא לנחור או למלוק וכך פירש שם רבינו שלמה בן היתום זצוק"ל.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

66

10

null

ואע"פ שהשיטה אינה מוכחת שם כן דשחיטה הויא סימן דאמרינן התם מדהתירוהו לו משום שחיטה רוב ישראל נינהו ושמע מינה הלכה כר' שמעון בן אלעזר אפילו ברוב ישראל נמי אמר רבא רוב עכו"ם וטבחי ישראל וגם איתא דשחיטה הויא סימן לישני ליה הכי אע"ג דרוב עכו"ם ורוב טבחי עכו"ם שחיטה הויא סימן ומדאוקמה רבא ברוב טבחי ישראל שמע מינה טעמ' דרוב טבחי ישראל הא רוב טבחי עכו"ם אסיר ולא אמרינן דשחיטה הויא סימן וכיון דשחיטה לא הויא סימן אע"ג דרוב ישראל הוו ניח' לעורבים לרובא דעלמא אלא לאו שמע מינה ליתא.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

66

11

null

אמנם כי זו השטה כך מוכחת דלא כרב אבל קשה בעיני ביותר לומר כן דלעיל מינה מקשה תלמודא מדרב אלמא דהלכתא כותיה והשתא מוקי דלא כרב ועוד דסוגיא דשמעתא אזלא כולה כרב והנכון בעיני לתרץ כאן דרבא השיבו לפי שיטתו שהוא דקדק ואמר מדהתירו לו משו' שחיטה אלמא רובא ישראל נינהו וא"כ שמעת מינה דהלכה כרבי שמעון בן אלעזר אפי' ברובא ישראל ואהדר ליה רבא דלפי סברתך שאתה סובר ומדקדק מכאן דרובא ישראל הוו אינך יכול לדקדק אלא רוב טבחי ישראל אבל העיר היתה רובא עכו"ם ומשו"ה התירו לו משום מציאה ולמה אתה מדקדק מכאן דרוב ישראל היתה העיר אבל מיהו אין לסמוך על האי שינוייא דאע"ג דליכא למיחש לרוב אותה העיר איכא למיחש לרובא דעלמא כרב והעיקר הוא משום דשחיטה הויא סימן ואפי' רוב עכו"ם נמי וכיוצ' בזה כתבתי ביבמות בפרק רבן גמליאל שמה שמתרצים האמוראים שם עיקרים שלשה פסקי הלכות ואין לסמוך עליהם שאינם אלא חידודין בעלמא ופלפולים שהיו עושין האמוראים ולא שיסמכו עליהם ובהרבה מקומות בתלמוד אתה מוצא כן וזהו אחד מהן שרבא ודאי לפי שיטתו השיבו ולפי מה שסבר לדקדק מכאן דרוב ישראל הוו ואפי' הכי המציא' שרבא דוחה אותה שנוכל להעמידה ברוב עכו"ם ובטל כל דקדוקך אבל העיקר הוא משום דשחיטה הויא סימן ולא קשי' לרב ותדע דהכי הוא דאי לא תימא הכי אם כן נקשה לרב ממאי דאמרינן בפרקא קמא דחולין תניא הרי שמצא תרנגול' שחוטה בשוק או שאמר לשלוחו צא ושחוט לי והלך ומצא שחוט חזקתו שחוט וממאי דתניא נמי הרי שאבדו לו גדיו ותרנגוליו והלך ומצאן שחוטין וכו' והרי נעלמו מן העין אלא לאו ש"מ לא אמר רב אלא בבשר שאין בית השחיטה נכרת אבל בשלמים שחיטתן הויא סימן.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

67

0

null

גרסינן בפרק כל הבשר אמר רב כיון שנתנה טעם בהחתיכ' חתיכה עצמה נעשת נבלה ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

67

1

null

כתב המורה ועבדינן כרבי יהודה בין בטיפת חלב שנפלה על החתיכה ולא ניער ויש בה כדי ליתן טעם באותה החתיכה בין בחלב הדבוק בחתיכה בשר ויש בו כדי ליתן טעם ואפילו אין בו כזית דהא חצי שיעור אסור מן התורה וחתיכה נעשית נבלה ואין מועילין שאר החתיכות לבטלה וכולן הם נאסרות ואפילו אלף רבוא הא נמי קיימא לן כרבי יהודה דמין במינו לא בטיל דהא קם ליה רבי בשיטתיה ורב ושמואל נמי כותיה סבירא להו.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

67

2

null

מדסבר המורה הכא בחלב הדבוק בחתיכת בשר אם יש בו כדי ליתן טעם באותה חתיכה דומיא דטיפת חלב שנפלה על החתיכה שמע מינה דחלב ובשר מין בשאינו מינו סביר' ליה למורה דהוי.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

67

3

null

וקשיא דידה אדידה דבפסחים בפרק כל שעה כתב המורה דחלב שנפל בקדירה אוסר במשהו דהוי מין במינו.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

67

4

null

וכך נראה לי עיקר דמין במינו הוא דהכי אמרי' בפרק גיד הנשה מין במינו דליכא למיקם אטעמא כגון שמנונית דגיד הנשה אלמא החלב מין במינו הוי ואע"ג דהוא מין במינו בטל בששי' שאין הלכה כרבי יהודה אלא כדפסקי רבי יוחנן וריש לקיש בפרק בתרא דע"ז כרבנן דאמרי דאפילו מין במינו בטל בששים חוץ מטבל ויין נסך וכך הלכה כדכתיבת התם.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

67

5

null

ומה שכתב המורה דחלב שנתן טעם בחתיכה אותה חתיכה נעשת נבילה וחוזרת ואוסרת שאר החתיכות אפילו הן אלף מפני שהן מינה כך ראיתי כתוב גם לחכמי צרפת הקדמונים זכרונ' לברכ' דתרנגול' שנשלקה והלב והכבד בתוכה שאותה התרנגולת נעשת נבילה ואם נשלקו עמה הרבה תרנגולות נאסרות כולן ממנה מפני שהן מינה ואינה בטילה בששים ומסתייעים מהא דרב דאמר גבי טיפת חלב שנפל על החתיכה אותה חתיכה עצמה נעשת נבלה.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

67

6

null

ובפרק גיד הנשה נמי אמרינן גבי חתיכה דנבילה אמר רב כיון שנתנה טעם בחתיכה אחת נעשת נבילה ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

67

7

null

ואינם נראים לי הדברים הללו כלל ורחוקים הם החלב שנתבשל עם החתיכה והכבד שנתבשל עם התרנגולת מטיפת חלב שנפל לתוך החתיכה והחתיכה דנבילה כרחוק מזרח ממערב שהרי משנה שלימה שנינו בתרומות בפרק ה' סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה ונדמעו ונפל מן המדומע למקום אחר רבי אליעזר אומר מדמע כתרומה ודאי וחכמים אומרי' אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון ואין המחומץ מחמיץ אלא לפי חשבון ואין המים שאובין פוסלין את המקוה אלא לפי חשבון וקיימא לן דיחיד ורבים הלכה כרבים.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

67

8

null

ובפרקא קמא דתמור' תנן סתמא כרבנן אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון ואין המחומץ מחמיץ אלא לפי חשבון אלמא עיסת חולין שנתחמצה בשאור של תרומה אם נפל מאותה העיסה לעיסה אחרת וחימצה לא אמרינין כל העיסה הראשונה נעשת חתיכה דאיסורא וכל טעם היוצא ממנה טעם של איסור הוא ואוסר העיסה השניה אלא משערין אותה שנפל ממנה לעיסה השניה שהיא מעורבת מאיסור והיתר אם יש באיסור המעורב בו לבדו לאסור את העיסה השני' אז היא אסורה ואם לאו מותרת וה"ה הכי נמי אית לן בחלב שנתבשל עם חתיכת בשר וחזרה אותה חתיכה ונתבשלה עם שאר החתיכות אין אנו אומרין שכל הפליטה היוצאת מחתיכה הראשונ' פליטה של איסור היא אלא פליטה של חלב ובשר מעורבין והלכך רואים אם יש באותה הפליטה טעם מן החלב שיוכל לאסור שאר חתיכות שאין בהם ששי' לבטל טעם החלב שבה אז ודאי כולן אסורות.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

67

9

null

אבל אם יש בחתיכות ששים כנגד החלב שנתבשל בחתיכ' ראשונה דוקא החתיכה הא' עומדת באיסורה אבל שאר החתיכות מותרות הן אע"פ שאין בהם ששים כנגד אותה החתי' שאין משערין בכל אותה החתיכה אלא בחלב המובלע בה ולא חשבינן כל החתיכה כנבילה ודם הכי נמי יש לומר בתרנגולת שנתבשלה עם הכבד שאם אין בתרנגולת ששים לבטל הכבד ונאסרה כשחוזרת ומתבשלת עם השאר לא משערינן בכל התרנגולת מפני שאין כל פליטתה אסורה אלא טעם דם ובשר מעורבים שם ואין אנו משערי' אלא כפי טעם הדם שיש בה.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

67

10

null

ולא דמי הני להני דרב דאמר חתיכה עצמה נעשת נבילה דדוקא בחתיכה דנבלה אמרינן הכי מפני שהן מין במינו וכשנאסרה חתיכה הראשונה מטעם הנבילה חוזרת ואוסרת אפילו אלף שאם לא תשאר בטעם פליטת הנבילה שבה מין במינו הוא ולא תוכל לבטלו בששים כדאמרינן דרב סבירא ליה כרבי יהודה דאמר מין במינו אפי' באלף לא בטיל הילכך אותה החתיכה שבלעה מן הנבלה כיון שהן מין אחר חוזרת ואוסרת אפילו אלף חתיכות שהן מינה.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

67

11

null

ובטיפת חלב נמי אע"פ שהיא מין בשאינו מינו כיון שנתנ' טעם הטיפה בחתיכת כבד נעשת אותה חתיכה בשר בחלב ודומה אותה החתיכה לחתיכה דנבילה שכל פליטה היוצאה ממנה היא פליטת אסור ואפילו פליטת הבשר שבה מפני שנתבשל הבשר בחלב והלכך אותו טעם בשר היוצא ממנה אוסר אפי' אלף חתיכות מפני שהו' מינה ומין במינו לא בטיל.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

67

12

null

אבל חלב ודם שנתבשלו עם הבשר שהן מינו בשאינו מינו כדסבר המורה גבי חלב ובשר אפילו רבי יהודה מודה שאין אותה הבשר חשובה כנבילה ואינו אוסר אלא כפי טעם האיסור המובלע בתוכו. אבל טעם פליטת הבשר אינו אוסר שיהא חשוב מינו במינו אלא טעם החלב והדם אוסרי' והלכך בטלים בששים.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

68

0

null

גרסינן בפרק כל הבשר כגון שנפל לתוך יורה רותחת דמיבלע בלע מיפלט לא פליט. קשיא לי טובא בהא דא"כ חתיכת הנבילה שנפלה לתוך תבשי' רותח וקדם וסלקיה קודם שינוח התבשיל מרתיחתו לא נאסר התבשיל דאמרינן חתיכה דנבילה מיבלע בלע מן התבשיל מיפלט לא פלטא ואם כן אמאי נקט כזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב דמשמע מפני זה חלב מותר מפני שאין שיעור לבשר לאסור החלב הא אם היה הבשר מרובה שאינו בטל בחלב בששים גם החלב אסור ואמאי והא אמרינן דמיבלע בלע מיפלט לא פלטא.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

68

1

null

ונראה לי דלעולם החתיכה אע"פ שהקדירה רותחת בולעת מאחרים ופולט טעמה לאחרים והאי דאמרינן דמיבלע בלע מיפלט לא פלט הכין פירושיה מיבלע בלע טעם מאחרי' ואותו הטעם שבולע מאחרים אינו חוזר ופולט אותו בעוד שהקדרה רותחת עד שתשקוט מרתיחתה אבל טעמו בודאי פולט ואלו היה בבשר בנותן טעם בחלב היה גם כן החלב אסור.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

68

2

null

וכך משמע גם פתרון המורה שפירש מיפלט לא פלט דמה שבלע אינו פולט ומשמע מדברי רבינו דדוקא מה שבלע אינו פולט אבל טעמו בודאי הוא פולט.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

68

3

null

וכי היכי דאמרינן הכא דמיבלע בלע מיפלט לא פלט ה"ה הכי נמי אמר המורה בהגעלת כלים דכל זמן שהיורה רותחת מיפלט פלט מיבלע לא בלע דמה שפולט הכלי גיעולו לתוך המים רותחין אינו חוזר ובולעו כל זמן שהמים רותחין ולא נחו מרתיחתן אבל אם נחו מרתיחתן חוזר הכלי ובולע גיעולו שפלט דהכי כתב המורה בהגעלת כלים כל כלי מתכות כגון יורה ומחבת וכל כלי שיש לו בית קבול בין של מתכת בין של נחושת יעשה להם שפה של טיט על שפתם כדאמרינן במסכת ע"ז ובעוד שהן רותחין יטבול וישקיע בהן כל כלים כוסות וקערות סכין וכסו' קדירה כל כלי עץ וכל כלי מתכות דהלכתא אידי ואידי ברותחין ובכלי ראשון ובלבד שיהיו מנוקין ומודחין תחילה ויזהר שלא יטביל הכלי פעמים פן יחזור ויבלע גיעולו.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

68

4

null

ואם שוקטים המים מרתיחתן לא תועיל הטבילה ויזהר שלא תניח היורה גדולה מרתיחתה לפי שחוזרין ונבלעין בתוכה והקטני' אע"פ שנגעלו בה בזה אחר זה כולן טהורין לפי שכל זמן שהמים רותחין אין כלי בתוכה בולע אלא פולט.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

68

5

null

ובמה שכתב המורה שאם תנוח היורה מרתיחתה חוזרת ובולעת גיעולה קשיא לי טובא דממה נפשך אם אין במים שיעור לבטל גיעול היורה היאך נטהרת היורה גדולה לעולם מגיעולה אלא בודאי יש שיעור במים כדי לבטל גיעול היורה וכיון שגיעול היורה יצא ונתבטל במים ואין כח באותו הגיעול לאסור את המים היאך יחזרו אותן המים עוד ויאסרו היורה והלא אותם המים מותרין בשתי' כיון שלא הי' הגיעול שיעור לאוסרן כדאמרינן הכא כזית בשר שנפל ליורה של חלב כיון שלא היה כח בכזית בשר ליתן טעם בחלב החלב מותר וה"ה הכי נמי הכא באלו המים כיון שאין כח בגיעול ליתן בהם טעם המים מותרים הם וכשחוזרת היורה ובולע מהם מהיתר היא בולעת שכל גיעולה נתפזר ונתבטל באותן המים ואינה נאסרת באותן המים והלכך אע"פ שנחה היורה מרתיחתה טהורה היא ואינה נאסרת בכך וכל הכלים שמטביל בתוכה אפילו בזה אחר זה לבד שיהיו המי' רותחין כדי שיוציאו גיעולן אע"פ שנחין מרתיחתן בעוד שהכלים שם אינן חוזרין ונאסרין שכיון שיוצא הגיעול מהם מיד מתבטל באותן המים וכשחוזרין הכלים ובולעים מכל המים בולעין ולא מגיעול לבד ואותן המים מותרין הם בשתיה כדפרישית דלא משערינן אלא במאי דנפיק מן הכלי ולא בכל הכלי וההוא גיעול דנפיק מיניה דבר מועט הוא ומיד הוא בטל במים.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

68

6

null

אע"פ שראיתי לחכמי צרפת הקדמונים זכרונם לברכה שאומרים אם הכניס אדם כף חולבת בתוך התבשיל של בשר שאם אין ששים בתבשיל כנגד כל הכף שנכנס שם התבשיל אסור דלא משערינן במאי דנפיק מיניה אלא בכוליה משערינן ומסתייעי' ממאי דאמרי' בפרק גיד הנשה גבי כחל פשי' דבדידי' משערינן דאי סלקא דעתך במאי דנפיק מיניה משערינן מנא ידעינן.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

68

7

null

וקשה בעיני מאד דבר זה דאם כן דבדידיה משערינן אין תקנה להגעיל הכלי אלא א"כ יהיו במים ששים כנגד כל הכלי והיורה גדולה לא תהי' לה טהרה לעולם שאי אפשר שתכיל מים ששים כנגד כל היורה ועוד קדירה שבישל בה בשר ובישל בה חלבים לאחר מכאן דאמרן לעיל בנותן טעם אי בכל הקדירה משערינן היאך יתכן שיהיה בחלב ששים לבטל כל הקדירה והיאך נסמוך בזה אקפילא אלא לאו שמע מינה אין משערין בכל הכלים הבולעין אלא במאי דנפיק מיניה.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

68

8

null

ובפרק כל שעה אמרינן נמי אמר רב קדירות בפסח ישברו ומקשה אמאי ולישהינהו לאחר הפסח וליעביד בהו שלא במינו ואי סלקא דעתך שבכל הקדרה משערינן היאך מקשה שיעשה בהם לאחר הפסח שלא במינו והא רב הוא דאמר התם חמץ לאחר הפסח בנ"ט אלא בודאי הדבר מבואר כשמש שאין משערין ככל הקדירה אלא במאי דבלעה קדרה.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

68

9

null

והכי תנן נמי אין מחומץ מחמיץ אלא לפי חשבון ואי בכוליה משערינן היכי תני לפי חשבון אלא לאו שמע מינה במאי דנפיק מיני' משערינן ומאי שנא גבי כחל דאמרינן דבכוליה משערינן ובכל האיסורין משערינן במאי דנפיק מיניה משום דבכל האיסורין כשבלע ההיתר ממנה מצינן למיקם אקושטא דמילתא שאם כל האיסורין שהיה בצדו בלע נשער ככל אותו האיסור ואם קצת ממנו בלע נשער כמה שחיסר ממנו אבל הכחל לא בלע מאחת אלא ברייתו היא הלכך לא מצינן למיקם במאי דנפיק מיני' ומשו' הכי משערינן בדידיה והוא הדין בכבד שלא בלע דמו מאחרים אלא ברייתו בכך היא דלא מצינן לשעורי' במאי דנפיק מיניה משערינן בדידיה אבל כל חתיכה דבולעת מאחרים שפיר מצינן למיקם ולשער אותה הבליעה והלכך משערינן כמה שבלעה והכא נמי גבי כף נביא חלב רותח ונשים כף כיוצא בה לתוכו ומה שמחסר הכף מן החלב כאותו נשער.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

68

10

null

וכשם שאין לו לאדם להתיר את האיסור כך אין לו לאסור את המותר שמכמה מקומות מצאנו שהתורה חסה על ממונם של ישראל.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

68

11

null

אמנם יש לו לאדם להתרחק מן האיסור שלא לשער הדבר בכיוון ובצמצום אלא שיהא ההיתר מרווח לעין שהוא יותר מששים אבל לשער ככל הכף זה אינו נכון שהכף היא יותר מכלי החלב שנכנס לתוכו כל שכן כמה שבלע ממנו וזהו איבוד ממון בידים בלא שום טעם וסמך.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

69

0

null

גרסינן בפרק כל הבשר אמר ליה רבי אלעזר לשמעיה קרע לי ואנא איכול.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

69

1

null

מאי קמ"ל מתני' היא הא קמ"ל דלא בעינן שתי וערב אי נמי לקדרה כך מצאתי כתוב בספרים והכי גרי' רבי' יצחק זצוק"ל והכין פירושא קמ"ל רבי אלעזר דלא בעינן שתי וערב אלא בקריעה בעלמא סגי אי נמי הא קמ"ל דבקריע' מישתרי אפי' בקדרה וסתם קדר' משמע בקדרה של בשר ואתא לאשמועינן דלא תימא מתניתין דקתני קדרה דוקא לבשלו לבדו אבל לבשלו עם בשר אחר אסור אפילו בקריעה קמ"ל רבי אלעזר דמתני' אפילו לבשלו עם הבשר בקדרה קאמר.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

69

2

null

אמר להו רב נחמן זויקו לה כחלי פירש רבינו נתן זצוק"ל בערוך עזבו הכחל מלא מן החלב כמו זיקים מלאים וזה פתרון נכון שצוה להם שלא יקרעו הכחל אלא יבשלוהו בחלבו ויאכליהו כדי שתטעום בשר בחלב ואקשינן ליה והא אנן כחל קורעו תנן דאלמא אסו' לבשלו בלא קריעה ואהדר ההיא לקדירה.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

69

3

null

פירוש מתניתין מיירי לבשלו בקדרה עם הבשר שלא יצא חלבו ויאסור את הבשר דחלב הפורש ממנו אסור מדרבנן אבל לבשלו הוא לבדו מותר שאינו נאסר בחלבו מפני שתולדתו וברייתו בכך. תו אקשינן והא קתני כחל שבשלו בחלבו מותר דיעבד אין לכתחלה לא פירוש אע"פ שאינו נאסר בחלבו מכל מקו' לא שרי ליה האי תנא אלא בדיעבד ורב נחמן היכי שרא לבשולי לכתחלה. ומהדר הוא הדין דאפי' לכתחלה נמי ואיידי דבעא למיתני סיפא קיבה שבשלה בחלבה אסרה דאפי' דיעבד נמי לא תנא רישא נמי כחל שבישלו. כך נראה לי פתרון הלכה זו.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

69

4

null

אבל המורה פירש כל היתר בישול שבהלכה זו דוקא בצלי ולא שיבשלנו בקדרה ומילתי' דרב דאמר אינו עובר עליו ומותר פירש בצלי ומילתיה דרבי אלעזר פירש קרע לי כחל קודם שתצלנו ואנא איכול מתניתין היא דקורעו מתחלה ומותר הא קמ"ל דקריעה בעלמא קאמר ליה או שתי או ערב לפי שהחלב הנוטף יוצא למטה ומשיצא והרי הוא חלב גמור לא חזר אליו ולא בעינן שתי וערב אלא לקדרה דהתם ודאי צריך להוציאו מתחלה לפי שכשהו' יוצא הרי הוא חלב גמור וחוזר ומתבטל עמו ומאי דקתני לעיל שבשלו מותר בצלי קאמר דצלי נמי קרי בישול דכתיב בדברי הימי' ויבשלו את הפסח ומילתי דרב נחמן פירש זויקי לה כחלי שפודו וצלו לה כחל בשפו' ועלה מקשה והא אנן קורעו תנן ההוא לקדר' דכי נפיק מיניה הוה ליה חלב שחוטה ומיתסר וכי הדר ומיבלע ביה אסר ליה ודקתני לא קרעו אינו עובר עליו רב נחמן סבירא לי' כלישנא בתרא דרב וברייתא מוקי לה בצלי דכתיב ויבשלו את הפסח.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

69

5

null

תו מקשה לרב נחמן והא קתני שבישלו דיעבד והא ודאי צלי הוא מדקתני מותר דאי בקדרה אמאי מותר הא יצא החלב מותר ונבלע הנה כל סברת המורה הולכת כך דכחל שבשלו בלא קריעה לבדו אסר דכי היכי דחלב היוצא ממנו אוסר בשר אחר ה"ה הכי נמי אוסר הכחל עצמו כשחוזר ונבלע בו והאי דקתני כחל שבשלו בחלבו מותר הוא בצלי.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

69

6

null

וסברא זו אינה נראית בעיני וקשי' לי טובא בגוה חדא דסוגי' דשמעתא לא אזלא הכי ותו היכא אשכחן בכולי תלמודא שיקרא הצלי בישול ומילתא דלא משמע בכולי תלמודא לא במתני' ולא בתוספתא לא הוה מפרש תלמודא למילתיה דרב דאמר אינו עובר עליו ומותר וברייתא דתניא כחל שבשלו בחלבו מותר הני מילי בצלי אבל בישול בקדר' אסור אלא לאו שמע מינה האי בישול כפשטי' משמע לבשלו בקדרה. ותו מדאמרן בפרקין דלעיל אמר רב נחמן כחל בששים וכחל מן המנין.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

69

7

null

ואמר רב יצחק בריה דרב משרשיא וכחל עצמו אסור פירוש מפני שקיבל טעם מן הבשר ונאסר וכך פירש גם המורה התם וכחל עצמו אסור שהרי הבשר נותן בו טעם והוא עצמו לא נתן טעם בבשר לפי שמועט היה משמע מהכא דדוקא מפני שהיה עם הבשר ונתן בו הבשר טעם מפני זה הוא נאסר הא אם היה לבדו לא היה נאסר והיכי דמי אי כשנצלה עם הבשר אי הכי כחל בששים בקליפה בעלמא סגי כדאמרינן התם אמר שמואל לא שנו אלא שנתבשל בה אבל נצלה בה קולף ואוכל עד שמגיע לגיד אלא לאו שמע מינה מדקאמר בששים כשנתבשל עם הבשר קאמר והיכי דמי אי כשקרעו אמאי אוסר בששים והרי כבר יצא כל חלבו ונסחט אלא ודאי בשלא קרעו ומשום הכי אוסר הבשר בס' ואע"פ שלא קרעו אינו נאסר הכחל אלא מטעם הבשר שנתבשל עמו אבל אם נתבשל הוא לבדו אע"פ שלא קרעו אינו נאסר מחלבו ואין לפרש דלעולם היכא דלא קרעו אפילו הוא בעצמו אסור והכא במאי עסקי' כשקרעו דאע"ג דקרעו אסור לבשלו עם הבשר והא דתנן הכחל קורעו אינו אלא לבשלו בפני עצמו אבל לבשלו עם בשר אחר אסור דמה נפשך אי מהני' ליה קריעה להוציא כל חלבו גם עם בשר אחר יהא מותר ואי לא מהניא ליה קריעה להוציא כל חלבו גם לבשלו בפני עצמו יהא אסור שכך הוא נאסר כשבולע חלב היוצא ממנו כמו שנאסר בשר אחר הבולעו לפי דברי המורה אלא בודאי היכא דקרעו אפילו עם הבשר מותר לבשלו והאי דאמרינן כחל בששים הוא כשלא קרעו וכך כתב גם בעל הלכות גדולות בהלכות גיד הנשה שחיבר הא דתנן הכחל קורעו ומוציא את חלבו לא קרעו אינו עובר עליו ואמר רבי זירא אמר רב אינו עובר עליו ומותר ותניא כלישנא קמא דרב כחל שבשלו בחלבו מותר היכא דבשליה לחודי' ולא קרעיה ודקא אמרינן בפרק גיד הנשה כחל בס' וכחל מן המנין היכא דלא קרעיה ובשלי' בהדיה בשר והיכא דקרעי' וחתכיה ומלחיה ושריה בקדרה שרי דאמרינן כיון דקרעיה ומלחיה בצד חלביה.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

69

8

null

וכך כתב גם רבינו יצחק זצוק"ל בפ' גיד הנשה כחל בששים היכא דלא קרעי' ובשלי' בהדי [בשרא] שרא ובפרקין כתב כחל שבשלו בחלבו מות' והני מילי שבשלו לכחל בחלבו מפני עצמו אבל אם בשלו עם בשר אחר אסור דקיימא לן כחל בששים וכחל מן המנין וכחל עצמו אסור וכתב דאיכא תיקו והלכתא היכא דקרעיה שתי וערב וטחייה בכותל שדי למטווי לכתחלה אבל לבשוליה לכתחלה לא.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

69

9

null

ואינו נראה לי וממעשה דרב נחמן דפירש דהאי דקתני כחל שבשלו בחלבו מותר דמשמע דוקא דיעבד אבל לכתחלה אסור והוא הדין דאפילו לכתחלה נמי והאי דקתני כחל שבשלו איידי דקבעי למיתני סיפא קיבה שבשלה וכו' דאלמא אפי' לכתחל' מותר לבשלו בלא בשר אחר ואם לבך נוקפך משו' מעשה דרמי בר דיקולי דאמר ליה רב חסדא במה טויתון דאלמא לא אכלי להו אלא צלי אין זה כלו' דמשום שהיה (בשרה) [בשדה] לא איתא ליה קדרה לבשלה דאפילו אם תמצא לומר דאסור לבשלו לכתחלה היה לו לקורעה שתי וערב אלא ודאי משום שהיה בשדה ולא היתה לו קדרה.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

70

0

null

גרסינן בפרק ערבי פסחים תנו רבנן זכור את יום השבת לקדשו זכרהו על היין בכניסתו וכו'.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

70

1

null

מכאן למדנו שקידוש היום הוא מן התורה והכי נמי אמרינן בפרק מי שמתו מוטל אמר רב אדא בר אהבה נשים חייבות בקידוש היום דבר תורה אמאי מצות עשה שהזמן גרמא היא וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות אמר אביי מדרבנן אמר ליה רבא והא דבר תורה קאמר.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

70

2

null

ועוד אי הכי כל היכא דפטורי מדאורייתא וחייבינהו מדרבנן אלא אמר רבא זכור ושמור בדבור אחד נאמרו כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה והני נשי הואיל ואיתנהו בשמירה איתנהו בזכירה והכי נמי מוכח בפרק ג' דשבועות אבל האי דקתני על היין נראה לי דלאו מן התורה הוא אלא מדרבנן כדאי' בפ' כיצד מברכין אמר רב שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מנין שאין אומרין שירה אלא על היין שנאמר ותאמר להם הגפן החדלתי את תירושי המשמח אלהים ואנשים והיכ' דלית ליה חמרא מקדש אריפתא כדאמרינן התם דרב אימת דחביבה ליה ריפתא מקדש אריפתא ואימת דחביבא ליה חמרא מקדש אחמרא והכי אמרי' התם תנו רבנן אין מקדשין אלא על היין ואין מברכין אלא על היין וכי היכי דברכת המזון מצוה היא לברך על הכוס והיכא דלית ליה כוס מברך בלא כוס ולא מפטר ליה לברכת המזון ה"ה הכי נמי בקידוש מצוה לקדש על הכוס ואי ליכא כוס אי חביבא ליה ריפתא מקדש אריפתא ואי לית ליה מדעם מקדש בולא מידי.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

70

3

null

וקשיא דבפרקא קמא דנזיר מוכח דמן התורה הוא לקדש על היין דהכי גרסינן התם ורבי שמעון נמי הא כתיב מיין ושכר יזיר ההוא מיבעי ליה לאסור יין מצוה ביין רשות מאי היא קידושא ואבדלתא הרי מושבע ועומד מהר סיני הוא אלא כי הא דאמר רבא שבועה שאשתה וחזר ואמר הריני נזיר אתיא נזירות חיילא על שבועתו אלמא כל כך הוא מן התורה לקדש על היין עד שהנזיר מותר בו ואע"ג דנזירות דחייא לשבוע' שאשתה מצות קידושא ואבדלתא לא דחייא.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

70

4

null

ואי לא הוי אלא מדרבנן היכי מצינן למימר דלא חיילא נזירות עליה וכך מצאתי לרוב מפרשי' דמפרשי דאין נזירות חלה על יין קידושא ואבדלתא מפני שהוא מושבע ועומד מהר סיני.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

70

5

null

וכך כתב גם המורה בפרדס שחיבר דהא תניא זכור את יום השבת לקדשו זכרהו על היין בכניסתו לאו דוקא יין אלא הוא הדין פת יכול לקדש עליו ואורחא דמילתא נקט יין המשמח אלהים ואנשים ואפילו אם נדור הוא מערב שלא לאכול יכול הוא לקדש על הפת ולאכול דאין שבועה בתוך שבועה ומושבע ועומד מהר סיני הוא שיקדש ואין קידוש אלא במה שהוא קובע סעודתו או פת או יין דכתיב וקראת לשבת עונג במקום קריאה שם תהא עונג הלכך חייב הוא לאכול ולעבור על שבועתו ועל נדרו כדי שיהא עונג במקום קריאה.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

70

6

null

וכן מצינו במסכת נזיר דאמרינן התם נזיר חייב בקידוש היום מאחר שקידש ביין והתם מפרש טעמא וכן מי שנדר שלא לאכול וקידש על הפת חייב לאכול מה שבצע מאחר שקידש בפת מיהו אנן לא שרינן לכתחלה שיקדש הנזיר על היין וישתה אלא יקדש על הפת ויפטר מן היין אבל אם מיהר וקידש על היין נתחייב לשתות ואם אין לנזיר פת יקדש על היין לכתחלה וישתה דאין נזירות חלה על יין קידוש מאחר שהוא מצוה לקדש בו וכן למי שנדר על הפת דאין חילוק בין פת ליין לענין קידוש.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

70

7

null

מכל אלה מוכיח דהא דתניא זכרהו על היין מן התורה הוא לקדש על היין ואע"ג דלא כתיב בקרא כך קיבל משה בסיני דצריך לקדש על היין או על הפת שגם היא חשובה כיין.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

70

8

null

אבל קשיא לי דאמאי מתמה תלמודא על קידושא ואבדלתא הרי מושבע ועומד מהר סיני הוא ואם הוא מושבע מהר סיני מה בכך הרי מצינו שהנדרים חלין על דבר מצוה כדבר הרשות כדתנן בפרק אלו מותרין חומר בנדרים מבשבועות אמר קונם סוכה שאני עושה לולב שאני נוטל תפילין שאני מניח בנדרי' אסור בשבועות מותר ואפילו אם תמצא לומר דנזירות לא דמיא לנדרים אלא לשבועות דנדר הוי מידי דאסר חפצא עליה כגון דאמר ישיבת סוכה עלי בקונם וכן נטילת לולב והנחת תפילין עלי בקונם והילכך חייל אדבר מצוה אבל שבועה הוי מידי דאסר נפשי' בההוא חפצא דאמר שבועה שלא אשב בסוכה ושלא אטול לולב ושלא אניח תפילין וכיון שהוא מושבע מהר סיני לעשות אינו יכול לאסור את עצמו שלא לעשות כדאמרינן בפרק ואלו נזירות ונזירות נמי כשבועות דמיא דכיון דאמר הריני נזיר משמע דקאסר נפשיה מחפצא והילכך לא חייל על חמרא דקידושא ואבדלתא אי הכי אמר שבועה שאשתה וחזר ואמר הריני נזיר אמאי חיילא והא אין חלה על שבועה.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

70

9

null

ותו היכא מתמה תלמודא על קידושא ואבדלתא דהוא מושבע מהר סיני נהי דבקידושא הוי מושבע כדנפקא לן מזכור אבל באבדלתא מי הוי מושבע אטו הבדלה מדאורייתא הויא והרי לא תקנוה אלא אנשי כנסת הגדולה כדאמרינן בפרק אין עומדין בתחלה קבעוה בתפלה ולבסוף העשירו וקבעוה על הכוס חזרו והענו קבעוה בתפלה והם אמרו המבדיל בתפלה צריך שיבדי' על הכוס. הנה בפירוש מצינו שבתחלה היו מבדילין בתפלה ולא בכוס והיכי אמרינן דיין הבדלה הוא מהר סיני.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

70

10

null

ומצאתי שכתב אחד והרי מושבע ועומד מהר סיני היא דכתיב זכור את יום השבת זכרהו על היין בכניסתו ואין לי אלא בכניסתו ביציאתו מנין תלמוד לומר את יום וזו הגירסא מצאתי כתובה גם בשאלתות דרב אחאי גאון זצוק"ל בפרשת והיה כי תבא אבל בגמרות אינה כתובה גירסא זו לא בהלכות גדולות ולא בהלכות רבינו יצחק מפאס ולא יתכן לקיים זו ותהא הגירסא דהא בפירוש מוכח בפרק אין מעמידין דהבדלה תקנת חכמים הוא ואינה מן התורה.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

70

11

null

ורבינו תם זצוק"ל כתב שהמתיר הנזיר ביין קידוש והבדלה טועה הוא מכמה תשובות חדא דמאי פריך הרי מושבע ועומד הוא בהר סיני מכל מקום אתא קרא לאסור יין מצוה ועוד כי מוקי לה בשבועה אין לך מושבע מהר סיני גדול מזה ואומר רבינו תם דהכין פירושיה מושבע מהר סיני הוא מתמיה דאיצטריך קרא למיסריה והלא אסמכת' בעלמ' הוא.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

70

12

null

ואם תאמר והרי אמרינן בפ' מי שמתו נשים חייבות בקידוש היום דבר תורה כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה אלמא קידוש דאורייתא תירץ רבי שקידוש היום מן התורה הוא אבל על היין הוא מדרבנן וכך נראה לי עיקר כדפריש רבינו תם דבתימה בעינן לפרושי משום דמידחיק תלמודא לפרישי מאי יין מצוה הוא זה דרבי קרא דאילו ביין מעש' שני ליכא לאוקומי' דסיפא דמתניתא הכי מיתניא בסיפרי רבי יוסי הגלילי אומר מיין ושכר יזיר למה נאמר לפי שהוא אומר ואכלת לפני ה' אלהיך במקום אשר יבחר מעשר דגנך תירושך ויצהרך אף במשמע וכו' עד תלמוד לומר מיין ושכר יזיר לעשות יין מצוה ביין רשו' מכלל דתנא קמא לא איירי ביין מעשר שני ומשום הכי בעי תלמודא מאי יין מצוה הוא דקאמר תנא קמא אי דקידוש ואבדלת' מושבע ועומד מהר סיני הוא בתימה דאיצטריך קרא לרבויי פשיטא ודאי דחיילא (לא) נזירות עליה דהא מדאורייתא לא מחייב ביה ואוקמה רבא בשבועה שאשתה ולא גרסינן הרי ולפי הדברים הללו מוכיח שאין יין הקידוש מן התורה אלא מדרבנן ואם כן מאי דאמרינן דקידוש היום הוא מן התורה כמאי בהוא דאזהר לן רחמנא כיון דלא אזהר לן לא בחמרא ולא בריפתא ועלה בדעתין לומר שעיקר קידוש היום הוא לקדש בו לא כלום לא בפת ולא ביין אבל תקנו לקדש על היין או על הפת מפני חובת הקידוש אבל לא יתכן לאומרו שאם כן ביום הכפורים דליכא סעודה נקדש אלא לאו שמע מינה אין קידוש נוהג אלא במקום סעודה אבל היכא דליכא סעודה לא מחייב בקידוש ומשום הכי לא מקדשי' ביום הכפורים ואע"פ שחל להיות בשבת ומשום הכי אמר רבה לתלמידיה טעמו מידי דילמא עד דעליתו לביתכו מיעקרא לכו שרגא ולא מקדש להו דאין קידוש אלא במקום סעודה דאי יש קידוש שלא במקום סעודה אי מיתעקרא שרגא ולא אכלי מה בכך יקדשו בלא סעודה אלא לאו שמע מינה אין קידוש אלא במקום שעתיד לסעוד וכיון דאין קידוש אלא במקו' סעודה עיקר קידוש דאורייתא במאי הוא.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

70

13

null

והנכון בעיני לומר דנפיק אדם ידי חובה בקידושא דתפלה שמברך מקדש השבת שאינו מן התורה לקדש בתפל' ועל הכוס כי אם בתפלה בלבד ועל זה אמרינן שנשים חייבות בקידוש היום דבר תורה אבל הקידוש שבסעודה הוא תקון חכמים אע"פ שמצאתי כתוב בהלכות גדולות בהלכות קידוש החדש והבדלה שחיבר ואע"ג דמדכר בקידושא צריך לאדכורי בצלותא מאי טעמא זכור וזכרת תרי קראי כתיבי ואתי מועדים ילפי' משבת מה שבת בתפלה ועל הכוס אף יו"ט בתפלה ועל הכוס.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

70

14

null

נראה לי שאין זה כתוב בשום מקום אלא מלבו אמר הדברים הללו ליתן טעם לדברי חכמים שהצריכו לקדש בין בתפלה בין על הכו' ועיקר קידושא דאורייתא אינו אלא מה שאנו מברכין בתפלה מקדש השבת וזה שבסעודה מדרבנן הוא.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

71

0

null

גרסינן בפרק כל הבשר כבדא מה אתון ביה וכו'.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

71

1

null

לפום מסקנא דהלכתא וסוגי' דשמעתא משמע דהכי הלכתא דכבד אע"פ ששלקוה בקדרה לבדה מותרת ואינה נאסרת בדם היוצא ממנה דאפילו אם תמצא לומר דדם הנפלט ממנה אוסר היא עצמה אינה נאסרת מפני שתדיר היא עשויה לפלוט ואינה בולעת והכי פשיטא ליה לאביי דאמר למיסר נפשה לא קא מיבעיא לי דאלמא פשיטא ליה דאינה נאסרת היא והכי נמי אמרינן אמר דשלקי ליה ואכיל והכי נמי סבירא ליה לרב נחמן דכבדא שליקא שרייא ורב בר שבא דלא הוה בעי למיכל אמר להו גאמו לישבא וכיון דהני אמוראי סבירא להו הכי בעל כרחין הכי הלכתא.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

71

2

null

ורב הונא דחלטו ליה ואכיל ורב נחמן דחלטו ליה ואכיל ההוא הוי לבשולי עם בשרא אחרינא והכי נמי פירש המורה חליט ליה בחלא צומתי בחומץ לפי שהחמץ צומתי ושוב אינו פולט עולמית הדר מבשל ליה עם בשר אחר.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

71

3

null

והאי דאמרן כתנאי רבי אליעזר אומר הכבד אוסרת ואינה נאסרת מפני שהיא פולטת ואינה בולעת רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא אומר מתובלת אוסרת ונאסרת שלוקה אוסרת ונאסר' לא גרסינן הכי אלא הכי גרסינן שלוקה אוסרת ואינה נאסרת ולא פליג רבי ישמעאל אלא במתובלת מפני שהתבלין מרככין אותה דאם איתא דבשלוקה נמי פליגי אמאי לא ערבינהו ותנינהו רבי ישמעאל אומר מתבלת ושלוקה אוסרת ואינה נאסרת אלא לאו שמע מינה דשני ליה לרבי ישמעאל בין מתובלת לשלוק' ובמקצת ספרים וגם בתוספתא דתרומות מצאתי כתוב שלוקה אוסרת ואינה נאסרת ומודה הוא בזה לתנא קמא ולא פליג אלא במתובלת ואפילו אם תמצא לומר דפליגי נמי אשלוקה עם ר' אליעזר הא קאמר דינן במתניתין דתרומות דקאי רבי יוחנן בר נורי כותיה דתנן ר' יוחנן בן נורי אומר הכבד אוסרת ואינה נאסרת מפני שפולט ואינה בולעת ואין דבריו של אחד במקום שנים ואפי' אי הוה חד וחד הא קא חזינן דכולהו אמוראי סבירא להו דכבד שלוקה מותרת והלכתא כאמוראי.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

71

4

null

אבל ודאי למישלק' עם בשר אחר אסור מפני שדמה אוסר את הבשר כדתנן הכבד אוסרת ואע"ג דדחה אותה אביי ואמר התם בסברא דאיסורא לא סמכינן אההיא דחיתא דהא אביי לא פשיטא ליה הכי אלא מספקא ליה והוה דחי הכי כי היכי דלא תיפשוט מינה וכיון דאשכחן דרב הונא ורב נחמן הוו חלטי לה בחלא כדי לבשלה עם בישר' אחרינא שמע מינה מפשט פשיטא להו בדם הכבד כיון שפירש אוסר הוא את הבשר דאע"ג דאמרן לעיל אסר לן דמא שרא לן כבדא הני מילי לאכול הכבד בדמו שכולו דם הוא אבל דם הפורש ממנו אוסר כדאמרינן גבי כחל.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

71

5

null

ורבינו יצחק זצוק"ל כתב דשדרו ממתיבתא דהאידנא לא בקיאינן בחלוטה דספק איסורא לחומרא ולא שרי למיכל כבדא שלוקה אלא היכא דטוו ליה מעיקרא ושלקו ליה בתר הכי אבל אי שלקו לה מעיקרא אסור וכך המנהג בכל ישראל וכך כתב גם בעל הלכות גדולות בהלכות דם כבד שנשלקה או נתבשלה אסורה היא גופה וכל מאי דאיתבשיל בהדה.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

71

6

null

וקשיא לי בגוה טובא דהחליטה לא הוזכרה אלא לבשלה עם בשר אחר כדפרישית אבל היא עצמה אינה נאסרת ולמה אסרו לאכול כבדא שליקה כלל.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

71

7

null

ונראה לי כי היו סוברים הם דרב הונא ורב נחמן דחלטי לה ואכלי לה לאו לבשולה עם בשר אחר בלחוד הוו חלטי לה אלא אפילו למיכלה באנפי נפשה נמי לא הוו אכלי לה עד דהוו חלטי לה.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

71

8

null

ואין זה נראה בעיני דהא רב נחמן גופיה אוכליה לבד שבא כבדא שלוקה ואביי נמי פשיטא ליה דכבדא שלוקה אינה נאסרת ורבי אמי נמי שקיל ליה ואכיל ליה.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

72

0

null

גרסינן בפרק כל הבשר איתמר כבדא עילויה בישרא שרי דמא מישרק שריק פירוש בישרא עילויה בישרא פשיטא דשרי ואע"ג דדמא דעילאי אזיל על גבי תתאי שרי דכל זמן שהוא טרוד לפלוט אינו בולע וכדאמרינן נמי בהלכתין לקמן גבי מליחה דלא שנא גרמ' גרמא לא שנא בהדי הדדי שרי למימליחינהו וטעמא דמילתא דכל זמן שהן טרודין לפלוט לא בלעי מהדדי והוא הדין גם לצלי מפני טעם זה מותר לצלות בשר בשפוד ואע"פ שדם חתיכה זו זב על זו ולא פליגי הכא אלא בכבדא מפני שהוא פולט תדיר ואע"פ שכבר נצלה הבשר ונח מפליטתו עדיין דכבר פולט וזב עליו אבל בשר על גבי בשר אין בו שום מיחוש לאיסור.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

72

1

null

לא מיבעיא בשר על גבי בשר שאע"פ שהעליון על התחתון יזוב מן התחתון על ראש שהרי מגולין הם שניהם אלא אפילו בשר בתוך בשר שהפנימי הוא מכוסה בחיצון ואין לו מקום לצאת בו אלא כל מה שפולט הפנימי החיצון בולע הוא מותר כדאמרינן בכיצד צולין אמר רבה האי מלייאתא שריא אמר לי' אביי והא בלעא דמא אמר ליה כבולעה כך פולטה.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

72

2

null

ופירש המורה התם מלייאתא כמו שממלאין התרנגולין והטלאים בין בשר לעצמות שרייא ואפילו לא בשלו את הבשר שנותני' לתוכו מותר ואפילו במליחת צלי דאי במליחת קדרה פשיטא הנה מצאנו שהתיר רבא אפילו בשר בתוך בשר ואע"פ שכל פליטת הפנימי בולע החיצון משום דאמרינן כבולעו כך פולטו כ"ש כשהן שפודין בשפוד זה על גבי זה שהוא מותר אבל ליתן בשפו' בשר חי על גבי בשר צלי בודאי הוא אסור שכיון שהתחתון גמר פליטתו חוזר ובולע פליטתו של עליון ולא אמרינן הכא כבולעו כך פולטו שלא מצינו שנאמר דבר [זה] אלא כששניהם חיים שהחיצון נמי הוא טרוד לפלוט אבל זה צלי וזה חי לא שכיון שהצלי בולע דמו של חי ונאסר אינו ניתר לעולם על גבי האש שאם כן כל מי שבלע ונאסר נצלנו באש ויותר אלא ודאי לא אמרינן הכי שכיון שנאסר שוב אין לו היתר עולמית ולא התרנו אלא כששניהם חיים ומרימר דרש דיעבד אין לו היתר אלא בכבד וכחל שאיסורן מדרבנן אבל דם האיברים שהוא מדאוריי' בלאו [הכי] אין להתיר ועוד כיון שהיו הכחל והכבד והבשר חיין מה שפולטין הכבד והכחל לאחר שנצלה הבשר כבר קליש ליה איסוריה ומשום הכי שרי דיעבד אבל בשר חי על גבי בשר צלי שדם היוצא מן החי הוא אסור מן התורה ובריא איסוריה לא שרי ויש להביא ראיה על דבר זה ממאי דאמרינן לקמן בהלכתין דגי' ועופות שמלחן זה עם זה אסורין אפי' בכלי מנוקב משום דבתר דנייחי דגים פלטי עופות ובלעי דגים מינייהו וכל שכן בשר חי דפליט בשר חי ובלע בשר מלוח וכמו שאסור למולחן ביחד כך אסור לשופדן בשפוד זה על גבי זה ולא סמכינן בזה למימר כבולעו כך פולטו שכיון שהתחתון נח מפליטתו הדם שיורד עליו נבלע בו ונאסר ואע"פ שיוצא באש אי אפשר שיוצא כולו והדגים שנמלחו עם העופות שהן אסורין אי נמי אם מלח בשר בכלי שאינו מנוקב שהוא אסו' לעולם הן אסורין ולא אמרינן יצלה אותם באש ויסחט הדם שנבלע בהן על האש דכיון שנאסרו אין להם תקנה והוא הדין נמי בשר חי על גבי בשר צלי שהצלי בולע פליטתו של חי ונאסר ואינו פולט הכל על גבי האש ואסור.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

72

3

null

וזה שהתרנו לשפוד שתי חתיכו' זו על גבי זו דוקא משום דם שדרך כל דם לצאת ולירד על גבי האש אבל אם היתה חתיכה של נבילה על גבי חתיכה של כשרה אע"פ שהיו שתיהן חיות ונצולו ביחד אסורה מפני שומן של נבילה שזב על השחיטה ונבלע בה ונאסרה ולא סמכינן בהא למימרא דכל זמן שהשחיטה טרודה לפלוט אינה בולעת אי נמי כבולעה כך פולטה שההיתר הזה לא נאמר אלא גבי דם שדרך האש לבלוע כל הדם אבל בשמנוניתא דאיסורא לא ומנא תימרא מהאי דתנן בכיצד צולין נגע בחרסו של תנור יקלוף את מקומו נטף מרוטבו על החרס וחזר אליו יטול מקומו סכו בשמן של תרומה אם חבורת כהנים יאכלו אם של ישראל אם חי ידיחנו ואם צלי יקלוף החיצון פי' חרס התנור כל מה שנצלה בו הוא אסור באכילה דבעינן צלי אש ולא צלי מחמת דבר אחר והלכך אם נגע הפסח בחרסו של תנור יקלוף אותו מקום שנגע בו ודיו אבל אם נטף משמנו על החרס ונאסר אותו השומן שנתבשל בחרס התנור ועוד חזרה אותו הטיפה ונפלה על הפסח לא סגי ליה בקליפה אלא יטול מקומו כולו יפה יפה מפני שהשומן הוא לח ונבלע בו הלכך יטול כל מקומו סביב סביב וגם בפנים כל מה שיש לומר שפשט טעמו צריך ליטול ולא אמרינן הכא כבולעו כך פולטו והוא הדין בשסכו בשמן של תרומה צריך לקלף החיצון ואמרינן בגמ' בשלמ' למאן דאמר עילאה גבר אמטו להכי סגי ליה בקליפה דאקורי קא מיקר ליה אלא למאן דאמר תתאה גבר אחומי קא מיחם ליה וקא בלע טפי וכוליה אסור ומהדר שאני סיכה דמשהו בעלמא הוא דעבדי ליה אלמא מוכח מהכא טעמא דהיא משהו אבל אם היה מרובה היה כולו אסור וכל שכן אם היה חם מעיקרו ולא אמרינן כבולעו כך פולטו והוא הדין בשומן של נבילה שנפל על השחיטה שכל השחיטה אסורה שלא נאמר כבולעו כך פולטו אלא גבי דם ולא גבי שאר איסורין ולא שרא אמימר כבדא עילויה בישרא אלא משום דחלב שחיטה הוא מדרבנן ואעג"ב דבקדירה אוסר בצלי אינו אוסר אלא לכתחלה הוא אסור אבל בדיעבד שפיר דמי דסמכינן למימר כיון שנופלת הטיפה על הבשר חוזרת ונפלת על האש אבל אם היה חלב של בהמה חיה שנפל על בשר השפוד שפוד שאיסורו מן התורה לא היה מתיר דיעבד שאין האש מתיר אלא דם ולא כל שאר האיסורין ומאי דאמרינן לקמן בהלכתין רב מרי בר רחל אימלחה ליה חתיכה דנבילה בהדי שחוטה ואתא לקמי' דרבא לשאול אילו היו נצלות ביחד זו על זו ששומן הנבילה זב על השחוטה ונבלע בה פשיטא ליה דהוה אסור ולא מיבעיא ליה אלא במליחה שאין שומן הנבלה יוצא במליחה אלא מוהל וליחלוח בעלמא הנקרא ציר ולא ידע שהוא אסור ופשט לו ממתניתא שגם ציר האיסורין הוא אסור כמו השומן שלהם.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

73

0

null

גרסינן בפרק שור שנגח ארבע וחמשה שוורים ההוא גברא דתקע ליה לחבריה שלח רב טובי בר מתנה לקמיה דרב יוסף וכו' עד אמר ליה זיל הב ליה פלגא דזוזא אמר ההוא גברא הואיל ופלגא דזוזא הוא ניתבי לעניי הדר אמר להו ניתביה ניהלאי ואיזל איברי ביה נפשאי אמר ליה רב יוסף כבר זכו ביה עניי ואע"ג דליכא עניי הכא אנן יד עניי אנן דאמר רב יהודא אמר שמואל יתומים אין צריכין פרוזבו' רבן גמליאל ובית דינו הן הן אביהן של יתומים כתב רבינו יצחק זצוק"ל איכא מאן דפשי' מהכא דמאן דיהיב מידי לעניי באמירה ובעא למיהד' ביה מצי למיהדר ביה ואמר הכי מדאמר רב יוסף ואע"ג דליכא עניי הכא דליזכו ביה אנן יד עניי אנן שמעינן דדינא דעניים כדינא דהדיוט דמי דאי אמר ליה לחבריה מנה לי בידך תנהו לפלוני במעמד שלשתן קנה ואי לא לא קנה ה"ה הכי נמי דינא דעניים ומשום הכי אמר רב יוסף ואע"ג דליכא עניים הכא דליזכי ביה בדינא במעמד שלשתן אנן יד עניי אנן ואנן אמרינן דליכא למשמע מינה הכי דכההיא אמרינן בפיך זו צדקה אלמא בדיבור בעלמא מחייב.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

73

1

null

והאי דאיצטריך רב יוסף למימר הכא ואע"ג דליכא עניי הכא יד עניי אנן דאלמא אי לאו הכי הוה מצי למיהדר ביה לאו משום דדין עניים כדין הדיוט דמי אלא משום דההוא פלגא דזוזא לאו ברשותיה הוה קאי דהא לא אתא לידיה וכדאמרינן אמר רב דכל ממון שאינו יכול להוציאו בדיינין והקדישו אינו קדוש ואקשינו הא יכול להוציאו אע"פ שלא הוציאו קדוש והא אמר רבי יוחנן גזל ולא נתיאשו הבעלים שניהם אינן יכולים להקדישו זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו ואוקימנ' להא דרב במקרקעי דכי יכול להוציאו בדיינים ברשותא דמריה קאי ושמעת מינה דבמטלטלי אפילו ממון שהוא יכול להוציאו בדיינים והקדישו אינו מקודש ומשום הכי הכי אמר ליה רב יוסף אנן יד עניי אנן דלא גרע מדינא דהדיוט דקני במעמד שלשתן אבל מידי דאיתא ברשותיה ואמר הרי הוא של עניים כבר זכו ביה עניים ולא מצי למיהדר ביה כדאמרינן בפיך זו צדקה ואמר רבא וצדקה מחייב לאלתר דהא קיימי עניים.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

73

2

null

וקשיא לי להאי פירושא למיתליה הכא טעמ' דמילתא משום דלא אתי ברשותיה דהיכא אמרינן במטלטלי הכי הני מילי במטלטלי דכפריה דצריך למיקם עלייהו בדינא ואקדשינהו מקמי דליקמו בדינא אע"ג דבתר הכי קמו בדינא ואיתברר דדידיה הוו לא קדשיה אלא בתר דפסקי דייני לדינם וחייבוהו ליתן ליה אע"ג דאכתי לא אהדר ליה אי אקדשינהו קדשי.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

73

3

null

וגם רבינו יצחק אמר הכי בהלכתא קמייתא דבבא מציעא ומטלטלי נמי דקאמרינן אע"פ שהוא יכול להוציאו בדיינים והקדישו אינו קדוש הני מילי היכא דכפרי' דצרי' להוציאו בדיינים אבל היכא דאית ליה פקדון גבי חבריה וכי תבע ליה מיניה יהיב ליה ניהלי' כמקרקעי דמי דקיימא לן דפקדון ברשותא דמאריה הוא והכי נמי איתמר משמיה דגאון כדאמרינן הכא נמי אע"ג דלא אתא ברשותי' מצי מקדיש ליה דאינו צריך להוציא בדיינים דהא פסקו ליה לדיניה ולא תימא דוקא בפקדון אמרינן הכי משום דכל היכא דקאי ברשותיה דמאריה קאי אלא מלוה דלהוצאה עבדה לא דהא לא אמר רבי יוחנן אלא גזל דלא למיתב ליה דצריך לתובעו בדין אבל מלוה דלא כפר ביה דאינו צריך לתובעו בדין יכול להקדיש וטעמא דמילתא אמאי אמר רב יוסף אנן יד עניי אנן.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

73

4

null

ונראה לי משום דלא אמר להוו לעניים אלא נתביה לעניי דודאי אילו אמר להוו לעניי תו לא מצי הדר ביה אבל השתא דאמר ניתביה לעניי עד דלא יהיב להו מצו הדר ביה דשליחא שווייה מדלא אמר נתפסי' לעניי משום הכי אמר אנן יד עניי אנן ודמי לתנהו לפלוני במעמד שלשתן דקנה.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

73

5

null

ורבינו חננאל זצוק"ל משום האי קושיא פירש הכי הא גברא לאו אחרוטי הוא דאיחרט והדר ביה מדלא קתני הדרי בי אלא הכי קאמר ליתביה לי השתא לדידי איזיל איברי ביה נפשאי ובתר הכי יתיבנא אנא סלע לעניי מדידי ואמר ליה רב יוסף אנן יד עניי אנן וכיון דאמרת ליתביה לעניים כאילו אמרת מנה לי בידך תנהו לפלוני במעמ' שלשתן דקנה ותיב לית לך רשותא לשנותה דתנו רבנן האומר סלע זו לצדקה עד שלא באת לידי גבאי מותר לשנותה משבאת לידי גבאי אסור לשנותה ואנן השתא יד עניי אנן וכאילו באת לידי גבאי וזכו בה עניי ותוב לית לך רשותא למישקלה השתא ולאהדורא בתר הכי. ואינו נראה לי.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

73

6

null

ויש עוד לומר דהנה עניי הוה ומשום הכי אמר איברי ביה נפשאי ואי לאו דזכה ביה רב יוסף משום עניי הוה שקיל לה איהו לנפשיה משום דאיהו עני אבל השתא דזכה ביה משום עניי הוה ליה כאילו יהבית לעניי דתו לא מצי למישק' מנייהו וכל זה אינו נראה לי.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

73

7

null

והנכון בעיני מפני שעדיין לא בא ברשותו ולא זכה בה מפני שההקדש הוא על שני פנים או שיאמר הרי עלי כך וכך או שיאמר הרי זה הקדש אבל כשאמר מה שחייב לי פלו' יהא הקדש אין בהם כלום מפני שאינו בעין והיאך יחול הקדש על דבר שאינו בעין איצטריך ליה למימר אלא גזל שאע"פ שהוא בעין אינו יכול להקדישו כיון דצריך להוציאו בדיינים אבל מלוה דלית' בעין אע"פ שאינה צריכה להוציאה בדיינים לא קדשה וה"ה הכי נמי דאין אדם יכול להקנות הלואתו לחבירו מפני שאינה בעין כדכתבית בפרק מי שמת הלכך זה שנתחייב לו חצי זוז ועדיין לא נתנו לו אע"פ שאמר יהא אותו חצי זוז לענים אם רוצה לחזור בו יכול לחזור בו אי לאו דאמר רב יוסף אנן יד עניי אנן והוי כמעמד שלשתן.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

74

0

null

גרסינן בפרק הכונס צאן לדין איתמר שומר אבדה רבה אמר כשומר חנם דמי ורב יוסף אמר כשומר שכר דמי.

null

he

Sefer HaMakhria

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI

Livorno, 1779

locked

Public Domain

null

he

true

74

1

null

כתב רבינו יצחק זצוק"ל וקיימא לן בהא כרב יוסף דאמרינן בפרק השוכר את האומנין ובפרק שבועת הדיינים דכולי עלמא אית להו דרב יוסף אלמא הלכתא כוותיה וכך כתב גם רבינו יצחק זצוק"ל וקיימא לן בהא דהלכתא כרב יוסף דאקשו עליה ופרקינהי ואשכחן נמי בפרק אין בין המודר הנא' מחבירו בענין ומחזיר לו אבידתו לא שנו אלא כשנכסי מחזיר אסורין על בעל אבידה אבל אם נכסי בעל אבידה אסורין על המוצא אבידה לא יחזיר דקני ליה בפרוטה דרב יוסף והאי הוא דלא מחייב למיתב ריפתא לעני.

null